אמרי שפר ג' אלול ה'תשע"ו

 

 אחת מהדרכים שדרכם ניתן לדעת מה מעמדו הציבורי של אדם העומד מולי, היא על ידי שנתבונן כמה אנשים יש סביבו. אדם מן השורה הולך ברחוב לבדו, אדם יותר חשוב מסתובב עם עוזר, שר בממשלה מסתובב עם מאבטח, וראש ממשלה בקושי יכול להסתובב מרוב אבטחה שסובבת אותו... כך זה, ככול שהאדם במעמד גבוה יותר, השמירה סביבו חזקה יותר. כשם שזה כך בגשמיות, ברוחניות על אחת כמה וכמה.

    היה אחד שלא היה לו מספיק כסף לקנות לרגל יום היארצייט של אביו ובא לשאול מה יותר שווה או לקנות נר או כוסית לחיים, אמר לו האדמו"ר כוסית לחיים תקנה כי באם תקנה נר אתה מצדיק את מלאך המוות שלקח את אביך, ואם תקנה כוס לחיים ותעשה שהכול נהיה בדברו אז אתה מצדיק את ד' שמה שעשה עשה לטובה.

     הכול בראש', זהו אחד המשפטים הידועים בפסיכולוגיה. לאנשים יש נטייה לחשוב שתמיד הדשא של השכן יותר ירוק. ולא משום שהוא באמת ירוק יותר אלא משום שהוא של השכן. אנחנו בטוחים שבחו"ל יש דברים יותר טובים מאשר בארץ, ושלשכנים שלנו יש דברים טובים יותר משלנו. לפעמים אנחנו נוטים רק בגלל העטיפה החיצונית לפסול או להעדיף דברים, למרות שמצד האמת אין קשר בין הטיב שלהם לעטיפה החיצונית. ולכן תמיד כדאי לנסות ולראות מה מסתתר מעבר לעטיפה החיצונית...

     וכמסופר מהרה"ק מצאנז זי"ע, שאמר: בצעירותי סברתי לתקן את כל העולם כולו. כשהתבגרתי קצת הבנתי שאין זה ביכולתי, חשבתי שלפחות את בני מדינתי אצליח לתקן. משראיתי כי גם מלאכה זו שגבה ממני, התפשרתי על בני עירי בלבד. ומשבכך גם לא הצלחתי, חשבתי לפחות את בני ביתי אתקן. והיום – בזקנותי – מבקש אני שלכה"פ את עצמי אוכל לתקן כראוי...

וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך (ט ,ו(  מזזות כתיב, שאין צריך אלא אחת (רש״י ) (פנינים – ואתחנן)

     אמר הכותב: חשבתי לתת פשט נוסף בדברי רש״י, וזאת על פי המעשה הבא:

     מסופר שלאחר הסתלקותו של המגיד הגדול הרה״ק ממעזריטש זי״ע באו לשם כל אנ״ש לחלוק לו את הכבוד האחרון. בתוכם היו גם כן האחים הקדושים רבי אלימלך מליעז׳נסק זי״ע ורבי זושא מאניפולי זי״ע. לאחר שנגנז ארון הקודש, היה משא ומתן בין החסידים את מי לקבל עליהם לרבי ומנהיג עבורם , למלא מקומו של המגיד הגדול . אחרי חקירות ודרישות וישוב הדעת הסכים קהל גדול של חסידים לקבל עליהם למנהיג את הרה״ק רבי אלימלך מליעז׳נסק זי״ע, ותיכף נתנו כתר מלכות בראשו וקראו לפניו: יחי רבנו אלימלך ! אחרי כן נסעו החסידים לדרכם, ביחד עם הרבי ר' אלימלך.

     כשבאו לאמצע הדרך שקעה השמש, ולא רצו ללכת הלאה בלילה . נכנסו כולם לפונדק אחד שהיה שם . החסידים ציוו לבעל הפונדק שיתן לרבי חדר מיוחד, והוא מילא רצונם. כשנכנס הרבי לחדרו, ביקש להציע לו את המטה, כי רצונו לנוח מעט מיגיעת הדרך. שכב הרבי לישון, וישן כמה שעות רצופות. והיה הדבר לפלא וגם לחרפה בעיני האנשים, שקיבלו עליהם להסתופף בצלו, כי הייתכן שממלא מקומו של המגיד הגדול יישן בלי הפסק שעות רצופות?  והתחרטו כבר על אשר בחרו אותו למנהיג עבורם ... כעבור עוד זמן מה, והוא עדיין ישן, הרהיבו עוז והלכו לאחיו רבי זושא , ובקשו ממנו שהוא באשר הוא אחיו, יעורר אותו משנתו . הלך ר' זושא והניח את ידו על המזוזה אשר בחדר המיוחד של הרבי ,ותיכף קם הרבי ממיטתו. ויהי הדבר לפלא גדול בעיני כל הרואים .

     הלכו לר' זושא וביקשו ממנו, שיאמר להם פשר הדבר: מה עניין המזוזה אצל שינה? השיב רבי זושא: ידוע, שלכל איש צריך להיות תמיד מצויר שם ד' יתברך לנגד עיניו, כמאמר הכתוב: ״שויתי ד' לנגדי תמיד״ (תהילים ח ,טז ). אבל בשעת שינה, שאז אי אפשר לאדם לצייר לנגד עיניו את ד',  אנו מוכרחים לסמוך על השם שכתוב על המזוזה. לכן , כאשר הנחתי את ידי על המזוזה לכסות את השם, ממילא לא היה יכול עוד לישון, והיה מוכרח תיכף לקום ממיטתו. ולקיים את ה״שויתי״ , כי אז לא היה לו עוד על מה לסמוך ... כששמעו החסידים את ההסבר הנשגב, התרגשו מאוד ואמרו: ברוך השם,  שלא הניח אותנו כצאן בלא רועה!...

     ולפי זה חשבתי לפרש את דברי רש״י ": מזוזות כתיב שאין צריך אלא אחת. " הכוונה שהמזוזה תפקידה אינה ״אלא אחת״ לאותה שם של ״האחד יחיד ומיוחד״ שחקוק עליו, ששומר עלינו כל הזמן ועליו אנו גם סומכים בשעת השינה, לקיים את הנאמר ״שויתי ה' לנגדי תמיד״ .

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/