‏הצגת רשומות עם תוויות שמחות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שמחות. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 31 באוגוסט 2016

נקודה שבועית, פרשת השבוע "ראה" ה'תשע"ו




בפרשת השבוע, פרשת "ראה", עוסקת התורה בדיני מעשרות. 
אחד מסוגי המעשרות הוא מעשר שני.  פעם אחת בשנה אדם יפריש מהיבול שלו עשירית, וכן עשירית מצאנו ובקרו ויוליכם איתו לירושלים ויאכל שם הוא ובני ביתו, וכך ינהג ארבע שנים משנות השמיטה.
למרות שהתורה נכתבה וניתנה במדבר היא הסתכלה קדימה לשנים בהן ישב עם ישראל בארץ ישראל ושם ישבו אנשים גם במקומות רחוקים מירושלים והדרך תהיה ארוכה ומשא המעשר יהיה כבד.
לכן התורה מקלה על האדם ומאפשרת לו לפדות את המעשר בכסף כפי שוויו והכסף הזה יהיה קדוש בקדושת מעשר שני ורק את הכסף יוליך האדם לירושלים ובו יקנה אוכל כפי שהיה לו בתחילה ויאכל שם בירושלים. 
מצווה זו תביא את האדם לשהות בירושלים ולהיות במחיצת חכמים וחסידים וללמוד מהם תורה ומעשים טובים. בנוסף לכך, מצוות מעשר שני מביאה את האדם לעמוד בפני יצרו שדוחק בו ליהנות מכל קנייניו הנאה חומרית ולא יהא דבר שיגביל אותו אלא הוא כובש את יצרו ומציב גבול להנאה בכך שעוזב את ביתו ועולה לירושלים. 
אותה עלייה לירושלים עם כל בני המשפחה תעשה טוב לכל בני הבית מפני שיהיו כולם מאוחדים בעשייה של המצווה וזה יביאו לידי הנאה ושמחה של כשרות וטהרה, ולא יטה את ליבו אחרי שמחות והנאות אסורות. 
שבת שלום ומבורך!


תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



יום ראשון, 1 במאי 2016

אמרי שפר כ"ד ניסן ה'תשע"ו


אז ישיר משה" (שמות טו,א). אומרת הגמרא (סנהדרין צא): "שר לא נאמר אלא ישיר". אם האדם שר על העבר בלבד, אין ממש בשירו. העיקר הוא שירת השמחה בעתיד, התקווה והשאיפה לניסים ולשמחות לעתיד לבוא.(רבי משה מקוברין)


     איש אמו ואביו תיראו" אפי' שהוא "איש" שאינו זקוק לאביו ולאמו, מכל-מקום חיוב עליו לכבדם.


     ואהבת לרעך כמוך אני ה'. הקב"ה אומר שאיך שאתה מתנהג עם חברך כך אני יתנהג אתך (אוצר החיים(.


     ואהבת לרעך כמוך אני ה'. שני פעמים 'אהבה'  בגימטריא כ"ו כמו שם הוי"ה, אז יצטרפו שני האהבות לאני ה' . (רבי חיים ויטאל(


הגר"י אברמסקי ביקש להדביק את הבול במו-ידיו (פרי עמלינו, עלון 78)
     אשר תשיג ידו (יד, כב) אחד ממקורביו של מרן הגר"י אברמסקי זצ"ל סיפר לנו סיפור מופלא על האי גאון וצדיק, הממחיש בפנינו כיצד יש להתייחס למעשה של מצוה.  בעת זקנותו קרא הגאון לאחד מתלמידיו, וביקש ממנו שייגש אל סניף הדואר בשכונת בית וגן, ויקנה לו בול למשלוח-מכתב. התלמיד עשה את שהתבקש, עמד בתור בסניף הדואר, רכש את הבול, והביאו אל רבו.  שמחה גדולה ניראתה על פניו של רבי יחזקאל אברמסקי בעת שקיבל את הבול. הוא הוציא מכיסו מעטפה, הדביק עליה את הבול,  ועכשיו ביקש מהתלמיד שישלשל את המעטפה בתיבת הדואר הקרובה. התפלא התלמיד ושאל: יורנו רבנו, לשם מה ביקשני הרב להביא לו את הבול, כדי שידביקנו הוא על גבי המעטפה; הרי היה אפשר לבקש ממני דבר יותר יעיל, דהיינו להביא לי את המעטפה, לבקש שאקנה בול, ואדביק אותו בעצמי, ואז אשלשל את המעטפה לתיבת הדואר!  לשם מה הייתי צריך להביא את הבול אל הרב?  השיב לו מרן זצ"ל כהאי לישנא: במעטפה זו מונחים כספים שאני שולח לת"ח עני, ומדובר אפוא במצוה גדולה שאני זוכה לקיימה, והיא מצוות אחזקת תורה וצדקה. לימדוני רבותיי, ולימדונו כל בעלי המוסר, שערכו של כל חלק וחלק במצוה, לא יסולא בפז, וכשנגיע לבית דין של מעלה, לאחר מאה ועשרים שנותינו, יראו לנו את שוויו של כל חלק כזה, ואז נצטער שלא עשינו חובתנו כראוי, ולא קיימנו את כל חלקי המצוה בשמחה ובהתלהבות.  והנה המשיך הגאון ואמר, אני כבר זקנתי ושבתי, ואין בכוחי ללכת בעצמי עד לבית הדואר, ולקנות את הבול, ולשלשל את המעטפה. אם הייתי יכול לעשות זאת, הייתי עושה זאת בעצמי, אבל כיון שהדבר אינו בכוחי, ביקשתי להרוויח לפחות את מה שאני כן יכול לעשות...  והרי להדביק את הבול, אני עדיין יכול, וכאמור – גם מעשה זה של ההדבקה, שהוא חלק מהמצוה של משלוח הכסף לת"ח העני, הוא מעשה-של-מצוה, ושכרו גדול עד למאוד, ולכן ביקשתי ממך להביא את הבול אליי...

חוויית השבוע שלי