אישה אומרת לבעלה: כסף הוא הדבר הכי לא נאמן
שאני מכירה, כל פעם שאנחנו יוצאים ביחד אני חוזרת לבד...
דב"ש =
ר"ת די במה שיש. מי שהוא בבחינת 'דבש', דהיינו יודע להודות לה' על מה שיש,
הוא יזכה לדבש מהקב"ה ישועות, וברכות עד בלי די.
האדם אינו יכול לבטוח על
שום דבר בעולם הזה, על האדם להתעורר ולהאמין ש'אין עוד
מלבדו', וש'אין לנו על מי לסמוך, אלא על אבינו שבשמים'
הקב"ה ברא את הרע
בעולם כדי להראות שישנם אנשים חזקים שמוכנים למסור את נפשם ונשמתם כדי להמשיך
בקיום מצוות ה' יתברך, ממסירות נפש זאת אפילו המלאכים הרעים פותחים בשיר ושבח לפני
בורא עולם, ּוַיֹאמֶר לִי ּ עַבְדִי ּאָתָה יִשְרָאֵלָ אֲשֶׁר בְּך אֶתְָּפאָר
(ישעיה מט , )ג, כזה ראה וקדש! (ראש השנה כ ע .)א"
יהודי אינו בודד בשום
אופן! בכל מקום שרק יהיה כשנוטל תהילים לידיו ושופך ליבו לה' יתברך אינו
חש בבדידות! "כי אתה עמדי ".(הצדיק רבי נח מלכויטש, "זצ''ל)
ישב רבי חיים מצאנז
בשולחנו הקדוש אחז בזקנו היורד על פי מידותיו ויאמר "עם לבן גרתי" הנה
הלבין זקני "ואחר עד עתה" ואנכי מתמהמה כל הימים ועדיין לא חזרתי בתשובה.
"עברנו את פרעה –
נעבור גם את זה"
עדיפה ציפור אחת
ביד מאשר שתיים על העץ (חז''ל)
איזה אסון (אפריון
שלמה, גליון 145)
איזה אסון קרה בפרשה שלנו. נפטרה
אישה צעירה, והיא השאירה את בעלה עם חמישה יתומים . רחל אמנו ילדה את
יוסף עם תאומה, ואת בנימין עם שתי תאומות , עקרת הבית – עיקר
הבית של יעקב אבינו, אחרי שהיתה עקרה כל כך הרבה שנים, ועד שהיא נפקדה וכבר ילדה
בנים ובנות, או אז קרתה הטרגדיה הנוראה... ולכן לבנה השני היא קוראת 'בן אוני', בן
צערי. אבל
אביו קרא לו 'בנימין', על שם ארץ ישראל. איזו שמחה! בן בארץ ישראל. יעקב אבינו לימד אותנו דבר גדול. נכון
שהטרגדיה היא נוראה, נפטרה אשה צעירה שהרבה שנים היתה עקרה, והיא היתה עקרת הבית,
האישה הכי חשובה אצל יעקב, והיא השאירה חמישה יתומים ששלושה מהם בני יומם. אבל
אף על פי כן יעקב לא הסכים עם רחל שצריך לקרוא לו 'בן אוני' , צריך להתבונן על
הצד החיובי שבחיים – יש לי בן בארץ ישראל - 'בנימין'.
ר' יענק'לה גלינסקי עבר צרות נוראות
בחיים שלו, מי שקורא את הספרים שלו יודע, סיביר היתה קטנה עליו... אבל
כשהיו שואלים אותו למה הוא תמיד שמח? למה הוא תמיד מחייך? הוא היה עונה: אני
כל כך נמוך שאני יכול לראות רק את חצי הכוס המלאה! יותר מזה אני כבר לא רואה...
הדייג הערמומי ('ברכת חיים')
מעשה בדייג אחד,
שהעלה בחכתו דג זהב נפלא. הלך והביאו לארמון המלך. שמח בו המלך שמחה רבה והעניק
לדייג חמש מאות זהובים. ראה המשנה למלך את הדבר והיתה עינו צרה בדייג שקיבל מתנה
כה גדולה בעבור דג אחד. הוא הורה לכל שומרי הארמון, שלא יניחו לאיש להביא מתנות
מהיום למלך.
