‏הצגת רשומות עם תוויות שתיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שתיה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 28 בפברואר 2017

אמרי שפר ב' אדר ה'תשע"ז


  אמת מארץ תצמח. כמו המליצה במטוס שעמד לנחות נחיתת אונס וכל הנוסעים נכנסו לבהלה הטייס ביקש מהדיילת להכין את כולם לנחיתת חירום כעבור כמה דקות שאל הטייס את הדיילת "מה מצב הנוסעים", הדיילת אמרה כולם חגורים חוץ מעו"ד שמחלק כרטיסי ביקור.
     בשום מקום התורה לא כתבה לשון הרחקה, חוץ מאשר באיסור שקר. 'מדבר שקר תרחק'. ללמדנו כי בשקר אין לחפש היתרים.


      ההבדל בין רָּצוי (306 ) לבֵּין מָּצוי (146) = כסף (160).



     ועבדתם את ד׳ א׳ וברך את לחמך וכויש לדקדק מדוע מתחיל הפסוק בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד, ויש לפרש דהנה "עבודה" נקראת בחז"ל ׳תפילה׳ (תענית ב׳)והתפילה צריכה להיות בציבור במנין, אבל אכילה, עדיף שיאכל בביתו כי זה דבר גשמי, ולכן פתח בלשון רבים כי מדובר בתפילה ומסיים בלשון יחיד כי מדובר באכילה ושתיה. (תפארת יונתן)


הרב חיים חייקיל זאב מילצקי זצ"ל –  (פניני עין חמד, גליון 625)
נולד בסלובודקה שבליטא בשנת ה'תרנ"ח ( 1898 (בצעירותו למד בישיבת סטוצלוין' אחר מכן היה מהתלמידים הראשונים של ישיבת סלובודקה שהוקמה מחדש. נודע כעילוי. נשלח לעיר קרמנצ'וק שברוסיה לייסד ישיבה ולאחר מכן ייסד ישיבה נוספת בלובנה פלד פולטבה. אגדות רבות התהלכו מסביב לאישיותו ובייחוד מסביב לגבורתו. היה ידוע כבעל כוח גופני יוצא מגדר הרגיל. בשנות שהותו ברוסיה נידון למוות אבל ניצל בחסדי שמים מספר פעמים.
מידי יום חמישי נהגו חמשת הבחורים, מבחירי תלמידי ישיבת סלבודקה, להתבודד בבית הכנסת שבקצה העיירה. הם חיפשו מקום שקט ללמוד בו בהתמדה כל הלילה, ובית הכנסת הזה ענה על הצורך. שבוע אחד ישבו החמישה ולמדו, כשמלבדם ישן שם בפינה ליד התנור יצחק שהיה שיכור באופן קבוע, ומוכר בעיירה בשם 'יצחק השיכור'. כעבור שעה ארוכה של לימוד, נפתחה הדלת, ואל בית הכנסת נכנס עגלון רועד מקור ורטוב מכף רגל ועד ראש. הוא פנה לבחורים וביקש בתחנונים , שייצאו לעזור לו, שכן סוסו שקע בשלג העמוק , ואם לא יצילו אותו בהקדם, הסוס יקפא למות.
     הבחורים התחילו לדון בינם לבין עצמם , האם מוטלת עליהם החובה לצאת ולעזור ליהודי האומלל, שהרי כעת הם לומדים , והדבר כרוך בביטול תורה, וכן ישנו חשש , שכתוצאה מהקור הנורא השורר בחוץ עלולים הם לחלות. לאחר שהעלו עוד טיעונים נוספים בעד ונגד הכריעו שלא לצאת לעזור. העגלון נאנח ויצא לבדו לנסות שוב לחלץ את סוסו בתוך בית הכנסת נשמע לפתע קולו של 'יצחק השיכור': "בחרתם שלא ללכת לעשות חסד?! אז דעו לכם , שבסופכם לא תזכו ללכת על רגלכם". הבחורים התייחסו בזלזול לדבריו של יצחק והמשיכו בלימודם. אולם לאחר שעה קלה נקפם ליבם והחליטו לצאת לחפש את העגלון ולסייע בידו. כשהגיעו למקום , ראו את העגלון יושב ליד נבלת הסוס ובוכה.
     אחד הבחורים באותה תקופה, הרי הוא רבנו, ר' חייקל מילצקי זצ"ל, שסיפר, כי כעבור מספר ימים קרא לו 'יצחק השיכור' וביקש ממנו לבוא בערב לביתו , היות שהוא עומד למות באותו לילה. ר' חייקל התייחס בביטול לדבריו של יצחק , מפני שהיה בטוח , כי הוא אומר זאת מתוך שכרותו. אולם יצחק חזר שוב על הדברים עד שר' חייקל הבין , כי יצחק כעת אינו שיכור כלל, והבטיח לו שיבוא. בשעה היעודה הגיע הרב חייקל לביתו העלוב של יצחק, שקיבל אותו במאור פנים. יצחק נשכב על מיטתו וביקש , כי ר' חייקל ידאג , שיקברוהו בחלקת הרבנים של העיירה. ר' חייקל ניסה להסב??ר לו , שזה לא ילך, כי קוברים שם רק רבנים יצחק הצביע על ארגז ישן ואמר, כי שם מונחים כתבי היד שלו, ואם הרב יראה את תוכנם ידאג כבר למלא את בקשתו. הרב חייקל הבטיח ליצחק , שייקח את הארגז לרב, ואז אמר יצחק 'שמע ישראל' ונפטר. רבנו לקח את הכתבים לרב , שיעיין בהם. לאחר שעה קלה קם בבהלה ממקומו כשהבין , כי 'יצחק השיכור' היה מל"ו צדיקים שבדור, ואכן ציווה לקברו בחלק הרבנים כפי שביקש. "אמנם , אינני יודע , מה עלה בגורלם של ארבעת חבריי", סיפר בזקנותו רבנו לילדיו ונכדיו, "אולם כעת שאתם כבר יודעים , מי היה 'יצחק השיכור', אתם יכולים להבין מדוע כרתו לי את הרגל החולה, וכעת אמרו לי הרופאים, כי לא נותרה ברירה , חייבים לכרות גם את הרגל השנייה".

החוויה היהודית




יום רביעי, 8 ביוני 2016

נקודה שבועית, פרשת השבוע "נשא" ה'תשע"ו




השבת בפרשת השבוע, פרשת "נשא", עוסקת התורה בנושא מיוחד ושונה, הנזיר.
"איש או אישה כי יפלא לנדר נדר נזיר...מיין ושכר יזיר ...שכר לא ישתה...כל ימי נזרו קודש הוא לה'" - הנזיר שפורש מחיי התענוגות הוא אדם קדוש שבוחר בדרך ההסתגפות ובוחר בעבודת ה' הראויה.
אפילו אבן עזרא בפירושו למילה נזיר שבאה מהמילה "נזר" שפירושה "כתר": כך כל בני האדם הם עבדי תאוות העולם,והמלך באמת, שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו, הוא כל מי שהוא חופשי מן התאוות".
אולם עדיין רוב רובנו של בני האדם איננו נזירים ולהיפך, כולנו חיים באופן רגיל מלאי עשיה ועלינו להבין מה רוצה מאיתנו התורה בפרשה שכזו.
התורה מצפה מאיתנו כבני אדם שנדע ונחיה חיים רגילים ונהנה מהם אך כמובן שנדע לשים לעצמנו את הגבולות המתאימים שיאפשרו לנו לחיות חיים מלאים אך מבלי שניגרר אחרי תאוות הלב סתם וכל זאת מבלי שנתמכר לייצר כזה או אחר.
אדם יהיה שלם כאשר בהכרתו המלאה ישלוט היטב ברצונות הגוף שלו.
אדם שמחליט להיות נזיר שם על עצמו מעצור מוחלט על היצר שמבעבע בקרבו ועלול לפרוץ בכל רגע. ההסתגפות של הנזיר באה לגזור על עצמו מניעה מכל מיני דברים וזהו צעד נכון בכיון האיזון היהודי הוא הקדושה. ולכן מכנה אותו התורה כקדוש בגלל מעשיו.
אולם כפי שכתוב במסכת נדרים,הוא חייב לזכור את הסיבה שהביאה אותו להחלטה זו לכבוש את יצרו ולכפות על הסתגפות: "הוא החטא שלא בוער כליל מליבו פנימה, על כן מביא קורבן חטאת "מאשר חטא על הנפש".
אדם ששותה מידי פעם כוס יין זה טוב לבריאות אך אדם שהוא שיכור ומתמכר לשתיה טובע בחטא התאווה שלו,ואדם שכזה זקוק באופן דחוף לגמילה ולהימנע אפילו מכוס יין יומית קטנה .עד שירגיש שהוא מצליח לשלוט בתאוות השתיה שלו, והנטיה לשכרות היא החטא שלו והעובדה שהוא מתמודד עם זה גם אם בכוח הנזירות זוהי קדושה.

שבת שלום ומבורך!
חג שמח!

חוויית השבוע שלי
תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם


יום שלישי, 12 במאי 2015

אמרי שפר כ"ד אייר ה'תשע"ה



 אני מודה להורי - שומרי בילדותי, מדריכי בנערותי וידידי בבגרותי״. (הרב שמשון רפאל הירש)

     "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע"

     "כשמתחילות הדרישות, נעלמת האהבה". (הרב אליהו דסלר)

     כשקראתי על הנזקים של שתיה מופרזת, החלטתי להפסיק לקרוא.

יצא האוויר (על-פי 'דרך צדיקים')
     "עוצר! אין יוצא ואין בא!" – ההכרזה פשטה במהירות בסמטאות ירושלים והעכירה את מצב רוחם העגום ממילא של התושבים, הנאנקים תחת עולו של שלטון המנדט הבריטי. בימים ההם גבר הלחץ של הבריטים על תושבי היישוב היהודי בארץ ישראל. האימפריה הבריטית דיכאה ביד קשה כל גילוי של הפרת סמכותה. בירושלים שלטו הבריטים שלושים שנה, מאז תום תקופת השלטון העות'מני. מנגד, אנשי המחתרות היהודיות ניסו לערער את המשטר הבריטי, וזה הגיב בקשיחות ובתקיפות כנגד כל ניסיון התקוממות. נוהל העוצר היה מקובל מאוד באותם ימים. בדרך כלל הוא הוכרז בעקבות פעולות תקיפה של המחתרות, שבתגובה עליהן נהגו הבריטים להטיל עוצר לילה בערים רבות.
     באותה עת התגורר בירושלים רבי מרדכי שרעבי. הוא היה תלמיד חכם ומקובל, ושימש ראש ישיבת המקובלים 'נהר שלום', שאותה הקים על שמו של המקובל רבי שלום שרעבי. הוא נקשר כל-כך לדמותו של רבי שלום שרעבי עד שהחליף את שם משפחתו, שהיה בתחילה יפת-תעיזי, לשרעבי.
     רבי מרדכי נולד בתימן. בילדותו נתייתם משני הוריו, וגדל בבית דודו, הרב אברהם יפת-תעיזי, שגם לימדו תורה. בגיל צעיר הוסמך לרבנות, ובהיותו בן עשרים וארבע עלה לארץ ישראל והצטרף לישיבת המקובלים בית א-ל. ברבות השנים נודע כאיש קדוש ומחולל ישועות. רבי מרדכי היה שרוי יומם ולילה בעולמה של תורה ובעבודת הבורא. הוא היה מנותק לגמרי מהוויות העולם, ואין זה פלא שלא עודכן בחדשות ולא שמע כלל את הכרוז המודיע על העוצר.
     זה היה ביום השבת. הוא יצא מביתו, וצעד ברחובות הריקים מנפש חיה. גם בזמן הילוכו היה שקוע בדברי תורה, ולא שת את ליבו כלל לעובדת היותו ההלך היחיד ברחוב. חריקת בלמים עזה ניתקה אותו ממחשבותיו. רבי מרדכי הִפנה את ראשו לאחור וראה מכונית משוריינת של המשטרה הבריטית עוצרת לידו. "יהודי! מדוע אתה הולך ברחוב? אינך יודע שהוטל עוצר על העיר?", צעק לעברו שוטר בריטי. שלושה מחבריו, שוטרים חסונים וחמושים, ישבו לצידו ברכב. "אני בדרכי למקום כלשהו", השיב להם לפי תומו. השוטרים הביטו בו בעיניים חשדניות. "איננו מאמינים לך", אמרו במשטמה, "הפרת את העוצר, ועליך להתלוות אלינו בדרך לבית המעצר". חרדה אחזה ברבי מרדכי למשמע הדברים. שהוא יחלל את קדושת השבת וייסע עם השוטרים לבית המעצר?! לא יקום ולא יהיה. "אנא", ניסה לפנות אליהם בדברי תחנונים, "הניחו לי לנפשי, אפשרו לי לשמור את קדושת השבת. לא ידעתי כלל על העוצר. בתום לבבי יצאתי אל הרחוב. אין לי שום כוונות רעות". השוטרים שיגרו לעברו מבטים מרושעים. ניכר היה שדבריו משעשעים אותם וגורמים להם רק להקשיח את עמדתם. הם הבינו שרבי מרדכי הוא רב חשוב, בעל מעמד נכבד, ועובדה זו דרבנה אותם להתעקש ולא לוותר.
     אחד השוטרים ניגש אליו ופקד עליו לעלות למכונית. "לא אעלה!", הכריז רבי מרדכי בנחישות, מביט בשוטרים במבט תקיף. "לא אחלל את קדושת השבת, ויהי מה". "ככה?", גיחכו השוטרים. השלושה זינקו מהרכב, לפתו את רבי מרדכי ואזקו את ידיו. כשהוא כפות הטילו אותו לתוך המכונית. "קדימה, סע!", הורה המפקד לנהג. זה לחץ על דוושת התאוצה ובאותו רגע נשמע פיצוץ עז. הרכב הזדעזע והיטלטל. אימה תקפה את השוטרים. "ודאי עלינו על מוקש של המחתרת", צעקו במורא. כעבור כמה שניות התברר להם שאיש לא נפגע. הם יצאו מן הרכב בזהירות והביטו כה וכה כדי לבדוק את מקור הפיצוץ. כשהפנו את מבטם למטה הבינו שלא מוקש או מטען חבלה הוטמנו להם, וכי לא הותקפו בידי כוחות גרילה – ארבעת הצמיגים של גלגלי הרכב היו נקורים וחסרי אוויר. מפקד הכוח הבריטי הביט במתרחש כלא-מאמין. מעודו לא נתקל במקרה מוזר כל-כך. נקר בארבעה צמיגים בעת ובעונה אחת! הוא העיף מבט לעבר רבי מרדכי שרעבי, ופתאום קישר בין הדברים. בצעדים כושלים ניגש אל הצדיק וביקש את סליחתו. "אני מבין שאיש קדוש אתה", אמר. "אנא מחל לנו על שהטרדנו אותך". וכמו כדי לכפר על מעשהו הורה לשניים משוטריו ללוות את רבי מרדכי בדרכו, להמתין לו, ולאחר מכן ללוותו בחזרה לביתו, שלא ייעצר שוב על הפרת העוצר. "עליכם לדאוג שלא יאונה לו כל רע", התרה בהם. "אני מתיר לו להפר את העוצר וללכת לאן שברצונו ללכת". רבי מרדכי יצא מן המכונית, מוקף בַשוטרים שהיו לשומרי ראשו האישיים, בדרך ליעדו. מראה הצדיק, המלוּוֶה שוטרים בעיצומו של העוצר, היה מחזה חד-פעמי ברחובותיה של ירושלים בימי השלטון הבריטי בארץ-ישראל.

חוויית השבוע שלי