אמרי שפר כ"ז סיון ה'תשע"ז

 אומרים, שחנה ביקשה שיהיה לה בן, שלא יהיה כמו הסבא קרח, אלא לא חכם ולא טיפש, כי לא צריך להיות חכם יותר-מדי.

     איתא (אבות פ"ה מ"ו) 'עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב,  והמכתב, והלוחות. ויש אומרים, אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים, אף צבת בצבת עשויה, ע"כ, שלשת 'פי' אלו מסודרים לפי פרשיות ק'רח, חק'ת,  בלק', 'פי הארץ' זה פרשת קרח, 'פי הבאר' זה פרשת חקת, 'פי האתון', זה פרשת בלק,

     הרב דסלר כותב: שהוא מתפלל לקב"ה , שייתן לו משקפיים שבהם יוכל לראות את הזולת, ולא את עצמו.

     ידוע שהדיבור משפיע, דיבור טוב משפיע טוב, וח"ו דיבור לא טוב משפיע לא טוב. הנה העולם נברא בעשרה מאמרות, הכל בדיבור, "בדבר ד' שמים נעשו ". מהבל פיהם של תשב"ר מתקיים העולם. והנה נוסיף שידוע ש"האמנתי כי אדבר" האמונה באה ע"י הדיבור,  וכל קיומינו של כלל ישראל הוא על האמונה, וגם הפרנסה שייך לאמונה, כנאמר במדרש אין ישראל אוכלים אלא בזכות האמונה, וא"כ הדיבור בטוח משפיע.

אחלק שלל (על-פי 'רשפי אש')

הוא התרוצץ בחוסר מנוחה בבית המדרש שבעיירה לשנוב, באוסטריה. הכסף, הכסף, היכן יפקיד אותו עד צאת החג? עיניו תרו אחר מקום מסתור שבו ישמור את ארנקו התפוח, שכמו בער בכיסו, עד אחרי חג השבועות. זה סכום גדול, שחסך בדי עמל כדי להשקיעו במסחר אחרי החג, אך בינתיים הוא זקוק למשמורת נאמנה.

פתאום צץ רעיון במוחו. תחילה נרתע מן המחשבה, אולם משנקפו השעות והחג התקרב ובא – החליט להעז. הוא ניגש אל רבו, רבי מרדכי מנשכיז, ובדחילו ורחימו ביקש להפקיד ברשותו את הכסף. הלוא אין שומר הגון מהרבי. יופקד הכסף בידיו הנאמנות, והחסיד ייפטר מהדאגה לממונו.

הצדיק ניאות בשמחה לבקשה. הוא לקח את הכסף ולעיני חסידו טמן אותו במעמקי ארון הכלים שבמטבח ביתו, בין שתי קערות שהיו מונחות זו על זו. "הסר דאגה מלבך", הרגיעו הצדיק, "הכסף שמור במקום מבטחים, ואתה לך להתכונן ולהיטהר לקראת זמן מתן תורתנו".

בלב צוהל נפרד הסוחר מן הרבי והצטרף אל החסידים שכבר גדשו את בית המדרש. הסוחר תפס את מקומו בין חבריו החסידים ושקע בלימוד תורה, מתנתק ממחשבות החולין ונכנס לאווירת הקדושה החגיגית.

תפילת ערבית של חג התנהלה מתוך התרוממות הרוח, שנמשכה גם בסעודה והגיעה לשיאה בשולחנו הטהור של הרבי, שבמהלכו הרעיף אמרי שפר כהכנה למתן תורה. המשך הלילה היה באמירת 'תיקון ליל שבועות', כנהוג, ועם שחר, שבו החסידים והגו במשנה התלהבות בתורה כהכנה לתפילת החג.

לפני אמירת 'אקדמות' וקריאת התורה פרש הרבי לחדרו לזמן ממושך. כמה מהחסידים שחשו חולשה פנו למטבח ביתו של הרבי, לטעום דברי מאפה ולהתחזק. אחר-כך שבו לבית המדרש. הרבי ניגש אל בימת הקריאה, פניו משולהבות, ובקול ערב החל לקרוא את האקדמות בהשתפכות הנפש. בקריאת התורה חשו כולם כאילו הם עומדים לרגלי הר סיני.

חלפו ימי החג, מתוך התעלות וניתוק מכל עולם החולין. בצאת החג התקשו האורחים להיפרד מחצר הרבי. גם הסוחר חש שקשה עליו הנחיתה מן הפסגות הרוחניות אל עסקיו הממתינים לו, וברגשות אלו פנה אל הרבי לבקש את כספו בחזרה.

הצדיק מיהר לגשת אל מקום המחבוא בארון המטבח, והזיז את הקערה שכיסתה את הכסף. למרבה תדהמתו, הכסף לא היה שם. פשפש הצדיק בירכתי הארון – אולי נשמט הכסף – אך לא היה לו זכר.

