אדם צריך לקיים את המצוות לא רק בהגיעו
לזקנה, כשאין בו עוד כוח לחטוא, אלא "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" –
כשהוא עדיין חי, צעיר ומלא רוח חיים. (רבי מנחם-מענדל מקוצק)
"את משפטי תעשו ואת חוקותיי תשמרו ללכת בהם" (ויקרא י"ח,ד).
לא דיי בקיום התורה והמצוות מתוך הרגל, אלא האדם צריך להיות שרוי בתנועה מתמדת של
עלייה – "ללכת בהם", להיות בבחינת הולך ממדרגה למדרגה. (חתם סופר)
בפסוק זה נרמז מאמר חז"ל (אבות ב,ב) "יפה תלמוד תורה עם
דרך-ארץ". זהו שנאמר "ושמרתם את חוקותיי ואת משפטי", ועם זה הדברים
"אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" – דרך-ארץ. (נועם מגדים)
יש מי שמקיימים את המצוות, אבל בלי חיות, אלא בבחינת "מצוות אנשים
מלומדה". התורה דורשת שיהיה "וחי בהם", שהתורה והמצוות יאירו לאדם
בכל ענייניו, ושבכל תחומי החיים יחיה על-פי התורה. (ספר המאמרים תרפ"ט)
הקיר
המשותף (הרה"ג רבי אליעזר טורק שליט"א, רב קהל פרושים במודיעין עילית):
על גג הבניין בשכונה, בשעת בוקר שני שכנים, התווכחו בניהם, וקול הצעקות
הגיע לאוזני השכנים ועוברי אורח, שלא הבינו על מה המהומה, רק כאשר אחד השכנים עלה
לגג הבין על מה הצעקות והויכוח...
ארבעה שכנים בנו בצוותא את הגג המשותף, הארבעה שכרו קבלן מפורסם, אשר סיים
את מלאכתו כדת וכדין. אמש הגיע הקבלן לבקש את כספו, תוך שהוא מבקש 5,000 שקלים עבור
בניית קיר נוסף... השכנים הביטו אחד בשני, ראובן טוען ששמעון הזמין את הקבלן לבנות
את הקיר. ושמעון טוען שראובן הוא שהזמין את הקבלן, שני הצדדים הסכימו כי ידעו
שהקיר יבנה, זאת אומרת שמשהו הזמין את הקבלן, אך מי הוא המזמין? הויכוח הלך והתלהט, לא נראה ששני הצדדים עשויים
להגיע להסכמה, הטונים הלכו ועלו, ואל הויכוח על מימון הקיר התווספו טענות ישנות על
עגלות בחדר המדרגות, טרוניות על רעש בזמן הבניה, צל שנלקח ואור שאיננו... הוויכוח
גלש כבר לפסים אישיים, אש המחלוקת כבר ליחכה בשולי הבניין... ואז, יצא מביתו שכן שלישי, שותף גם הוא לפרויקט
הבניה, אך היה ברור כי אין לו קשר לקיר המריבה,
שכן הקיר נבנה רחוק ממנו. עם זאת, ביקש השכן להקשיב לטענות הצדדים, שנשמעו
בלהט רב.
השכן האצילי הקשיב בתשומת לב, ובהבזק של רגע פסק את פסקו: 'אל נא אחיי
תרעו, כי אנשים אחים אנחנו, ועד עתה שמרנו על האחדות בבנין בהקפדה יתירה. לא נאה
ולא יאה שאחרי שסיימנו פרויקט בניה משותף נתחיל להתווכח ולריב, הן המחלוקת הורסת
כל חלקה טובה... הרי נותרתי חייב לקבלן 5,000 שקלים עבור העבודה אצלי, אעגל לו את
הסכום כלפי מעלה ל- 20,000שקל, ואספוג את עלות הקיר, ובא לציון גואל ולבנין שלנו
ישוב השלום והשלווה '... השכנים האזינו לדבריו, ונפרדו ממנו בתחושות הערכה עמוקות.
השכן לא עשה עסק גדול מדי מהסיפור, אלא רשם שיק בסך 20,000שקל והגישו לקבלן. 'הנה,
15,000שקלים בגין העבודה שלי, ועוד 5,000 שקלים עבור בניית הקיר' אמר בפשטות,
הקבלן הודה לו בחום, אסף את פועליו וכליו ועזב את הזירה...
שבוע ועוד שבוע חולף אך השיק לא נמשך מחשבון הבנק. חלפו חודש וגם חודשיים,
ומיודענו השכן התקשר לקבלן ושאל מדוע לא הופקד השיק. 'איני יודע', משך הקבלן
בכתפיו, 'אני העברתי את השיק לפועל הערבי שעבד עמי באותה עת בגין חובי אליו,
ומבחינתי החוב נפרע. מדוע הפועל הערבי לא משך את השיק? אין לי מושג, האמת שמאז הוא
כבר לא עובד אתי '... אחרי מספר ימים נקלע השכן לסניף הבנק שלו, ושם גילה את דבר
התעלומה: התברר, כי הפועל הערבי חומד הממון, ניסה להוסיף אפס בסכום השיק, בניסיון
להעלות את סכום השיק ל-200,000 שקלים. אלא
שהוא נראה חלש בזיופים, ועובדי הבנק עלו עד מהרה על התרמית. כשראה הפועל הערבי כי
כלתה אליו הרעה, קרע את השיק לנוכח עיני הפקיד הנדהם, והותיר את קרעיו על דלפק
הבנק...
לא רק שהשכן לא שילם את חמשת אלפי השקלים, אותו שכן זכה גם במתנה בסך
15,000 שקלים. אך יותר מזה, הוא זכה להשכין שלום בבנין מגוריו, לוותר מעצמו
ולהקדיש מממונו כדי למנוע מחלוקת!
החוויה היהודית