למחרת היום, הפליג דייג אחד בים והעלה
בחכתו דג נדיר וססגוני, מרהיב בשלל צבעיו. הואיל ושמע שהמלך נתן חמש מאות זהובים בעבור
דג זהב, חשב בלבו:
"בעבור
דג זה ודאי אקבל אלף זהובים"! נטל את הדג ועלה אל הארמון,
אולם בשער עצרו השומר , ולא הועילו כל
תחנוניו והוא לא הורשה לעבור. אמר
לו הדייג: "הבט וראה ביופי הדג. אנא, הניחני לתנו למלך במתנה - ואני אתחלק
אתך במתנה שאקבל"
! הסכים
השומר, והניח לו לעבור. עבר הדייג בשער החומה וחצה את החצר. בפתח הארמון עצרו
השומר הבא: "אין מעבר"!!! הבטיח לו הדייג חצי ממה שישאר בידו, והשומר
הרשה לו לעבור. נכנס הדייג לקומת הקרקע ולפני המדרגות נצטווה לעצור ע"י שומר
אחר, וגם לו הבטיח הדייג מחצית ממה שישאר בידו. כך נעצר הדייג לפני המסדרון ולפני
האולם על ידי 11 שומרים ולכל אחד הבטיח מחצית משכרו, עד
שהתייצב לפני המלך והגיש לפניו את הדג הנהדר. אורו עיניו של המלך, דג כה נפלא טרם
ראה! "אמור אתה ונקוב את שכרך"! - אמר לו המלך. "ברצוני ללקות
אלפים מלקות"! - ענה הדייג. נדהם המלך: "בקש זהובים ולא מלקות"!
ענה הדייג: "זהו רצוני ואבקשך להיות נוכח בהלקאתי". אמר המלך:
"רצונו של אדם הוא כבודו, אך דע לך שמעולם לא קיבל אדם אלפיים מלקות ונותר
בחיים"! ענה הדייג:
"אל דאגה, אתה תגזור את המלקות ואני לא אקבל יותר ממכה אחת"!... תמה המלך מאוד ואמר לעשות כדבריו. רכן
הדייג ארצה, הונף השוט והונחת בין כתפיו. צעק הדייג:
"די, חדל"! אמר לו המלך:
"הלא אמרתי לך שלא תוכל לסבול את המכות"!... ענה הדייג: "לא זו
הסיבה, אלא משום שלקיתי די. יש לי שותפים לשכרי". שאל המלך: "מי הם
השותפים ומדוע יתחייבו מלקות"? ענה הדייג: "משום שהבטחתי להם להתחלק
בשכרי. והרי לך החשבון: השומר הראשון יקח ממני 1000 מלקות, מחצית השכר. השני יקבל
500, מחצית מהמלקות הנותרות. השלישי - 250. הרביעי - 125. החמישי – 62.5, מחצית הנותר. והשישי – 31.125. השביעי – כ-16. והשמיני - כ-8.
התשיעי - 4, ולעשירי - נותרו 2 לו 1 ולי1. את האחת קבלתי אני, ואת השנייה יקבל
השומר ה-11" . צחק צחק המלך לחכמתו של הדיג,
העניש את השומרים חומדי הבצע, השעה את המשנה למלך מתפקידו והעניק לדייג אלפיים
זהובים במקום אותן אלפיים המלקות. נמצא, שהשומר חומד הבצע, היה בטוח שהוא עומד
לזכות באוצר בלום, בעוד שהדייג הערמומי הטעהו לחשב שאמנם כן הוא, ולמעשה הסגירו
לעונש ולמלקות... כך העניין עם היצר הרע. היצר הרע יודע, שאדם שפוי בדעתו לא יסכים
למרוד בקונו. מה הוא עושה? פונה אל השקר והתרמית; מבטיח לאדם הנאות לאין סוף, אך הכל
שקר וכזב! כשהאדם שומע בקולו, נוכח לפתע לדעת שההנאה הייתה רגעית וחולפת, שכל
מטרתה הייתה להפילו
חוויית השבוע שלי