במהרה הובהלו כל בני הבית לסייע בחיפושים, בעוד הסוחר עומד בצד ופניו חיוורים. החקירות והדרישות לא העלו דבר. הצדיק ניגש אל הסוחר ההמום וניסה להניח את דעתו: "אתן לך את כל הכסף שיש כעת ברשותי, ובעזרת ה' אשיב לך את האבֵדה בתשלומים", אמר.

"חלילה לי!", נזעק החסיד, שחסכונותיו ירדו לטמיון, "לא אקח פרוטה מהרבי".

דבר הגנֵבה ציער מאוד את הרבי, שכאב על שגרם צרה גדולה כל-כך לחסידו. בינתיים נשאר החסיד בעיירה, להמתין ולקוות להתפתחות כלשהי.

בעיר ברודי הסמוכה התגורר רבי פינחס מקוריץ. רבי מרדכי מנשכיז החליט לנסוע אליו, אף שמעולם לא ביקר אצלו קודם לכן, ולבקש את עצתו. הוא בא אל בית המדרש וראה שם יהודי המתהלך מצד אל צד וקורא תהילים. "אמור נא לי", פנה אליו, "מתי אפשר להיכנס אל הצדיק?".

להפתעתו נענה בהתעלמות. סבר רבי מרדכי ששאלתו לא הגיעה לאוזני האיש, וחזר עליה בקול רם יותר, ועדיין לא זכה למענה. "מה פשר היחס הזה?", תהה בקול, "האם אי-אפשר לומר לאורח מה הן שעות הקבלה של הרבי?!".

באותו רגע עצר האיש את הילוכו ופסק מאמירת התהילים. הוא הישיר מבט אל רבי מרדכי ואמר לו: "ומה פשר הבטלנות של אברך שאינו יודע לשמור כראוי על כספי הזולת?". הבין רבי מרדכי שהאיש אינו אלא רבי פינחס מקוריץ, ושטח לפניו את העניין.

"שמע לי", השיב הצדיק. "מחר בתפילת שחרית גש ועבור לפני התיבה, ובשירת הים, אמור בקול רם את המילים 'אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל'. באותה עת מנה את המתפללים העומדים בצד הצפוני של בית המדרש. בהגיעך למילת 'שלל' – דע שזה הגנב".

רבי מרדכי עשה בדיוק כדברי רבי פינחס. כשאמר את המילה 'שלל', הישיר מבט חד לעבר המתפלל השישי שבצפון ההיכל. האיש החוויר באחת והתעלף. מהומה קמה בבית הכנסת. כששבה נפשו, נכנס אל הצדיק ובקול שבור ביקש להתוודות.

האיש סיפר כי נכנס אל המטבח אחרי תפילת שחרית כדי לטעום דבר מה, ואז הבחין בכסף. מאבק פנימי עז ניטש בו, ולבסוף הכריעה אותו תאוות הממון והוא העלים את הכסף בכיסו. "אנא, רבי", פרץ הלה בבכי, "הורה לי דרך תשובה".

לאחר שהכסף הושב לבעליו הכין רבי מרדכי לגנב סדר תשובה. האיש מילא את הוראותיו בדקדקנות, וברבות הימים היה לאחד מחסידיו הנכבדים של רבי מרדכי.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ט' אייר ה'תשע"ו

  "הסוד כדי להיות הורים טובים: להאזין תמיד לילדים"

     ''חיים ללא התחיבות אינם שווים לחיות''

     ''טיפש יכול לזרוק לבאר אבן שאותה מאה חכמים לא יוכלו להוציא משם''

"בצדק תשפוט עמיתך" [יט, טו].  (ופריו מתוק).

     מעשה בבחור ישיבה בשם ראובן, שהבחין שחברו, שמעון, מתנגב במגבת עם כיתוב גדול של 'מלון פלוני'... הדבר מאוד קומם את ראובן. אך זו לא הייתה המגבת הגנובה היחידה. ראובן גילה ששמעון מחזיק בעוד מגבות נוספות מבית המלון ההוא,  גדולות וקטנות... חשב ראובן לעצמו, אם אגש לשמעון ואבקש ממנו לקיים את מצוות 'והשיב את הגזילה אשר גזל', מן הסתם שלא ישמע לדבריי. הרי אני ממילא עובר בסמוך למלון ההוא בדרכי חזרה לביתי, ואם כן, אקח ממנו את המגבות.

     שמעון הופתע לגלות שמגבותיו נעלמו, ונאלץ לשוב לביתו ולהביא מגבות אחרות. למרבה הפלא, גם המגבות החדשות שהביא, בסתר, ואקיים בעצמי 'והשיב'... ואכן כך עשה.  נשאו את הכיתוב של אותו מלון... ושוב ראובן החליט שעליו לצאת לפעולה. לקח אפוא בהיחבא את המגבות, ובדרכו לביתו זרקן בבית המלון. וכך חוזר חלילה כל התהליך; שמעון מביא מגבות חדשות של המלון, וראובן משיבן למלון... עד שיום אחד שמעון החליט לשים קץ להתעללות העלמת מגבותיו. הניח את המגבת, והמתין בסתר לבואו של הגנב. ראובן הגיע לקיים את 'מצוותו', ושמעון יצא ונזף בו. ראובן הצטדק, 'קיימתי השבת גזילה לבעלים! ועליך להודות לי שהצלתי אותך מעוון חמור!'  

     וכאן שמעון סיפר לחברו את האמת העומדת מאחורי המגבות: 'ראה נא ידידי, לפני מספר חודשים, המלון הזמין אלפי מגבות מחברת מסוימת לייצור מגבות. אלא, שפס הייצור ההוא יצא לקוי, מחמת פגם מסוים בכיתוב שם בית המלון הוחלט לייצר מגבות חדשות, ואת כל הפגומות, למכור במחיר מוזל. שמעתי על המכירה המיוחדת, ורכשתי מגבות רבות. התבונן וראה את ההדפסה הפגומה במגבת... כעת נמצא, שלא אני הוא גנב המגבות, אלא אתה, ועליך לשלם לי את דמיהן...' הנה ראובן טען כנגדו: 'מהיכן היה לי לדעת שהמגבות לא שייכות לבית המלון? שוגג הייתי, וכל כוונתי הייתה להצילך, שכן 'זכין שבפועל אין זה מעשי לקח כעת את המגבות מבית המלון)... עם מי הדין?

     השיב מו"ר הגאון יצחק זילברשטיין שליט"א: ראובן נהג שלא בחכמה כשלקח בסתר את מגבות חברו, מבלי לדון אותו לכף זכות, ומבלי לשאול אותו אם אכן הם גנובים. ואילו היה מנסה להוכיח את שמעון על כך, כמצוות התורה 'הוכח תוכיח את עמיתך' (ויקרא י"ט, י"ז), אזי הייתה מתגלית לו האמת, ובודאי שלא היה זורק ומאבד את המגבות בבית המלון.  ואף אם חשב שכדאי שלא לדבר עם שמעון, כי ברור היה לו שהמגבות גנובים, מכל מקום לפני שעמד לעשות מעשה גניבה בסתר, היה לו לשאול רב אם הדבר מותר. כעין מה שמצינו ברחל אמנו ע"ה, שגנבה מאביה את התרפים, וכוונתה הייתה לטובה, ובכל זאת נענשה על מעשה זה, בכך שלא זכתה לגדל את בנימין (כמבואר בזוהר הקדוש). וב'ספר חסידים' (החדש, סי' תתקכ"ד) שואל: מדוע נענשה רחל בעונש כל כך חמור, והלא כוונתה הייתה להוציא עבודה זרה מבית לבן? ומיישב: "כיון שהיה יעקב שם, היה לה לשאול מיעקב אם יש לקחת את התרפים, ולא לגנבם על דעת עצמה. הרי כשיש חכם וחסיד לשאול ממנו, אין לעשות דבר מבלי עצתו". נלמד מכאן, שבכל מעשה קנאות ותוכחה (בפרט כשמדובר בלקיחת ממון הזולת ללא רשות), יש להפנות את העניין לתלמיד חכם בעל הוראה. וגם ראובן היה צריך לקבל רשות טרם נטל את המגבות. ומשלא עשה כן, אינו נחשב לגנב בשוגג, אלא לגנב במזיד, ולכן שלם ישלם לשמעון את דמי המגבות, כדין השבת גניבה.  ומלבד זאת, יש לדון לחייב את ראובן מדין 'מזיק בידיים' (וממילא חייב גם אם הוא שוגג), כי הניח את מגבות חברו במקום כזה שהן אבודות בו. לסיכום: ראובן צריך לשלם לשמעון את דמי המגבות.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"ד מנחם אב ה'תשע"ה

 מי שרוצה לשמוע טוב – שיהיה מוכן להקשיב

     ''מי ששואל הוא טיפש לחמש דקות, מי שלא שואל טיפש לנצח''

     מי ששומר פיו, ולא מחללו, הוא בבחינת צדיק שגוזר, והקב"ה מקיים כל היוצא מפיו (מעינה של תורה).

     מּכל מַלְּמַדי השַּכְלִּתי - מַה לוֹמְדִים מִפופקורן - כל יהודי הוא כמו פופקורן, למרות שהוא נראה קשה, עם קצת שמן וקצת חום מתפתח מאכל נפלא...

הרבי לא טועה (עלון סיפורי צדיקים 146)

     לכבוד יומא דהילולא (י"ג ניסן) של הרה"ק רבי מנחם מענדל בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש זיע"א, נביא סיפור שסיפר זקן מופלג לפני כחמישים שנה: ליד עיירת מולדתי היה בית מרזח אותו חכר יהודי מהפריץ המקומי. פעם קרה שהפריץ התרגז על החוכר והודיע לו על הפסקת החכירה, פירוש הדבר היה כי היהודי נשאר ללא פרנסה,  קשה לדעת אם סיבת כעסו של הפריץ היתה נעוצה בפיגור שהיהודי פיגר בתשלומי דמי החכירה, או שסתם שם עליו עין, כללו של דבר,  היהודי נותר ללא פת לחם והיה נתון בצרה גדולה. ובימים ההם היה בליובאוויטש רבי גדול הלא הוא הרה"ק רבי מנחם מנדל שניאורסון בעל ה"צמח צדק" זיע"א, אל הרבי הזה בא עתה בבהלה בעל המרזח המיואש, שהרגיש כי עולמו חרב לו בחייו בהישבר מטה לחמו, שפך היהודי את מר שיחו בפני הצדיק והרבי נתן בידו מכתב אל ר' משה ראטנר שהיה מתגורר בעיירתנו.

     תקוה מחודשת מלאה עתה את לבו של החוכר, אם כי לא היה ברור לו מה יעזור לו במצוקתו ר' משה ראטנר. בצאתו מהרבי, המשיך הזקן לספר, הביט היהודי על המעטפה של המכתב ושוב נפלו פניו, הוא חשב כי הרבי טעה והחליף משה במשה, כי אצלנו בעיירה היו שני ר' משה, אחד מהם היה גבוה ונקרא בפי הבריות "משה הגדול", ואילו השני שהיה נמוך קומה נקרא "משה הקטן", משה הקטן היה יהודי אמיד מבעלי הבתים החשובים והמבוססים של העיירה, הוא גם היה ביחסים מצויינים עם כל הפריצים שבסביבה, ולעתים קרובות עלה בידו לעשות טובות שונות לאחיו היהודים, למשה קטן זה קראו גם "משה של שמשון" על שם אביו ר' שמשון, שהיה בעל בעמיו למדן גדול ועסקן מסור.

     לאחר אתנחתא קלה נענה הזקן והמשיך בסיפורו. אני מוכרח לסטות כאן במקצת מסיפור המעשה ולספר לכם כיצד ניצל ר' שמשון זה מתליה, הודות למסירות נפשו של יהודי אחר מעיירתנו, אני מספר זאת כדי שתראו איזה יהודים היו לנו פעם. זה קרה לפני שנים רבות הפולנים התמרדו נגד השלטון הרוסי ורצו לעשות שבת לעצמם, כשכנופיה של כשלושת אלפים פולנים נתלכדה ביער שליד העיירה, הגיחה משם וכבשה את המקום בסערה, הם החלו להלך אימים על האוכלוסיה היהודית, לשדוד ולהחרים סחורות, ואם כל זה לא הספיק, החליטו הפולנים לעשות מעשה למען ישמעו וייראו, הם גמרו אומר לתלות את העסקן היהודי החשוב של העיירה את ר' שמשון,  כדי לשוות לרצח המתוכנן אופי חוקי הם העלילו עלילה לפיה היה ר' שמשון מרגל רוסי, שמסר לאדוניו על תנועות המתקוממים הפולניים.  בהישמע הבשורה המרה היתה העיירה כמרקחה, אולם שום השתדלות לא של יהודים ולא של גויים לא הועילה מאומה, הפולנים העמידו עץ תליה בכיכר השוק וניגשו לבצע את מזימתם, דוק של עצב מהול בהרגשת אין אונים ירד על העיירה, איש לא העלה על הדעת תכנית הצלה כלשהי, וכי מה ניתן לעשות נוכח תאוות רצח של גויים שאין להם מה להפסיד? ברגע המכריע התפרץ נחום המלמד לבית המדרש ובפיו זעקה גדולה: יהודים מה אתם מחשים? הפולנים מתכוננים לבצע את וממם ולתלות את ר' שמשון, אתם שומעים יהודים, הם רוצים לתלות את ר' שמשון, כיצד אתם מרשים וכיצד מרשים תושבי העיירה כולה לתלות יהודי כמו ר' שמשון? אם היו רוצים לתלות יהודי כמו נחום המלמד מילא, יש הרבה כמו נחום המלמד, אבל ר' שמשון יש לנו רק אחד, העיירה לא יכולה להסתדר בלעדיו, יהודים מה אתם מחשים? דברים של נחום המלמד עשו רושם חזק על היהודים, אולם קולות מיושבים של בעלי נסיון חיים מר, ניסו להרגיעו, וכי מה אנחנו יכולים לעשות? אפשר לצעוק חי וקיים הכל נסינו כבר עם הפולנים ודבר לא עזר.  נחום המלמד אינו מאבד זמן הוא יוצא בחפזה מבית המדרש ורץ לכיכר השוק, שם הוא רואה כיצד שמים את חבל התליה על צווארו של ר' שמשון, הוא ניגש בריצה אל התליינים וצועק במלוא גרונו:  עצרו! עצרו! חכו מה אתם רוצים לתלות אדם חף מפשע? הנה אני מסרתי את סודותיכם לרוסים, אני הוא המרגל הרוסי ולא ר' שמשון, תלוי אותי את המרגל האמיתי. אולם הפולנים ידעו כי לא זה ריגל ולא האחר, הם רצו לתלות דווקא את ר' שמשון וצחקו למלמד נחום ישר לתוך פניו, אולם נחום לא קורץ מחומר קל לדחיה, הוא מתעקש, נדחף, ניגש, נופל וקם, מוריד את החבל מצווארי המועמד לתליה, סופג מכות ושוב מנסה את מזלו, כך עבר זמן מה, קשה לדעת כמה בדיוק, בעיני הנידון למות היה זמן זה נראה כנצח, עד ש... "הרוסים באים" נשמעה לפתע הצעקה מרחוק, מיד קמה מהומה בין הפולנים והם פתחו במרוצה, כעבור רגעים אחדים לא נשאר מהם זכר. בכיכר השוק הריקה מאדם, עמדו עתה שני יהודים, האחד ר' שמשון חיוור כסיד ואינו מאמין שעודנו בחיים, והשני ר' נחום המלמד מיוזע, המום ומאושר בעת ובעונה אחת, והם נופלים איש על צווארי רעהו.

     ר' שמשון זה היה אביו של משה הקטן, הוא הותיר לבנו ירושה נכבדת לא רק בכסף, כי אם גם במובן הרוחני. לעומתו משה הגדול היה חנווני בעל בית מכובד, אך לא עסקן ולא שתדלן, כינו אותו יהודי פשוט של כל ימות השנה, הוא היה ר' משה ראטנר אשר אליו כתב ה"צמח צדק" את מכתבו, ובו בקשה שישתדל לטובת החוכר אשר הפריץ נשלו מבית המרזח. עכשיו אתם כבר מבינים, שאל הזקן מדוע חשב החוכר כי כוונת ה"צמח צדק" היתה למשה השני, ומדוע נפלו פניו בהיוודע לו הטעות? הוא עמד לרגע ליד הדלת של הרבי ושקל מה לעשות, להיכנס שוב ולשאול לא היה לו העוז לעשות זאת, הוא החליט לשאול את בני ביתו של הרבי והחליט לנהוג לפי מה שייעצו לו. כאשר החוכר סיפר את ספיקותיו לאחר מבני הרבי, הוא נענה: "אבא אינו טועה, סע הביתה ועשה כפי שאמר לך לעשות." הוא עשה כדבריהם, נסע הביתה, ניגש אל ר' משה הגדול ונתן לו את המכתב של הרבי, הלה התפלא מאד כי הרבי פונה אליו במכתב זה, אולם הבין שאם הרבי כותב לו אזי אין מה לערער ואמר לחוכר שיישאר אצלו, אולי תבוא הישועה באמצעותו, יש לי למעלה על הגג חדר קטן, אמר לו, שב שם וקרא בספר תהילים ואנחנו נחכה לישועה שתבוא. החוכר עשה כדבריו ישב בחדרון הקטן ואמר תהילים כשעיניו זולגות דמעות, הוא ישב עד השעות הקטנות, שעה שהחשיכה פרשה את כנפיה על העיירה, ישב ליד נר קטן ואמר תהילים.

     כך עברו יומיים, בלילה השלישי קרה שכרכרה הדורה רתומה לסוסים אבירים עברה ליד הבית של ר' משה, ושקעה בבוץ הסמיך שכיסה את הרחובות, ונשבר אחד מציריה, והיא נעמדה קרוב לבית בו ישב החוכר שלנו ואמר תהילים. בכרכרה ישב פריץ ובתו, בחוץ היה קור, גשם ורוח, הרטיבות חודרת לעצמות,  הכרכרה שבורה ואין מה לעשות אין לאן לזוז, הפריץ רואה בעד חלון הכרכרה, אור קטן מהבהב בחדר של עליית גג, הוא יורד ניגש ודופק בדלת, החוכר שומע את הדפיקות בדלת יורד ופותח, בדלת הוא רואה את הפריץ שלו, אולם הלה אינו מכיר אותו אם בגלל החשיכה ואם בגלל שבעיניו, כל היהודים שווים וזהים, החוכר הולך ומעיר משנתו את בעל הבית את ר' משה קרוא, משה הגדול אינו משתומם כלל וכלל, נטל ידיו ניגש אל "הגדול", בין כה וכה הוא מספר לו בקצרה מיהו האורח הבלתי האורח ומזמינו להיכנס, הוא יוצא מהמיטה, הפריץ ובתו נכנסים, שותים כוס תה חם ואוכלים לשובע, כמובן שהם נשארו עד למחרת בבוקר שעה שתיקנו את הציר השבור, והכרכרה היתה מוכנה להמשיך בדרכה, לפני לכתו קורא הפריץ למשה ואומר לו, אתה הלא החייתם אותנו אמש, לולא ביתך איני יודע מה היינו עושים, נקבה שכרך ואשלם לך בעין יפה, הגד נא לי כמה אתה רוצה? חס ושלום, משיב משה הגדול, יהודי אינו לוקח כסף בעד מצוות הכנסת אורחים, אולם אם אתה דווקא רוצה לעשות לי טובה, הנה ידיד שלי היה חוכר אצלך את בית המרזח, ואתה משום מה פיטרת אותו והוא נותר ללא פרנסה, הוא זקוק מאד לכך כי יש לו אשה וילדים. על כן אבקשך אם אתה רוצה לעשות לי טובה, החזר נא לו את בית המרזח בחכירה כמקודם.

     "לא זו בלבד שאני נותן לו את בית המרזח בחכירה, אלא שאני נותן לו אותו במתנה גמורה" קרא הפריץ באזני משה המשתאה, הב לי עט וניר ומיד אני מעביר את המרזח על שמו של ידידך, ואכן הוא אמר ועשה, ונסע הביתה שמח יחד עם בתו. נקל להבין את השמחה שהיתה מנת חלקו של החוכר העני, שמצבו השתנה פתאום מן הקצה אל הקצה, עתה הוא כבר הבין כי ה"צמח צדק" לא טעה כלל וכלל, ושלח אותו לאדם הנכון ובזמן הנכון. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

אמרי שפר ט' אייר ה' תשע"ה

  אמור ואמרת - להזהיר גדולים על הקטנים )רש״י). מזהירים את הגדולים העוסקים בקבורתם של קרוביהם המתים שלא ישכחו להתעסק גם עם קרוביהם החיים - היתומים הקטנים שנשארו. (חתם סופר(

     החסידות באה לעולם כדי שהאדם לא יהיה זקוק תמיד להצלחה. החסיד מקבל הכול באהבה, גם את הכישלון . חסיד נקרא מי שההצלחה אינה חסרה לו.

     החפץ חיים הקדוש אומר: הירא שמים חושב בכל דבר שמא דבר זה אסור, והאינו ירא – חושב בכל דבר אולי הוא מותר.

     העושק את חברו ונוטל ממנו שלא כדין אינו רק רשע אלא גם טיפש.

השגחה פרטית כן או לא?  (ברינה יקצורו, עלון 202)

     היה זה יום חם מאוד בו הלכו תלמידי הבעל שם טוב ביחד עם רבם אל כיוון הישיבה ללמוד תורה. והנה בלכתם בדרך,  ראה אחד התלמידים עלה נופל מן העץ ונוחת על הקרקע,  פנה התלמיד לרבו ושאל אותו ''רבנו, אמרת שכל מה שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית מאת הבורא יתברך שמו והנה עכשיו בלכתנו בדרך, ראיתי עלה נופל מן העץ,  יאמר נא לי רבי איזה השגחה יש במעשה זה שנראה לכאורה סתמי ומקרי'' ... עמדו התלמידים והיו נבוכים מהשאלה של חברם, אך ניצוץ של סקרנות התעורר בלבם...

     עצר הבעל שם טוב לפתע והלך לכיוון העץ... כשראו זאת התלמידים הלכו אחריו... ניגש הבעש''ט אל העלה ושאל אותו (ידוע שהיה בקי בשיחת חיות ובשיחת דקלים והיה בעל עלית נשמה וידע מה קורה בעולמות העליונים) ''עלה-עלה, למה נפלת מהעץ אל הקרקע"? ענה לו העלה: ''אני קשור לענף והנה הענף התחיל לנוע והפילני לקרקע ואין לי מושג מדוע'' ! פנה הבעל שם טוב לענף ושאלו: ''מדוע התחלת לנוע והפלת את העלה לקרקע''? ענה לו הענף: ''רוח חזקה באה לכיווני וניערה אותי ולכן נפל העלה ואין לי מושג מדוע'' ! פנה הבעל שם טוב אל הרוח ושאלה: ''למה נַשַבְת בחוזקה על העץ וגרמת לענף לנוע ולהפיל את העלה"? ענתה הרוח: '' כמו כל דבר בעולם, יש עלי ממונה שהוא מלאך והוא ציוה עלי לנשוב בחוזקה על הענף ולגרום לעלה ליפול ואין לי מושג מדוע" ! עמדו התלמידים מהצד ולא שמעו כלום מהשיחות הנ''ל ורק ראו את הבעל שם טוב מדבר בלחש אך לא ידעו מה ועם מי והסתקרנו מאוד לדעת מה קורה... פנה אליהם רבם וסיפר להם את אשר דיבר ועם מי והוסיף ואמר ''שאלתי את העלה ואת הענף ואת הרוח מדוע נפל אותו עלה אל הקרקע ואין בידם תשובה והפנתה אותי הרוח אל המלאך הממונה עליה לכן אעשה עכשיו עלית נשמה ואוריד לכם תשובה"!

