פרשת השבוע שלנו, פרשת
"וישב", מתחילה סדרה של פרשות שמהוות סיפור אחד ארוך ומיוחד,
ואחת מההשלכות שלו הוא התחלת גלות מצרים.
משפחת יעקב אבינו התפתחה
והפכה לגרעין המייסד של עם ישראל שבסוף התהליך שמתחיל בפרשתנו ימצאו עצמם במצרים
לשנים רבות.
ל"שחקנים
הראשיים" בסיפור המיוחד שלנו, סיפור יוסף והאחים, תפקיד עיקרי וחשוב.
כשכותבת התורה "וישראל
אהב את יוסף מכל בניו" היא באה לרמוז לנו ש"ישראל" הוא
שם שמבטא את השם הקיבוצי של האומה ומכאן למעשה תתחיל הגלות של העם, גלות שכבר
נאמרה בברית בין הבתרים, והנה פה מתחיל הגיבוש של האומה הישראלית.
כל האנשים שממלאים תפקיד
בגיבוש בשלב הזה הם הגורמים למצב ופועלים על דעת עצמם ומרצונם אולם הם מכוונים על
ידי הקב"ה מלמעלה, ולא סתם אומר להם בסוף יוסף: "אלוקים חשבה לטובה".
אולם, תמיד למדנו
שההתגלגלות לגלות מצרים נבעה משנאת חינם שהייתה בין האחים ליוסף שהתפתחה בתחילת
פרשתנו, וכל זה כדי ללמד אותנו ששנאת החינם היא הגורם הראשי בסיפור אך לא הסיבה
הראשית.
הסיבה האמיתית של הגלות
נמצאת דווקא בדבר אחר. "עצת ה' היא תקום". התורה תספר לנו
ש"איש" מצא את יוסף תועה בדרכו למצוא את אחיו והוא הוביל אותו
אליהם.
אלא שאם היה הכול קורה בדרך
הטבע היה יוסף טועה ולא מגיע לאחיו אולם יד ה' הובילה אותו אל האיש שלקח אותו
אליהם.
מכאן שהסיבה האמיתית הייתה
מוכתבת מלמעלה והייתה מתבצעת בכל מקרה אלא שבחרה התורה לספר את השתלשלות העניינים
על ידי שנאת החינם של האחים כדי ללמד אותנו על השלילה שבשנאה זו.
ברור לנו שהדברים משולבים
זה בזה. מחד עלינו להתרחק מכל דבר שנאה ומאידך לזכור ש"עצת ה' היא
תקום".
שבת שלום ומבורך!
תודות : לצחי מיכאלי
החוויה
היהודית
לע"נ יעקב בובר, שבתאי
טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו
נצר אחרון למשפחתם
