אמרי שפר י' חשון ה'תשע"ח

בעיר אחת הרחיבו את צידו המזרחי של בית הכנסת, ולפתע מצאו את עצמם "יושבי המזרח" רחוקים מארון הקודש. מאחר שנכבדי הקהילה רכשו מקומות בקיר המזרחי ולא בלב בית הכנסת, הם תבעו את הפרנסים לדין.  לתדהמתם פסק הרב, כי הצדק עם הפרנסים, וכראיה לדבריו הוא ציין את האות "יוד" שניטלה משרי והתווספה לו להושע. בעקבות זאת הפכה האות "הא", שהייתה בראש שמו של הושע בן נון, לאות השנייה.  מדוע לא התרעמה על כך האות "הא"? התשובה היא: את נותרת במקומך כפי שהיית - מה שהוסיפו לפניך, אין זה עניינך כלל... ("מעיינה של תורה", בשם שמועות טובות).

    האות "יוד" בשמה של שרי לא הייתה מנוקדת. אולם, בן נון כאשר הוסיפו אותה לשמו של הושע, היא זכתה לתוספת של שתי נקודות זו מתחת לזו, המציינות את ניקוד ה"שוא". מהיכן ניטלו נקודות אלו?  זהו פשר ניקוד ה"חיריק" במלה "בן נון" תחת ניקוד ה"סגול" שהיה ראוי לה. מה"סגול" ניטלו שתי נקודות שהועברו לאות "יוד" שנוספה להושע,  ונותר לו ה"חיריק בלבד"... ("קהלת משה").

     הנתינה היא היסוד של כל מערכת יחסים בעולם. כאשר שני אנשים מתרכזים בנתינה הדדית, מערכת היחסים ביניהם זורמת בשני כיוונים - מקשרת, מחברת ומגבשת את הקשר ביניהם. לעומת זאת, כאשר ישנה התמקדות ב"לקיחה" זה מזה, הדינאמיקה פועלת בכיוונים מנוגדים - תופעה שיוצרת מתח, לחץ וריחוק בין השניים.

     התורה רוצה ללמדנו שאל לו לאדם להסתתר בביתו וליהנות מהשפע שיש לו - ולחכות שהעניים יבואו עד אליו ויתחננו שיעזור להם, אלא עליו לחזר אחר העניים והמסכנים ולהושיט להם יד תומכת, ולמסור נפש על העניין וגם כשקשה וכואב.

 אין עוד מלבדו (אגישמקע ווארט, גליון 423)

     מעשה בהרה"ק רבי הלל מפאריטש זי"ע, מגדולי בני היכלא של הרה"ק אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש זי"ע, שישב עם קבוצת חסידים בביהמ"ד בליובאוויטש ואכלו בהתעלות את הסעודה המפסקת בערב יום הכיפורים. עודם מקיימים את מצוות היום באכילה ושתייה כשמאמרי חסידות עמוקים נוטפים משפתותיהם, ודלת ביהמ"ד נפתחת בבהילות, יהודי נכנס מבוהל כולו, דמעתו על לחיו ושח לחסידים על חתן יתום ומסכן שהתארס עם כלה יתומה, והפריץ העירוני שבה אותו והשליכו אל בור כלאו מחמת חוב כלשהו,  בהודיעו שאם עד צאת הכוכבים לא יניחו בכף ידיו 300 רובל כסף, סכום עצום לכל הדעות, יוציאנו מידית להורג, רח"ל

     רבי הלל עזב את הסעודה נסער ויצא בהול לקבץ מעות בבתי יהודי העיירה. לא קשה לשער מה כבר יכול היה לצמוח מיהודים קשי יום - כל השתדלותו לא הניבה יותר ממספר רובלים בודדים. רבי הלל לא התמהמה ובצעד הרואי חש אל בית המרזח המקומי,  שם, ידע רבי הלל, יושבים דרך קבע מספר יהודים מתבוללים ועשירים. מי יודע, אולי מהם תצמח הצלת הנפשות.  המתבוללים, כראותם אותו וכשומעם את בקשתו, פרצו בצחוק גס.  אחד מהם הצביע על בקבוק יי"ש חזק במיוחד שניצב על השולחן, והציע עסקה: "אם תשתה את הבקבוק כולו עד הטיפה האחרונה, הרי לך מאה רובל כסף". רבי הלל ניסה לדבר על ליבם לבל יבקשוהו לעשות כזאת בשעה זו של ערב יום הכיפורים כשהחמה תלויה כבר בראשי האילנות, אולם ליבם היה אטום ולא נותרה ברירה בידיו אלא לשתות את הבקבוק על כל תכולתו. כשכילה,  שולשלו לידיו מאה רובל טבין ותקילין. כעת היה זה תורו של המתבולל השני להצביע על בקבוק אחר, חריף עוד יותר מקודמו ולהציע תמורת שתייתו הכמעט בלתי אפשרית, מאה רובלים נוספים. רבי הלל כבר חש ברע וכל כולו דאב מהשתייה הראשונית,  אבל לא, הוא לא יחשוב על עצמו ועל מסוגלותו כשהחתן המסכן משווע מאחורי סורג ובריח. בכוחות לא לו הוא לגם את הבקבוק השני וקיבל לידיו הרוטטות מאה רובלים נוספים.  בסיבוב השלישי שוב הוצע לו לשתות בקבוק חריף ביותר תמורת מאה רובלים נוספים, ובמסירות נפש, כשמוחו מעורפל וראשו מיוסר, הוא שתה את הבקבוק השלישי עד תום. מבית המרזח הוא יצא מתנדנד וכאוב כשעיניו בקושי מזהות את הדרך לבית הפריץ, אך ליבו הטהור מלא באושר עילאי ענוג. הוא הגיע ברגעי דמדומי החמה לבית הפריץ ושחרר את החתן המסכן.

     בקושי רב הוא שירך את רגליו לבית-הכנסת, שם נפל על אחד הספסלים ושקע בשינה מעורפלת. הרבי והחסידים כבר סיימו את התפילה המרוממת ורובם נשארו בבית- הכנסת ללימוד ולאמירת תהלים למשך הליל הקדוש כולו. לפתע ננער רבי הלל משנתו, קם ביראה נוראה מהספסל עליו שכב ומיד ניגש אל ארון קודש כשעיניו שטופות דמע ופניו בוערות כלפידים. באחת הסיט את הפרוכת הצידה, פתח את הדלת וקרא מנהמת לב ובזעקה אדירה: "אתה הוראת לדעת,  כי ה' הוא הא-לוקים, איד עוד מלבדו" - - -

     הקהל כולו עמד והשתומם, מלבד הרבי הקדוש שמיהר להי סביר: דעו לכם שכל חודש אלול ותשובתו, ראש השנה ושופרו,  עשרת ימי תשובה ותיקוניהם, יום הכיפורים וסליחתו, חג סוכות על לולבו וסוכתו - הכול אינם אלא אמצעי להגיע לשמחת-תורה ולהתרומם אל הרגע הזה, שעה שכל הרקיעים נפתחים בפני איש הישראלי והוא רואה בעיני בשר כי רק ה' הוא הא-לוקים - אתה הוראת לדעת כי ה' הוא הא-לוקים, אין עוד מלבדו - - - האדמו"ר האמצעי סיים ואמר:  רבי הלל בשכרותו שהגיעה מתוך מסירות נפש עצומה, זכה כבר הלילה, ליל יום הכיפורים, להגיע למדרגה זו של הכרת א-לוקים נשגבה... להגיע לפסגה!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ט סיון ה'תשע"ז

אמרי שפר י"ט סיון ה'תשע"ז

אמר האדמו"ר הצדיק הרב שלמה גולדמן זצוק"ל (האדמו"ר הרביעי של חסידות זוועהיל -) על כל פסיעה שאדם פוסע עבור הזולת, חוסך בכך אלף פסיעות עבור עצמו!

    אני ה' אלקיכם (ט"ו – מ"א) - מסופר על הרה"ק רבי שניאור זלמן "בעל התניא" זיע"א שכבר בילדותו ניכרו בו סימני גאונות, ובכל עת שמחו למדני העיר להשתעשע עמו בדברי תורה, פעם שאלו אותו היכן יש פסוק בתורה המתחיל ומסתיים באותן שלוש תיבות? ענה הילד מיניה וביה: פסוק זה נאמר במקום בו משה רבנו לא אמר אמת, תמהו השומעים משה רבנו לא אמר אמת? אכן, ענה הילד, בפרשת ציצית מצינו פסוק המתחיל ומסתיים במילים "אני ה' א-לקיכם" ובשעה שאנו אומרים ק"ש, אנו מוסיפים את המילה "אמת", ואילו משה רבנו לא אמר "אמת" אלא סיים במילים "אני ה' א-לקיכם".

     השליחים/מרגלים. פעם שלח הגאון רבי חיים מבריסק, שליחים לאסוף כסף לישיבתו. כשחזרו השליחים, התברר, כי כל הכסף הלך לצורך הוצאותיהם בדרך, ואילו לישיבה כמעט לא נשאר כלום... אמר להם רבי חיים: כעת הבנתי פשט בפסוק "שלח לך אנשים ויתורו". כששלח משה את המרגלים, נתן להם כסף להוצאות הדרך. אמר לו ה' "ויתורו" אל תקרא 'ויתורו', אלא ויותירו. שישאירו מעט מעות, ולא יבזבזו את הכל על הוצאותיהם...

     ויקרא משה להושע בן נון, יהושע. לאמור: "קה יושיעך מעצת מרגלים".  מהיכן לקח משה את האות י' להוסיפו אל "הושע", מ"שרה" שהיה בה קודם את האות י' שרי. כתוב בחז"ל, שהאות י' היו לה טענות למה לקחו אותה מהצדקנית, אמר לה הקב"ה, מקודם היית אצל נקבה, ורק בסוף השם, עכשיו תהיי אצל זכר, ובתחילת השם (ירושלמי(

''אם בחוקותי תלכו''' (כו, ג)  [ברכי נפשי[

     רבינו בחיי אומר (שמות, כ - ד"ה 'איתי') על הפסוק "לא תעשון איתי אלוקי כסף ואלוקי זהב": כשאתם עומדים בתפילה 'איתי', לא תחשבו בכסף וזהב אשר עמכם, שאם תעשו כן,  מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אלוהי כסף ואלוהי זהב'. כשהאדם עומד בתפילה לפני בוראו, ולא רק אז - אלא בכל רגע ורגע מימי חייו, צריך הוא לדעת, שהכסף והזהב אינם שווים מאומה, והנכסים היחידים שייקח איתו לבית עולמו,  יהיו רק התורה והמעשים הטובים.

     הגר"א מן סיפר מעשה מופלא שהיה אצל מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א. ' הסיפור סופר בחול המועד סוכות תשס"ח מרב חשוב בלונדון, שהתקשר לבית הגר"ח והציג בפניו את השאלה דלהלן, וממנו נוכל ללמוד על ערכם האמיתי של התורה והמצוות, לעומת אפסיותו של הממון', אמר הגר"א מן.  המדובר היה בשני אחים, שהאחד התגורר בשוויץ והשני בלונדון שבאנגליה, ודרכיהם נפרדו לא רק מפאת המרחק שבין דירותיהם, אלא גם מפני שאורח חייהם, שונה היה לחלוטין. בעוד שהאח הלונדוני היה תלמיד חכם שיגע ועמל בתורתו יומם ולילה, וחי בדוחקות גדולה, הרי האח שבשווייץ לא היה שומר מצוות, ונודע כאחד מעשירי המדינה.  יום אחד, מקבל הת"ח בלונדון טלפון בהול משוויץ, ובו מבקשים בני משפחת אחיו, שיגיע בדחיפות לביתו של אחיו העשיר. האח בלונדון לא ידע כלל במה מדובר, אבל החליט לקיים את בקשת משפחתו של אחיו, ונסע לשוויץ.  בהגיעו לרחוב בו מתגורר העשיר, מבחין הת"ח באנשי משטרה ובטחון הסובבים בכל פינה. הוא מנסה לברר היכן מתגורר אחיו, והעוברים והשבים מעדכנים אותו ש 'מאוד קשה להיכנס לביתו של הגביר ההוא'... לבסוף התברר לת"ח מלונדון, שאחיו מתגורר בארמון של ממש, המוקף כל העת באנשי בטחון, והוא לא ידע כלל על גודל עשירותו של אחיו, עד היכן היא מגעת.

     לאחר שהציג תעודות המצביעות על היותו אחיו של העשיר,  הכניסוהו השומרים אל הארמון, והוא הובא אחר כבוד לחדרו של בעל הבית, לא לפני שהוא נדהם לראות את הארמון ביופיו ובתפארתו. בהיכנסו לחדר בו שהה אחיו,  נודע לו שהאח חולה אנוש, וימיו ספורים. האח רומז לו שיתקרב אליו, ואז הוא לוחש באוזניו שהרופאים הודיעו לו שסופו קרב. בשארית כוחותיו, מוסיף העשיר ומספר לאחיו הת"ח, ש'אין לך מושג כמה עסקאות עשיתי בימי חיי, ואינך יכול אפילו לחלום כמה כסף צברתי לעצמי'. האח החולה הדגיש שמדובר בסכומי כסף אסטרונומיים. האח מלונדון האזין לדברים, ועדיין לא הבין מה רוצה אחיו ממנו, ולשם מה הזעיקו אותו כל כך בדחיפות. קולו של העשיר נדם לכמה דקות. נדמה היה שהוא עורך חשבון נפש על פועלו בימי חייו. לאחר מכן הוא פונה לאחיו, ואומר לו: "למרות הכסף הרב שצברתי, אני מרגיש שאין לי כלום!!! אני עוזב את העולם באפס ותוהו, ומרגיש בעצמי ריקנות נוראה. כל המיליונים הרובצים בחשבון הבנק שלי, אינם שווים בעיניי מאומה'!!! 'ומה הינך רוצה ממני'? שאל התלמיד חכם בקוצר רוח. 'את העסקה האחרונה בחיי אני רוצה לעשות איתך. האם תהיה מוכן לכך'? שאל האח העשיר. אחיו המופתע לא ידע כיצד להשיב על שאלה שכזו; 'עד שלא אדע במה מדובר, כיצד אוכל לענות'? אמר . 'אני רוצה לעשות איתך הסכם יששכר וזבולון, ולהעביר לך מחצית מכל נכסיי, בתנאי שתעביר לי את מחצית הזכויות שיש לך מלימוד התורה', אמר האח העשיר.

     הת"ח כבש פניו בקרקע. לעסקה כזו, הוא לא ציפה ולא התכונן. למרות ההתרגשות המרובה שאחזה בו בשל מיוחדותו של המעמד, שקל האח מלונדון את הדברים במנוחת הדעת, ערך את חשבון נפשו בשיקולים של 'רווח והפסד', עד שהחליט להשיב לאחיו בשלילה. ' אינני מוכן לעסקה כזו', השיב לאחיו החולה. האח העשיר,  שחשב אולי לא יודע אחיו באיזה סדר גודל של נכסים מדובר, החל לפרט באוזניו את המיליונים הרבים הממתינים לו, אחריו ההסכמה על העברת מחצית מזכויותיו.  אבל הת"ח מתעקש בסירובו, ואינו מוכן לבצע את העיסקה.  לאחר ימים מספר, נפטר האח העשיר לבית עולמו.

     ויהי לאחר הפטירה, החלו יסורי מצפון לנקוף את ליבו של הת"ח, בחושבו אולי לא נהג כשורה . את לבטיו אלו העלה בפני רבו בלונדון, שהתקשר לבית מרן הגר"ח קנייבסקי וביקש לברר מה דעת התורה בעניין זה.  הגר"ח השיב ש'הרי זו גמרא מפורשת במסכת סוטה'... הגמרא (בדף כא.) אומרת שם על הפסוק; 'אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו', רש"י מפרש שם שהלל הזקן עסק בתורה כל ימיו 'מתוך עוני רב', ושבנא שהיה אחיו, בא אליו בסוף ימיו, וביקש להתחלק בזכויות. ועל כך יצאה בת קול ואמרה 'אם יתן איש כל הון ביתו'...  הגר"ח סבר, שהגמרא מתכוונת ללמדנו, שהסכם יששכר וזבולון אינו יכול להתבצע בסופו של התהליך, דהיינו לאחר שהת"ח כבר למד את תורתו. מי שרוצה להיות שותף לזכויות של לימוד התורה, צריך לעשות את ההסכם עם הת"ח לפני שהוא מתחיל ללמוד, ולא בסוף.  המקרה שבו עוסקת הגמרא, הוא הוא הנידון של שני האחים, ולכן, אמר הגר"ח, 'העסקה בין השניים לא היתה מועילה כלל, כי במקרה כזה, לא היה מקבל האח העשיר את זכויותיו של התלמיד חכם.

     הבה נלמד מסיפור זה, עד כמה צריכים אנחנו להעריך את תורתנו, יותר מאלפי זהב וכסף, ולא נמירנה ולא נחליפנה בשום הנאה מהנאות העולם הזה. 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/