בפרשתנו, פרשת "כי תבוא", עומדים בני ישראל רגע לפני כניסה
לארץ ישראל ומקבלים רשימת ברכות ולעומתן גם רשימת קללות למי שלא ישמור ויקיים את
דברי התורה.
ידוע הוא שבספרי החסידות ממתיקים את הקללות והן נהפכות לברכות וכך גם
היו עושים צדיקי הדור.
התורה רואה בקללה תוצאה שבאה בעקבות חטא ומתוך כך כדי יש אפשרות לבטל
את הקללה בעזרת תשובה.
פרשת "כי תבוא" במקרה או שלא במקרה נקראת תמיד באמצעו של
חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, ימים בהם אנו עוסקים רבות בסליחה והרהורי תשובה
רבים ומנסים להשיב את דרכנו לדרך הישר בכל תחום אפשרי.
בחגי הימים הנוראים, ראש השנה ויום כיפור, נאמר בתפילות "מפני
חטאינו גלינו מארצנו" וקביעה זו היא למעשה שיקוף הקללה ומכאן ועד למציאת
פיתרון המרחק קצר.
בדיוק כמו רופא שאומר לחולה אם תאכל מאכלים מסוימים תחלה, ברור לנו
שבאמירת הרופא אין הוא מקלל אותו אלא כל רצונו למנוע מהאדם את המחלה ומודיע לו על
התוצאות שיכולות להיות מאכילתן.
בדיוק על זה כותבת התורה בפרשתנו: "אם לא תשמור לעשות את כל
דברי התורה הזאת, הכתובים בספר הזה" - זוהי למעשה ההמתקה של הקללות הקשות
שבפרשה.
המתקה נוספת שיש לנו היא הקללה: "ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה
מנוח", קללה זו מונעת אפשרות להיטמע בין הגויים ולהידמות להם, והיא שעמדה לנו
בזמנים שונים בהיסטוריה לקיים את העם ולהחזיר אלינו גם עריקים שניסו לברוח מגורלם.
זו קללה שיש בתוכה ברכה גדולה, שהרי אילולא הקללה הזאת אחוזי
ההתבוללות היו גבוהים עוד יותר מכפי שהם גבוהים גם ככה ולא היינו מגיעים לימנו כפי
שאנו.
שנזכה להיות תמיד מבורכים ולא מקוללים!
שבת שלום ומבורך!
תודות : לצחי מיכאלי
החוויה היהודית
ע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק
שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
