אמרי שפר ד' תשרי ה'תשע"ז

 

"אין מעלת התפילה תלויה במידת הזעקה שזועק האדם בפיו אלא במידת הזעקה שזועק הלב!" (המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל)

     אין קיצורי דרך אל עבר הפסגה. מתקדמים בפסיעות מדודות ובטוחות עד למטרה. בדרך ליעד צוברים הישגים, אך גם כישלונות הן חלק בלתי נמנע בהתקדמות. הערכת המכשול ולמידה מטעויות הן הכנה להמשך העלייה. 'כִּי שֶׁבַע ייּפוֹל צַדִּיק וָקָם' צדיק נבנה מתוך שהנפילות חיזקו אותו ומהן למד להתמודד. (יחיאל מיכל מונדרוביץ')

     יפה צעקה לאדם בין קודם גזר הדין ובין לאחר גזר הדין, אע"פ שנכתב ונחתם גזר הדין שאינו לטובה, הצעקה להקב"ה מעמקי הלב יש בכוחה לבטל את גזר הדין. לעתים הצרה מגיעה אל האדם כדי לעוררו לזעוק ולבקש רחמים. לא אחת האדם נמצא ב"תרדמה", בהסתר פנים, וכדי לעוררו מביא עליו הקב"ה ייסורים ורק אז הוא נזכר בקיומו של הבורא. (הרב משה רייס שליט"א בספרו "מראש צורים")

     "יש אדם שאינו זכאי שיקבל המקום תפילתו אלא שעבור תוקף תחנונים ודמעת עיניו אשר תמיד בוכה ומתחנן, אע"פ שאין בידו זכות ומעשים טובים מקבל הקב"ה תפילתו ועושה חפצו". ("ספר חסידים")

אחריות (פניני עין חמד, גיליון 547)

     דממה השתררה באולם הישיבה. רק בכיו החנוק של אחד מבחורי הישיבה נשמע. דמעות חמות ניגרו על לחייו והוא התקשה להירגע. חבריו ניסו לשחזר את אשר אירע זה לא מכבר. לפני זמן קצר הם ישבו סביב השולחן, באווירה הנעימה של חנוכה, לאחר הדלקת הנרות ושירת במזמורים. עתה משסיימו את תפילתם החליטו להעביר את הזמן הנותר והשתעשעו במשחק קלפים. לפתע נכנס לאולם רבנו , בעל 'ייטב לב'. הוא קרא לאותו בחור הצידה, לחש באוזנו כמה מילים, ופתאום פרץ הבחור בבכי מר קורע לב. מה פשר הבכי ומה אמר הרבי? הסתקרנו. החברים ניסו לדלות מפיו פרטים, אך הוא נצר את לשונו וכבש את סודו. כך שנים רבות שמר את סיפורו. רק ערב מלחמת-העולם השנייה סיפר באזני אחד מרבותיו:

     בישיבה שבה למד הייתה קרן צדקה ששימשה לקניית בגדים לבחורים עניים. בכל ערב ראש השנה היו בחורי הישיבה מבקרים בבתי בעלי הבתים ומתרימים לטובת הקרן. גם מיודעינו קיבל רשימת כתובות ויצא לדרכו. במשך כל היום כיתת את רגליו, התרים לפי רשימת בעלי הבתים שהיה ברשותו ומאמציו הוכתרו בהצלחה. הללו תרמו בעין יפה. ההצלחה דרבנה אותו להמשיך, והוא סיים את מלאכת ההתרמה סמוך לחג ממש. הוא לא הספיק לאכול דבר והרעב הציק לו מאוד. הנוהג בישיבה היה כי הבחורים אוכלים את ארוחותיהם אצל בעלי בתים קבועים. מיודענו היה רגיל לאכול בבית הגביר ר' קלמן, אשר החזיק בית כנסת משלו. הלך הבחור לאותו בית כנסת והמתין לתחילת התפילה. כשהתיישב בבית-הכנסת חש שעיניו נעצמות. הוא הניח את ראשו על השולחן... ונרדם.

     בשנתו זו חלם חלום, ובו מצא את עצמו ניצב לפני ביה"ד של מעלה. כל חייו עוברים לפניו. חבילות של מעשים טובים מוצגים שם, מנסים להכריע את הכף, אך המצב מר. המעשים הטובים תמו, ואילו מלאכי החבלה מוסיפים להביא עוד משלהם. באימה ורעד הוא ממתין להכרעה. והנה הב''ד פוסק כי באותה שנה יחזיר את נשמתו ליוצרו! בחלומו הרגיש את הפחד האימה הבושה והחרטה. לפתע התייצב לצידו רבו הקדוש, ה 'ייטב לב'. הוא קרא אל ביה''ד" בקריאה לעזרת תלמידו: "הלוא צעיר הוא, ומה הספיק לעשות בחייו? אנא השאירוהו בחיים, ואני אהיה ערב עליו ואחראי לו ". בעודו אומר את הדברים תפס את הבחור ומשך אותו אליו. נעשה רעש בשמים. דבריו של הרב התקבלו וכרוז יצא כי יזכה לאריכות ימים. באותו רגע התעורר הבחור. מזיע מהאימה, נרגש ומותש מהחלום הנורא הרים את ראשו ונדהם לגלות כי ביה"כ ריק לגמרי. התברר כי תפילת ליל ראש השנה הסתיימה כבר, וכי לא הרגיש בתחילתה ובסיומה. הוא התפלל ביחידות, בלב שבור על שהחמיץ את תפילת ראש ה- שנה בציבור. כשסיים להתפלל הלך לבית הגביר ר' קלמן. למרבה אכזבתו התברר לו כי הסעודה כבר נסתיימה. "בוודאי הלך בעל-הבית עם אורחיו אל בית- מדרשו של הרבי", הרהר. הלך הבחור אל בית-המדרש, ומצא את הרבי בעיצומה של עריכת ה 'שולחן'. הוא נעמד בקצה השולחן והביט בנעשה, תוהה מניין ישיג עכשיו יין לקידוש וחלות לסעודת החג. פתאום פנה הרבי אל שמשו והורה לו למלא גביע יין ולהביא שתי חלות, ולמוסרם לבחור העומד בקצה השולחן. ברגע זה היה ברור לו כי הרבי יודע על החלום ועל כל מה שעבר עליו. הוא קידש על היין ואכל את סעודת החג.

     הגיעו עשרת ימי תשובה. כמנהג חסידים עבר לפני הרבי ומסר 'קוויטל' ובו ביקש את ברכת השנה החדשה. הוא ציפה כי הרבי יאמר דבר מה הקשור בחלום המסעיר. לאכזבתו, הרבי לא אמר מאומה. לפתע עבר הרהור במוחו: אולי החלום אין בו ממש? אולי הרבי שלח לו יין וחלות משום שהבחין כי בא מאוחר והוא רעב? המחשבה השתרשה והתחזקה בליבו. כשבאו הימים שלפני חג-הסוכות החליט 'לנסות' את הרבי שוב. הוא עשה מאמצים להימנות עם הבחורים הבונים את סוכת הרבי. "אם החלום אמיתי, ודאי אזכה להתייחסות כלשהי מהרבי בשעות בהן אעסוק בבניית הסוכה, בנוכחותו", אמר בליבו. אך גם עתה לא זכה לשום תגובה. הרבי לא דיבר איתו בדרך שונה מדיבורו לבחורים האחרים, ואף זאת רק בדברים הקשורים לבניית הסוכה. "אם-כן", סיכם הבחור, "כל עניין החלום אינו אמת. עתה אוכל להיות רגוע יותר שאין מידת הדין מעלי". חלפו החגים והבחור לא שינה מדרכיו. אם בתחילה חשב לקחת את עצמו בידיים ולהתחזק בעבודת ה' ובתכליתו האמתית. הרי עכשיו שהוא רואה כי אין ממש בחלום, אין צורך במיוחד להשתפר במעשי , וכך סבר עד שהגיעו ימי החנוכה. היה זה באותו ערב בו ישב עם חבריו ושיחק קלפים. באותו רגע נכנס הרבי לביהמ"ד, קרא לבחור הצידה ולחש באוזנו: "וכי לשם כך קיבלתי עליי את האחריות עליך? התחייבתי לשמור עליך שתלמד ולא תבטל את זמנך . ואתה מבלה בהבלים?!" - "עתה תוכל להבין מדוע פרצתי בבכי מר באותו ליל חנוכה", סיים את סיפורו.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר י"ד ניסן ה'תשע"ה

בכל דבר יש מידה של עצב -  ומידה של שמחה,  תלוי לאיפה אתם מעדיפים להשתייך.

     ההיסטוריה מלמדת - שהאדם אינו לומד ממנה.

     ''ותיק הוא, זכאי הוא, חסיד הוא" (מפיוטי פסח). רבי נפתלי מרופשיץ, בהיותו נער, פנה אל אביו ואמר: "אבא, ריבון העולם חסיד הוא. אם כן למה אינו אומר 'ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה' ומביא את הגאולה"...

     כמו שאתה נזהר בחורף מהצטננות - כך תהא נזהר בקיץ מהרחוב.

הפסקת חשמל (משל ונמשל – הרב יחזקאל שובקס)

     היה זה בר"ח ניסן. זעליג עמד בנמל ניו-יורק וצפה באנייה השטה לאיטה ומפליגה לדרכה. דמעות נקוו בעיניו. הכל התחיל בחודש אייר העבר. פרנסתו של זעליג קשה הייתה ולא הצליח לכלכל את בני משפחתו. ילדיו הגיעו עד פת לחם בטרם נזקק לעצותיהם של חבריו וידידיו. אלו לחשו על אוזנו אודות "ארץ הזהב" אשר זהב גדל בה על האילנות. מיד לאחר הפסח יצא לדרכו לעבר אמריקה. את רעייתו וילדיו השאיר בגפם, תוך שהם אמורים להתמודד בקשיים אדירים כדי לשרוד בחיים. הכל למען התקווה שיחזור הביתה, ובאמתחתו צרורים מטבעות זהב כדי לחיות את חייו בהרחבת הדעת. מראש הבטיח להם לחזור הביתה לקראת חג הפסח. הוא באמת היה בטוח שכך ינהג. קשיי ההתאקלמות באמריקה הכבידו מאוד, אבל בעזר השם מצא פרנסה מכובדת במתפרה גדולה בבעלות יהודית. עובד חרוץ ומסור היה זעליג, וכך סיכם בעל הבית: במשך השבוע עבד ארבע עשרה שעות מדי יום בחריצות מופלגת ובמסירות נפלאה, כך במשך שישה ימים רצופים, בתמורה זכה בשבת לקיים את מנוחת השבת כדת וכדין. כדי לחסוך בכסף, התגורר בגפו במחסן טחוב בשכונה מרוחקת בניו-יורק. בתחילת חודש אדר ניגש זעליג למעבידו והודיעו שהוא מתכוון לעזוב את אמריקה מיד לאחר פורים. כך יגיע בתחילת חודש ניסן לביתו ויספיק להתכונן לחג. הדבר לא מצא חן בעיני ה'בוס'. לקראת החג הממשמש ובא גדלו והתרבו מאוד הזמנותיהם של החייטים. ידיו האמונות והחרוצות של זעליג היו נחוצות לו יותר מאשר אי פעם. ה'בוס' הרהר כמה רגעים ,לבסוף הציע לו הצעה שזעליג התקשה לסרב לו. "אני רוצה שתישאר לעבוד כאן במפעל עוד שבועיים או שלושה שבועות, ובתמורה תקבל שכר כפול". זעליג התפתה לעבוד עוד כמה שבועות תוך שהוא משכנע את עצמו שיספיק את ההפלגה האחרונה שיוצאת מניו-יורק ומגיעה לאירופה לפני כניסת החג. ברגעים האחרונים ממש הגיע לנמל, הוא עוד הספיק לרכוש כרטיס הפלגה, אך כאשר רץ לעבר האנייה, ראה בעיניים כלות כיצד היא עוזבת את הנמל. ובביתו יושבים רעייתו ובני ביתו, מחכים ומצפים שיחזור הביתה לחגוג איתם את החג. ובעוד מחשבותיהם נתונות לאביהם היקר אשר אמור לחזור לביתו, היה זעליג מוטרד במחשבתו, כי היה ברור לו שלא ישב ל'ליל הסדר' במחסן הטחוב שברשותו. בערב פסח שוטט זעליג ברחובות ניו-יורק תוך ששפתותיו לוחשות תפילה. לאחר כמה שעות של שוטטות פגש יהודי בעל צורה יהודית, עם זקן ופאות. הלה שש לקיים את ה'כל דכפין' בהידור והזמינו בשמחה לביתו. לאחר תפילת ערבית בבית הכנסת, הצטרף זעליג למארחו והלכו לביתו לחגוג את ליל הסדר. יש לציין שבאותם הימים שלפני מאה שנה הייתה "נורת החשמל" מצויה כמעט בכל הבתים בניו-יורק. כאשר נכנסו פנימה היה הבית שטוף באור יקרות, השולחן היה ערוך כהלכה בכלים נאים, וכל בני הבית הופיעו בבגדיהם החדשים אשר נקנו לכבוד החג. פתח בעל הבית ואמר: "קדש". ואז פתאום ירדה עלטה כבידה. החשמל בבית כבה. תוך כמה רגעים הבינו שגם אצל השכנים הערלים נפל החשמל, ועל כן החליטו להמשיך מיד את ליל הסדר לאור הנרות שעקרת הבית הדליקה. השכנים הערלים הלכו להזעיק טכנאי לטפל בחשמל. עברו כשעתיים, הם אחזו כבר ל"שולחן עורך" והנה חזר האור ושטף את הבית באור חזק. אחד השכנים דפק בדלת וסיפר כי הטכנאי מצא שחוט החשמל המרכזי אשר מוביל חשמל לכל השכונה היה רופף. כעת מצא את התקלה ותיקן. לאחר שהשכן סיים את דבריו, דפק בעל הבית והשתיק את כל בני המשפחה. "הקשיבו לי ילדיי היקרים, רעיון עצום עלה בלבי". מחשבותיו של זעליג נדדו כל העת לביתו בפולין. בעיני רוחו ראה את רעייתו וילדיו יושבים דומעים סביב השולחן. אך לקולו הפתאומי והדרמטי של בעל הבית התנער אף הוא משרעפיו והקשיב לדברים בשימת לב. "הנה במרחק של עשרות מיילים מאיתנו נמצאת תחנת הכוח אשר מייצרת את החשמל. אליהם מחוברים אלפי חוטי חשמל, אשר מזרימים את החשמל לכל העיר. לכל חוט כזה מחוברים עוד אלפי ורבבות חוטים אשר מחברים את כל הבתים למקור החשמל. ובבית עצמו מגיע חוט אחד ואליו מחוברים כל נורות החשמל בבית. "עכשיו מה קורה כאשר במקום אחד החיבור אינו חזק דיו. לא שאין חיבור בכלל, אלא שהחיבור רופף. מה קורה? כל החשמל נופל והאור נכבה. "וכעת שימו לב! לפני שלושת אלפי שנה יצאנו ממצרים וראינו בחוש את השגחתו של הבורא על עם ישראל ואת החסדים הרבים שעשה עמנו. הבורא יתברך שמו ציווה על משה רבינו ועל כל עם ישראל 'למען תספר באוזני בנך ובן בנך'. כל אבא בישראל יש לו תפקיד, לספר יציאת מצרים בלילה הזה לבניו, והם לבניהם. כך נמסרת האמונה מדור לדור. "החיבור הזה נמשך על פני מאות דורות, מאז שיצאנו ממצרים ועד היום, ובזכות זה קיימת האמונה כל כך הרבה שנים. "אך מה קורה כאשר יש נתק קל באמצע? כאשר החיבור רופף חלילה? "הפסקת חשמל מוחלטת. אור האמונה נכבה". בעל הבית המשיך לדבר, אך זעליג לא יכול היה יותר. רגשותיו סערו מאוד. זה בדיוק מה שקורה לו השנה. החיבור רופף. הילדים שם והוא פה, והוא אינו יכול להמשיך את המסורת הלאה. באותו זמן הבטיח לעצמו שמכאן והלאה לא יתפתה יותר, ולעולם לא יפספס שוב את מצוות 'והגדת לבנך'. זעליג אומנם ישב באמריקה וילדיו בפולין. אנו כולנו נזכה לשבת על שולחן אחד יחד עם ילדינו. ניזהר ונישמר שלא נפסיד

 את המצווה היקרה אשר מוטלת עלינו.

חוויית השבוע שלי

www.h-y,xwx.co.il

אמרי שפר,עצב,שמחה,ההיסטוריה,זכאי,חסיד,חורף הצטננות,הפסקת חשמל,