יום שני, 30 במאי 2016

אמרי שפר כ"ג אייר ה'תשע"ו


אם אדם זוכה, שומע בכל חג השבועות את הקול שמכריזין אנכי ה' אלקיך. (קדושת לוי(


     הידעת ? אנשים שצוחקים הרבה בריאים יותר מאלה שלא צוחקים.


     הנה ביום שניתנו לוחות שניות הייתה ליום מחילה וסליחה – יום הכיפורים, אם כן כל שכן ביום שניתנה בו התורה לישראל, בודאי שהוא יום מחילה וסליחה לבני ישראל לדורות עולם. (חסד לאברהם(


     העולם נדון ביום זה על התורה, שנקבע לכל אחד כמה חלק בתורה יהא לו בשנה הבאה, ועל זה אנו מתפללים "ותן חלקנו בתורתך”. (של"ה הק'(


התינוק שבכה (המאור שבתורה, גיליון 598)
     השעה הייתה חמש אחר הצהריים.  הוא חזר מיום עבודה ארוך ומעייף ועשה את דרכו הביתה מהורהר. הוא התחיל לטפס במעלֶה המדרגות, כששמע קול של בכי היסטרי מן הדירה שלו. הוא זיהה מיד. זה התינוק הקטן שלו. בשניות ספורות גמא את שני גרמי המדרגות שנותרו לו עד לדלת הבית ונכנס פנימה בסערה . הוא לא האמין למחזה שנגלה לנגד עיניו. הקטנצ'יק בן השבעה חודשים שכב בעגלה במרכז הסלון, כשהוא עטור בתפילין ועטוף בטלית(!), והוא בוכה וצורח ללא הרף. לידו עומדת עוזרת הבית הפיליפינית וצופה בו, כאילו מצפה שיקרה פתאום משהו. "מי עשה לו את זה , "? שאל האב בתדהמה, תוך כדי שהוא מנסה להסיר מעל העולל את הרצועות השחורות. " , "אני, ענתה כלאחר יד, כאילו אין דבר טבעי מזה בעולם. " תגידי, יצאת מדעתך? , !" שאג לעברה ", מה את חושבת לעצמך שאת עושה?!". "תבין, אדוני , " ענתה בקול רגוע ", התינוק צרח ובכה ולא מצאתי שום דרך להרגיע אותו. אבל אז נזכרתי שכל בוקר , איך שאתה שם עליך את הדברים האלו, מיד אתה נרדם...  חשבתי לעצמי, מי יודע, אולי זה יעבוד גם אצלו...".
     כשהייתי ילד בן תשע, תוסס ושובב, לא פעם קרה שהייתי גורם איזה נזק. התגובה המיידית שלי הייתה "אופס, זה היה בלי כוונה" . אבא שלי, איש חכם, היה נוהג אז לומר "יהודי לא עושה שום דבר בלי כוונה, חוץ מלהתפלל  ..."

חוויית השבוע שלי

זוכה,שומע,חג השבועות,קול,צוחקים,בריאים,מחילה,סליחה,יום הכיפורים,על התורה,תינוק,בוכה,

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה