‏הצגת רשומות עם תוויות הצפרדעים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הצפרדעים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 24 בינואר 2017

אמרי שפר כ"ז טבת ה'תשע"ז



אלה ראשי בית אבותם בני ראובן... ובני שמעון... ואלה שמות בני לוי" )ו, יד-טז) כתב השל"ה הקדוש: "קשה, למה אמר תיבת 'שמות' אצל לוי יותר ממה שאמר בראובן ושמעון ?כי שבט לוי לא היו בגלות. ולוי ידע דבר זה ורצה להשתתף בצרת הצבור, מה עשה, קרא שמות לבניו על שם הגלות, דהיינו שם 'גרשון' על שם כי 'גרים' הם בארץ לא להם, ושם 'קהת' על שם שיניהם 'קהות', ושם 'מררי' על שם 'וימררו' את חייהם, זהו שאמר ואלה שמות בני לוי. ומכאן ילמד האדם להשתתף בצער הציבור אע"פ שאין הצרה מגעת לו."
     ״ויעשו כן החרטומים בלטיהם, ויעלו את הצפרדעים על ארץ מצרים״ (שמות ח,ג). המצרים חכמים המה להרע: להעלות את הצפרדעים ידעו, אבל להיטיב – לסלקן, זאת לא ידעו לעשות.(אזניים לתורה)


     ״וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך״ (שמות ח,ז). כאן הועילה תפילת משה רבנו להסיר את הצפרדעים מפרעה ומעבדיו, ואילו במעשה הנחשים השרפים (במדבר כא,ד) לא פעל משה בתפילתו להסיר את הנחשים, אלא נצטווה ״עשה לך שרף״. כי לכל צרה שלא תבוא יש תרופה חוץ מלשון הרע. ללמדנו, אם אדם דן את חברו לכף זכות, דנים גם אותו לכף זכות, והיפוכו במי שמדבר לשון הרע. (החפץ חיים)


     יהודי אחד בא לפני רבי אברהם מפוריסוב. הוא נכנס אל חדרו בהבעה מלאה יגון ועצב, וכשהוא גונח ומתמרמר שפך את לבו: "רע ומר לי. אין לי אפילו מעט נחת ושמחה. ייסורים קשים הם מנת חלקי כל היום". ענה לו רבי אברהם: "מי אמר לך שמפני הייסורים אתה עצוב? אולי מפני עיצבונך באים עליך הייסורים? התגבר, מלא את לבך קצת שמחה, ותראה כי הייסורים ייעלמו מאליהם".
טוב ה' לכל )ברכי נפשי)
     מעשה שהיה בבני זוג שאירחו בביתם איש עני ואביון, שאכל מעשה על שולחנם בקביעות, והייתה בכך מצווה גדולה, שכן היה האיש הזה ערירי, בלא משפחה, ומצא בביתם נועם וחמימות, ומרגוע לנפשו. הבעיה הייתה שכל פעם כאשר העני הזה הגיע, היה לו מנהג לספר לבני הבית, כל פעם מחדש, את קורותיו וכל מה שעבר עליו. ועד שהיה ניגש ליטול ידיו לסעודה, עבר זמן רב, ובני המשפחה הוצרכו להמתין לו עד שיסיים את הסיפורים... מרוב הטרחה, חשבו כבר כמה פעמים להודיע לעני שלא יגיע יותר, אבל לא העזו לעשות זאת, כיון שידעו שבואו אליהם משפיע עליו חיות ולשמחה, וכיצד אפשר למונעו מכך.ברבות השנים, הלך וגדל מספר ילדיהם של בני הזוג, והבית בו התגוררו נעשה צר מלהכיל את כולם, והם החליטו לעבור דירה. לפני המעבר לדירה החדשה, העלו בדעתם שאולי עכשיו יעשו בחוכמה, ולא יודיעו לעני את הכתובת החדשה, וחסל סדר טרחה... הוא יגיע כמנהגו אל הדירה הישנה, וכשיראה שלא נמצאים שם יבין שהמשפחה העתיקה דירתה למקום אחר, וכשלא יידע היכן ממוקמת הדירה החדשה, לא יגיע יותר, וכך ייפטרו ממנו אחת ולתמיד.
     אמרו ועשו.ועזבו את הדירה, ללא שגילו לעני לאן הם עוברים. לפני עזיבתם ביקשו גם מהשכנים שאם העני יתעניין אצלם לאן עברו, שלא יגלו לו.ביקשו בני הזוג לישב בשלוה, ולא לשמוע יותר את סיפוריו של העני הטרדן. וענה, זמן קצר מאוד לאחר עוברם לדירה החדשה נשמעת זעקה גדולה מפי האישה, שהייתה במטבח. בעלה, שנזעק במהירות, פוגש את אשתו המצביעה על עקרב גדול־ ממדים. הבעל נבהל, אבל לא איבד עשתונות. לקח מטאטא, והרג את העקרב. לא עוברות כמה שעות, והנה עקרב נוסף מטייל לו בבית. הבעל הורג גם אותו אבל העקרבים ממשיכים להגיע, האחד אחרי השני, וגורמים בבית בהלה נוראה. חשבו בני הזוג שמדובר במכת עקרבים, שמקורה באחד מקירות הבית, והזמינו מומחה בתחום שיבדוק את העניין. הלה מגיע, אבל קובע נחרצות שלמרות ההתמחות שיש לו בנושאים אלה, הפעם אין הוא מסוגל לאבחן מהיכן מגיעים העקרבים, כשהמשיכו העקרבים להגיע, ומנוחת נפשם של בני הבית הייתה מהם והלאה, ניגשו בני הזוג אל הגאון רבי חיים פינחס שיינברג, זצ"ל ראש ישיבת "תורה אור", כדי לשאול בעצתו.
     מששמע הגאון את דבריהם, הוציא מהארון ׳פרק שירה׳, ואמר ׳בואו נבדוק מה שר העקרב לבוראו, ומזה נוכל אולי ללמוד על מהות מציאותו בעולם׳.הגאון רבי חיים פינחס שיינברג מעיין בפרק שירה, ומוצא שהעקרב אומר ׳טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו׳.ואז הוא פונה לבני הזוג ואומר להם׳ נמצאנו למדים שהעקרב נשלח לעולם כדי להזכיר לבני האדם שגם הם צריכים לרחם על מעשי־ידיו של השי״ת. ׳אולי עברתם לאחרונה על פסוק זה, ולא ריחמתם על ברואיו של הבורא יתברך׳? הבעל ואשתו לא היו צריכים לשמוע יותר מזה. הם הבינו כבר מהיכן באה להם המכה. עוד באותו יום איתרו את העני, והשיבוהו לביתם. והעקרבים נעלמו

החוויה היהודית




יום רביעי, 14 בינואר 2015

אמרי שפר כ"ד טבת ה'תשע"ה

במכת כנים כתוב אצבע אלוקים. החרטומים לא יכלו לעשות כינים מפני קטנם שהיו פחות מכשעורה, אמרו החרטומים שהכל מה', וזה מרומז בר"ת של "אצבע" א'ין צ'ריך ב'דיקה ע'וד. הצפרדעים עשו מסירות נפש, וגם השירה שהם שרים בכל יום הוא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שזה עניין של מסירות נפש (תורת משה). ותלד לו את אהרן ואת משה. למה נזכרו כאן אהרן ומשה, בגלל שהם היו נביאים ועלו לדרגה גדולה מאוד, ולכן נזכרו לומר שאפילו שהם נולדו מאב ואם, בכל זאת אפשר לעלות מבשר ודם לדרגה גבוהה. וכלשון הרמב"ם שכל אחד יש בכוחו לעלות במדרגה כמשה רבנו. ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה. בגמרא ב"ב ובמדרש איתא, ממשמע שנאמר בת עמינדב איני יודע שהיא אחות נחשון, מה ת"ל אחות נחשון, מלמד שהנושא אשה צריך לבדוק באחיה, ויש מוסיפים שר"ת "אחים" א'שת ח'יל מ'י י'מצא. הסוס והבבואה (מעין השבוע) "והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ מצרים" (ז-ג) מעשה באדם שבא לפני הצדיק בעל "דברי חיים" מצאנז זצ"ל ותלונה בפיו: סוחר מצליח היה, חנותו המתה קונים ופרנסתו מצויה היתה בשפע. ועכשיו בא יהודי ופתח מולו חנות מתחרה. הביא סחורה חדשה ואופנתית, הוזיל מחירים וגרף את הלקוחות. מני אז, עומדת חנותו שוממה, והפרנסה שבתה. ברכו הרבי בכל לבו שפרנסתו תשוב ותפרח, ומסחרו ישגשג כמקודם ויסתעף שבעתים. אבל האיש לא הסתפק בכך: "רצוני שהרבי יקלל את המתחרה", אמר, "שהרבי יכהו בשבט פיו"... "חלילה", נרתע הרבי, "מעולם לא קיללתי יהודי! איסור חמור הוא, איסור מדאוריתא". והאיש בשלו: "אם לא לקלל את האיש, יקלל הרבי את חנותו, שהקונים ידירו ממנה רגליהם, וסחורתו תוותר כאבן שאין לה הופכין". חייך הרבי ואמר: "הן סוחר אתה. אמר נא לי, היכן רוכש אתה את הסחורה?" התבלבל הלה מהמפנה בשיחה, אך מיד התעשת וענה: "סחורה פלונית - קונה אני בעיר פלונית. סחורה אחרת, קונה אני ביריד..." "וכיצד מביא אתה את הסחורה לעירך?" התענין הרבי. ענה הסוחר: "בעגלה. וכי מה השאלה?" אבל הרבי המשיך וחקר: "ונוסע אתה בעצמך?" "אכן כן", אישר הסוחר. הסביר שיש לחשוש מפני גנבות ולהשגיח על תנאי ההובלה. "ויושב אתה ליד העגלון, על דוכנו?", שיער הרבי. הסוחר אישר, כשהוא תמה יותר ויותר על השיחה המוזרה. "מה עושה העגלון כשהסוס רעב?", שאל הרבי. הסביר הסוחר שהעגלון מוליך עימו שק שיבולת שועל. "וכשהסוס צמא?!", המשיך הרבי ושאל. הסוחר ענה, שבעוברם ליד ערוץ נחל, שותה הסוס לרווייה. "האם שמת לב לתופעה מוזרה?", שאל הרבי. הסוחר הניד בראשו. לא, לא הבחין בדבר מוזר כלשהו. "באמת?", תמה הרבי. "האם לא שמת לב לכך שלפני שהסוס שותה, הוא בוטש ברגלו במים, בועט, ורק לאחר מכן שותה?!" עכשיו, כשהסבו את תשומת לבו, נוכח הסוחר שאכן כן הוא. באמת מוזר... "הידעת מדוע?", שאל הרבי. "הנני ואסביר לך: הסוס מרכין ראשו לשתות ורואה את בבואתו במים. הואיל וסוס הוא, מבין הוא שיש לו מתחרה על אותם המים: כשם שהוא שותה מכאן, מתנכל לו הסוס התחתון ומתקרב בו-זמנית כדי לשתות את מימיו... על כן בועט ובוטש הוא ברגלו, מעכיר את המים, וראה זה פלא: הסוס ההוא נעלם, נבהל כנראה ונסוג, וכל המים שלו..." חייך הסוחר, והרב סיכם: "אבל, כמובן, טיפש הוא הסוס. כי אפילו היה כאן מתחרה, הלא יש בנהר די מים לשניהם. על אחת כמה וכמה כשאין זה אלא דמיון. ומה הועיל בבעיטותיו? שהמים נהיו מרופשים. מבין אתה?", סיים הרבי, "הרי מזונותיו של אדם קצובים מראש השנה, ואין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא הנימה (יומא לח:). לקח זה למדנו באופן חד כל כך במכות מצרים, השגחה פרטית מופלאה, שבה כל אחד קיבל מנתו: היהודי שאב מים, והמצרי שאב דם; הניחו שתי קשיות שתייה בכוס, היהודי שתה מים והמצרי מצץ דם; הכוסות החליפו ידיים, והנוזל שבהן השתנה כהרף עין... וכבר התבאר שמכות מצרים היו 'אותות ומופתים...עד היום הזה' (ירמיה לב-כ), בעלות מסר נצחי עד עולם: כשם שהצפרדע ידעה לאן עליה להיכנס ולאן נאסר עליה לבוא, וכן הכינים והערוב, הדבר והשחין – כך יודעת הפרנסה לאן להישלח. ואם רוצים להגדילה ולהרחיבה, הדרך היחידה היא לפנות בעתירה אל מלך העולם, הזן אותנו, את העולם כלו בטובו, בחן, בחסד, ברוח וברחמים רבים". חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/