‏הצגת רשומות עם תוויות שמיטה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שמיטה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 14 במאי 2017

אמרי שפר י"ט אייר ה'תשע"ז


  אומר שלמה המלך במשלי "מלווה השם - חונן דל" מי יכול להיקרא מלווה להקב''ה זה שאינו דואג רק לעצמו ובני ביתו אלא חונן דל הוא מפרנס ודואג לאלו המסכנים וחסרי אמצעים והוא יכול להיות סמוך ובטוח שהקב"ה פורע הלוואותיו ויחזיר לו בעין יפה.
    בשם רבי נח מלבוביץ היו אומרים, את ה' יתברך אי אפשר לרמות, את הזולת קשה לרמות, ציבור אי אפשר להטעות, אם כך לא נותר את מי לרמות אלא רק את עצמו, ומה החכמה לרמות שוטה...
     טעם מצות השמיטה: זה לא רק להשריש בנו את ההכרה כי ”לה‘ הארץ ומלואה“, אלא כאשר האדם אינו מעבד את אדמתו במשך שנה שלימה, ומפקיר את פירותיה, הוא מחזק בכך את אמונתו, שכל אשר יש לו - זה מהקב“ה. ועפי“ז מובן, מדוע זוכים שומרי השביעית לפרנסה אף בשנה זו, כפי שנאמר: ” וצוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים“ (ויקרא כ“ה כ“א).


בשביל סבתא יום השואה זה יום העצמאות! )הנכדה של סבתא(
סבתא לא סתם עמדה בצפירה, היא עמדה שם כי הייתה לה סיבה מאד מיוחדת, אחת כזו משלה שקיפלה בתוכה חיים שלמים שהפכו לחיי נצח עבורה (יום השואה תשע"ז)
סבתא הלברשטאם היא אחת הנשים הכי משפיעות בחיי. אישה קטנה ומטופחת שעברה את השואה על כל זוועותיה וללא הנחות. עזבה בית מפואר וחם בגיל 12, יצאה לגלות וברחה ממקום למקום, עד שבסופה המר של הטרגדיה הגיעה לאושוויץ,  שם עבדה אצל מנגלה ימח"ש ביצור מטוסים בהיותה בת 16 בלבד.
אין אנו יכולים לאמוד סיפורי זוועה, מי סבל יותר ומי פחות. אנו כן יכולים לשער, שילדה קטנה לבדה שעברה את כל סוגי זוועות השואה כנראה ששפויה כבר לא תצא משם.
אבל סבתא, לא רק שיצאה שפויה. אלא אין עוד נשים עם עוצמות ואמונה כמו האישה הזו. אחת מנכדותיה סיפרה שהוציאה לפני כחצי שנה ספר "באש האמונה" ספר רווי באמונה ונוטף אהבת השם ואהבת החיים.
רציתי לספר לכם על יום השואה שנה שעברה, ונסחפתי לכתוב על סבתא... כך כותבת אחת מנכדותיה. לסבתא היה תור לבי"ח בלינסון, היא  נסעה לשם במונית, ואז.. צפירה. ברור שהנהג עצר ויצא, וסבתא החליטה גם לצאת ועמדה דום.
שנכנסו למונית, שאלה את הנהג, למה עמדת? ענה לה, גברת 6 מיליון איש נרצחו! ואני לא יכול לעמוד דקה? מה יש? אמרה לו סבתא: ומה יש ל-6 מיליון מזה שעמדת? הנהג התחיל לכעוס: אתם החרדים, אין לכם לב ...ובכלל, אם את נגד למה עמדת את? למה יצאת?.
ענתה לו סבתא: אני? אני למה עמדתי? עמדתי בצפירה וחשבתי לעצמי, את עומדת בגו זקוף, את לא בסלקציה, לא צריכה לפחד אם ישלחו אותך ימין או שמאל, עמדתי ללא מורא ופחד, אף אחד לא עמד עם אקדח מולי. עמדתי שבעה לא הייתי רעבה. בבוקר קמתי, לקחתי 2 פרוסות לחם, יכולתי לקחת יותר, כמה שרציתי... היה לי כיכר-שלם. לא הייתי צמאה, לא מודאגת, לכן עמדתי! רציתי לרקוד! לא רק לעמוד!
הנהג היה בהלם: "מה, גם את משם"? (סבתא אישה מאד מטופחת, לא כך דמיין ניצולת שואה) סבתא הרימה את השרוול: רואה את המספר הזה? מנגלה בכבודו חרט לי את זה. ואני לא צריכה יום שואה בשביל להיזכר בזוועות שהיו שם. הנהג עצר את הרכב, חבש לראשו כיפה ואמר: עכשיו סבתא, אני עומד לכבודך!
אני זוכרת שסבתא חזרה באותו יום כל כך שמחה שעמדה בצפירה, בשביל הכיף, בשביל הניצחון! בשבילה יום השואה זה יום העצמאות.

החוויה היהודית





יום רביעי, 31 באוגוסט 2016

נקודה שבועית, פרשת השבוע "ראה" ה'תשע"ו




בפרשת השבוע, פרשת "ראה", עוסקת התורה בדיני מעשרות. 
אחד מסוגי המעשרות הוא מעשר שני.  פעם אחת בשנה אדם יפריש מהיבול שלו עשירית, וכן עשירית מצאנו ובקרו ויוליכם איתו לירושלים ויאכל שם הוא ובני ביתו, וכך ינהג ארבע שנים משנות השמיטה.
למרות שהתורה נכתבה וניתנה במדבר היא הסתכלה קדימה לשנים בהן ישב עם ישראל בארץ ישראל ושם ישבו אנשים גם במקומות רחוקים מירושלים והדרך תהיה ארוכה ומשא המעשר יהיה כבד.
לכן התורה מקלה על האדם ומאפשרת לו לפדות את המעשר בכסף כפי שוויו והכסף הזה יהיה קדוש בקדושת מעשר שני ורק את הכסף יוליך האדם לירושלים ובו יקנה אוכל כפי שהיה לו בתחילה ויאכל שם בירושלים. 
מצווה זו תביא את האדם לשהות בירושלים ולהיות במחיצת חכמים וחסידים וללמוד מהם תורה ומעשים טובים. בנוסף לכך, מצוות מעשר שני מביאה את האדם לעמוד בפני יצרו שדוחק בו ליהנות מכל קנייניו הנאה חומרית ולא יהא דבר שיגביל אותו אלא הוא כובש את יצרו ומציב גבול להנאה בכך שעוזב את ביתו ועולה לירושלים. 
אותה עלייה לירושלים עם כל בני המשפחה תעשה טוב לכל בני הבית מפני שיהיו כולם מאוחדים בעשייה של המצווה וזה יביאו לידי הנאה ושמחה של כשרות וטהרה, ולא יטה את ליבו אחרי שמחות והנאות אסורות. 
שבת שלום ומבורך!


תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



יום רביעי, 2 בספטמבר 2015

נקודה שבועית פרשת השבוע – "כי תבוא" ה'תשע"ה



פרשת השבוע, פרשת "כי תבוא", נקראת תמיד בחודש אלול קרוב לראש השנה. אלו הם ימים בהם מרבים בתפילות ובקרבה אל ה'.
בפרשה יש מספר נושאים בהם לומדים כיצד האדם הפרטי מקרב עצמו אל כלל ישראל על ידי תפילתו הפרטית  לבורא עולם  וכולם ביחד, בתפילתם, מבקשים את ברכת ה' למען כולם.
הפרשה פותחת בפרשיית הביכורים המדברת על הבאת ביכורי הפירות לבית המקדש ובצמידות אליה פרשיית הווידוי בה האדם מודה לה' על הגאולה ממצרים ועל מתן ארץ ישראל לעם ישראל. ווידוי זה נקרא  "ווידוי המעשר".
עניין ווידוי המעשר הוא שבשנה הרביעית לשמיטה ובשמיטה עצמה מגיעה חובת ביעור המעשרות של מי שנשאר בידו מעשרות מהשנים שעברו. האדם צריך לבוא לבית המקדש, להודות ולהתפלל על עם ישראל וארץ ישראל.
העיקר והתכלית של הווידוי הוא שהאדם יודה ויכיר בעובדה שאין הוא אדון על האדמה אלא היא ברשותו של ריבונו של עולם, והוא האדם, רק משמש כאריס ושותף עם שאר השותפים בקרקע.
את ההכרה החשובה הזאת צריך האדם לבצע לא רק במחשבה ודיבור אלא גם על ידי מעשה בכך שייתן גם לשותפיו חלק.
מי הם השותפים ומה הוא החלק?
הכהנים, הלוויים והעניים שה' ציווה שיהיה להם חלק ביבולו של האדם, עליו לתת להם חלק ממנו.
מטבע הדברים, כשאדם הוא שותף במשהו הוא לא נוהג ביוהרה ושחצנות בפני השותפים אלא הוא מתנהג בענווה וצניעות.
זוהי התכלית האמיתית של הווידוי, להביא את האדם להכרה בכל זה.
ובנוסף לכך,יש בווידוי תפילה על האדמה שנתן לנו ה', שתיתן לנו את ברכתו.
זוהי תפילה על כלל ישראל, והוא, האדם הפרטי מתקרב בליבו אל הכלל, מפני שכלל השדות של כלל הציבור זקוקים לגשם, טל ורוחות השמים הטובות.
וכאשר עם ישראל זכאי,נותן ה' את ברכתו במטר השמים לכל חלקות העם.
מכאן שהמתפלל על האדמה תפילתו מתאחדת עם תפילות כל עם ישראל וכל אחד ואחד מישראל בתפילתו שלו יש לו חלק בברכת ה'.

שבת שלום ומבורך!



חוויית השבוע שלי



תודות: לצחי מיכאלי



לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם ולרפואת כל חולי עם ישראל.






יום רביעי, 6 במאי 2015

נקודה שבועית – פרשת השבוע "בהר"


ישנן מצוות שבייחודן הן מקשרות את עצמן לנושאים ורבדים רחבים הרבה יותר ממה שהם נראים לנו במבט ראשון.
כזאת היא למשל מצוות השמיטה שאנו מציינים אותה לאורך השנה הזאת ולומדים ומצווים עליה בפתיחת פרשת השבוע שלנו, פרשת "בהר".
"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'" - שואל רש"י בפירושו לפסוק: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצוות נאמרו בסיני? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני,אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני".
מסביר זאת הרב צבי יהודה קוק-מצוות השמיטה היא דוגמא לכל התורה כולה שבה יש כללים ופרטים שכולם שייכים למקור אלוקי אחד.
אמנם קיימות עוד מצוות התלויות בארץ כמו תרומות ומעשרות אבל במצוות השמיטה קיימת האחיזה היותר גדולה בארץ ישראל עצמה בכללות האומה והמדינה.
מכאן מבינים,אומר הרב צבי יהודה, מדוע כתוב בפסוק "כי תבואו אל הארץ" ומיד לאחר מכן "ושבתה הארץ".
אך מדוע נכתב "ושבתה הארץ"? הרי אנחנו בני האדם אלה ששובתים?
אלא שלארץ ישראל ולאדמתה יש ייחוד. יש לה נשמה ושייכות לקיום המצווה. ארץ ישראל היא בריאה מיוחדת של ה' בין אם אנו מצליחים להבין זאת ובין אם לא.
כשהפסוק אומר "ושבתה הארץ" הוא מתכוון שהאדמה שובתת ביחד עם עם ישראל.
גם האדמה הזאת שאנו חיים עליה שייכת לנצח ישראל ובמצווה המיוחדת הזאת עם כל פרטיה ודקדוקיה מתגלה לדורות המקור האחדותי של הכללים והפרטים של התורה כולה.
מצוות השמיטה גורמת לנו בני האדם לתת את בטחוננו בה' שישלם את שכרנו היטב בשנה שלפני ובשנה שאחרי שנת השמיטה ולא נהסס מקיום שלם של מצווה מיוחדת זו.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



יום ראשון, 3 במאי 2015

אמרי שפר י"ד אייר ה'תשע"ה

אמרי שפר י"ד אייר ה'תשע"ה

"כשהאדם עולה למעלה אין שואלים אותו על ה'חומרות' שנהג בהן, אלא אם נזהר מלראות ברע ואם לא עשה רעה ליהודי" (רבי יחיאל־מיכל מזלוצ'וב)

     כשהחיים נותנים לך מאה סיבות לבכות תראה לחיים שיש לך אלף סיבות לחייך

     כשהייתי בן חמש, אמא שלי אמרה לי ששמחה היא המפתח לחיים. כשהלכתי לבית הספר שאלו אותי: "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" כתבתי "שמח". אמרו לי שלא הבנתי את המשימה, אמרתי להם שהם לא מבינים את החיים.

     "כשהנשרים שקטים, התוכים מתחילים לפטפט" (וינסטון צ'רצ'יל)

הודו לה‘ חסדו ונפלאותיו לבני אדם (י. מלכה)
     בקיבוץ ”סופה“ נותרו לפני שבועיים לא מעט עיניים לחות מהתרגשות. ונס שהיה, כך היה: ברחבי ארץ הקודש ירד כזכור לכולם גשם בתקופת חג השבועות. דבר זה גרם לכך שמלאי החיטה שהיה בשדות והיה בשל דיו, מה שמוגדר בלשון ההלכה ”אינה צריכה לקרקע“, נרטב במי הגשמים וכבר לא יכול להיחשב כ“חיטה שמורה משעת קצירה“, למהדרין בהלכות הפסח. משגיחי אחד הבדצי“ם יצאו ותרו ברחבי הארץ אחר מקום שבו גדלה החיטה מאוחר יחסית, וכך לא נפסלה מן הגשם. הבעיה הייתה כפולה, שכן בשנה הבאה – שנת השמיטה – לא חורשים ולא זורעים, מה שמגדיל את הביקוש ליבול משנה זו פי שניים לפחות. כאן החלה שרשרת ניסים מרתקת.
     הראשון שבהם היה חקלאי חילוני שהחליט לראשונה לשמור שמיטה בחייו. והנה משמים נחתו אצלו ”דוסים ממאה שערים“ שביקשו לקנות מהחיטה שצמחה אצלו ב“עוטף עזה“ כמות אדירה של חיטים למצות. ממש כפי שהבטיחה התורה ”וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית, ועשת את התבואה לשלוש השנים“...
     השני: לאחר שסיימו המשגיחים את עבודת הקטיף ווידאו שהחיטה יבשה למהדרין וארזוה עימם, עלו בסיפוק על רכבם וחזרו לירושלים. עודם בדרך וטלפון נרגש מן החקלאי: רבותי! אין לכם מושג איזה נס אירע לכם! רבע שעה אחרי שהלכתם מכאן, נפלה פצצה בשטח השדה הפתוח בדיוק היכן שהסתובבתם... לא זו בלבד שניצלתם, אלא בזכות כך שהחיטה נקצרה – נמנעה שריפת ענק שהייתה אמורה להתפתח בשדה הבשל והמלא בחיטים...
     והנס השלישי: יומיים לאחר מכן שמחו כל תושבי מדינת ישראל לשמע הבשורה הטובה שמספר מחבלים יצאו ממנהרה בשדות קיבוץ ”סופה“, ונתפסו על ידי צה“ל במקום. המחבלים השטניים תכננו לצאת לתוך החיטים הגבוהות ולהסתתר ביניהן עד הערב, אז יצאו ממחבואם לקיבוץ ”סופה“ ויחטפו עימם מספר אזרחים רב ויהרגו ככל שיוכלו. את מצות השמיטה שיקיימו ישראל ויזכו עקב כך לברכת שמים – לא לקחו בחשבון...

חוויית השבוע שלי