אדם מישראל היושב
בליל ט"ו בשבט בשולחן ליל סדר המיוחד כאשר פרוס לפניו מפירות שהשתבחה בהם ארץ
ישראל יש לו את הצורך ואת הכרח להתחדש להתלבלב ולמתק את מעשיו מכוח האנרגיה המופקת
מן פירות מתוקים אלו ומן הראוי לעשות זו בערב זה, שהוא למעשה ר"ה לאילן ולע"ד
זה הזמן לחשבון נפש עמוק על אופן עבודת ה' שלו, וכמו שיש עניין לברך שהחיינו על
פרי חדש כך יש לחדש להשתכלל במעשים טובים ומתוקים ולהשתדל שגם יהיו מעשינו מתוקים
בעיני הבריות ומתוך כך יהיו מחשבותינו ומעשינו רצויים לפניו יתברך.
אם
אדם יראה את מה שיש לו הוא תמיד יהיה בשמחה! לצערנו אנו רואים רק את מה
שחסר... (שמואל אייזיקוביץ)
באחת מאגרותיו של המהר"ם שיף סיים בפסוק מפרשת
"בשלח" הערוך בצורת חידה "וייקח שש מאות רכב (נותר) בחור".
לאחר ניסיונות מייגעים, פוענחה חידה מבריקה זו בדרך הבאה: "וייקח שש"
כשאתה לוקח (מפחית) מספר "שש" "מאות רכב" מאותיות
"רכב" שהן בגימטרייה 222, נותר "בחור" – נותר בידינו 212 מספר
העולה לגימטרייה של בחור.
ד'
ילחם לכם ואתם תחרישון (יד, יד (פתח ר' יעקב יוסף
ואמר: יהודים יקרים! יודע אני שעת צרה היא לכם, אולם מבטיח אני לכם כי אם תקבלו על
עצמכם שלא לדבר בבית הכנסת דברי חולין, תסור כל צרה מעליכם! שהרי כך אומר הפסוק:
"ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" – "ה' ילחם לכם" ויצילכם אם
"ואתם תחרישון"...
הצוואה (תחת השיחים וישלח
תשע"ו)
סיפר הרב בנימין כ. שליט"א: אברך חשוב תושב מרכז הארץ, מוסר שיעורים קבועים
מדי יום ביומו באחד מיישובי השרון. השיעור נמסר בין מנחה למעריב ומשתתפים בו
מתפללי המושב הדתיים הבאים לבית הכנסת. באותו מושב מעורב, מתגורר יהודי שאינו
שומר תורה ומצוות, שאביו נפטר לפני כחצי שנה. האב, יהודי דתי הותיר אחריו בן ובת
שאינם שומרים תו"מ, ו 12 -מיליון שקלים כירושה, וגם צוואה חתומה בידי עורך
דין: הבן יקבל 10 מיליון שקלים והבת 2 מיליון, אך בתנאי מראש שהבן יאמר אחריו קדיש
כל יום בשלושת התפילות בכל ימות השנה. אם לא יקיים את התנאי, תתחלק הירושה – חצי
חצי הוא שש והבת שש. צוואה כתובה וחתומה.
הבת פתחה את הצוואה ועיניה חשכו, אבל התפכחה במהירות, כי אמרה לעצמה: אין מה
לחשוש, כי אין סיכוי שאחי יאמר קדיש כל השנה באופן מוחלט 3 תפילות. מה עשתה?
החליטה ושכרה חברת חקירות שתעקוב אחריו בתבונה ובסודיות ותתפוס את הפעם האחת שהוא
מפספס את הקדיש ואז מיד יש לה ביד 4 מיליון שקלים נוספים. כמובן שהיא התייעצה קודם
לכן עם 'עורך דין' להיות בטוחה כי בנוסח הצוואה משתמע באופן מוחלט שאם יחסיר
'קדיש' אחד היא תוכל לעכב לו את הכסף. 'חברת חקירות' ככל שתסחט כספים, לא יחסר
הרבה מתוך ה 4 -מיליון. אך התוכנית שלה לא הייתה קלה.
