‏הצגת רשומות עם תוויות תאוות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תאוות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 12 ביוני 2018

אמרי שפר כ"ח סיון ה'תשע"ח




 אדם מקנא במה ששווה לו, אדם שיקר אצלו הממון מקנא הוא בבעלי הממון, כיון שהממון תופס אצלו ערך חשוב. אדם ששואף לכבוד, יקנא באנשים בעלי מעמד שיש להם כבוד גדול, כיון שהכבוד אצלו ערך חשוב. וכן ביתר התאוות והחשקים של ענייני העולם - יקנא האדם באחרים במה שנפשו חושקת.
      "אהבתנו לאומה לא תסמא את עיננו מלבקר את כל מומיה" (הרב אברהם יצחק הכהן קוק) 

      במדרש רבה (קרח יח,ח) מובא: "קרח שפקח היה מה ראה לשטות זה? אלא עינו הטעתו". הרבה קולמוסים נשתברו בפירוש דברי המדרש "עינו הטעתו". פירוש נפלא על כך שמעתי מאת מרן אדמו"ר ממישקולץ שליט"א: דהנה בתרגום אונקלוס על הפסוק "ויקח קרח" פירש: "ואתפלג קרח". ופירשו המפרשים "ואתפלג" –קרח פילג וניתק את עצמו מדרך האבות . וידועים דברי חז"ל מדרש רבה (סח) על הפסוק (תהלים קכא,א): "אשאֵ עיַּני אלֶ ההִרים" –אל תקרא ההרים אלא ההורים. דהיינו האדם צריך להסתכל למעלה אל ההורים – האבות, וללכת בדרכיהם. וזהו הכוונה "עינו הטעתו" – קרח לא קיים את הדרוש "אשא עיני אל ההורים" – להסתכל למעלה לדרך האבות בכדי ללכת בדרכיהם, אלא לקח לו דרך לעצמו, ולכן נכשל אף על פי שפיקח היה ...
     ידוע שכל בן אדם "פקחמבין שיש בכל דבר שתי צדדים, ואדם שמבין זאת הוא פקח, כי צד זה 94  ועוד צד זה עוד פעם 94 וא"כ ביחד זה 188 זה פקח, ואם חברו גם מבין שיש שתי צדדים וא"כ יש לנו ארבע צדדים זה ביחד  376 זהו בגמטריא "שלום", וא"כ לפי זה יש לבאר "קרח שפקח היה" והוא כן הבין שבכל דבר יש שתי צדדים, א"כ מה ראה לחלוק, אבל הוא לקח לצד אחד וא"כ בגלל זה גרם למחלוקת.
החתונה האחרונה (אפריון לשלמה, עלון 250)
     הרבי מויזניץ עמד תחת החופה, ולפני שפנה ללכת, ניגש אל המחותן ואמר לו: ר' חצק'ל, כשאתה מגיע הביתה מהחתונה, תרים לי טלפון...  אמר לו החסיד: רב'ה, יש מצווה-טאנץ, החתונה תיגמר רק באזור 3 בלילה, עד שאני אגיע לירושלים יהיה כבר 4! " כן, כן, אני יודע, כשאתה מגיע הביתה תתקשר אלי..."
     4 לפנות בוקר, ר' חצק'ל מתקשר לרב'ה, השמש מרים את הטלפון, והרב'ה אומר "מודה אני...", ונוטל ידיים שואל האדמו"ר את ר' חצק'ל: היית מרוצה מהחתונה ? "בטח, היה נהדר!".  ממשיך הרב ושואל: נו, ספר לי, איזה מכובדים הגיעו הרב פלוני הגיע? והגביר ההוא הגיע גם הוא ? ר' חצק'ל התחיל להיפתח... " כן, הגיעו כל המחותנים, והיה מעמד מרומם...  ב"ה כמעט כל המוזמנים כיבדו אותנו בשמחתנו...".  ממשיך האדמו"ר ושואל: ואיך היה האוכל? היה משובח ? "או-הו! מעל הציפיות  ...".  והגישו את האוכל בזמן? הוא היה חם כשהגישו אותו? " כן הכל תיקתק כמו שעון!". " ומה עם קינוח?", התעניין הרב ר' חצק'ל מרגיש פתוח ומתחיל לשוחח... 18 דקות שיחה!
     לאחר שהרב סיים את השיחה, שואל אותו השמש: סליחה על החוצפה, אבל ילמדנו רבנו מאי האי?! מה זה היה ?! אמר לו הרב: תראה, ר' חצק'ל התאלמן לפני שנתיים. היום הוא גמר לחתן את עשרת ילדיו. מה עושה זוג שחוזרים מהחתונה האחרונה? יושבים על כוס קפה עם עיניים דומעות, ומחליפים חוויות על המחותנים ועל המנות...  אבל ר' חצק'ל חוזר לארבע קירות לבד! הוא יוכל להירדם?!  אני לא אתן לו! אני אחלוק אתו את החוויות ב-4 בבוקר!
החוויה היהודית




יום רביעי, 8 ביוני 2016

נקודה שבועית, פרשת השבוע "נשא" ה'תשע"ו




השבת בפרשת השבוע, פרשת "נשא", עוסקת התורה בנושא מיוחד ושונה, הנזיר.
"איש או אישה כי יפלא לנדר נדר נזיר...מיין ושכר יזיר ...שכר לא ישתה...כל ימי נזרו קודש הוא לה'" - הנזיר שפורש מחיי התענוגות הוא אדם קדוש שבוחר בדרך ההסתגפות ובוחר בעבודת ה' הראויה.
אפילו אבן עזרא בפירושו למילה נזיר שבאה מהמילה "נזר" שפירושה "כתר": כך כל בני האדם הם עבדי תאוות העולם,והמלך באמת, שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו, הוא כל מי שהוא חופשי מן התאוות".
אולם עדיין רוב רובנו של בני האדם איננו נזירים ולהיפך, כולנו חיים באופן רגיל מלאי עשיה ועלינו להבין מה רוצה מאיתנו התורה בפרשה שכזו.
התורה מצפה מאיתנו כבני אדם שנדע ונחיה חיים רגילים ונהנה מהם אך כמובן שנדע לשים לעצמנו את הגבולות המתאימים שיאפשרו לנו לחיות חיים מלאים אך מבלי שניגרר אחרי תאוות הלב סתם וכל זאת מבלי שנתמכר לייצר כזה או אחר.
אדם יהיה שלם כאשר בהכרתו המלאה ישלוט היטב ברצונות הגוף שלו.
אדם שמחליט להיות נזיר שם על עצמו מעצור מוחלט על היצר שמבעבע בקרבו ועלול לפרוץ בכל רגע. ההסתגפות של הנזיר באה לגזור על עצמו מניעה מכל מיני דברים וזהו צעד נכון בכיון האיזון היהודי הוא הקדושה. ולכן מכנה אותו התורה כקדוש בגלל מעשיו.
אולם כפי שכתוב במסכת נדרים,הוא חייב לזכור את הסיבה שהביאה אותו להחלטה זו לכבוש את יצרו ולכפות על הסתגפות: "הוא החטא שלא בוער כליל מליבו פנימה, על כן מביא קורבן חטאת "מאשר חטא על הנפש".
אדם ששותה מידי פעם כוס יין זה טוב לבריאות אך אדם שהוא שיכור ומתמכר לשתיה טובע בחטא התאווה שלו,ואדם שכזה זקוק באופן דחוף לגמילה ולהימנע אפילו מכוס יין יומית קטנה .עד שירגיש שהוא מצליח לשלוט בתאוות השתיה שלו, והנטיה לשכרות היא החטא שלו והעובדה שהוא מתמודד עם זה גם אם בכוח הנזירות זוהי קדושה.

שבת שלום ומבורך!
חג שמח!

חוויית השבוע שלי
תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם


יום שבת, 22 באוגוסט 2015

אמרי שפר ח' אלול ה'תשע"ה




אאמו"ר זצ"ל (הרה"ק רבי מנחם מאמשינוב זצ"ל) דיבר בקדשו בשם הרבי רבי בונם זי"ע מפרשיסחא, כי האיש שרוצה לשבור את תאוותיו, יביט ויראה את אלו שהשיגו כבר את התאוות, ויראה איזה פנים יש להם, אזי בעל כורחו ימאס בעיניו התאוות. (בישישים חכמה(

     ''גם תשובה היא מצות עשה מן התורה ככל המצות, יש אפוא לעשות תשובה בשמחה'' (רבי שלמה מראדומסק)

     הצדק הוא משני לחוק וסדר''  (ג'יי אדגר הובר, ראש הFBI הראשון)

     ''השמש לא תישאר מאחורי הענן לנצח'' (פתגם ארמני)

הרצון של מי חשוב יותר? (קול ברמה, עלון 163)
      לסמינר ערכים הגיע יהודי העוסק בשיווק ממתקים. בסוף הסמינר ניגש לרב עמנואל תהילה ואמר לו, כבוד הרב, ההרצאות שלכם נפלאות מאד וההוכחות שלכם שיש בורא לעולם וגן עדן וגיהינום ברורות ללא עוררין, אבל מי שבאמת גרם לי שאחזור בתשובה זה ילד בן שבע. וכך סיפר אותו יהודי: "אני יבואן של ממתקים וסוכריות במקצועי, והיום חילקתי סוכריות ארוכות מאוד עם ליקר טעימות מאוד, לכל הילדים, וכמובן שכולם אכלו את זה בתשוקה גדולה. רק ילד אחד שהיה לו כיפה על הראש, ראיתי איך הוא מסתכל על כולם שאוכלים בהנאה מרובה והוא לא אכל אלא התחיל לרוץ עם הסוכרייה בידו.
     עקבתי אחריו לראות מה מעשיו, והנה אני רואה שהוא הגיע לאמו עם הסוכרייה ביד, ושואל אותה, אימא יש לזה הכשר? אמו בדקה את הסוכרייה מכל כיוון ואמרה לו, שאין שום הכשר על האריזה ונתנה לו סוכרייה של טופי במקום זה. הילד לקח את הטופי מאמו, בירך ואכל. ואפילו לא התלונן ולא הראה אכזבה על פניו על שהפסיד סוכרייה "שווה" על פני טופי פשוט. באותו רגע הזדעזעתי בלבי, ואמרתי לעצמי ואיזה גבורה יש לילד הזה, בשביל ילדים בגילו סוכריות וממתקים זה עיקר חייהם ואביו ואמו לא היו לידו והוא ראה את כולם לועסים ואוכלים אז מה צריך להיות אכפת לו מה הוריו חושבים של זה והאם יש לסוכרייה הכשר. אבל הילד הזה ידע, אני אדם ולא בהמה, יש תשוקות אבל יש גם אלוקים, ישנן הרצונות שלי אך גם ישנן רצונות הבורא. כשראיתי את זה החלטתי שאני רוצה להפסיק לחיות כבהמה אלא אני רוצה להיות אדם וגם אני רוצה לבטל רצוני מפני רצון ה'.
חוויית השבוע שלי






יום שני, 3 באוגוסט 2015

אמרי שפר י"ט מנחם אב ה'תשע"ה




אמר כ"ק אדמו"ר בעל ה"ישועות משה" זי"ע שכר מצווה בהאי עלמא ליכא. מי
שמשוקע בהאי עלמא בתאוות ובהבלי עולם הזה שכר מצווה בשבילו ליכא.

מי שמאמין אינו דואג.

מי שמחפש חבר מושלם, יישאר בלי חברים.

מי שמרגיש שהוא רחוק - סימן שהוא קרוב, ומי שמרגיש את עצמו קרוב -
סימן שהוא רחוק...". ( בעל ה"אמרי אמת")


הקשר היהודי (אנשים מספרים על עצמם – 6)
אני איש עסקים הנוסע הרבה לחו"ל במסגרת עסקיי ברחבי העולם. פעם, בעת
שהותי באחת מהמדינות הנידחות, קיבלתי טלפון מידיד בארץ, שביקש ממני ללכת
לבית חולים המקומי שם אושפז קצין ישראלי לשעבר שנפצע קשה במהלך טיול.
הגעתי לבית החולים ומצאתי אדם מרוסק גופנית נפשית. הוא ערך טיול באחד
הג'ונגלים וטיפס על עץ גבוה ולפתע נשבר אחד הענפים והוא הוטח ארצה ושבר
את הרגליים, האגן והצלעות. הוא עבר מספר ניתוחים, במהלכם הוחדרו ברגים
לעצמותיו כדי לחברן. הוא איש תמיר גבוה וחזק ששירת ביחידות מובחרות
בצה"ל, שלפתע מצא עצמו שבר כלי. שהיתי לצידו ודאגתי לכל מחסורו, ניסיתי
לעודדו אך הוא בקושי תיקשר עימי ובליבי חשתי, שמעבר לפציעתו, יש כאן
עניין נוסף, אך לא הצלחתי להבין מהו.
הצלחתי לארגן את הטסתו לארץ והוא הועבר להמשך טיפול ושיקום בארץ.
בשדה התעופה, פגשתי את אביו שהיה קיבוצניק רחוק מדת בשנות ה-60 לחייו.
מיד כשנפגשנו, הוא חיבק אותי בהתרגשות והודה לי על כל מה שעשיתי למען
בנו. מפעם לפעם הייתי יוצר קשר ומתעניין בשלומו. באחד הימים כשדרשתי
בשלומו אצל אביו, אמרתי לו כי אני מרגיש שמלבד הפציעה עבר על בנו משהו
נוסף, הוא התרגש ואמר: אין לך מושג כמה אתה צודק וביקש להיפגש עימי.
נפגשנו במשרדי והוא החל לספר: "כשהנאצים פלשו להונגריה, הייתי ילד
קטן ועברתי עם הורי את כל התלאות. המצב נהיה גרוע, אנשים רבים הוגלו ולא
נודע מה עלה בגורלם. יום אחד אמר לי אבי, שהולכים להיפרד מהאדמו"ר מסאטמר
הנוסע ברכבת לארץ ישראל, הייתה זו רכבת קסטנר שהצילה 1680 יהודים. הלכתי
עם אבי לתחנת הרכבת להיפרד מהאדמו"ר, אבי נשא אותי על כתפיו ואמר לי:
"כשתראה את הרבי תבקש ממנו ברכה", הוא נצמד לרכבת והלך לאורך הקרונות
ובכל חלון שאל אותי: "אתה רואה אותו"? ואז פתאום ראיתי אותו מולי, הרבי
חייך אלי, תפס את ידי מבעד לחלון וברכני: "שתגדל ותביא הרבה נחת
יהודית", ואז נזכרתי לצעוק: "קיבלתי ברכה מהרבי, הוא החזיק לי את היד".
לאחר חודשיים גררו אותנו לאושוויץ, שם הופרדתי מהורי ולא ראיתי אותם
יותר. בדרך לא דרך, שרדתי עד סוף המלחמה, עליתי ארצה והופניתי לקיבוץ -
מובן ששם לא נשארתי דתי. גדלתי והקמתי משפחה, נולדו לי בן ובת, בני גדל
והתגייס לצבא לסיירת מובחרת, פנה לקצונה והגיע לדרגת סגן אלוף. תמיד
ייחלתי שיינשא, אך הוא היה עסוק למעלה מראשו ולא מצא פנאי לכך.
בהיותו בן 35, פרש מהצבא ומצא את פרנסתו באפריקה הרחוקה. לאחר
שנתיים, הודיע לי שהוא מתכוון להתחתן, שאלתי אותו: "מי המיועדת"? והוא
סיפר לי שהכיר אשת מחשבים אמריקנית, שאלתי אותו מיד: "היא יהודיה"? "נו
אבא, באמת"?! "רק תגיד לי אם היא יהודיה" , "לא בדקתי וזה לא מעניין
אותי", הוא השיב. אמרתי לו: " בני, אני יודע שמעולם לא חינכתי אותך להיות
דתי, אבל להישאר יהודי זה המינימום, לפחות את זה תבדוק", אך הוא השיב:
"אין לי מה לבדוק, היא נוצרייה קתולית, אבל להם זה לא מפריע, וגם לי לא",
הרגשתי שחבטו בפני, התחלתי לבכות ולהתחנן שלא יעשה זאת, אך הוא כעס מאוד
ואמר שאין לי זכות להחליט בשבילו עם מי הוא יתחתן ובודאי לא אחרי החינוך
שנתתי לו. עולמי חרב עלי, ואע"פ שאני חילוני שלא שמרתי שום מצווה, כולל
שבת וכשרות - החלק היהודי היה אכפת לי תמיד, אולי בגלל הברכה של הרבי?!
אך עכשיו, איה ברכתו של הרבי? כך עברו מספר חודשים בני נסע לטיול
הג'ונגלים שלו, ואז אירעה לו התאונה. הוא הובהל לביה"ח והמיועדת יחד
איתו. וכשהתברר לה מצבו הרפואי והברגים הרבים שהוחדרו לגופו ויישארו שם
לעד, היא נתנה לאחות פתק וביקשה שתמסור לבני כשיצא מחדר הניתוח ונעלמה...
בפתק שקיבל הייתה כתובה מילה אחת: "מצטערת", כך נותר בני מרוסק פעמיים, גם
בעצמותיו וגם בליבו שנשבר לרסיסים... אתה הראשון ששמת לב לכך ולכן סיפרתי
לך כל זאת...
תראה, לא נעים לי לבקש, אבל אולי תמצא מישהי לבני? הוא כבר הולך
באופן רגיל והחל לעבוד בעבודה חדשה, אבל משהו מת בתוכו, אולי לא חינכתי
אותו להיות יהודי, אך חינכתי אותו להיות בן אדם". אמרתי לו שאני צריך
לחשוב ונפרדנו. סיפרתי לאשתי ומיד היא שאלה: "ומה עם אנה"? את אנה הכרנו
אני ורעייתי באחד ממסעותיי, היא יהודיה ממוצא רוסי ועבדה כדיילת במטוס,
אשתי יצרה עימה קשר קרוב, ואף סייענו לה למצוא עבודה אחרת כבקשתה בכלכלה
ומנהל עסקים בה הצטיינה. היא הייתה מגיעה אלינו מידי פעם לשבתות, ואף שלא
הייתה דתייה, לא לחצנו עליה, אך תמיד אמרנו שיש בה משהו יהודי טבעי,
בצניעות, בעדינות ובראיית החיים... החלטנו להכיר ביניהם, הזמנו אותו לשבת
וכמובן הזמנו את אנה. במהלך השבת הם התעניינו זה בזו , והחלו להכיר
ולהיפגש, תוך מספר חודשים, התקשר אלי אביו בהתרגשות: "הבן שלי מתחתן עם
יהודיה, בזכותכם", הם נישאו כחילוניים, אך דווקא אחרי נישואיהם, החלו
להתקרב לדת, זה החל דווקא ממנו והיא אחריו ושניהם החלו בהליך תשובה, והם
עשו זאת עד הסוף... נולדו להם 5 ילדים והם השתלבו בצורה נפלאה בשכונה
חרדית, אני מאמין שהפחד של אביו לאבד את בנו וצאצאיו לעם אחר, גרמה לו
לשמוח ולתמוך ואפילו להתקרב, והוא היה אומר לי שוב ושוב: "ברכתו של הרבי
התקיימה, יש לי הרבה הרבה נחת". בברכת התורה רון ברינה




חוויית השבוע שלי