אמרי שפר ט"ז חשון ה'תשע"ח

אם אתם תמיד מגלמים את הקורבן, אל תתפלאו אם הוא יהפוך לתפקיד הקבוע שלכם.

  החיים אינם הוגנים בשום צורה וצדק הוא כוכב במערכת השמש ולא מציאות חיים, ובכל זאת אינכם צריכים לתת לעבר שלכם לקבוע לכם את העתיד.

 אם החיים פגעו בכם ונהגו בכם בחוסר הגינות, התאבלו לזמן מוגבל אם צריך, אך אל תאמצו את המסכנות כזהות.

 הניסיון למצוא חן בעיני אחרים הוא הרסני ומשעבד.  עשו את הדברים שלכם בתשוקה, צניעות וכנות ולא מתוך רצון שיחבבו אתכם. תחושת הריצוי היא פעמים רבות ממכרת והופכת להיות מניע עיקרי בחיים שעלול למנוע מכם להיות מי שאתם באמת.

הפסיקו להזניח את עצמכם. אין שום דבר אנוכי באהבה עצמית ולמעשה היא המפתח לאהבה שתעבירו הלאה, פשוט מפני שההיגיון אומר שאינכם יכולים להעניק לאחר את מה שלא קיים ברשותם. 

לך אזבח זבח תודה"(לקראת שבת מלכתא)

   הגאון רבי מרדכי שולמן זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקה, עזב את אירופה זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כדי לאסוף כסף עבור ישיבת סלבודקה שבליטא, כשהחלו התותחים לרעום, היה ראש הישיבה באמריקה, ולא היה ספק בידו לשוב לאשתו ולילדיו.  במשך כל שנות המלחמה לא ידע הגר"מ שולמן מה עלה בגורל אשתו וילדיו, למרות הייסורים הנוראים הכרוכים באי ידיעה שכזו, המשיך האיש הגדול הזה בסדר יומו הרגיל, הרביץ תורה באמריקה,  והמשיך גם באיסוף הכסף. והנה כשהגיעה המלחמה לקצה, ערך ראש הישיבה ברור, והשמועה שהגיעה לאוזניו הייתה טובה עד מאוד. אשתו וילדיו נותרו בחיים. מה היה עושה כל אדם בעת שכזו? עולה על המטוס הראשון בדרכו לאירופה, כדי להתראות עם בני משפחתו הקרובים ביותר, לא כן ? אבל ראש הישיבה לא עשה כך. "אני חייב קרבן תודה להשי"ת על שהשאירני בחיים, משום שרוב רובם של הרבנים שנותרו באירופה עלו על המוקד, ומי שנשאר – לא מצא את אשתו, ובוודאי לא את ילדיו. לכן, אמר, אני מקריב בהתאפקות זו את קרבני שלי לה', וממשיך מיד בבניית הישיבה ". היה זה בחודש חשון. רק עשרה חודשים לאחר מכן, בחודש אלול, נפגש הגר"מ שולמן על בני משפחתו. מסירות נפש שאין כדוגמתה.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ה' אלול ה'תשע"ו

 

האבן-עזרא נותן שני פירושים לכפל הלשון "צדק". האחד- קריאה אל בעלי הדין הבאים בפני השופט: לעולם רדפו אחר הצדק. בין אם תרוויחו מכך, בין אם תפסידו . וההסבר השני- הרדיפה אחר הצדק צריכה להיות מתמדת,  נמשכת, רצופה. פעם אחר פעם, כל ימי חייך. האדמו"ר מפשיסחה פרש: אחר צדק- יש לרדוף רק בצדק. רק באמצעים כשרים.

     התורה העידה בנו שכך טיבו וטבעו של אדם: זה שהפסדתי, זו חצי צרה. אבל שהאחר הרוויח, זו צרה צרורה.

     חמד וקנאי הלכו יחדיו, פגש בהם מלך אחד. אמר להם: ''אחד מכם יבקש ממני דבר, ואתן לו משאלתו. אך ידע, שלחברו אתן כפלים''. לא הסכים הקנאי לבקש, כי אז יקבל חברו כפלים ויקנא בו. מוטב שהחומד יבקש כהשגות חמדתו, והוא יקבל בכפלים. החומד גם הוא לא רצה לבקש. כי ככל שיבקש ויקבל הרי חברו יקבל כפלים, ויתייסר בחמדתו. והמלך עומד ומחייך. מראש צפה זאת... טוב, אמר, אם איש מכם אינו מבקש, אמשיך בדרכי. הבינו שבחמדתם ובקנאתם יפסידו הכול, דחק החומד בקנאי: שאל כבר משאלתך. טוב, נענה בהשלמה, אבקש שינקרו לי עין אחת...

     ידועים דבריו של הרמב"ם: 'ולזכות אלף חוטאים יותר טוב ונכסף מהרוג זכאי אחד'"

הורים (שמעתי מאת הגה"צ רבי בנימין רבינוביץ זצ"ל)

     בטבריה היו שני אחים, ר' מרדכי ור' וועלוויל. ר' מרדכי היה יהודי משכמו ומעלה,  הוא היה ישן כמה שעות ספורות בתחילת הלילה,  ומיד בחצות היה מתגבר כארי נוטל ידיו ומתחיל בעבודה שלימה,  הוא היה מקונן על גלות השכינה ועורך תיקון חצות, והיה יושב על התורה ועל העבודה כל היום וכל הלילה.

     לעומת זה,  אחיו ר' וועלוויל היה יהודי פשוט הטרוד על המחיה ועל הכלכלה,  וגם היה קצת קובע עתים לתורה.  כשגדלו בניהם של האחים,  ניכר שינוי מופלא בבניהם מן הקצה אל הקצה, שבעוד שבניו של ר' מרדכי הצדיק והמתמיד,  גדלו לאנשים פשוטים,  שעסקו במסחר כל היום – הרי שלעומתם,  בניו של ר' וועלוויל גדלו לתפארת כשתילי זיתים,  תלמידי חכמים מופלגים ומרביצי תורה וכתר שם טוב עולה על גביהם.

     פעם אחד – כשר' מרדכי חשב על מצבו העגום – ניגש לאחיו ר' וועלוויל ושאלו לאמר – הגידה לי אחי יקירי,  הלא כתוב בחז"ל) עפ"י מסכת אבות פ"ו, מ"ו - ומסכת סנהדרין דף ל"ז ע"א(  איזהו חכם המכיר את מקומו – אני יודע ומכיר את מצבם הרוחני של ילדיי ואת מצבם הרוחני של ילדיך –ולכאורה,  פליאה עצומה היא,  בדרך הטבע היה צריך להיות בדיוק להיפך,  שבניי יגדלו

לתלמידי חכמים מובהקים עוסקים בתורה ובמצוות,  ובניך יגדלו לבעלי בתים פשוטים – אנשים הטרודים על מחייתם ועובדים כל היום וכו' – למה התהפכו היוצרות , ודווקא בניך הם גדלו לתפארת,  ולא בניי?

     אמר לו ר' וועלוויל:  בוא ונעביר לפנינו את סדר היום שלי ושלך.  אני – הטרוד כל היום ועובד לכלכל לחם לפי הטף – קם בבוקר,  עוד לפני התפילה אני חושב לעצמי "הרי כל היום אעבוד,

ותורה מה תהא עליה ?!" מיד אני לוקח ספר ומתיישב בנעימות ללמוד עד התפילה,  אדהכי והכי מתעוררים בניי,  ומה הם רואים  –את אביהם יושב ולומד!  אח"כ אני הולך אתם לביהכנ"ס שם אני

מתפלל בחמימות והתלהבות – ואח"כ בניי הולכים לחיידר ללמוד תורה.  אני חוזר לביתי,  טועם משהו ורץ לעבודה,  אני עובד קשה כל היום , ולפנות ערב אני חוזר לביתי – מיד מתעורר בי התשוקה

–  כל היום עבדתי ולא פתחתי ספר קודש,  ותורה מה תהא עליה? על כן אני לוקח ספר ומתיישב ללמוד.  אדהכי והכי חוזרים בניי מהחיידר,  ומה הם רואים ? – הם רואים את אביהם יושב ולומד!...

     ועכשיו נעבור לסדר היום שלך – אומר ר' וועלוויל לאחיו – אתה קם בחצות הלילה והוגה בתורה הקדושה עד עלות השחר, אח"כ אתה הולך להתפלל בדחילו ורחימו כותיקין,  אחר התפילה יש לך שיעור אם בגמרא אם במוסר,  אח"כ אתה חוזר לביתך , ואז נמצא אתה אחר שבע או שמונה שעות לימוד ותפילה,  והגוף דורש את שלו,  מה אתה עושה? – אתה הולך לנוח קצת על משכבך,  אדהכי והכי קמים בניך משנתם , ומה הם רואים? –  את אביהם ישן שנת ישרים!...  אח"כ הם הולכים לחיידר.  בינתיים הקצת משנתך – מתחזק – ורץ לבית המדרש ולומד כל היום ברציפות עד הלילה, ואז אתה חוזר לביתך ומרגיש ברעב קצת  –כי הגוף דורש את שלו כאמור – ולכן אתה ניגש למטבח, לוקח קצת אוכל ומתיישב לאכול!  אדהכי והכי חוזרים בניך מהחיידר, ומה הם רואים ? – הם רואים את אביהם במטבח אוכל !...

     זה סוד החילוק בין שנינו...  בניי רואים אותי לומד ומתפלל, ובניך רואים אותך ישן ואוכל...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

נקודה שבועית פרשת השבוע "נח" ה'תשע"ו

דרך סיפורי התורה עלינו ללמוד היטב על חיינו שלנו. לחפש בכל דבר ואירוע שמוזכר בתורה את הנקודות שקשורות אל כל אחד ואחת מאיתנו ולהוציא מהם את הלימוד ואת המסקנות על החיים שלנו.

בפרשת השבוע, פרשת "נח", אנו קוראים לראשונה על יחסי הורים וילדיהם: יחסי נח והבנים שלו.

לאחר שנח יוצא מהתיבה הוא שותה יין ומשתכר,ואז מסופר לנו: "וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ, ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו".

שלושה בנים היו לנח: חם,שם ויפת.

בפסוקים אלה אנו לומדים על ההבדלים העצומים הקיימים בין האחים ועד כמה הם שונים זה מזה. חם רואה את אביו ערום ואין בליבו כל יראת כבוד כלפי אביו, כאיש וכאדם.

חם מבטא בהתנהגותו את החושניות הרדודה. הוא מתנהג כנער שמורד באביו ולא רואה בו כבעל מרות עליו וכבעל חיוב כלפיו. הוא בועט במוסכמות הכי פשוטות ובסיסיות ולכן מאוחר יותר כשאביו יבין את מעשיו יאמר לו נח: "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו" - עבד במהות שלו אין לו קניין משלו בשום דבר. הכול שייך לאדונו. וכזה הוא חם, שפועל על פי היצר, אין בו ולא כלום מן היצירה. כל יצירה תרבותית תלויה בריסון עצמי ובשליטה בכוח הפראי של התשוקה ואת כל זה אין לחם.

לעומתו, שם ויפת מתנהגים אחרת לחלוטין. הם יודעים מהן נקודות החולשה של אביהם ולמרות זאת הם לא רוצים ומסרבים להתבונן בהם. הם ניגשים אל אביהם כשהם הולכים אליו לאחור.

הכבוד שלהם לאביהם למרות אי שלמותו מביאה אותם לריסון עצמי גבוה. הם מתנהגים בצורה אצילית ודואגים לכסות את אביהם למרות הכול. הריסון העצמי הזה שלהם בשעה קשה כזאת מזכה אותם להיות מקדמי התרבות האנושית בעולם. אביהם נח מברך אותם: "ברוך ה' אלוקי שם... יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם"

ובאמת שיא פריחת יפת יהיה בימי יוון הגדולה ושיא הפריחה של שם הוא עבר - העם העברי עם ישראל.

מיפת ומשם הם יוון וישראל יצאה התרבות לעולם. תרבות יוון ותורת ישראל היו גורמים עצומים ופעילים במלאכת חינוך האדם במשך הדורות.

ההבדלים הגדולים האלה בין בניו של נח מלמדים אותנו שגם לנו בתוכנו יש ילדים ממספר סוגים עם הבדלים ביניהם. עלינו לדעת ולהכיל את כולם ולחבקם אל ליבנו בדרך הטובה והנכונה ביותר עבור כל אחד ואחד מהם על מנת שלא נאבד אותם חלילה מעצמנו.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם ,לרפואת כל פצועי הפיגועים ולרפואת כל חולי עם ישראל.