כאן אנו שבים לאברך היקר הנ"ל. הוא מוסר את השיעור היומי באותו יישוב,
בין מנחה למעריב, הבן מגיע ערב ערב לתפילת מנחה, ממתין אחריה לערבית ואומר קדיש. הבעיה
הייתה שהבן לא נכנס לשיעור בין מנחה למעריב הוא יוצא בקביעות מיד אחרי מנחה ולא
ממתין אפילו רגע להקשיב את השיעור, מפטפט בחוץ ומשתעמם ובשום אופן לא שומע
מילה אחת. כיון שהוא סיפר לאברך מוסר השיעור כי הוא בא במיוחד כדי לומר קדיש על
אביו, לכן האברך היטיב עמו ובקביעות בסיום השיעור, האברך יוצא החוצה מסמן לו בידו
כי מתחילים ערבית כדי שלא ישכח את המעריב מחמת עסקיו בחוץ. לומר את האמת, האברך, הרגיש מבוזה במידת
מה, שצעיר שאינו שומר תורה מזלזל בו ולא מוכן לשמוע אפילו מילה אחת דברי תורה והוא
טורח לצאת החוצה לקרוא לו לומר קדיש, אבל, האברך היודע את ערכו של ה 'קדיש' כמבואר
בחז"ל, עשה זאת למענו – ולמען אביו שוכן עפר.
הבלשים של 'חברת החקירות' מיקדו את מאמציהם בשעות הללו של מנחה ומעריב, המתינו
בסבלנות לערב אחד שהבחורצ'יק יסתכל באיפון שלו וכדומה, ימשיך בעסקיו וישכח מעריב
אחד, אבל הם לא השיגו את מבוקשם כי האברך היה יוצא וקורא לו פנימה. האחות,
הבינה כי היא משקיעה כסף לפח, החליטה ועשתה מעשה, ביררה את כתובתו של האברך והרימה
אליו טלפון. סיפרה לו דוגרי את כל הטמון מאחורי הקדיש של אחיה, וכי היא מפסידה מכך
ארבע מיליון שקלים. 'אני בטוחה כי לולי שהיית קורא לאחי פנימה, יבוא ערב אחד שהוא
ישכח ואני ארוויח את הכסף, ולכן, אני מבקשת ואומרת: ידוע לי כי יש בקהילתכם אנשים
הזקוקים לעזרה כספית, אני מוכנה לתת לנזקקים חרדים ארבע מאות אלף שקל דרכך, אם בסך
הכול קדיש אחד לא תקרא לו פנימה. לא בקום ועשה אלא בשב ואל תעשה...'
האברך נסע לב"ב, למעונו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א
הציג לפניו את הסיפור אודות יהודי חילוני שמגיע לקדיש בגלל הכסף וכו'. מרן אמר לו
כי עליו לדאוג לקדיש שלו באופן שלם ולא לעשות שום שיקולים (כל קדיש של כל יהודי
חשוב עד מאוד). ואז
העלה האברך שיקול נוסף: הרי יש כאן ביזוי התורה כי הוא יוצא מהשיעור בקביעות
מזלזלת ואני עצמי יוצא לקרוא לו אח"כ לקדיש, ואם כן חשבתי לעצמי שמותר לי להימנע
מלקרוא לו. הביט עליו מרן ושאל בתמיהה (של חכמה) וכי קוראים לך תורה?!.. האברך
קיבל את ברכת מרן להצלחה. שב לביתו השיב טלפון לאחות, כי אין על מה לדבר והוא
ימשיך בשלו לקרוא לו לקדיש. האחות הרימה ידיים מהדרך הזו.
הבן המשיך בקדיש שבוע ועוד שבוע. ערב אחד, לפתע, אחרי ערבית, שאל הבן את האברך:
'תאמר לי לא פוגע בך שאני ככה בחוץ ולא תורם רגע אחד כדי להקשיב לך?...' ' אני
מחלק לשומעים יהלומים, ההפסד כולו שלך, הגיב האברך. 'יהלומים?! ' תמה הבן. ' כן
יותר מיהלומים. תנסה להקשיב פעם אחת ותיווכח ' –' טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף'
עם כל המשתמע מכך. הבן אזר אומץ עצמי והתאמץ, נכנס לשמוע
שיעור, ועוד שיעור. ו...כיום הוא התחיל לשמור שבת, ויש לאביו בשמים נחת כפול לא רק
מהקדיש, אלא גם שהארבע מיליון עוברים לידים טובות, תודות לאברך שלא איבד לו גם לא
קדיש אחד.
