אמרי שפר א' אלול ה'תשע"ח

אין להתפעל ממופתים וניסים, אם האדם ת"ח המוכר ע"י גדולי ישראל, אז יש לשמוע בקולו.

     "דבריהם המרושעים של אחרים עלינו, לעתים קרובות אינם מתייחסים כלל אלינו, אלא הם ביטויים של רוגז ומורת רוח, שסיבותיהם שונות לגמרי" (פרידריך ניטשה).

     הרמב"ם אומר (הל' תשובה פ"ג ה"ד): "אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו, כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה"...,

     זכור את עוצמתך שאתה חלש,  זכור את העוצם שלך שאתה חושש,  זכור להיות צנוע שאתה מנצח.

''אדם כי ימות באהל" III (מעובדַ מתוךַ 'דירשו'(

     כידוע על הפסוק: ''אדם כי ימות באהל " (במדבר יט, יד (- דרשו רבותינו כי אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. להלן סיפור מופלא שיש בו כדי ללמדנו, עד כמה עלינו לנצל כל רגע בחיינו כדי לזכות עוד ועוד ללמוד את התורה הקדושה.

     במשפחה מסוימת יש סבא החולה באלצהיימר ) מדובר במחלה הנפוצה ביותר הגורמת להופעת דמנציה, כלומר המחלה גורמת להתנוונות של תאי מוח האחראים על תפקודים קוגנטיבים וגורמת לאיבוד הזיכרון לטווח קצר ולטווח ארוך וכן פוגעת בחשיבה, בריכוז, בשפה, ביכולת להבין הוראות וכו'.( וככזה אין לו כל אפשרות להשתתף באירועים משפחתיים . בעיה זו של הסב הסיבה צער רב לכל בני המשפחה, מה גם שמדובר בתלמיד חכם גדול, שהופעתו הייתה מכבדת את כל המשפחה. לקראת חתונתה של אחת הנכדות חיפשו תרופה מסוימת שתביא מזור למחלתו של הסבא. חיפשו, דרשו וחקרו ולבסוף מצאו.  לאחר בירורים רבים הגיעה לאוזנם שמועה על תרופה מסוימת, שבכוחה להחזיר את חולה האלצהיימר למצב בריאַ לחלוטין, וזאתַ לכמהַ שעותַ בלבד.  בסיכומו של עניין חתונה אינה אורכת יותר ממספר שעות בודדות, ולכן הגו בני המשפחה את הרעיון לרכוש עבור הסבא את התרופה, כדי שיהא בכוחו לשמוח עם כלַ צאצאיו.  וממחשבה למעשה, הם ביררו היכן ניתן להשיג את התרופה, וכשהגיעו לשם, נדהמו לשמוע את המחיר... מדובר היה בהון עתק של ממש, שהסתכם באלפיַ דולריםַ לכדורַ אחד !. כששמעו את המחיר, החלו חלק מבני המשפחה לסגת לאחור מהחלטתם, והתחבטו מאוד בדבר. הרי בסיכומו של עניין הכדור מועיל אך ורק למספר שעות בודדות. ולאור העובדה שמחיר הכדור מרקיע שחקים, הדיון בקרב בני המשפחה היה: האם הכדאיות בדבר עולה על מחיר הכדור וההשקעה ? לאחר ישיבה משותפת בקרב בני המשפחה החליטוַ שהםַ משקיעים את אלפי הדולרים, העיקר שהסבא יוכלַ להשתתףַ בחתונה . ואכן, הנס הזה התרחש באופן מופלא מול עיניהם. הסבאַ נטלַ את התרופה, וממשַׁ היהַ לאדםַ רגיל. אלה שידעו על מחלתו, נדהמו לראותו מתפקד כרגיל, ללא כל בעיה. פלאי השי"ת.

     הסבא זכה ב"ה להשתתף בחופת נכדתו, קיבל ברכה אחריתא, והשמחה הרקיעה שחקים. מזה זמן רב שלא זכוַ בני המשפחה המורחבת לראות את סבם משתתףַ בשמחות. והנה, זמןַ קצרַ לאחרַ החופהַ נעלםַ לפתעַ הסבאַ מהאולם !. בני המשפחה נבהלו ולא ידעו מה אירע. הם הרי זכרו שהסבא בעצם חולה קשה במחלת האלצהיימר, וייתכן, כך חששו, שהשפעתוַ שלַ הכדורַ הסתיימהַ לפניַ הזמן, ואולי גם זה בגלל 'הקוד הגבוה' של המחלה הנמצא אצל הסבא.  עוברת רבע שעה, חצי שעה, ויותר, והסבא אינו חוזר. למותר לציין שכל השמחה הושבתה, והכול חיפשו את הסבא בכל מקום אפשרי. אבל,ַלמרבהַ התדהמהַ והצער, כאילוַ 'בלעהַ אותוַ האדמה'  . משחיפשו בכל 'החורים והסדקים' של אולם השמחות, והעלו חרס בידם, יצאו בני המשפחה לחפש באזורים הסמוכים מחוץ לאולם החתונה. עד שלפתע, משפתח אחד הנכדים את דלתו של... בית מדרש פלוני, הוא מוצא לתדהמתו אתַ הסבאַ יושבַ ולומד... על אתר הוא מזעיק את כל בני המשפחה אל בית המדרש. צריך רק לדמיין את השמחה הגדולה שאחזה בהם במוצָאם את הסבא הדגול. כולם רצו במהירות לאותו בית-המדרש. אבל, מיד לאחר רגעי השמחה, שראו את הסבא הגדול, פונים הורי הכלה, בנו וכלתו אל הסבא הת"ח, ואומרים לו: ' סבא, מה קרה לך? הרי השקענו אלפי דולרים כדי שתוכל להשתתף איתנו בשמחה? ואם כן, מדוע לא תהיה איתנו באולם השמחות? כולם ממתינים לך שם בכיליון עיניים '. 'וכי אין זה בעיניך בזבוז זמן? הריַ כלַ דקהַ שהכדורַ משפיעַ עליך שווה הון עתק, ועוד מעט תחלוף השפעתה שלַ התרופה! בואַ נאַ יחדַ עמנוַ אלַ השמחה, ונשמחַ כולנוַ יחד !' אבל הסבא ממאן לקום ממקומו. הוא מביט בעיניים קמות על ההורים, ועל כל אלה שהתאספו סביבו, וניסו לשכנעו, ואומר להם: "האם בעיניכם זה נקרא בזבוז זמן? מה קרה לכם? וכיַ לאַ חינכתי ַאתכםַ במשַׁך כלַ שנותיי, שהתורהַ הקדושהַ היאַ החפץַ היקרַ ביותרַ בעולם, וכלַ מילה, שלומדיםַ בהַ שווהַ פיַ אלףַ אלפיַ אלפיםַ מכלַ דברַ אחר ?!" והוסיף ואמר: "עד שאני זוכה לכמה שעות של שקט ממחלתי , ויש בידי אפשרות להתרכז בלימוד, אתם רוצים, שאבזבז את זמני היקר ואבוא להשתתף בחתונה?".  

     הצאצאים מצדם המשיכו להפציר ולהפציר בסבא הגדול, אבל הוא דבק בהחלטתו ונשאר ללמוד ולהתעמק בתורהַ הקדושהַ בבית-המדרש. 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ' סיון ה'תשע"ז

''אין דבר מחוץ לעצמך שיכול להציל אותך או להעניק לך שלווה – ושום דבר מחוץ לעצמך לא יכול להכאיב לך או לערער אותך"

 ''דרך תפילה – אהבה מתקבלת, דרך ניסים – אהבה מתבטאת"

    ''היש בה עץ" (י"ג כ') רש"י: אדם כשר שיגן עליהם בזכותו. לכאורה היו צריכים לחפש בביהמ"ד ובבית הכנסת, כי שם מקומו של אדם כשר וצדיק, ולמה התהלכו המרגלים ברחובות ובפרדסים? אלא הכוונה "אם יש אדם כשר" כזה שיגן עליהם בזכותו ובהשפעתו ברחובות ובפרדסים. (אוצר חיים(

      זקנה היא כמו חשבון בנק, אתה מושך בחייך המאוחרים את כל ההפקדות שעשית במהלך הדרך אליה."

ושב אל משפחתו..."  ("בן איש חיל" ח"ב א ע"ג)

     מספר רבי יוסף חיים זצ"ל, ראש גולת בבל: בירושלים התגורר איש ושמו אברהם, שהתפרנס ממלאכת הנגרות,  וה' ברך את מעשה ידיו ויקבוץ עושר רב. את העושר לא שמר רק לעצמו, אלא נתן צדקה לעניים ורעבים הכניס לביתו וילך בדרך הישרה. ויהי היום וייסעו אברהם ואשתו ובני ביתו לבקר את דודו, ויסגור את הבית. בשכנותו גר איש בלייעל גנב ושודד. כשראה השכן שהבית ריק ואין בו איש, התגנב אל הבית וחיפש היטב עד שמצא את שקלי הכסף והזהב אשר אסף אברהם בעמל כפיו וייקח את כולם. כאשר חזר אברהם לביתו וראה מה שנעשה לו, חקר למצוא הגנב. אולם עמלו היה לשווא.

     מה עשה הגנב עם הגניבה? בלילה לקח את השלל כדי לטמון אותו בכפר עין גדי סמוך לירושלים, אבל בדרך תקפה אותו מחלה קשה, כי יד ה' הייתה בו לשלם לרשע כרשעתו. וייפול ארצה ויתעלף. וכיון שלא היה שם איש שיבוא לעזור לו, יצאה נשמתו, וצרור הכסף נשאר בחיקו. ויהי בבוקר עבר בחור צעיר מיושבי הכפר ושמו אפרים, וימצא איש מת, והנה כאשר הפשיט את בגדיו כדי לקברו, מצא את אוצר הזהב והכסף. ויקבור את המת, ואת הרכוש לקח לעצמו. וישמח מאוד: א. על שעשה מצוה בזה שקבר מת מצוה. ב. על ששלם לו ה' מיד את שכרו.

     ויהי בלילה ויחלום אפרים חלום לאמור: "אל תיגע בכסף הזה כי לא עמלת בו והוא אינו שייך לך. והאיש אשר אצלו מצאת את הכסף, גנבו מיד איש נאמן. לכן צריך אתה להחזיר את הכסף לבעליו". וייקץ משנתו והנה חלום. ויאמר: "חלומות שווא ידברו". ולא שם לבו אל הדבר. כי אמר: "אני לא גזלתי אותו מיד בעליו".  ויהי היום ויקרא אפרים לאביו הזקן ההולך למות, ויפחד אפרים להשאיר האוצר בביתו. וילך לגן ויבחר לו עץ חלול וישים בו את הזהב והכסף, ויסתום את פי העץ מלמעלה. אח"כ נסע לאביו ומצא אותו במצב קשה. לא עבר זמן רב והוא נפטר. ויעש אפרים אבל שבעה ימים. באותו זמן ירד גשם חזק בעין גדי, והמים הרבים עקרו הרבה עצים בגנו של אפרים, וביניהם גם את העץ החלול אשר בתוכו האוצר. וישוט העץ על פני המים, וימצא איש את העץ,  ויאמר: טוב הוא למלאכה. אקח אותו ואמכרנו לנגר. וייקחהו ויביאהו לירושלים וימכרהו לאברהם הנגר. ויהי כאשר ניסר אברהם את העץ לנסרים, מצא את אוצרו בתוכו. ויודה לה' על חסדו.

     אפרים חזר לביתו וראה שאבד את האוצר, וגם בית ושדה לא נשארו לו. ויזכור שאמרו לו בחלום, שהעושר יחזור לבעליו. וילך מעיר לעיר כדי לבקש פרנסה. ויהי היום ויבא לירושלים ויעבור על פני בית אברהם, ויחשוב בלבו: אלך לנגר הזה ויתן לי עבודה כדי לפרנס את עצמי. אברהם הסכים לקבלו לעבודה, ויאמר לו: כל מחסורך עלי. ויהי היום בשבתו ע"י השולחן, סיפר אברהם לאפרים את הנפלאות אשר עשה לו ה' יתברך. ויאמר אפרים: העץ החלול השיב לך את כל רכושך.  אברהם התפלא מאין יודע אפרים את סודו, וישאל אותו: מאין ידעת זאת? ויאמר אפרים: רכושך היה בידי. ויספר לו כל מה שקרה.

     ויהי היום ויאמר אברהם אל אפרים: אמנם העושר שייך לי, אבל הוא היה בידך, ועל ידך הוא ניצל מיד הגנב. לכן, רוצה אני לתת לך חלק ממנו. אבל אפרים סרב, ויאמר: נשבע אני שלא אקח מידך מאומה, כי הרכוש הזה אינו שייך לי, וראיתי בעיני שה' העניש אותי על שרציתי לגעת בממון זה. לכן פוחד אני לגעת בו פן יעניש אותי ה' שוב. ויאמר אברהם: אבל אני נותן לך מרצוני הטוב, ולא יקרה לך רע!. אך אפרים סרב לקחת. ויהי היום, ואברהם התכונן לחתונת בנו. ויראה אפרים כי העבודה תשבות במשך שבעת ימי המשתה, ויאמר: אלכה נא לראות את שלום בני משפחתי. מה עשה אברהם? ציוה לאשתו לעשות חלת סולת ולשים בתוכה מאה דינרי זהב ולתת את החלה לאפרים בתור צידה לדרך. וכאשר ישבור את החלה כדי לאוכלה, ימצא בתוכה הממון.

     אפרים קיבל את החלה, נפרד מבית אברהם והלך לדרכו. ויהי בבואו לקצה העיר, וירא פקיד הגבול את החלה, ותמצא החלה חן בעיניו ויקנה אותה מיד אפרים. והנה לפנים בישראל היה נהוג שכל אחד מהמוזמנים לחתונה, היה מביא לבעל המשתה אוכל ומשקה, תופינים, מרקחת ויין. גם הפקיד הוזמן לחתונה ויבא את החלה ההיא, מתנה לאברהם אבי החתן. ויראה אברהם ויתפלא שחזרה אליו החלה כמו שהיא. ויאמר: אצבע א-לוקים היא. וישמור את החלה ולא השתמש בה. כאשר נגמרו ימי המשתה, שב אפרים למלאכתו בבית אברהם. ויראהו אברהם וישמח לקראתו וישאל לשלום משפחתו. אח"כ שאל אותו: האם אכלת את החלה אשר נתתי לך? ויאמר: לא. וישאל אברהם: האם נדרת נדר שלא לאכול מלחמי? ויאמר: לא. אמנם בבואי לקצה העיר, ראה הפקיד את החלה ויקנה אותה מידי. ויאמר אברהם: דע לך כי החלה הוחזרה לידי. וכדברו, הניח את החלה לפניו וייקח סכין ויחתכנה. ואז נפלו מתוכה דינרי הזהב. ויתפלא אפרים על זה. ויאמר לאברהם: אהוב אתה בעיני ה', והוא משגיח עליך לטובה.

    אפרים המשיך לעבוד כבראשונה, ונפשות שניהם נקשרו באהבה. ולאברהם הייתה בת יפה ובעלת לב טוב, ורבים מבחורי חמד אשר בירושלים רצו לשאת אותה לאישה. אבל אברהם אמר בלבו: אם רצה ה' שכל רכושי יישאר בידי, מדוע הביא אותו לאפרים? אלא ודאי שה' רמז לי מי האיש שיקבל חלק מרכושי, כדי שאקח אותו לחתן, ואז ייקח בצדק חלק מכספי. ואכן אפרים קיבל בברכה את ההצעה, לקח את בת אברהם לאישה, וייתן לו אברהם שליש רכושו 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ' תמוז ה'תשע"ו

 איש כי ידור נדר'- 'נדר' מלשון 'הידור' - אם אתה רוצה להדר ולפאר - אז 'לה'...' 'ההוד וההדר - לחי העולמים ...' ומצד שני 'לאסור איסר' – 'איסר' מלשון 'סרה', כשאתה רוצה לדבר סרה ולנתח כישלון – 'על נפשו' - תראה את עוונותיך ואת דרכך הרעה, ואז תבין 'כי כשלת בעוונך...' (ר' מאיר מפרימישלאן זיע"א) (הרב ברוך בוקרה שליט"א – מתוק מדבש, גיליון 39)

 גם נסים הנעשים לאדם אינם מלמדים על מעלתו.  ויש לבדוק במעשיו ובדרכיו הטובים הם,  אם לא,  נסים אינם ראיה לצדקות! (הגרי"ז מבריסק)

     הגאון רבי אייז'ל חריף זי"ע היה אומר בדרך צחות: בתורה אנו מוצאים שני ביטויים: "אות" ו"מופת". ומסתבר ש"אות" היא מדרגה גבוהה יותר מ"מופת" ,שכן אני מכיר הרבה,  שאינם יודעים צורת אות,  ואף על פי כן עושים  )כביכול(  מופתים...

     חז"ל אומרים על הפסוק: "שחורה אני ונאווה", שחורה אני – במעשיי. ונאווה – במעשי אבותי. הם הורישו לנו הון רוחני עתק. השאלה היא מה עשינו בו... הם לימדו אותנו, למשל, שמילה של אדם היא קודש. ששבועה היא זהב.  שנדר שמקיימים אותו – פודה מכל צרה. ואנחנו ירשנו את האוצר הנפלא הזה, וקבענו בו סחבות...  הקליפה נשמרה. המילה – בלי התוכן. השבועה – בלי האמת. והנדר – בלי הקיום. ואפשר להמשיך הלאה: התפילה – בלי הכוונה, ביטויי לשון ("בעזרת השם", "אם ירצה השם") – בלי מחשבה על תוכנם... מובן, שאין הדברים אמורים לגבי כלל הציבור. ישראל קדושים הם. הדברים נאמרים אך ורק לגבי אלו, שאינם מודעים לחומרה שבשבועת שווא ונדר עקר. מעתה, ודאי יקיימו את המאמר: "חכמים, הזהרו בדבריכם"! (מעיין השבוע).

כל המקומות תפוסים  )ברכי נפשי(

      מעשה שהיה בגנרל אמריקאי מפורסם, שהיה אמנם מצביא גדול וגיבור מלחמה, אבל היה נגוע בשתי המידות הקשות של כעס וגאווה.

     יום אחד שמע הגנרל שבאחת ממדינות ארה"ב מתקיים קונצרט ענק בהשתתפות מנצח נודע, ועשרות רבות של נגנים. בהיותו חובב נגינה, החליט לנסוע לקונצרט.  והנה, בהגיעו לשדה התעופה, כדי לעלות על מטס שיביאנו אל המדינה בה נערך המופע, הודיעו לו שלמרות מעמדו הרם הם מצטערים להודיעו שכל המקומות במטוס כבר תפוסים, ואין אפשרות להטיסו בטיסה זו.  הגנרל התרתח מרוב כעס. "מה? למרות השירות בן עשרות השנים שאני מעניק למדינה, אתם תקבעו שאני לא אטוס עתה"?! - זעק. הוא ביקש לקבל לידיו את רשימת הנוסעים, ומחק שם מן הרשימה, והודיע שהוא טס במקומו... מרוב פרסומו של גנרל זה ברבים, ובשל האהדה הגדולה שהייתה לו בתקשורת, חששה הנהלת שדה התעופה להביע את דעתה נגדו, והטיסה את הגנרל במקום הנוסע ההוא.

     לאחר טיסה שארכה כמה שעות הגיע הגנרל לאולם, וכאן נכונה לו אכזבה עמוקה. המארגנים הודיעו שהאירוע התבטל, מפני שהמנצח לא הגיע! הם סיפרו לקהל המאוכזב, שעל פי מידע שבידיהם המנצח היה רשום לטיסה, אלא שבעקבות דרישתו של גנרל פלוני לעלות על המטוס, נאלצה הנהלת שדה התעופה למחוק את שמו. המנצח נפגע מהמלך, והודיע שהוא לא מוכן לטוס כלל, דרש פיצויים על הנזק והצער שנגרמו לו, ולא הגיע לקונצרט...  לא צריך לתאר את מפח הנפש האדיר שהיה לגנרל הכועס! גם לטוס כמה שעות, הלוך ושוב, וגם להפסיד את האירוע. והכול בגלל הכעס.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"ד ניסן ה'תשע"ו

אז ישיר משה" (שמות טו,א). אומרת הגמרא (סנהדרין צא): "שר לא נאמר אלא ישיר". אם האדם שר על העבר בלבד, אין ממש בשירו. העיקר הוא שירת השמחה בעתיד, התקווה והשאיפה לניסים ולשמחות לעתיד לבוא.(רבי משה מקוברין)

     איש אמו ואביו תיראו" אפי' שהוא "איש" שאינו זקוק לאביו ולאמו, מכל-מקום חיוב עליו לכבדם.

     ואהבת לרעך כמוך אני ה'. הקב"ה אומר שאיך שאתה מתנהג עם חברך כך אני יתנהג אתך (אוצר החיים(.

     ואהבת לרעך כמוך אני ה'. שני פעמים 'אהבה'  בגימטריא כ"ו כמו שם הוי"ה, אז יצטרפו שני האהבות לאני ה' . (רבי חיים ויטאל(

הגר"י אברמסקי ביקש להדביק את הבול במו-ידיו (פרי עמלינו, עלון 78)

     אשר תשיג ידו (יד, כב) אחד ממקורביו של מרן הגר"י אברמסקי זצ"ל סיפר לנו סיפור מופלא על האי גאון וצדיק, הממחיש בפנינו כיצד יש להתייחס למעשה של מצוה.  בעת זקנותו קרא הגאון לאחד מתלמידיו, וביקש ממנו שייגש אל סניף הדואר בשכונת בית וגן, ויקנה לו בול למשלוח-מכתב. התלמיד עשה את שהתבקש, עמד בתור בסניף הדואר, רכש את הבול, והביאו אל רבו.  שמחה גדולה ניראתה על פניו של רבי יחזקאל אברמסקי בעת שקיבל את הבול. הוא הוציא מכיסו מעטפה, הדביק עליה את הבול,  ועכשיו ביקש מהתלמיד שישלשל את המעטפה בתיבת הדואר הקרובה. התפלא התלמיד ושאל: יורנו רבנו, לשם מה ביקשני הרב להביא לו את הבול, כדי שידביקנו הוא על גבי המעטפה; הרי היה אפשר לבקש ממני דבר יותר יעיל, דהיינו להביא לי את המעטפה, לבקש שאקנה בול, ואדביק אותו בעצמי, ואז אשלשל את המעטפה לתיבת הדואר!  לשם מה הייתי צריך להביא את הבול אל הרב?  השיב לו מרן זצ"ל כהאי לישנא: במעטפה זו מונחים כספים שאני שולח לת"ח עני, ומדובר אפוא במצוה גדולה שאני זוכה לקיימה, והיא מצוות אחזקת תורה וצדקה. לימדוני רבותיי, ולימדונו כל בעלי המוסר, שערכו של כל חלק וחלק במצוה, לא יסולא בפז, וכשנגיע לבית דין של מעלה, לאחר מאה ועשרים שנותינו, יראו לנו את שוויו של כל חלק כזה, ואז נצטער שלא עשינו חובתנו כראוי, ולא קיימנו את כל חלקי המצוה בשמחה ובהתלהבות.  והנה המשיך הגאון ואמר, אני כבר זקנתי ושבתי, ואין בכוחי ללכת בעצמי עד לבית הדואר, ולקנות את הבול, ולשלשל את המעטפה. אם הייתי יכול לעשות זאת, הייתי עושה זאת בעצמי, אבל כיון שהדבר אינו בכוחי, ביקשתי להרוויח לפחות את מה שאני כן יכול לעשות...  והרי להדביק את הבול, אני עדיין יכול, וכאמור – גם מעשה זה של ההדבקה, שהוא חלק מהמצוה של משלוח הכסף לת"ח העני, הוא מעשה-של-מצוה, ושכרו גדול עד למאוד, ולכן ביקשתי ממך להביא את הבול אליי...

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר ט"ו טבת ה'תשע"ו

 

אדם מוכן לעזור למי שבמצוקה, אבל אם לשני טוב והוא נמצא ברווחה כלכלית - בשום פנים ואופן לא מוכנים.

 

     אילו העץ לא היה נותן את עצמו לברזל (ממנו עושים כת לגרזן), הרי שלא היו יכולים לכרות אותו...

 

     אין אדם מכיר טובה על דבר שנראה לו טבעי ומובן מאליו.

 

     גדרות טובות מסייעות ליחסי שכנות טובים. ((פתגם אנגלי)))(

 

חיים של ניסים (שיחת השבוע גליון 1437)

     קרוב לשלושים שנה משמש ניסים קינן כתב 'קול ישראל' בדרום. הוא מלווה את כל האירועים, רואה את ההתרחשויות מקרוב ומעביר את הקולות מהשטח. בימים האלה הוא מתרוצץ במוקדי נפילות הרקטות בדרום ואין לו הגדרה למתרחש אלא נס: "אני לא מתבייש להגיד – כל מה שקורה במבצע הזה הוא נס אחד גדול. אין מקרה, יש נס". קינן מוסיף ואומר: "מי שאינו מאמין בניסים, מוזמן לבוא לדרום. רק לפני יממה נחת טיל על קרווילה בבאר-שבע. הוא פירק את כל הבית ופיזר אלף כדוריות מוות מסביב. בפנים שהתה קשישה בת 86, והיא חולצה מתוך ההריסות במצב קל. בשניות שקדמו לפיצוץ היא אמרה תהילים. זה בלתי-נתפס".

שדרן וחזן

     קינן מוערך מאוד בעולם התקשורת, ואף זכה לפרסי הוקרה: פרס רשות השידור ופרס ירושלים. קולו נהפך לפסקול של הדרום. הוא מתגורר בבאר-שבע, אב לשלושה ילדים. בעודנו מדברים איתו שטף העדכונים זורם למכשיר הסלולרי שלו. עוד עדכון על נפילה, יירוט, פגיעה ברכבים, או שרֵפה שפרצה.

     העבודה האינטנסיבית שלו נגדעת בבת אחת, בערב שבת. "אני שומר על השבת כהלכתה", אומר קינן. קולו לא נשמע ברדיו במהלך השבת, אבל הוא נשמע במקום אחר: "במשך שנים אני עובר לפני העמוד בבית-הכנסת שאני מתפלל בו, 'רינת מרים' בבאר-שבע, וגם קורא בתורה". ואיך מקבלים זאת ברדיו? שאלנו. "זה תמיד היה ככה", הוא משיב. "הם מכבדים את הקפדתי על שמירת השבת".

לסיים את המלאכה

     קינן מדבר בנחרצות: "פעם אחת ולתמיד צריך לסיים את הסאגה הזאת. שרון עשה טעות ראשונה כשניתק את היהודים מרצועת עזה, אלא שהוא לא התנתק ממש. אחרי שאחרון היהודים יצא היה צריך להפסיק את החשמל לרצועת עזה. לא כצעד מעניש, אלא לבצע פשוט התנתקות מלאה. גם לא לספק מים."הם האויבים שלנו. גם היום, בשעת מלחמה, אנחנו ממשיכים לספק להם משאיות של מוצרים אין-ספור. זה אבסורד. הכול הולך לחמאס. אנחנו אשמים בכל הסבבים הללו. היה צריך להפסיק את זה מזמן".

קולות גם בעזה

     פעמים רבות הביע קינן בשידור את צערו על שלא סיימו את המבצעים הקודמים. במהלך אחד השידורים ב'עמוד ענן', כמו כדי להמחיש את דבריו, שיגר חמאס עשר רקטות לבאר-שבע. "לפתע שמעתי פיצוץ אדיר", הוא משחזר. "ראיתי פטריית עשן מול עיניי. הבנתי שהטיל נחת אצל השכנים. עזבתי מיד את המיקרופון ורצתי כדי לנסות ולהציל חיים. לתדהמתי ולמרבה הנס, הטיל נפל על הממ"ד שאותו סיימו לבנות שעתיים קודם לכן! חייה של המשפחה – ניצלו".

     על אף כל הקושי, קינן טוען כי כל התושבים דורשים שהממשלה תסיים את המלאכה. "למרות הסבל, כולם מוכנים להמשיך ולתת גב למבצע – אבל שהסיפור הזה ייגמר אחת ולתמיד. אני שומע קולות גם מקרב תושבי עזה שמתבטאים בחריפות על החורבן שחמאס המיט עליהם. אחד מהם אמר: 'המזון שלנו מגיע מישראל, ואנחנו משיבים להם ברקטות'"

 

 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/