יום שלישי, 27 באוקטובר 2015

אמרי שפר י"ד חשון ה'תשע"ו



אין דרך אל האושר, האושר הוא הדרך.

     ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים. שואלים המפרשים, למה את הציווי של העקידה, ציוה הקב"ה בעצמו, כמו שכתוב קח נא את בנך, אבל להוריד את יצחק מהמזבח די היה בשליחות של מלאך, ומתרצים כי לשחוט יהודי זה רק ה' יכול לצוות, אבל להציל יהודי די גם במלאך.

      ''נעץ את מבטך בכוכבים, ואת רגליך בקרקע." (תאודור רוזוולט)

      נקב מחט אינו צר לשני אוהבים, אך גם מלוא העולם אינו רחב די לשני שונאים.

ולמוות לא נתנני (טל. ש. רחוב אברמסקי אשדוד)
     כחייל מילואים ביחידה מובחרת, גם אני קיבלתי צו שמונה להתייצב במיידי, ביחידתי, אי שם בדרום הארץ. הצו הגיע בעיצומו של צום שבעה עשר בתמוז, והיות שאני מקפיד מאוד על תפילה במניין, הדבר הראשון שעשיתי רצתי להתפלל במנין תפילת מנחה, בבית המדרש של חסידי בעלזא ברובע ג' הסמוך ביותר לביתי.
     בכניסה לבית המדרש, ראיתי שילוט נאה הודות החשיבות להתפלל במניין באופן קבוע, וסגולותיו הרבות, וכן על חומר האיסור והסכנות לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה, ועל הזכויות וההצלחות הרבות שיש לאלה ששומרים ומקפידים לא לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה. צילמתי את הדפים הנ"ל. ולקחתי אותם איתי לבסיס, והפצתי אותם במקום, גם בתלי' על קירות בית המדרש בבסיס, וגם בחלוקה ידנית לכל חייל וחייל מהדתיים וכו' כולל למפקדים.
     הגענו לשטח הכינוס, ממש לפני שער הכניסה לעזה, וקיבלנו תידרוך מדוייק על מטרת המבצע, ומה עלינו לבצע נגד המחבלים, וחיכינו לכניסה, ואז מכריז המפקד של הגדוד (המג"ד) בואו נתפלל מנחה במניין, והוציא מכיסו את הדף שחילקתי בדבר חשיבות "התפילה בציבור". היינו במקום כ-300 חיילים, כמובן לא כולם דתיים, אבל כולנו נכנסנו לחדר אוכל שהיה ממוקם בסמוך לשטח הכינוס, בשביל להתפלל מנחה במניין.
     לאחר כדקה וחצי מכניסתנו לחדר האוכל, לתפילה. נשמע "בום" אדיר, יצאנו לראות מה קרה, ולא האמנו למראה עינינו - הטיל נפל בדיוק במרכז שטח הכינוס, שהיינו שם דקה וחצי לפני כן. ורק תפילת המנחה במניין הצילה הרבה חיי אדם, וכן פצועים רבים מאוד, כי הטיל היה טיל משופר, עם הרבה מאוד רסס...
     כמובן שתפילת המנחה שהתפללנו מיד לאחר האירוע יותר דמתה לתפילת נעילה ביום כיפור, הרבה בכי ודמעות של התרגשות והודיה להקב"ה על הצלתנו היה שם וכן חיילים רבים סיפרו לאחר התפילה שקיבלו על עצמם להקפיד מאוד על תפילה בציבור, וכן שלא לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה, וגם חיילים לא דתיים התחזקו מאוד ביחס לדת לאחר שראו במו עיניהם את הנס הגדול.
חוויית השבוע שלי


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה