חוויית השבוע שלי,פרשת השבוע, "ויגש",ה'תשע"ו

אמרי שפר כ"ח כסלו ה'תשע"ו

 אדם מישראל בשעה שהוא עושה הבדלה במוצאי שבת צריך כבר באותה שעה להרגיש את ההארה של השבת הבאה .

     המפרשים שואלים, שכתוב שמחנו כימות עניתנו שה' יחזיר לנו שמחה כמו שקבלנו הצער, והלא אנחנו כבר בסוף האלף הששי ואיך נקבל שכר כמו הזמן של הצער, הלא הצער היה כל כך הרבה שנים, ומתרצים שכל יום יהיה לעתיד ארוך כמו שנה וזה מרומז בפסוק ויהי מקץ שנתיים ימים, כלומר בסוף בימי המשיח יהיה כל שני ימים כמו שתי שנים וזה שכתוב "שנתיים" שתי שנים "ימים" כמו שני ימים, כל יום כמו שנה.

     ועתה אל תעצבו" (בראשית מה,ה). אומר המדרש (בראשית רבה): "אין ועתה אלא תשובה". "ועתה", אם אתם חוזרים בתשובה ומתחרטים על שמכרתם אותי הנה – "אל תעצבו", כי לתשובה אמיתית אין מגיעים על-ידי עצבות אלא על-ידי שמחה ואהבה. (משמרת איתמר)

     ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם. כתוב בספרים הק' שאין זה רק הוראה לפרעה איך להכין עצמו לפני בא הרעב במצרים, אלא זה לימוד לכל אדם כשהוא עדיין בריא ב"ה ויכול לפתוח גמרא וללמוד ולהתפלל, שהוא צריך להיות חכם ונבון, ולדעת, שהיום הוא בשני השבע, אבל גם יגיעו ח"ו שני הרעב שהם ימי הזקנה,  ולכן צריך עכשיו כל הזמן למלאות אוצרות של עמל התורה ומעשים טובים, כי החכם עיניו בראשו לתקן הדבר בראשו ובתחילתו. איזהו חכם הרואה את הנולד. 

הלוויתן שהתהפך (נקודה טובה, גליון 11)

     האמורא הנוסע רבה בר בר חנה, מספר שבאחד ממסעותיו, חנתה ספינתו ליד אי. הנוסעים ירדו מן הספינה והדליקו מדורה. והנה תוך שניות, הם מצאו את עצמם במים. בדיעבד התברר שזהו דג גדול שעל גבו התקבצו חול ועשבים והיה נדמה להם כאי. וכאשר האש חיממה את הדג, הוא התהפך וכל היושבים עליו נפלו למים. ואלמלי ספינתם הייתה קרובה, היו טובעים (בבא בתרא, עג ע"ב(.

     הגאון הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, רואה בלווייתן משל לגלות. בכל הדורות הגיעו יהודים ליבשות זרות והתיישבו שם. ועם הזמן הפכה הארץ הזרה הזאת לחוף מבטחים עבורם והם נאחזו בה. אולם, לא פעם התברר כי חוף המבטחים אינו יבשה יציבה כלל וכלל. לפתע פתאום, ה"אדמה" רועדת ומתהפכת עליהם והם מוצאים את עצמם ב"ים", בסכנת "טביעה"....

     כך היה לעם ישראל במצרים עם מות יוסף, כך היה בגירוש ספרד וכך היה ל"ע בשואה... וזו רק רשימה חלקית (על פי ימי זיכרון, עמ' 166(. " על משכבי בלילות", כתב הרב סולובייצ'יק - ממנהיגיה הרוחניים הגדולים של יהדות ארה"ב. על משכבי בלילות, אני שוכב ודואג לקיום היהודי בגולה. חושש אני מן הרגע בו האדמה המוצקה והבטוחה לכאורה שתחת רגלינו, תתגלה פתע פתאום כלווייתן ואז הכול עלול ח"ו "להתהפך"...

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

נקודה שבועית פרשת השבוע פרשת "ויגש" ה'תשע"ו

בדורות האחרונים מתרבים האחוזים, בעיקר בקרב יהודי חו"ל, של התבוללות עם עמי העולם. בפרשת השבוע שלנו, פרשת "ויגש" נוכל לראות איך יוסף מנסה כבר אז להילחם בתופעה הקשה הזאת.

בפרשה, מתרחש האיחוד הגדול של משפחת יעקב.

כבר בפתיחת הפרשה יוסף חושף בפני האחים את האמת- שהוא אחיהם יוסף שזרקו לבור והפך למשנה למלך מצרים ומבקש מהם להביא למצרים את אביהם יעקב ואת כל המשפחה כדי שיתאחדו כולם וישבו בארץ מצרים המלאה כל טוב לעומת ארץ ישראל באותם השנים.

יוסף מסביר לאחים עוד לפני המפגש עם המלך פרעה מה עליהם לומר בפניו: "ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורנו...בעבור תשבו בארץ גושן כי תועבת מצרים כל רועה צאן" - יוסף כאילו מבקש מהם להתרחק מארמון המלך ומעיר הבירה ולהשתכן במחוז רחוק ומבודד במצרים.

איש מהאחים לא קיבל תפקיד רם מעלה, אף אחד לא זכה במינוי חשוב אלא הם נשלחו לארץ גושן כדי לעסוק במרעה. לכאורה מקצוע פשוט ביותר וכך הם לא יעוררו רושם מיוחד כשישבו ויגורו במצרים.

יוסף, בשלחם לארץ גושן, מנסה להשיג שתי מטרות: להשיג היתר למגורים בארץ גושן, ולתת לאחים ולמשפחה היתר לעסוק ברעיית צאן, שזה דבר שהמצרי הממוצע לא אוהב כי השה הוא אחד מאלוקיו.

יוסף חושש מהתבוללות  המשפחה עם העם המצרי ולכן מעדיף הוא לבודד אותם בארץ גושן. הם מתיישבים כאילו בגטו פנימי שלהם רק כדי לייצר לעצמם אורח חיים משלהם בלי השפעות חיצוניות.

במקרה הזה ההתבדלות מאוד הכרחית וזה חשוב ביותר ליוסף.

ובנוסף, בכך שהם יעסקו ברעיית צאן, העם המצרי יעורר את סלידתו מהם ויגביר את הבוז כלפיהם וכך לא ירצו בקרבתם ולא תהיה התערבבות.

העם היהודי,כבר בתחילת התהוותו כעם עוד בשלב הראשוני של ירידת משפחת יעקב למצרים, החליט להגן על עצמו מפני אחת מהתופעות הקשות ביותר שקיימות בפניו, ההתבוללות.

שבת שלום ומבורך!

תודות: לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר כ"ז כסלו ה'תשע"ו

  גוערים בבת והכלה שומעת".

     הפנים נקראים פנים כי הם מראים על הפנים.

     הקשב לאחרים, אבל אף פעם אל תאבד את קולך!

     הרבה מאלו שנכשלו בחייהם לא ידעו כמה קרובים להצלחה הם היו כשהפסיקו לנסות...

הגרעין שנעלם (פניני עין חמד – פרשת וישב)

     סוחר ממולח היה מר אברהם מנשה שעלה מפרס ופתח חנות מכולת רחבה בשוק 'מחנה יהודה' בירושלים . שמו הטוב הלך לפניו, יושרו וחריצותו הפכו לשם דבר. כדי לרצות את לקוחותיו היה מכתת רגליו בין המשקים והכפרים סביבות ירושלים וכל היכן שיכל לצרוך מוצרים טובים וזולים היה רוכש ומביאם לחנותו לרווחת הקונים ולהגדלת הכנסתו לטובת בני משפחתו.

     יום אחד שב מיריחו משם הביא עשרות רבות של קילוגרמים תמרים בשלים . שלשה ימים ארכה הדרך, לשמחתו הגיע עם כל הסחורה בשלום, הוא פרק את התמרים בחנותו שבשוק ולפני שהלך לביתו לראות בשלום משפחתו לקח עימו שקית תמרים עסיסיים להביא לבני ביתו.  בהגיעו לביתו רבתה השמחה . לאחר שנח מעמל וטורח הוציא את שקית התמרים. גם ראובן ילדו בן השמונה לקח חופן תמרים ואכלם להנאתו אך לפתע לא חש בגרעין שהיה בתוכו והגרעין נתקע ל"ע במורד הגרון. פניו הכחילו והוא נשם בקושי, מיד הפכוהו וחבטו על גבו, ואכן הטלטולים והחבטות הצילו את חייו בטווח המיידי, יצא הגרעין מדרכי הנשימה, אך למרבה הצער הוא לא נפלט החוצה אלא גלש עמוק ונכנס לריאות, צבע פניו חזר להיות כמו שהיה ונשימתו התייצבה , אך על כל נשימה ונשימה התלווה חרחור עז שנשמע עקב הגרעין שנבלע.  פנו ההורים אל ביתה של הרופאה הירושלמית המפורסמת ד"ר הלנה כגן. למומחיותה וכושר הבחנתה יצא שם עולמי, היא כמעט לא נזקקה לכלי עזר כלשהם, די היה לה לשאול מספר פרטים, להעיף מבט ולקבוע את מחלתו ודרכי הפעולה להחלמתו. לאחר שהאזינה לנשימותיו – חרחוריו,  קבעה חד משמעית כי מצבו קשה , ובמידה ולא ישלפו את הגרעין בהקדם, הוא עלול לגרום לתסבוכת שלמה, במקום יתפתח מורסה, אחר כך דלקת, יצטברו שם נוזלים וליחות והמצב עלול להתדרדר עד לשיתוק פעולת הריאה. " עליכם לפנות מיד למכון רנטגן ובשיקוף על הריאה נדע , היכן מקומו המדויק של הגרעין". במכון הרנטגן עשו צילום ואמרו: "הגרעין תקוע עמוק בתוך הריאה הימנית ולשם קשה להגיע אפילו עם אזמל של מנתחים . "

     בצר להם תרמו ממון רב לצדקה, נסעו לקברי צדיקים ואף שילמו כסף סכום לא מבוטל למספר אברכים בני תורה על מנת שיסעו לכותל המערבי ויעתירו בתפילה למען רפואתו של הילד המסכן והחולה.  אחד מתושבי השכונה , שהשתתף בתפילות לרפואת הילד , היה חסיד נלהב של האדמו"ר ר' ישראל מהוסיאטין והוא הפנם אל הרבי. כשהגיעו אל הגבאי ר' יעקב ישראל קנלר הבין הלה שזה מקרה דחוף ומיד כתב "קוויטל" ומיהר להכניסם אל חדרו של הרבי. הצדיק הניח את ידו הקדושה על כתפו של הילד, הרגיעו, ואז החל ממשש בידו על צלעותיו, עבר מהגב לחזה מצד ימין לצד שמאל, והניח ידיו על שתי ריאותיו. והנה הרים הרבי את עיניו לעבר הגבאי ואמר לו " : מה רוצים ממני, אני לא מרגיש שום גרעין בריאותיו, השי"ת יעזור שיהיה בריא ושלם ויהיה להם כל טוב". הגבאי חייך ופניו קרנו משמחה, הוא לחש להורים לצאת החוצה, הרבי אמר שאין לילד כלום. בני המשפחה שלא התנסו בדברים שכאלה לא קלטו את המסר. האב פרץ בבכי, וביקש מהגבאי שיסביר לרבי שיש צילומים שהראו בבירור את הגרעין ואת מיקומו בריאה. אך הגבאי שראה מעשים שכאלה בכל יום ויום אמר להורים בנחרצות " : אתם יכולים לזרוק את כל הצילומים לפח, אם הרב אמר , שאין גרעין אז אין גרעין! ". אך הנה ראה זה פלא! החרחורים פסקו לחלוטין והנשימה הפכה להיות רגילה כמאז. "בא נלך לד"ר כגן ונשמע ממנה חוות דעת נוספת" , אמר מנשה. הם הגיעו לרופאה, וביקשו , שתבדוק את הילד. היא לקחה את מכשיר הסטטוסקופ, הצמידה לאוזניה והקשיבה לקול נשימתו. הבעת תימהון התפשט על פניה. והיא קבעה חד משמעית "הנשימה חופשית ותקינה, הגרעין נעלם! ." "כיצד זה קרה?" שאלה. מנשה השיב: "לא עשינו כלום, רק היינו אצל הרבי מהוסיאטין". "רק "?! חזרה הרופאה בלגלוג, "הייתם אצל הצדיק הגדול מהוסיאטין?" . היא צחקה ואמרה " : מה שהוא מסוגל, אנחנו הרופאים כלל לא מסוגלים , הוצאת הגרעין בדרך שעשה הצדיק , אין מי שישווה לו, זהו כוחם של צדיקים, שכל הרופאים עם כל הידע והניסיון הרב , שיש בידם מתגמדים הם מול ברכתו ופועלו של הצדיק ".

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"ו כסלו ה'תשע"ו

אירופה מאז ולתמיד - שנאת עולם הפקודה בדבר מס הנרות משנת 1797 תקנ"ח מס זה נשאר בתוקפו עד שנת 1848 תר"ח!!!  פירוט מס הנרות: נר לשבת ולמועד בבית המדליק 2 קרייצר . נר המודלק ליום זכרון 3-6 קרייצר. נר ליל "כל נדרי" בבית הכנסת 01 קרייצר. נר חנוכה חצי קרייצר. נר לחגים בבית הכנסת 1 קרייצר. נר לחתונה 1 קרייצר. (ס"ה)   

     באחת מקהילות ישראל הנכבדות כאן בארץ ישראל נוהגים להדליק כל אחד מבני הבית, כולל הבנות, כפשט דברי הרמב"ם 'שיהיו כל בני הבית מדליקין'. היוצא מזה שאם נולדו תינוק או תינוקת בחנוכה צריך לקנות עבורם מלבד עריסה גם חנוכיה... כמובן שלמעשה האב מדליק בשבילם. ("נר לשולחן שבת"(

     הרה"ק רבי מאיר מפרמישלן אומר: "וצרת הכסף בידך" (דברים יד,כה) - שיהא צרור הכסף צרור בידכם וברשותכם, שיהא אדם שליט על בכספו ובנכסיו ולא שיהא, חלילה, הונו וממונו שולטים בו.

     הרה"ק רבי שמחה בונים מפשיסחה אומר: העושר דומה למלח - מטעים את האוכל, אולם המרבה לשתות מים מלוחים, מגדיל את צימאונו.

"וכשם שעשית "!  ("נר לשולחן שבת"(

      היה זה לפני שנים רבות. שעת לילה מאוחרת בצומת פולג,  חמישה ערבים התקרבו אל חייל יהודי ובידיהם סכינים שלופות. אותו חייל בשם צחי היה כשלון בנושא של ירי מדוייק... במבחני הירי בצבא לא פגע אפילו בדמויות עומדות...  אך הפעם למרבה הנס, הצליח לפגוע בארבעה מהם פגיעות מדוייקות שהביאו למותם.  מיד לאחר הארוע, מרוב פחד רץ לכביש, עלה על טרמפ וברח מן המקום. בינתים הערבי החמישי שנותר בחיים אסף את הסכינים ונעלם אף הוא.  כוחות המשטרה שהגיעו למקום נדהמו, התמונה שנתגלתה לעיניהם היתה חד משמעית, בוצע כאן טבח! פתחו מיד במצוד נרחב ועוד באותו לילה תפסו את החייל היורה.  כל טענותיו שהוא היה המותקף נפלו על אוזנים ערלות. 'היכן הסכינים?!' שאלו החוקרים, 'איך יתכן שאדם מותקף מצליח לפגוע ולהרוג ארבעה אנשים בהצלחה מדהימה כזו, בוודאי אינך חייל תמים אלא שהדבר היה מתוכנן'. הוא נשפט וקיבל עונש חמור, ארבעה מאסרי עולם!  בבית הסוהר ביקש צחי להטיב את תנאי מאסרו, אך סורב שוב ושוב. היחס אליו היה כאל רוצח מסוכן.  לבסוף השיח על מר גורלו בפני רב בית הסוהר. אף שהוא לא היה דתי היו לו שאלות על בורא עולם. 'א-לוקים הציל אותי ממוות, אז למה הוא השליך אותי בכלא למשך שארית חיי.  שאלו הרב: 'מהיכן אתה יודע שא-לוקים הציל אותך'. השיב: 'באותו רגע בו התקרבו אלי אותם רוצחים אכזריים ועמדתי בפני המוות, ביקשתי מא-לוקים שיציל אותי'. המשיך הרב ושאלו: 'ומאיפה ידעת לבקש מא-לוקים, הרי אינך נראה דתי?!'  השיב החייל: 'באותו רגע נזכרתי בדברי סבי שהיה רגיל לומר לי: "צחי, א-לוקים עוזר גם למי שלא מכיר אותו!" היתה זו תשובה מפתיעה!  ידידי, הרה"ג ז"ב שעמד במקום ושמע את הדברים, נכנס אל מרן בעל "איילת השחר", סיפר לו את שארע, ואת טענותיו של אותו חייל. אמר רבי אהרן לייב: 'הוא ראה שא-לוקים עזר לו,  למה הוא לא מבקש שוב מא-לוקים שיעזור לו? שיתפלל עוד,  למה הוא לא מתפלל?'  אמר ידידי: 'מה יש להתפלל פה, מילא אז הוא התפלל כדי להנצל מן הרוצחים, היה לו רובה ביד, אבל פה הוא כבר נשפט,  ונידון לארבעה מאסרי עולם ?!' רבי אהרן לייב החל לצחוק: 'וכי הוא יודע לירות?! ובכל זאת הוא התפלל והצליח להרוג את תוקפיו, שיצעק, שיבקש שוב מה' שיציל אותו!'  המשיך ידידי וסיפר: 'בביקורי הבא בבית הכלא סיפרתי לצחי את דבריו של רבי אהרן לייב, עודדתי אותו ואמרתי לו 'תתפלל לה', תתפלל מכל הלב '. לאחר זמן הלכתי ברחובה של עיר והנה לפתע למולי נקרה אותו חייל. שאלתיו בתדהמה: 'צחי, מה אתה עושה פה, ברחת מבית הסוהר, הרי קיבלת ארבעה מאסרי עולם ?!' תשובתו היתה מפתיעה: 'ה' שמע לתפילתי ויצאתי לחופשי.  השב"כ תפסו את הערבי החמישי, במהלך חקירתו סיפר את שארע, הוא הודה שהם באו לרצוח והוא שלקח את הסכינים עמו לכפר. שם הם מצאו את הסכינים. מיד שיחררו אותי.  למעשה ישבתי בכלא ארבעה חודשים בלבד'. 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

חוויית השבוע שלי,פרשת השבוע, "מקץ", ה'תשע"ו

נקודה שבועית פרשת השבוע פרשת "מקץ" ה'תשע"ו

פרשת "מקץ" שנקרא השבת מתרחשת למעשה כשנתיים לאחר המפגש של יוסף עם שר המשקים ושר האופים בכלא המצרי: "ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור". 

יוסף, בשעה שפתר לשר המשקים את חלומו בכלא, קיווה שבעזרתו יוכל להשתחרר מהר ולצאת לחופשי. הוא ממש ביקש ממנו שיזכור אותו כשיהיה הוא, שר המשקים, בחוץ: "כי אם זכרתני איתך כאשר ייטב לך ועשית נא עימדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה" - הוא ביקש ממנו פעמיים שיזכור אותו ולא ישכח ויעזור לו לצאת לחופשי, אך זה "דווקא" שכח אותו וכך נוספו ליוסף עוד שנתיים בכלא.

יוסף תלה תקוותו באדם שממנו תבוא לו הישועה וזה מצביע על פגם מסוים באמונה בה' שהוא זה שיציל אותו. על שתי הפעמים שביקש יוסף משר המשקים שיזכור אותו הוא נענש בעוד שנתיים של ישיבה בכלא.

שנתיים אלו הקנו לו שנות חינוך ותיקון על איבוד האמונה בה', כשפנה אליו פרעה בבקשה לפתירת החלומות שלו הוא מיד ענה: "בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה".

ודבר נוסף שקרה בזכות אותן שנתיים בכלא, כלכלת מצרים התדרדרה ועקב כך נדרש יוסף לפתרון הכלכלי הזה למצרים כולה, ואילולי היה משתחרר מוקדם יותר על ידי שר המשקים, לא היה מגיע יוסף לגדולה שכזאת במצרים.

הנה אנו רואים כמה היא מחשבתו של האדם בתחילה: יוסף רצה ששר המשקים יזכור אותו וימליץ על שחרורו, זה האחרון שכח, ובעקבות זאת ישב יוסף עוד שנתיים שבדיעבד הביאו אותו אל כיסא המלכות.

כך הפכו הבור שאליו נזרק על ידי האחים, והכלא, לבתי הגידול האמתיים של יוסף.

פרשת מקץ, שמזכירה בתחילתה דווקא את השכחה של שר המשקים, נקראת תמיד בחנוכה.

זהו חג שבכל יום ויום אנו נדרשים להראות ממש לכל הסובבים אותנו כמה אנו כן זוכרים את מה שארע לפני כאלפיים שנה. אנו מדליקים את נרות החנוכה בכל מקום הפונה אל הציבור כדי לומר בקול רם וברור שאנו לא שוכחים! אנו זוכרים היטב ומזכירים לכל העולם שנס נעשה פה על ידי ה' יתברך.

איננו זקוקים לשכחה של מאן דהוא על מנת שאנו נזכור בעצמנו את מה שעבר על אבותינו בימי שלטון היוונים.

אנו מאירים באור גדול דווקא בשעה שחשוך בחוץ כי אנו רגילים לכל הדברים הטובים שיש לנו,משפחה, בריאות ועוד, ועל זה אמרו חז"ל שתדליק נרות עד שתכלה רגל מהשוק, עד שתכלה את מה שאנחנו כל כך רגילים ופשוט לא מודים על זה!

שבת שלום ומבורך וחנוכה שמח

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם