אמרי שפר ב' תמוז ה'תשע"ז

   און בן פלת אשתו הצילתו בחכמתה (סנהדרין קט, ב), מהי החכמה הגדולה? ושמעתי בשם הגר"ח שמואלביץ זצ"ל, כי בתקופה של מחלוקת כשאחד מדבר לעניין - חכמה גדולה היא!

     בבריאת העולם בכל יום נאמר "כי טוב", לבד מיום השני שלא נאמר בו "כי טוב", למה? אמר ר' חנינא שבו נבראת המחלוקת! איזה מחלוקת,  הרקיע שהוא מחיצה המבדלת ומפרידה בין המים העליונים לתחתונים נברא באותו יום. אמר ר' טביומי, אם מחלוקת שהיא לתיקונו של עולם וליישובו של עולם אין בזה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבבו ולקלקולו על אחת כמה וכמה. (ב"ר ד(.

     "הבדלו מתוך העדה הזאת" (ט"ז כ"א(  רבנו בחיי מתקשה למה הוצרך לומר "הבדלו מתוך העדה הזאת"? הלא ביד הקב"ה להמית את הרבים ולהציל את היחידים!  והשיב, כדי שלא ידבק בהם האוויר הרע שנוצר כתוצאה ממותם של בני העדה הרעים, כעניין האמור באשתו של לוט: "ותבט מאחוריו ותהי נציב מלח .''ומזה נלמד עד כמה עלינו להתרחק ממראה, קול, וקריאה של דברי האפיקורסים, ושלא יהיה לנו כל קשר עימהם. 'קשר', בראשי תיבות, הוא: קריאה, שמיעה, ראיה. )עלינו לשבח(

     כשם שאי אפשר לגדל תבואה בלי לנכש תחילה את השדה מעשבי בר, כך אי אפשר לפתח מדות טובות, אם לא דואגים יחד עם זה לשבור את המידות הרעות.

אני לא גוי (עונג שבת, גליון 1843)

     את הסיפור הזה סיפר ראש ישיבת טלז, הרב גיפטר זצ"ל: " הוזמנתי ע"י אחד מתלמידי להשתתף בשמחת כלולותיו. מאחר והחתונה נערכה הרחק ממקום מגורי, שלח לי התלמיד כרטיס טיסה. בנוסף אלי הוזמנו שמונה מחבריו וגם אותם כיבד בכרטיסי טיסה. ביום המיועד יצאנו לדרך בשעה מוקדמת כדי להגיע לחופה בזמן. כשהתקרבנו למקום הנחיתה התברר כי המטוס לא יוכל לנחות שם מפאת הערפל הכבד ששרר במקום.  על כורחנו המשכנו לטוס עד שהגענו לשדה תעופה המרוחק קילומטרים נכבדים ממקום החתונה. משנכחנו לדעת כי לא נספיק להגיע לחתונה בשעה המיועדת, ואף לתפילת מנחה בציבור לא נזכה, נערכנו לתפילת מנחה בנמל התעופה. ביקשנו מאחד הסבלים שנקרה בדרכנו להפנות אותנו למקום שבו נוכל להתפלל באין מפריע. הסבל האלמוני נענה לבקשתנו והוביל אותנו לחדר צדדי בשדה התעופה. עמדנו להתפלל, והסבל נשאר לעמוד בפתח החדר והשקיף על תשעת המתפללים משסיימנו את התפילה שאל הסבל להפתעתנו "מדוע לא אמרתם קדיש?" משהשבנו לו כי חסר לנו עשירי למניין חזר והקשה באידיש: "וכי אני לא יהודי?" ומיד אמר קדיש. ניכר על פניו כי הוא מתרגש. ואכן עם תום אמירת הקדיש סיפר לנו האיש מה גרם לו להתרגש כל כך באמירת הקדיש.

     "היום הוא יום השנה של אבי ז"ל. מזה זמן רב פרקתי עול תורה ומצוות,  ואיני מתפלל. בלילה שעבר נגלה אלי אבי ז"ל ואמר לי: "היום הוא יום השנה שלי. גוזרני עליך לומר עלי קדיש". אמרתי לו: "אינני מתפלל, ואפילו הייתי רוצה לומר עליך קדיש, אינני יכול,  מאחר ובמקום שאני נמצא אין מניין יהודים". אך אבא חזר אמר: "אני אדאג שיהיה לך מניין ואתה תאמר קדיש". כשקמתי הבוקר אמרתי לעצמי: "אני לא אומר קדיש, אבל עכשיו,  כשראיתי כיצד מתגשמים דברי אבי, ובעזרת ה' באו לכאן תשעה יהודים כשרים ממרחק רב, לא יכולתי להמנע מלומר: " יתגדל ותקדש שמיה רבא..."

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/,,

נקודה שבועית, פרשת השבוע "בראשית" ה'תשע"ז

מידי שנה בחג שמחת תורה שזה עתה חגגנו אנו מתחילים לקרוא מחדש את ספר התורה בתחילתה של פרשת בראשית.

בעזרת ה' בשבת הקרובה, כרגיל בשבת שמיד אחרי שמיני עצרת קוראים את פרשת בראשית. 

מיד בצאת שמחת תורה אנו ניגשים אל הסוכה בה ישבנו, אכלנו וישנו שבוע שלם ומפרקים אותה במהירות הבזק, בדיוק ההיפך מתהליך הבניה שלה שארך זמן ממושך יותר עם עמל רב והשקעה גדולה.

להבדיל מפירוק הסוכה המהיר והחד אנו קוראים בפרשת בראשית את תהליך בריאת העולם בראשית קיומו.

בריאת העולם כפי שמתואר בפרשתנו היא תהליך מובנה. הקדוש ברוך הוא בבוראו את העולם ברא אותו בתבונה רבה ועל זה הוסיף הריה"ל בספרו הכוזרי שברא אותו ה' גם בהדרגה מיום ליום החל מהיסודות והמחצבים והמשיך אל הצמחים ובעלי החיים אשר במים ובאויר וביבשה וסיים בבעלי החושים הדקים .

ולא רק הדרגה קיימת בבריאה אלא גם תיאום, כפי שמתאר הרש"ר הירש בפירושו שביום הראשון ברא את האור כך ברביעי ברא את השמש, בשני ברא את הים וחלל האוויר ובחמישי את בעלי החיים שבהם, בשלישי את האדמה ובשישי את נפש כל חי, והיום השביעי בא להעניק ממד של קדושה וברכה למעשה האדם.

תהליך מובנה ומורכב זה של העולם מלמד אותנו שבניגוד להריסה ופירוק שניתן לבצע במהירות ובקלות יחסית, בניה, ולא משנה של מה, נעשית בהדרגתיות, מהיסוד ועד לגמר המלאכה, בהתמדה, ובהשקעה רבה. 

בניה אמיתית ונכונה, וזה יכול להיות בתחום הזוגיות והמשפחה, בתחום הפרנסה, הלימודים, ואפילו בתחום של תחביב כזה או אחר תביא איתה לאורך זמן גם תוצאות רצויות ומוצלחות. 

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר כ"ח שבט ה'תשע"ו

 אברך בר אוריין הפציר ברבי אריה לייב שפירא זצ"ל רבה של קובנא שיתן לו כתב סמיכה, בתחילה סרב הרב לכתוב אך לאחר הפצרות רבות כתב לו סמיכה אולם את חתימתו הרחיק מהכתב, ואח"כ הסביר טעם הדבר שהרי כתיב מדבר שקר תרחק. (נמלצו לחכי(    

     אם כסף תלוה. מרגלא בפי חסידים הראשונים שסעודת מלוה מלכה מסוגל לפרנסה ולעשירות ויש רמז לכך בפ', אם כסף, אם רצונך שיהיה לך כסף, תלווה את עמי, תשב ותקיים מצות סעודת מלוה מלכה ברוב עם הדרת מלך. )כרם שלמה- טענקא(      

     אשר תשים לפניהם. וברש"י ולא לפני עכו"ם. בסדר מלכי אוה"ע נהוג כי קודם מייסדים את המדינה ואח"כ קובעים את חוקיה, משא"כ אצל בנ"י שהתורה קדמה לבריאת העולם, וז"ש לפניהם שהמשפטים הם לפני בריאת העולם ולא כסדר העכו"ם. (הרה"צ מווישאווא זצוק"ל(

     ידע זה כוח והרבה ידע זה הרבה כוח (שמואל אייזיקוביץ)

המן (דברים טובים – פרשת יתרו)

     הרה''ק השפע חיים זי''ע סיפר הלצה נפלאה אותה שמע מאביו הרה''ק רבי צבי מרודניק זי''ע שהוא שמעה מפיו של רב אחד בגלילותיו. אותו רב סיפר שהכומר בעיירתו פנה אליו ביום מן הימים וצעק לעברו, הלא יהודים חוטאים ופושעים אתם שלא מגיע לכם כל טובה, כי הרי לאבותיכם הוריד הקב''ה מן בכל יומא ומזה התפרסנו והיה להם לאכלה, ואילו לכם אינו מוריד מן לחם מן השמים, אין זה אלא עבור עוונותיכם לכך אינכם ראויים לטובה זו.

     ענהו אותו רב בבת שחוק ואמר לו, מה אתה סח, הלא לכל יהודי ויהודי יורד עד עצם היום הזה לחם מן השמים, אך כיום המן יורד בהיחבא בתוך ביתו ובתוך כיסו של האדם, ואך במדבר היה יכול הקב''ה להוריד את המן לעין כול , היות ובמדבר היו בני ישראל בכנישתא חדא ומוקפים בענני הכבוד ששמרו עליהם מכל עבר. אך כיום לו יוריד לנו את המן בראש כל חוצות הלא תבואו אתם, גויי הארץ ותגנבו מעמנו את כל הטובה הרבה. והלצה אמיתית היא זו, כי אף שאין האדם מרגיש בכך, מכל מקום כל פרנסתם של ישראל הרי הוא למעלה מדרך הטבע בבחינת אוכלי המן.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"ב כסלו ה'תשע"ו

בריאת העולם מעולם לא נפסקה - ''המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית "

     הלכות חנוכה לפי סדר א-ב, א-ח ח' נרות, ט-טפחים י-עשר כ-כשר ל- לכתחילה ל-מעלה מ-מעשרים נ-נר ס-סוכה ע-ערובין פ-פסול צ-צריך ק- קדושה ר-ראוי ש-שמש ת-תדליק.

     עדיף לאבד רגע בחיים - מאשר לאבד את החיים ברגע.

     "עדיף להאכיל חתול אחד מאשר הרבה עכברים" (פתגם נורווגי)

     עדיף להיות שמח מזויף מעצוב אמיתי.

     עדיף למנוע את המחלה מלרפא אותה.

     עדיף לקבל עצה עקומה מאדם ישר מאשר עצה ישרה מאדם עקום...

     עד שאתה דואג מה תעשה מחר – מוטב שתתקן מה שעשית אתמול (רבי זאב וולף מזיטומיר)

האופנוע (דברים טובים – פרשת וישב)

     היה מעשה בשני אחים בחורים, שמזלו של הצעיר שביניהם שפר עליו,  הלה היה בעל כשרון מופלג, מתמיד גדול, וכל מידה טובה הייתה בו, כל רואיו לא גמרו עליו את ההלל, ואילו הגדול לא נתברך בכשרונות, ואף היה מתקשה מעט בדיבורו וכו. ויהי היום והצעיר בא בברית אירוסיו עם משפחה חשובה ונכבדה, בעת שהגדול עדיין היה נראה רחוק מענין השידוכים. נכנס הגדול אל הרה"ק הפני מנחם זי"ע ותינה בפניו את מר נפשו - והוסיף לומר שהוא מרגיש את עצמו כמי שאינו שווה מאומה.  אמר לו הפני מנחם, אמש נסענו מירושלים לבני ברק ברכב חדש ויקר לאין ערוך. על אם הדרך נתקלנו בפקק (טרעפיק) ונתארכה נסיעתינו פי כמה וכמה, בסמוך אלינו היה רכב על שני גלגלים (אופנוע) אשר ברגע עקף את כל הפקק והתקדם בדרכו מבלי כל מונע בעדו , אמור נא יקירי, האם הצליח הלה להתקדם בדרכו מחמת שהוא שווה יותר מהרכב שנסענו בו, וודאי שלא, אלא דייקא מחמת שרכבו בעל שני גלגלים אינו שווה אפילו כשליש מהרכב שלנו, על כן יכול היה למהר בדרכו, אבל הגדול והשווה כהוגן נצרךלהמתין שיפנו מקום עבורו - מחמת חשיבותו וגדלו. כמו כן כשנוצר אצל יהודי מעצור בחייו וסדר יומו, חלילה לו להיכנס לייאוש בהרגשה שאינו שווה מאומה, כי אדרבה, עצם הדבר שהשי''ת עוצר בעדו, מוכיח שחשוב הוא עד מאד, הרבה יותר ממי שהקב''ה מנהלהו על מי מנוחות.

הגמ''ח (דברים טובים – פרשת וישב)

     סיפר אדם גדול מארה"ב על אברך מבני קהילתו, שלאיזה צורך לווה מגמ''ח סך חמישים אלף דאלער. על דעת שישלם בכל חודש סכום מסוים, ואף נתבקש להפקיד אצל בעל הגמ''ח טשעק'ס (צ'קים) כמספר התשלומים שיהא עליו לשלם, אלא שהתנה עם בעל הגמ''ח שלא ישתמש עם הטשעק'ס, והוא יפרע לו מידי חודש בחדשו את הסכום המגיע לו.

     באחד מימי הפרעון שכח בעל הגמ''ח מההסכם ופדה את הטשעק השייך לאותו חודש - מה שגרם שכל חשבון הבנק של האברך נחסם לאשראי (קרעדיט). באחד הלילות נסע האברך באישון ליל מחוץ לעיר, והוצרך למלא דלק (געז) ברכבו, אך בהגיעו לשם נזכר שאי אפשר לו לשלם עם כרטיס האשראי - באשמת אותו מנהל גמ''ח. ולא ידע להשית עצות בנפשו, וכי נגזר עליו לשהות כל הלילה בתחנת הדלק , בצר לו החל לפשפש בכיסיו, וכן ברכבו, עד שמצא עשרים ושלוש דאלער, מילא את הרכב עם דלק בסכום של עשרים דאלער, ובשלושה הנותרים הציע לו בעה "ב לרכוש כרטיס הגרלה (גירוד) של אחד ממפעלי הפיס בארה ''ב, וכן עשה, וזכה על אתר ב... 50,000$ ; כסכום ההלוואה. או אז הבין, שמה שהיה נראה לו כרעה - שבלבלו לו את כל סדרי בראשית, ובעל הגמ''ח סגר בעדו את ההשתמשות בחשבון הבנק,  ואדרבה כל זה היה לטובתו השלימה - שיהא בידו לפרוע את כל החוב לגמ"ח בפעם אחת...

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

נקודה שבועית פרשת השבוע "וישב" ה'תשע"ו

לאורך המקרא אנו נחשפים לסיפורים מגוונים שדרכם אנו לומדים על אודות אבותינו במשך הדורות מאז בריאת העולם ובמקביל אנו לומדים דרך התנהגותם כיצד עלינו אנו לנהוג ולפעול בחיינו שלנו.

לא אחת אנו פוגשים בסיפורי המקרא "שחקני משנה" שלכאורה תפקדם שולי ביותר אך אם נעמיק לרגע בכל מקרה ומקרה נראה שלא סתם כך הדבר.

בתחילת פרשת השבוע שלנו, פרשת "וישב", שולח יעקב את בנו האהוב, יוסף, אל אחיו הנמצאים רחוק מהבית על מנת לשאול לשלומם. 

"וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמור מה תבקש, ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רועים,ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אומרים נלכה דותיינה".

יוסף נתקל ממש במקרה באיש בודד עם אם הדרך ונראה שכאילו המידע הזה שמופיע לפנינו ממש לא קשור לכל סיפור יוסף והאחים שאנו נמצאים בפתחו. מה היה חשוב כל כך לתורה לספר ולתת לנו את המידע הלכאורה שולי הזה?

כותב על כך הרמב"ן במקום: "כי זימן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו לידם (של האחים),ולזה נתכוונו רבותינו באמרם כי האישים האלה מלאכים. שלא לחינם היה כל הסיפור הזה,אלא להודיענו, כי 'עצת ה' היא תקום'" - יוסף פוגש בדרכו לאחים אדם שבשבילו הוא מלאך, אולם זהו מלאך בתפקיד של שליח, ואותו שליח מראה ומכוון אותו אל אחיו, ואותה הדרך שתוביל אותו לאחיו בסופו של דבר תוביל אותו למצרים ומשם להנהגת האימפריה המצרית ולסגירת המעגל עם האחים.

אותו אדם, שליח,מלאך, שלכאורה נראה בקריאה ראשונה, שתפקידו שולי בכל הסיפור הזה, הוא עוד חוט שמקשר בין גורמים שונים בסיפור גדול ורחב ברמה כלל אנושית שתפר הקדוש ברוך הוא. 

הוא לא "הוצב" שם במקרה כי אם היה לו חלק משמעותי בכל מהלך ירידת יוסף למצרים, שאילולי הוא יוסף לא היה  פוגש בסופו של דבר באחיו.

אותו האיש שפגש יוסף יכול להיות משול לכל אחד ואחד מאיתנו. יכול להיות שהוא כאדם הפשוט מהרחוב שעל פניו נראה כחסר משמעות מיוחדת, אולם, לכל אחד ואחד בעולם הזה ישנו תפקיד חשוב. איננו תמיד יודעים ומודעים לאותו תפקיד או מעמד. איננו יודעים לפעמים באיזה מעגלים אנו משפיעים על הסביבה, אבל בכל מציאות שבה אנו פועלים, ולא משנה היכן, יש לנו כוח השפעה, בין אם קטן ובין אם גדול. בדיוק כמו אותו איש תועה בשדה שפגש יוסף.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר י"א סיון ה'תשע"ה

הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ"ל, היה אומר בשם הגאון הצדיק רבי שמחה זיסל זצ"ל, הסבא מקלם: היה כדאי לקדוש ברוך הוא לברא את כל העולם ומלואו ולקיימו ששת אלפי שנים, כדי שיהודי יזכה לומר – ולו פעם אחת ויחידה בכל ימי חייו, ובכל משך זמן הבריאה – "ברוך הוא וברוך שמו". ואלף אמירות "ברוך הוא וברוך שמו" אינן מגיעות לגדל חשיבות עניית "אמן" אחת. והוסיף: ואלף אמנים אינם מגיעים לחשיבות "אמן יהא שמיה רבה" ולו פעם אחת בלבד, ואלף עניות "אמן יהא שמיה רבה" אינן מגיעות לזכותה ויוקרתה של תיבה אחת של תלמוד תורה

לֹא עֵּת הֵָּאסֵּף הַמקְּנֶה וגו'. (כט, ז) פירוש אם חס ושלום, לא הגיע עוד זמן קץ הגאולה, לאסף צאן קדשים, השקו הצאן ולכו רעו, על כל פנים תן להם פרנסה, עד שנזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו, אמן. (מרגניתא דר' מאיר)

     לא פעם ממריץ היצר אנשים לדבר מצוה, מגביר התלהבותם, עד שבריצתם מחריבים את כל מה שבדרכם (הרה”ק רבי דוד מלעלוב)

     לא צריך לחכות לשעת משבר בכדי למדוד אנשים, הרבה יותר חשוב היא יכולת השגרה.

     לא קונים חולצה בשביל הכפתור.

     לא ראיתי חתול ישן אשר לתוך פיו נכנס עכבר.

     לא רק המרבה באכילה ובשתייה נקרא זולל וסובא, אלא אף המרבה בדיבורים מיותרים (הרה”ק רבי יחיאל מאיר ממוגלניצה)

     לאשה יש לה חלק ושכר - בלימוד התורה של בעלה. ואולם, אסור לה לשכוח, שיש לה גם חלק         'בביטול התורה' שלו...

האישה לא ויתרה )על־פי 'מפי ספרים וסופרים'(

     האישה נקשה בהססנות על הדלת, וכשזו נפתחה, פסעה פנימה בחשש. " יש לי בעבורכם מכתב מרבי יחזקאל־ שרגא משינאווה", אמרה בקול רועד.  רבי פינחס צימטבוים, חבר בית הדין של גרויסוורדיין (אֹורַאדְיָה( שברומניה, זינק ממקומו למשמע הדברים. רטט של התרגשות עבר בו.  מכתב ממורו ורבו הקדוש! בדחילו ורחימו נטל את האיגרת ופתחה.  כשהחל לקרוא, עלתה עננה על פניו. "בהיות שבעלה של האישה הזאת עזב אותה כבר יותר מעשר שנים והשאירה עגונה", כתב רבי יחזקאל, " על כן הנני מבקש לעזור לה למצוא את בעלה להתירה מכבלי עיגונה" . "כיצד אני יכול לסייע?", תהה רבי פינחס בקול. "ומדוע החלטת לבוא לכאן דווקא?". "לא ביקשתי כלל לבוא לכאן", ענתה העגונה. "חיליתי את פניו של הצדיק,  בכיתי והתחננתי לפניו שיושיע אותי,  ולבסוף הורה לי לבוא לכאן, אליכם,  בלי הסבר" . הדיין התעטף בשתיקה. "אין לי פתרון להוראה הבלתי־מובנת של הצדיק", אמר לבסוף. "בינתיים השתכני באכסניית הקהילה, ונעשה כמיטב יכולתנו". האישה הודתה לו נרגשות, וכשפנתה לדרכה, יצא הדיין אף הוא מביתו ושם פעמיו לעבר בית אב בית הדין,  רבי משה־הירש פוקס. הוא שיתף את עמיתו באיגרת המסתורית, ורבי משה, אף שלא היה חסיד שינאווה,  הכיר בגדולתו של הצדיק והתייחס למכתבו בכובד ראש.

     ראשית, כינס רבי משה את גבאי בתי הכנסת וחקרם אם הבעל המעגן שוהה באחד מהם. התשובה הייתה שלילית. כשלא נמצא קצה חוט בקהילה, פנה אל משטרת הגבולות והללו בדקו ברשימותיהם אם נכנס למדינה אדם ששמו כשמו של הבעל.  גם אלו השיבו את פניו ריקם.  דייני בית הדין לא אמרו נואש. הם פעלו כחוקרים מיומנים, והחלו לבלוש ולחפש בכל העיר אחרי הבעל האבוד. שבועות ארוכים של חיפושים העלו חרס. בכל בוקר נאלצו הדיינים להשיב לאישה העגונה כי טרם אותר בעלה.  יום אחד פנה רבי משה אל רבי פינחס ואמר לו: "שמע־נא, הלוא עשינו כל שביכולתנו כדי לאתר את האיש ולא מצאנו רמז כלשהו עליו. לדעתי אין מנוס מלהודיע לאישה כי המאמצים כשלו, ולשלחה בחזרה לביתה" . רבי פינחס הסכים לדברים, אף כי לא בלב קל. הוא שיתף את האישה במסקנה המצערת, והמליץ לה לשוב לביתה. אך העגונה סירבה בתוקף לקבל את הדברים. "בשום אופן לא", קראה במר נפשה. "לא אלך מכאן, אלא אם כן יורה זאת הצדיק משינאווה. בפקודתו באתי לכאן, ורק בפקודתו אלך". ראה רבי פינחס כי היא מתבצרת בעמדתה, והחליט לכתוב דברים כהווייתם למורו ורבו. פירט את המאמצים הרבים שהושקעו ואת הכישלונות שנחלו.  

     לא חלפו יומיים, והנה שליח בהול דופק על דלת לשכתו של רבי פינחס. " גש מהר לביתך", אמר השליח. רבי פינחס יצא בעקבותיו, ובהגיעו לביתו הבחין בהתקהלות נרגשת — שוטר אוחז בידו של גבר יהודי, ולצידם העגונה. רבי משה־הירש, שכבר נכח במקום, פנה אל רבי פינחס וקרא: "זה הבעל!" . כעת נפנו הכול לשמוע את סיפורו של הבעל המעגן. מזלו מעולם לא האיר לו פנים. כדי למצוא טרף לביתו נהג לנדוד בין הערים ולתור אחר עבודות מזדמנות. הוא הגיע לבוקרסט, בירת רומניה, וגם בה התקשה להשיג פרנסה.  אוזלת ידו, שהייתה פרי אופיו ה'בטלני', גרמה לו להזניח את משפחתו ואף לא להודיע לאשתו היכן הוא ומה מעשיו. בעקבות זאת סברה שהחליט לברוח ולהשאירה עגונה.  ביום שבו הגיעה האישה לגרויסוורדיין החליט בעלה לחפש את ההצלחה בהונגריה. כסף לנסיעה לא היה באמתחתו, ולכן נאלץ להתקדם בנסיעות קצרות ברכבת. בכל תחנה ירד וקיבץ נדבות כדי לממן את המשך הנסיעה.  בדרכו הגיע לגרויסוורדיין. הוא שמע שבעיר יש ריכוז יהודי גדול וקיווה שיצליח לקבץ סכום נאה להמשך דרכו. באורח פלא שם את פעמיו לעבר האכסניה שבה התארחה ...אשתו.  כשזו הבחינה בו, חששה שיימלט ממנה אם יבחין בה, ולכן יצאה מבעד הדלת האחורית והזמינה שוטר שיעצור אותו. השוטר עצר את האיש,  בעוד האישה צועקת כי זה בעלה,  שנטש אותה לאנחות . "מבינים אתם?", קרא רבי משה בהתרגשות באוזניו של רבי פינחס, "הלוא האיש תכנן לנסוע למדינה אחרת, ורק הצדיק, ברוח קודשו, ידע שיחנה בגרויסוורדיין וייקלע לאכסניה שבה תשהה רעייתו" .

     הסיפור התפרסם חיש מהר והגיע לאוזניו של הצדיק משינאווה בעצמו. "נו", החווה בידו בביטול, "אצלכם החסידים הכול נחשב 'מופת', אולם אין זה נכון. בסך הכול סברתי שהואיל וגרויסוורדיין היא עיר גדולה, סביר להניח שהבעל שוהה שם. אין כאן שום 'מופת'"... 

החלטה שהולידה אוסף תהילים (מנחם כהן)

     התלבטות לא קלה הייתה ליורם חניאל (60)  בערב חג השבועות. הוא סקר את מדפי הספרייה הענקית, שבהם מוצבים יותר מאלפיים ספרי תהילים, והתלבט איזה מהם לקחת איתו לבית הכנסת בחג השבועות. " בסוף בחרתי בתהילים דפוס אמסטרדם משנת תקע"ו", הוא אומר.

     חניאל, המשמש שופט צבאי במילואים,  מחזיק ככל הנראה באוסף הגדול ביותר בעולם של ספרי תהילים. אך אין הוא אספן קלסי, השומר את הפריטים לצורך תצוגה בלבד. בכל יום הוא נוהג לומר תהילים, כל פעם בספר אחר שהוא מוציא מהאוסף הענק.

     הרעיון נולד ברגע של התעוררות בהלוויה של יהודי מהיישוב אלקנה, שבו הוא מתגורר . "בהלוויה ספדו לאיש וסיפרו שבכל שבוע נהג לסיים את ספר התהילים", מספר חניאל. " באותו רגע קיבלתי עליי לעשות כן. מאז חלפו עשרים שנה, ואני מתמיד לסיים בכל שבוע את ספר התהילים. " בעקבות קריאת התהילים הרצופה התבלה הספר שקניתי, והלכתי לקנות ספר חדש.  התחלתי להתעניין בספרי תהילים ישנים,  והאוסף גדל הלך. חברים שמעו על התחביב והִפנו אותי לספרי תהילים עתיקים, ובמקביל איתרתי בעצמי ספרי תהילים מיוחדים.

     תהילים בערבית ובהודית באוסף הגדול ספרים גדולים וקטנים, אפילו זעירים, עם פירושים מגּוונים, בכל השפות ומכל התקופות. "יש ספרים שנכתבו בהודית , בערבית, בפרסית ועוד", הוא מתאר. "אני נהנה ללמוד בפירוש של הרב גרשטנקורן,  ראש העיר הראשון לבני־ברק, ושל יהודי מתל־אביב, ישראל סחרוב שמו" . יש ספר האהוב עליך במיוחד? שאלנו. "תמיד שואלים אותי את השאלה הזאת", הוא מחייך, " ואני משיב ש'כולם היו בניי'... אני מחובר לכל ספרי התהילים שברשותי. החלום שלי הוא שיפתחו 'כולל תהילים' ללימוד הספר" . תגלית מצמררת מאחורי ספרי התהילים מסתתרים לפעמים סיפורים אנושיים מרגשים. "לפני כמה שנים העניק לי חבר מאירופה ספר תהילים מיוחד. זה ספר שהודפס בשנת רפ"ב )30 — 1552 שנה אחרי גירוש ספרד( והיה עד לאחרונה בכנסייה. היהודי שהחזיק בספר, בימים ההם,  קרע את הדף הראשון והשלים את השער ואת פרק א' וב' — בכתב ידו. " מדוע עשה זאת? כשקראתי את פרק א' בכתב היד קיבלתי את התשובה: את הפסוק הראשון שינה ל'ובדרך חטאים לא שמד' ... היהודי רצה להעיד על עצמו שלא השתמד" . חניאל מתרגש לראות יהודים קוראים תהילים, גם מי שאינם נראים שומרי תורה ומצוות. "מובא שכל מה שאמר דוד בספרו,  כנגדו וכנגד כל ישראל אמרו, וכנגד כל העיתים אמרו'. רואים זאת ברגעי צרה לא עלינו, שיהודים פותחים את ספר התהילים ומבקשים את כל בקשותיהם".

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il