     נתמלאו התלמידים בחרדת קודש ופנו אל צידי רבם להחזיק את גופו בעת יעלה אל השמים על מנת לקבל תשובה... והנה עולה הבעל שם טוב הקדוש אל השמים, ופונה אל המלאך הממונה על הרוח: ''מדוע ציווית על הרוח לנשוב בחוזקה וגרמת לה להניע את הענף ולכן נפל ממנו עלה" ? ענה לו המלאך: ''כלום לא עשיתי מעצמי, אלא הכל מגזרת הבורא יתברך שמו, שציווני לצוות על הרוח כך". ענה לו הבעל שם טוב: ''לך וגש אל בורא העולם ואמור לו שאני שואל מדוע כך ציווך" ! הלך אותו מלאך אל הבורא יתברך וחזר לאחר זמן עם תשובה ואמר לבעל שם טוב: "רבי-רבי, שאלתי שאלתך את הבורא יתברך שמו ואמר לי לומר לך שתרים את העלה ותמצא שם את התשובה"! שמע זאת הבעל שם טוב והודה למלאך והתכונן לרדת חזרה לגופו... התלמידים שבאותה שעה החזיקו את רבם הרגישו את הזמן כנצח עד שיקבלו את התשובה מרבם... לפתע, התעורר הבעל שם טוב בחזרה וחזר אל גופו...  

     הסתכלו עליו התלמידים ביראה וסקרנותם עלתה שבעתיים... סיפר להם הבעל שם טוב את כל קורותיו בעולמות העליונים וניגשו יחד כולם אל העלה! ואז הרים הרב את העלה, והנה מתחת לעלה נתגלתה אל מול עיניהם תולעת קטנה מאוד! שאלה הבעל שם טוב: "מה מעשיך פה מתחת לעלה? והאם יודעת את למה הוא נפל מהעץ"? ענתה התולעת: "רבי רבי, רואה אתה שיום חם מאוד היום והנה אנוכי קטנה והלכתי בדרך זמן רב, למצוא מכסה מן החום הכבד וכשלא מצאתי התפללתי לבורא עולם שיזמן לי מקום צל, כדי שאוכל להשיב נפשי מעט מן החום הכבד ולנוח. ואכן, שמע ה' יתברך את תפילתי וגרם לעלה לפול מן העץ, כדי שאוכל לנוח מתחתיו"!

     שמע זאת הבעל שם טוב וסיפר לתלמידיו. תלמידיו נרעשו ונזדעזעו מגודל ההשגחה הפרטית של הבורא יתברך שמו !!! פנה אליהם הבעל שם טוב ואמר להם ''נוכחתם לראות שאין מקריות בעולם כלל! והכל הוא בהשגחת הבורא יתברך כדי להיטיב לברואיו!!! תלמדו מכך קל וחומר על עצמכם!!! מה תולעת קטנה זאת, שרק נשאה עיניה למרום לבורא העולם, שמע הקב"ה את תפילתה, על אחת כמה וכמה אתם, שאתם בניו של ה' יתברך, בוודאי ובוודאי כאשר נושאים אתם תפילה אליו שום תפילה אינה חוזרת ריקם" !!! מפה נלמד אחים יקרים, כמה הבורא יתברך שמו, משגיח על כל אחד ואחת מאיתנו ושהכל בהשגחה מדויקת ונפלאה ולטובתנו בלבד, וכמה גדולה המעלה של תפילה אליו יתברך ומה היא פועלת.

     ה' יהיה בעזרנו, שנפנים סיפור זה ונזכה להתפלל אל אבינו שבשמים בכוונה ומעומק הלב תמיד.

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il

אמרי שפר א' אדר ה'תשע"ה

אמרי שפר א' אדר ה'תשע"ה אדם נעשה חכם רק כשהוא לומד לקח ממה שעשה כשהיה טיפש. אם רוצה אדם לעשות רצונו של מקום, אין לו לתת דעתו רק על עצמו, כי אם לדאוג גם לזולת, שגם רעהו יהיה יהודי נאמן , שגם בנו של רעהו ילמד תורה - אתה חזק יותר ממה שאתה נראה . אמיץ יותר ממה שאתה מאמין . וחכם יותר ממה שאתה חושב אסור לאדם לזלזל בעצמו. אתה עובד בשביל לחיות – אבל העבודה הורגת אותך " ברגע שגילית איזו מכפות הרגלים היא הכף הימינית, כבר אין לך הרבה התלבטות לגבי מי מהן היא השמאלית, ואז נותרה רק הבעיה-באיזו מהן להתחיל לצעוד. גם מי שנותן צדקה לעני ביד רחבה , אבל חסרה אצלו הרגשת מצב זולתו , הרי זה בבחינת "שופך דמים ". והיּו הכֻרבים פְרשי כָנַפִיים לַמְעָלה סֹּוכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם. הארון רומז לתורה שבו היו הלוחות, והכרובים מרמזים על תינוקות של בית רבן שדמות פרצוף תינוק היה להם. ובא ללמדנו, שהתינוקות והילדים העוסקים בתורה מגינים ו"סוככים בכנפיהם" על כלל ישראל. כמו שכתוב "ולשון רכה תשבר גרם" - לשונם הרכה תינוקות של בית רבן, "תשבר גרם" - ראשי תיבות ת'ינוקות ש'ל ב'ית ר'בן - ג'זרות ר'עות מ'בטלים. (צרור המור( והשולחן משפיע מזון ופרנסהֶ ''אתַ הְמנֹוָרה נַֹכחַ הֻשְּלָחן'' כאשר נכחו מאירה המנורה – אור התורה)..מהרי"ד מבעלזא( אמונה אדם נכנס למספרה ובאמצע התספורת החלו הוא והספר לשוחח על מגוון נושאים, הם הגיעו לנושא שדן בקיומו של אלוקים.. "אני לא מאמין שיש א-לוקים בעולם" אמר הספר, "למה אתה אומר את זה?" שאל האיש "די לצאת לרחוב ולראות שא-לוקים שם!" תגיד לי אתה, אם א-לוקים היה קיים, אתה חושב שהיו אנשים חולים? שהיו אנשים נטושים? אם א-לקוים היה קיים—לא היה צער וכאב!! אני פשוט לא יכול לדמיין א-לוקים אחד אוהב שהיה מרשה לכל הזוועות האלה להתרחש.. חשב האיש לרגע, אבל העדיף לשתוק כדי לא להתחיל ויכוח. הוא קם לדלת, עמד לצאת לרחוב, ואז ראה הומלס, שוכב ממש בכניסה למספרה, הוא נראה מוזנח מאוד עם שיער פרוע וזקן עבות.. חזר האיש לעבר הספר ואמר:"אני לא מאמין שקיימים ספרים!!" מה??- שאל הספר?? זה בלתי הגיוני להגיד כך...! הרי רק לפני שנייה סיפרתי אותך! לא!! ספרים לא קיימים!! כיוון שאם היו קיימים, לא היו בעולם אנשים עם שיער ארוך וזקן עבות!, כמו האדם הזה שבחוץ.." אה..- ענה הספר- "זה לא שאין ספרים, זה מה שקורה שאנשים לא באים אלי..""בדיוק!" ענה האיש, " זו הנקודה. א-לוקים בהחלט קיים, אבל זה מה שקורה לאנשים שלא באים אליו ולא פונים אליו לעזרה. מכאן מגיע כל הצער והכאב שבעולם!!" ביטחון אמיתי (שמעתי מהרב יעקב ישראל לוגסי שליט"א ( מעשה ביהודי פשוט, שומר תורה ומצוות, בעל משפחה ברוכת ילדים, שבקושי מסיים את החודש, היה לו ברשותו כרטיס הגרלה של מפעל הפיס. יום חמישי אחד מתקשרת אליו אריאלה ממפעל הפיס ומודיעה לו שכרטיסו עלה בגורל והוא זכה במיליון ₪. השמחה כמובן הייתה גדולה והתחילו לתכנן מה עושים בכסף? חיסול המשכנתא בסך חצי מיליון ₪, קניית רכב חדש, חיסול החוב לגמ"חים וסגירת יתר הכסף כחיסכון לנשואי הבת בעוד שנה. ביום ראשון הגיע שוב פעם טלפון ממפעל הפיס, הפעם התנצלות, הייתה טעות, מישהו אחר זכה, נעמוד אתך בקשר ונפצה אותך... וכעת אחים יקרים נעצור לרגע ונשאל את עצמנו כיצד אנחנו היינו מגיבים? ובכן, לדעתי, רובנו היינו עונים משהו כמו: 'מה זה טעות? אתם תשלמו על זה ביוקר.' וגם אם לא היינו עונים הייתה מתגנבת לליבנו השאלה: 'למה ה' עשה לי ככה? אם לא מגיע לי לזכות אז למה לענות אותי?' מספר בנו של אותו יהודי: אבא לא כעס ולא רגז, אלא ענה ואמר: 'תודה רבה, להתראות' ולא גילה שמץ של עצבות, וחזר אמר את הפסוקים : "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני" "הכול מאת ה' הכול לטובה..." שאל אותו הבן: "אבא, איך אתה מצליח להיות רגוע? אמר האב: "תראה בני היקר, באחד השיעורים בנושא אמונה וביטחון למדנו שאין בעל הנפשות פוגע בנפשות תחילה אלא בממון, כנראה שהייתה צריכה להיות ל"ע גזירה קשה בגוף של אחד מבני הבית, והקב"ה רצה להמיר אותה בממון, אלא שכנראה הממון שיש ברשותי לא הספיק כדי לבטלה מה עשו? נתנו לי ידיעה שיש לי מיליון ₪ שהרי "אין עשיר אלא בדעת" ואז לקחו אותו בחזרה ופדו אותנו מפגיעה קשה בגוף. אז איך ייתכן שלא אודה לה' על כך? באיזו רחמנות ה' התנהג איתי... וזהו הסוד שלנו אחים יקרים, אומר בעל "חובות הלבבות" מהו הביטחון האמיתי בה'? "מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך ובטוח על מי שבטח עליו שיעשה הטוב והנכון לו" ביטחון בה' אין פירושו שה' יעשה את מה שאני מבקש ורוצה, ביטחון בה' היא הידיעה וההפנמה שכל מה שה' עושה זה הכי טוב בשבילי. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/