אחד מדבר בטלפון 'אשתי, אל
תשכחי להדליק לי את הדוד' כשסיים אומר לו חברו 'אחי, רואים שיש לך מילה בבית'
'בטח' עונה האיש 'מה חשבת שאני אשטוף כלים עם מים קרים?'... )ואשרי מי שנתפס
כשהוא עוזר לאשתו בבית(
אתה לא מחויב לנצח, אתה מחויב
להמשיך לנסות לעשות את הטוב ביותר כל יום ..
"דרך ארץ קדמה לתורה" " - דרך ארץ" היא "הקדמה" לתורה, וכמו
שמן ההקדמה של ספר אפשר ללמוד על טיבו של הספר, כך גם האדם - לפי מידת דרך ארץ
שבאדם ניכר מה הם פני התורה שיש בו... (הרה״ק רבי מנחם מנדל מקוצק זי״ע)
שלא אחד בלבד עמד עלינו
לכלותנו" (מן ההגדה). ה"לא אחד בלבד", החיסרון הזה שלא הייתה אצלנו
אחדות, הוא ש"עמד עלינו לכלותנו" וגרם תמיד לכל צרותינו. (שפת אמת)
שלושה דברים לא ניתן להסתיר: השמש,
הירח והאמת.
שלושה יהודים חכמים הגדירו את משמעות
החיים: ישו שר''י אמר שהכול אהבה, מרקס אמר שהכול כסף, אבל מי שצדק היה איינשטיין,
שאמר שהכול יחסי.
שלושה סוגים של בני אדם יש בעולם: אלה
שגורמים לדברים להתרחש, אלה שמתבוננים במה שמתרחש ואלה שתוהים מה התרחש.
שלושה רגלים יהודי
שהחל להתקרב ליהדות הגיע בערב חג סוכות לאשתו ונתן לה מתנה. האישה, מרוגשת כולה,
פתחה את המתנה ומגלה להפתעתה זוג גרביים. מה זה? היא שואלת. עונה לה הבעל 'הייתי
היום בדרשה של הרב, והוא אמר שאדם חייב לקנות לאשתו מתנה לרגל...
"ונתתי שלום בארץ", מכאן שהשלום שקול כנגד הכל...". (ברינה יקצורו, עלון מס. 258)
את המסקנה שמופיעה ברש"י ניתן
להבין במובן הפשוט, שאכן השלום שווה יותר מהכל. ומעשה
בשני חברים - האחד שמו שלום, והשני שמו ישראל, שעשו
את דרכם לבית הכנסת להתפלל. לכשהגיעו לבית הכנסת, למגינת ליבם הם מצאו כי שביל
הכניסה בוצי ומוצף במים. אמר שלום: "אין טעם ששנינו נתלכלך, מוטב שאחד מאיתנו
יטפס על כתפי השני, כך שלפחות אחד יישאר נקי". ישראל הסכים לרעיון בשמחה, רק
נותרה בעיה אחת, מי יהיה בר המזל שיטפס על כתפי חברו ויישאר נקי? שלום
לא חשב פעמיים. "כתוב בחז"ל; "שלום - על ישראל". אני, שלום, יהיה על כתפיך - עליך ישראל"! נו, מול פסוק מפורש
כזה קשה היה לישראל להתווכח... הוא
כופף את ראשו ונתן לשלום לטפס על כתפיו. אחרי מספר צעדים הבריק רעיון במוחו של
ישראל, והוא השליך את שלום על השביל הבוצי והמלוכלך. "מה עשית"? נזעק
שלום, וחברו השיב לו: "גם אני מצאתי פסוק מהתורה בו כתוב: "ונתתי שלום
בארץ". השלכתי אותך בארץ, כמאמר הכתוב"... כששניהם מלוכלכים בבוץ הגיעו
יחד לבית הכנסת.
תכופות אנו מוצאים
עצמנו באותו מצב. שני צדדים, כל צד רוצה להוכיח שהוא הצודק, ואפילו משתמש בתורה
כדי לבסס לכאורה את טענותיו. אחד בונה, השני הורס. בסוף איש לא מנצח וכולם
'מתלכלכים' בדרך, דהיינו באש המחלוקת. השלום
הוא ערך חשוב בפני עצמו מבחינה רוחנית. במשנה האחרונה בש"ס (מסכת עוקצין פרק
ג' משנה י"ב) כתוב: "אמר רבי שמעון בן חלפתא - לא מצא הקב"ה כלי
מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר: "ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" . ללמדנו, שהשלום הינו מפתח לכל דבר ברוחניות ובגשמיות כאחד. וכשיש
שלום כל הקללות מתהפכות לברכות
"ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא
מאסתים ולא געלתים לכלתם " (כו, מד( [מעשיהם של צדיקים[
אפילו שאני נותן לבני ישראל את
הפורענות אשר אמרתי, " לא
מאסתים... לכלותם" לגמרי ולהפר בריתי אשר איתם. בתקופת
נפוליאון, הקיסר הצרפתי, היו יהודים רבים שתלו בו תקוות רבו. סבורים היו אותם
יהודי, כי אם נפוליאון אכן ביטל כמה גזירות שהיו תלויות נגדם שנים רבות ועוד העניק
להם כמה זכויות - זהו אות כי הגאולה קרבה... אל
יהודים תמימים אלו הפנה החת"ם סופר את המעשה הבא:
בנו האהוב והמפונק
של המלך סר לפתע פתאום מהדרך הטובה, והחל לעשות מעשים אשר לא ייעשו. החליט אביו
להגלותו לכפר נידח. ושם, בכפר, התגורר בן המלך בביתו של איכר עני. קשים היו חייו
של הנסיך המורגל בתפנוקים. האיכר העבידו בפרך, ותמורת עבודתו לא נתן לו אלא פת
יבשה ומים. באופן זה, קיווה המלך, ילמד בנו להכיר את החיים הקשים, ושוב לא יטה לבו
אחר דרכים מפוקפקות. ובבוא היום, לכשיגיע זמנו לעלות על כס המלוכה - יהא הבן ראוי
לשבת על הכיסא הרם. בן המלך לא התמרד. הוא קיבל באהבה את כל הייסורים שכפה עליו אביו. תקווה
אחת פיעמה בלבו; בקרוב יחזירנו אביו אל ארמונו! חי לו הבן בכפר וספר את הימים עד
ליום המיוחל. והנה, באחד הימים ראה קבוצת פועלים מגיעה לכפר. עקב אחריהם ונוכח כי
הם יוצקים יסודות ומתחילים להקים בנין גדול ומרווח. "בשביל מי מקימים אתם את
הבית הזה"? הסתקרן בן המלך. והפועלים השיבו בשמחה : "המלך ציוה עלינו להקים פה ארמון מפואר בעבורך, בן המלך"! מה
הופתעו הפועלים לראות כי במקום לשמוח ולצהול פורץ הנסיך בבכי מר. "האם אין
הבניין מוצא חן בעיניך כבוד הנסיך"? חרדו הפועלים. מבעד לדמעותיו השיב להם
הנסיך: "הארמון נפלא, נהדר. ומשום כך בוכה אני..."
. "משום כך"? לא יכלו
הפועלים להבין. "מדוע ולמה"?? "כל עוד התגוררתי בבית האיכר, עבדתי
בפרך ואכלתי פת חרבה - ידעתי כי קרוב היום בו יגאלני אבי וישיבני אל ארמונו", הסביר הבן. "אך כעת, כששלח אתכם אבי לבנות לי ארמון מפואר - מי
יודע כמה זמן חפץ הוא להשאירני כאן, בניכר, מרוחק
מארמונו שלו"... היהודים שהאזינו לדברי החת"ם סופר הרכינו
ראשיהם. כן, הם הבינו את הנמשל. אך החת"ם סופר המשיך ואמר: "עם ישראל סובל בגלות, אך בתוך
חשכת הגלות יש קרן אור אחת - התקווה לגאולה הקרובה. אך עתה, כשהקב"ה שולח את
הקיסר הצרפתי להקים לנו היכל נאה בגלות - היכל של שוויון זכויות - מי יודע עוד כמה
זמן תימשך גלותנו?... אין לנו לשמוח על כך, אלא
להצטער ולבכות בכי תמרורים".
חוויית
השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה