בכל דבר יש מידה
של עצב - ומידה של
שמחה, תלוי
לאיפה אתם מעדיפים להשתייך.
ההיסטוריה מלמדת - שהאדם אינו לומד ממנה.
''ותיק הוא, זכאי הוא, חסיד הוא" (מפיוטי
פסח). רבי נפתלי מרופשיץ, בהיותו נער, פנה אל אביו ואמר: "אבא, ריבון העולם
חסיד הוא. אם כן למה אינו אומר 'ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה' ומביא את הגאולה"...
כמו שאתה נזהר בחורף מהצטננות - כך תהא נזהר בקיץ מהרחוב.
הפסקת חשמל (משל
ונמשל – הרב יחזקאל שובקס)
היה זה בר"ח ניסן. זעליג עמד בנמל ניו-יורק
וצפה באנייה השטה לאיטה ומפליגה לדרכה. דמעות נקוו בעיניו. הכל התחיל בחודש אייר
העבר. פרנסתו של זעליג קשה הייתה ולא הצליח לכלכל את בני משפחתו. ילדיו הגיעו עד
פת לחם בטרם נזקק לעצותיהם של חבריו וידידיו. אלו לחשו על אוזנו אודות "ארץ
הזהב" אשר זהב גדל בה על האילנות. מיד לאחר הפסח יצא לדרכו לעבר אמריקה. את
רעייתו וילדיו השאיר בגפם, תוך שהם אמורים להתמודד בקשיים אדירים כדי לשרוד בחיים.
הכל למען התקווה שיחזור הביתה, ובאמתחתו צרורים מטבעות זהב כדי לחיות את חייו
בהרחבת הדעת. מראש הבטיח להם לחזור הביתה לקראת חג הפסח. הוא באמת היה בטוח שכך
ינהג. קשיי ההתאקלמות באמריקה הכבידו מאוד, אבל בעזר השם מצא פרנסה מכובדת במתפרה
גדולה בבעלות יהודית. עובד חרוץ ומסור היה זעליג, וכך סיכם בעל הבית: במשך השבוע
עבד ארבע עשרה שעות מדי יום בחריצות מופלגת ובמסירות נפלאה, כך במשך שישה ימים
רצופים, בתמורה זכה בשבת לקיים את מנוחת השבת כדת וכדין. כדי לחסוך בכסף, התגורר
בגפו במחסן טחוב בשכונה מרוחקת בניו-יורק. בתחילת חודש אדר ניגש זעליג למעבידו
והודיעו שהוא מתכוון לעזוב את אמריקה מיד לאחר פורים. כך יגיע בתחילת חודש ניסן
לביתו ויספיק להתכונן לחג. הדבר לא מצא חן בעיני ה'בוס'. לקראת החג הממשמש ובא
גדלו והתרבו מאוד הזמנותיהם של החייטים. ידיו האמונות והחרוצות של זעליג היו
נחוצות לו יותר מאשר אי פעם. ה'בוס' הרהר כמה רגעים ,לבסוף הציע לו הצעה שזעליג
התקשה לסרב לו. "אני רוצה שתישאר לעבוד כאן במפעל עוד שבועיים או שלושה
שבועות, ובתמורה תקבל שכר כפול". זעליג התפתה לעבוד עוד כמה שבועות תוך שהוא
משכנע את עצמו שיספיק את ההפלגה האחרונה שיוצאת מניו-יורק ומגיעה לאירופה לפני
כניסת החג. ברגעים האחרונים ממש הגיע לנמל, הוא עוד הספיק לרכוש כרטיס הפלגה, אך
כאשר רץ לעבר האנייה, ראה בעיניים כלות כיצד היא עוזבת את הנמל. ובביתו יושבים
רעייתו ובני ביתו, מחכים ומצפים שיחזור הביתה לחגוג איתם את החג. ובעוד מחשבותיהם
נתונות לאביהם היקר אשר אמור לחזור לביתו, היה זעליג מוטרד במחשבתו, כי היה ברור
לו שלא ישב ל'ליל הסדר' במחסן הטחוב שברשותו. בערב פסח שוטט זעליג ברחובות
ניו-יורק תוך ששפתותיו לוחשות תפילה. לאחר כמה שעות של שוטטות פגש יהודי בעל צורה
יהודית, עם זקן ופאות. הלה שש לקיים את ה'כל דכפין' בהידור והזמינו בשמחה לביתו.
לאחר תפילת ערבית בבית הכנסת, הצטרף זעליג למארחו והלכו לביתו לחגוג את ליל הסדר.
יש לציין שבאותם הימים שלפני מאה שנה הייתה "נורת החשמל" מצויה כמעט בכל
הבתים בניו-יורק. כאשר נכנסו פנימה היה הבית שטוף באור יקרות, השולחן היה ערוך
כהלכה בכלים נאים, וכל בני הבית הופיעו בבגדיהם החדשים אשר נקנו לכבוד החג. פתח
בעל הבית ואמר: "קדש". ואז פתאום ירדה עלטה כבידה. החשמל בבית כבה. תוך
כמה רגעים הבינו שגם אצל השכנים הערלים נפל החשמל, ועל כן החליטו להמשיך מיד את
ליל הסדר לאור הנרות שעקרת הבית הדליקה. השכנים הערלים הלכו להזעיק טכנאי לטפל
בחשמל. עברו כשעתיים, הם אחזו כבר ל"שולחן עורך" והנה חזר האור ושטף את
הבית באור חזק. אחד השכנים דפק בדלת וסיפר כי הטכנאי מצא שחוט החשמל המרכזי אשר
מוביל חשמל לכל השכונה היה רופף. כעת מצא את התקלה ותיקן. לאחר שהשכן סיים את
דבריו, דפק בעל הבית והשתיק את כל בני המשפחה. "הקשיבו לי ילדיי היקרים,
רעיון עצום עלה בלבי". מחשבותיו של זעליג נדדו כל העת לביתו בפולין. בעיני
רוחו ראה את רעייתו וילדיו יושבים דומעים סביב השולחן. אך לקולו הפתאומי והדרמטי
של בעל הבית התנער אף הוא משרעפיו והקשיב לדברים בשימת לב. "הנה במרחק של
עשרות מיילים מאיתנו נמצאת תחנת הכוח אשר מייצרת את החשמל. אליהם מחוברים אלפי
חוטי חשמל, אשר מזרימים את החשמל לכל העיר. לכל חוט כזה מחוברים עוד אלפי ורבבות
חוטים אשר מחברים את כל הבתים למקור החשמל. ובבית עצמו מגיע חוט אחד ואליו מחוברים
כל נורות החשמל בבית. "עכשיו מה קורה כאשר במקום אחד החיבור אינו חזק דיו. לא
שאין חיבור בכלל, אלא שהחיבור רופף. מה קורה? כל החשמל נופל והאור נכבה.
"וכעת שימו לב! לפני שלושת אלפי שנה יצאנו ממצרים וראינו בחוש את השגחתו של
הבורא על עם ישראל ואת החסדים הרבים שעשה עמנו. הבורא יתברך שמו ציווה על משה
רבינו ועל כל עם ישראל 'למען תספר באוזני בנך ובן בנך'. כל אבא בישראל יש לו
תפקיד, לספר יציאת מצרים בלילה הזה לבניו, והם לבניהם. כך נמסרת האמונה מדור לדור.
"החיבור הזה נמשך על פני מאות דורות, מאז שיצאנו ממצרים ועד היום, ובזכות זה
קיימת האמונה כל כך הרבה שנים. "אך מה קורה כאשר יש נתק קל באמצע? כאשר
החיבור רופף חלילה? "הפסקת חשמל מוחלטת. אור האמונה נכבה". בעל הבית
המשיך לדבר, אך זעליג לא יכול היה יותר. רגשותיו סערו מאוד. זה בדיוק מה שקורה לו
השנה. החיבור רופף. הילדים שם והוא פה, והוא אינו יכול להמשיך את המסורת הלאה.
באותו זמן הבטיח לעצמו שמכאן והלאה לא יתפתה יותר, ולעולם לא יפספס שוב את מצוות
'והגדת לבנך'. זעליג אומנם ישב באמריקה וילדיו בפולין. אנו כולנו נזכה לשבת על
שולחן אחד יחד עם ילדינו. ניזהר ונישמר שלא נפסיד
את המצווה היקרה אשר מוטלת עלינו.
חוויית
השבוע שלי
אמרי
שפר,עצב,שמחה,ההיסטוריה,זכאי,חסיד,חורף הצטננות,הפסקת חשמל,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה