נקודה שבועית פרשת השבוע "מקץ"

פרשת השבוע שלנו, פרשת "מקץ", מביאה את יוסף (בזכות כישרונותיו הרבים) למלוכה על מצרים. דרך ארוכה עשה יוסף מאז הבור שהאחים זרקו אותו לשם ועד שהגיע לכס המלכות של האימפריה המצרית דאז. בשיאה של פרשתנו, יפגוש המשנה למלך יוסף את אחיו וינווט אותם, על ידי הטמנת הגביע בשקו של בנימין ולחזרתם למצרים, למצב בו ייאלצו להוכיח שלמדו מטעויות העבר שלהם. ישנו חוט מקשר בין המצב בו היה שרוי יוסף בתחילת הסיפור, בפרשת "וישב", לבין מצבו של בנימין כעת בפרשתנו. שני המקרים מדומים למעשה משפט. בשניהם נמצאים דיינים ומושלים שמובילים את הצדדים: באירוע הבור היה זה יהודה, וכעת זהו יוסף. באירוע הראשון דנים האחים את יוסף לחובה על מעשיו ועכשיו דן יוסף את כל האחים לחובה. בשני האירועים יהודה נוטל את ראשות הדיבור בשם כולם. באירוע הבור נשלח יוסף על ידי יהודה לעבדות וכאן, באירוע הגביע, נשלח בנימין לעבדות על ידי יוסף, ובשני המקרים בדיוק הם נאשמים בגנבה: יוסף על גנבת איש: "כי גנב גנבתי", ובנימין על גנבת ממון-הגביע . לשתי הגנבות האלה צריך להוסיף את גנבת הדעת שנעשית במקביל, שהיא החמורה מכולם בדיני שמים, אצל יוסף זו גנבת דעת אביהם יעקב ופה אצלנו גנבת דעת כל האחים. והנה, דווקא יהודה שבשעת המריבה הגדולה עם יוסף הוביל את רעיון מכירת יוסף לעבדות והצעתו התקבלה על ידי כל האחים, כאן הוא יציע את עצמו להיות עבד במקום אחיו בנימין. יהודה מחליט לקחת אחריות לכל האירועים בסופו של דבר והוא לא מתווכח על העובדה שהגביע נמצא בשק של בנימין אך הוא טוען שהם לא חייבים את העוון הזה כלפי אדם אלא כלפי אלוקים: "לא אתה מצאת את עוון עבדיך אלא האלוקים" - יהודה מתכוון במשפט זה לומר על פי חז"ל, שבעל החוב הוא האלוקים מוצא עכשיו מקום לגבות את חובו על מה שהיה לפני שנים רבות. זהו מעין הוצאת גזר דין לפועל על מעשיו וכעת זוהי שעת הביצוע. יוסף, כשופט במקרה הזה, נוהג כבית דין של מטה, ומתעקש שדווקא בגלל שהגיע נמצא אצל שק בנימין, הוא הוא האשם, לפי הכלל "אין לדיין אלא במה שעיניו רואות", ולכן בנימין הוא החייב בלבד. יוסף זוכר עוד מימי השנאה כלפיו את האיבה הגדולה, ולדעתו הכול נבע מכך שהוא בנה של האישה האהובה של אביהם, היא רחל, וכעת הוא תכנן בכוונה את האירוע כך עם בנימין כדי לבדוק את יחס האחים אל אחיו הקטן (שמאותה האימא). יהודה סוגר את המעגל, והוא ערב לבנימין, ומוכן לשלם את ערבותו כלפי אביו וכלפי ה' ונעשה גם פה ראש הדוברים והאחראים. שבת שלום ומבורך וחנוכה שמח! תודות : צחי מכאלי חוויית השבוע שלי http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

שיר וצליל פרשת השבוע מקץ

אמרי שפר כ"ו כסלו ה'תשע"ה

חופש הבחירה איננו מושג מסתורי ומעורפל. אתה עושה את מה שברצונך לעשות, ואינך עושה את מה שאין ברצונך לעשות.--{רבי נחמן מברסלב} חוק המיסים הוא סוג של רשת שבה הדגים הקטנים נתפסים והגדולים בורחים חיוך אחד מתחיל ידידות ''חיוך הוא קו עקום שמיישר את הכל'' חנוכיית רבי יונה (הרב ישראל גליס) עוד באותו יום ראשון שלאחר הסוכות , כבר הייתה העיר העתיקה של ירושלים נצורה. מחסום הפריד בין העיר העתיקה לשוק הערבי הסמוך, שבימים כתיקונם מלא בקונים יהודים. ולא רק יהודים לא נראו שם, אלא גם שוטרים בריטיים. מלבד משוריין אחד שאחת לפרק זמן סיפק תרופות ומצרכי מזון מהעיר החדשה, העדיפו גם השוטרים הבריטיים לא להיראות באזור. פחדו לנפשם. הרעבון מעיק. יהודים נועזים פרצו לחנויות הערביות שעוד נותרו ברובע היהודי, ובזזו מכל טוב שהיה שם. אולם, טבעו של הרעב, כי אינו יודע שובע, ותמיד כמה לעוד, ולכן המזון הזה אף הוא אזל לאחר מספר ימים. הימים ימי חנוכה, ואין איש שם על לב. הרעב אופף כל פינה, והחג הקרב נשכח מלב היהודים. איש חסיד היה, חסיד ברסלב, רבי יונה לבל שמו, שהיה משומרי נר התמיד שבבית הכנסת ברסלב שבעיר העתיקה. גם כאשר אזל השמן מן הנרות, סיפק הוא שמן מביתו שלו, אף שהיה מלא בילדים רכים שהשמן היה מצרך חשוב לאין-ערוך בעבורם. כך התמיד דבר יום ביומו. כשקרבו ימי החנוכה, החל לחסוך רבי יונה טיפות שמן משל ביתו, כדי לזכות ולקיים מצוות פרסום הנס אשר עשה ה’ לאבותינו. יום בו גבר אויב היו הימים. העיר נכבשה, ובתים רבים פוצצו ונותצו בידי האויב. בית הכנסת ברסלב שעמד עד לאחרונה ברחוב ניסן בק שעל יד המקווה אף הוא פוצץ, והעביר משכנו לשכונת בתי-מחסה, שכן הפכה הראשונה לתל-חרבות ומרכז קרב. כך היווה המקום מרכז רוחני וקרן-אור גם לשאר תושבי האזור שהתחממו לאורו של הנר התמיד המהבהב ולאור הביטחון הגדול שליווה את אותם חסידי ברסלב גם בשעות הקשות. חג החנוכה הגיע. נשים צדקניות מירקו את החנוכייה, ניסו למצוא טיפת שמן קלה כדי ללחלח את המנורה בהם. הן מילאו את החנוכייה בדמעות. כי אם אין שמן כדי לזכור את הנס, יש דמעות כדי לזכור הצרות והתלאות שעבר עם ישראל באותם ימים. רבי יונה לא הסתפק בנר חנוכה של דמעות. אט -אט אסף טיפה לטיפה לתוך פחיות השמן , אותם הצניע מאחורי ארון הקודש של בית הכנסת של חסידי ברסלב. לבטים רבים התלבט רבי יונה בעצמו מכל טיפה שחסך, משום שבכך הוא מחסר גם את מנת השמן של בני הבית. נזכר הוא באותם ימים יפים בהם שימש כאן את אותם עובדי השם, לילות כימים, ששימש צרכם ועמד להם בכל אשר יידרש, כדי שיוכלו לעסוק בתורה מתוך הרחבת הדעת. נועץ רבי יונה עיניו הבוערות-יוקדות, ומתמלא עצב: עליך הכתוב קורא גזלן; ''את מזונך שלך תוכל ליטול ותהיה “חסיד”, אך איך לא תחוס על ילדיך הקטנים , העטופים ברעב ואין בידך להושיע ...”. עצר מחשבתו ותינה צערו בפני ריבונו של-עולם: “ ריבונו של-עולם תושיע ”. שכן, למודים הם חסידי ברסלב לשפוך שיחם לפני יוצרם ולא לפטפט כנגד היצר. וכמו שמשיח ליבו בפני המקום, כך מהרהר ומתחזק בעצמו: מהו חלב ודם של ילוד-אישה, למול האור הנצחי של המצווה?!. בערב חנוכה, מקדים הוא רבי יונה ויורד לבית הטבילה. טבל במקווה במים הצוננים. מירק לבית הכנסת דחסידי ברסלב, כדי להכין החנוכייה לערב. מירק החנוכייה, שפך לתוך פחיה מעט השמן שנותר, והעמידה על פתח בית הכנסת הפונה לשכונת בתי-מחסה , אז מרכז החיים היהודיים. נוטים צללי ערב, ומתפללים נקבצים לבית הכנסת. אנחות שלצער ויגון נפלטו מפיהם, ולא עוד אלא שדאבה נפשם: לא די שחיים הם בצר ובמצוק, אלא גם לא זוכים לקיים המצווה החשובה של הדלקת נר החנוכה. רק פניו של רבי יונה זרחו באור המופלא. ומה לו לרבי יונה המתפלל תמיד בשברון-לב, מצטער בצערן של הציבור וחש לסבלם, שכעת מעלים הוא עין מהם? שמא ואולי נטרפה עליו דעתו?! אך רבי יונה לא חש לזאת כלל. כל-כולו שקוע במצווה אותה זוכה הוא לקיים - להאיר נר החנוכה בנפשות העלובות. התפילה הסתיימה לה. המתפללים מחלים להסתלק מן המקום לבתיהם האפלים. “עימדו” , צעק רבי יונה לבל לעברם. “ הבה ונקיים מצוות הדלקת נר חנוכה! ”. “מנין? ”, תמהו כמוכי-הלם, “ הלא זה שבועות מספר שאין טיפת שמן מצויה בבתים. הכזה הוא רבי יונה?”, שפשפו עיניים בתימהון. עוד הם עומדים, סר רבי יונה לארון הקודש ומוציא מאחוריו צלוחית של שמן, אותה הוא יוצק בתוך פחיות החנוכייה המוצבת בפתח בית הכנסת. והוא מחל מתפלל: “גלוי וידוע לפניך, ריבונו של עולם, שלא לכבודי עשיתי זאת, אלא לכבודך, ולהצית מעט אורה בנפשות החשוכות של העיר הנצורה”. נטל רבי אברהם הזקן, רבי אברהם שטרנהרץ, זכר צדיק לברכה, את הנר להדלקה, והחל לברך ולהודות על הניסים שעשה השם לאבותינו. השמועה כי נר החנוכה הודלק בעיר העתיקה פשטה חיש בכל פינות העיר, וכולם אצו לראות במחזה הבלתי-ייאמן. עמדו כולם מסביב ושירת הפיוט “מעוז צור” הפכה לשירה המונית, סוחפת ומרוממת. כל שמונת ימי החנוכה דלקו נרותיו של רבי יונה בבית מדרשם של חסידי ברסלב . ומידי ערב התאספו רבים מבני הרובע, לחזות בהם, להודות ולהלל, וגם כדי שיפיחו בהם מעט חיות. יריות רבות פילחו את הרובע, אך בנרות לא הצליחו לפגוע. כל אזור בית הכנסת חף הוא מכדורי-מוות. המשיכו המה להאיר הם באורם הבהיר עד תום שמונת ימי החנוכה. אם תרצו, “פרסומי ניסא”, נוסף היה כאן. http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/

נקודה שבועית פרשת "ואתחנן"ה'תשע"ד

"ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם". בשבועות האחרונים, בשעות שבהם עם ישראל עמד ועומד ברגעים קשים מאוד, חווינו כולנו חיים לא טבעיים: הורים הביאו את בניהם לקבורה בטרם עת, נשים צעירות שזה עתה התחתנו ליוו את בעליהן הטריים לעולם שכולו טוב, ארוסות נכנסו עם אהוביהן לבתי קברות במקום לחופה. כולם, כל אלה, בשעה הקשה ביותר שלהם קורעים את השמים בצעקה זו "ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם" הם צועדים ואנו המלווים אותם אומרים ביחד איתם. זו שעה של אמונה גדולה ביותר בבורא עולם, בקיומו ובהנהגתו בעולם. בפרשת השבוע, פרשת "ואתחנן", אחרי שמשה עם כל ישראל מנצח את האמורי וכובש את הצד המזרחי של הירדן, ממשיך את נאומו, אותו הוא התחיל בפרשה הקודמת, ומספר להם על הפיכתם לעם בימיהם במצרים בשעה שה' הוציא אותם מהשעבוד הנורא. ה' השגיח ושמר עליהם לאורך כל הדרך במדבר. אלו דברים שאף עם אחר בעולם לא זכה בהם. זוהי השעה, אמר משה, שעליהם להראות נאמנות לה', הוא דורש זאת מהם. הוא מצווה אותם שיהיו דבקים בה' בתכלית דבקות בה', וכל זאת באהבה רבה ושאמונתם בו כא-ל היחיד שלהם, ומתוך כך עליהם לשמור על דביקותם בו בכל זמן ובכל מצב: "שמע ישראל ה' אלוקיך ה' אחד" - זוהי קבלת עול מלכות שמים. זוהי הבקשה של משה לעם ישראל שיכניסו בליבם את האמונה בה' שהוא אלוקי ישראל היחיד. איננו יכולים לדעת והבין את דרכיו והנהגותיו של ה'. עלינו לדעת שכל מה שקורה בעולמו כרצונו קורה. זוהי האמונה השלימה והטהורה של כולנו בו. זו האמונה שהובילה את אבות האומה, זו האמונה שליוותה את הסבים והסבתות שלנו בדרכם למשרפות בידי הנאצים. זו האמונה שהביאה את רועי קליין הי"ד לזעוק בקריעת שערי שמים את הפסוק הזה בשעה שקפץ על הרימון לשמור על חיי חייליו מפיצוץ (השבוע לפני 8 שנים). זו האמונה שהביאה את מח"ט גבעתי לכתוב לחייליו רק לפני ארבע שבועות בטרם נכנסו לקרב: "אני נושא עיניי לשמים וקורא עימכם 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'" שבת שלום ומבורך! תודות : לצחי מיכאלי "חוויית השבוע שלי" : http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם נישא תפילה כולנו לבורא עולם שישמור ויגן על כל חיילי צה"ל באשר הם ויחזירם בשלום לביתם. ובנוסף לכל חברנו ומכרנו בכל קו האש באשר הם, אנו ממשיכים ומתפללים וחושבים עליכם! תמשיכו להיות חזקים!

כיסויי ראש לנשים

"והצנע לכת עם ה' אלוקיך" - צניעות אצל נשים מתבטאת בכיסוי שיער ראשה. חובת האישה לשמור על צניעותה בהתנהגות ובלבוש - אחת מאותן נורמות היא חובת כיסוי הראש. המקור לחיוב: "והעמיד הכהן את האישה לפני ה' ופרע את ראש האישה" (במדבר ה'/יח'). אמנם אין מצווה מפורשת בתורה שבה מצווה האישה בכיסוי ראש, אך חכמים למדו בבהירות נושא זה מהפסוק הנ"ל. השו"ע כתב: "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק" (אבה"ע, כ"א, ב'). (בשוק = ברשות הרבים). חיוב כיסוי הראש בתורה מפורט בהרחבה בתלמוד ובמדרשים. כל חברה והנורמות שלה לעניין כיסוי הראש: בחצרות חסידים כיסוי הראש שונה מבתים דתיים לאומיים. ישנם הבדלים בין אשכנזים לספרדים. יש המחמירים יותר ויש המקלים. בנושא אחד אין פשרות: חובה על אישה לכסות שיער ראשה לאחר נישואיה. כיסוי הראש אינו דבר של מה בכך לאישה. המעבר ממראה חיצוני אחד לאחר, קשה ביותר. השוני ממראה שיער של אישה לכיסויו אינו קל. הרהוריה של בחורה: 'אני עומדת להיראות אחרת, פני ייראו אחרת, עלי להתאים כובע, דוגמה וצבע לבגדיי, אני נראית פתאום אישה...'. ההחלטה לכסות את שיער הראש לאחר הנישואים מהווה שינוי גדול לאישה. יחד עם זאת, אין סיבה שאישה לא תיראה יפה בעקבות כיסוי שיער ראשה. שהרי כבר נאמר: "דירה נאה, אישה נאה, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם". אישה בהחלט יכולה להיראות במיטבה, ייחודית ואף לכסות ראשה. כובע הוא אביזר אפנתי לכל דבר ועניין. אישה נראית מכובדת ונאה עם כובע. אם נצפה בסרטים משנות השלושים ועד ימינו, נראה כי שחקניות המגלמות תפקידים שונים - כובע לראשיהן. כל תקופה והכובע האופייני לה. נשים חבשו כובע לראשיהן, ממעמד עממי ועד בתי המלוכה, מעקרות הבית, נשות קריירה ועד נשות נשיאים. מלכת אנגליה, אליזבט, נראית בכל טקס חבושה בכובע אופנתי ושמרני, המותאם לבגדיה השמרניים והמראה שלה מכובד מאוד ואלגנטי. בתרבויות ספרד או אשכנז, נשים תמיד היו מכוסות ראש, במטפחת, טורבן, כובע אפנתי מאוד או פאה. לאורך כל השנים נוכל לראות מעצבי כובעים, שעיצבו כובעים בתפירה במכונה, סריגת יד או עיצוב בתבנית מיוחדת. "אם אנד אם כובעים" כיסויי ראש - מעצבים כובעים עכשוויים, מודרניים וקלאסיים, עיצובים משנות השלושים והששים - וינטג' בעבודות יד ייחודיות. שם ישמחו להתאים כיסוי ראש לכל אחת כפי רצונה. "אם אנד אם כובעים", בהנהלת המעצבים מירי ומוטי הוקמה לפני 14 שנים. השם "אם אנד אם" כובעים הוא קיצור וחיבור של שתי האותיות הראשונות בשמות מוטי ומירי - שני אמנים אשר נתנו דרור לכישרונותיהם והקימו סטודיו לכובעים ייחודיים, הנעשים בעבודת יד ובהשקעה רבה בכל כובע וכובע. בסטודיו של "אם אנד אם" מגוון רב של כיסויי ראש. החל מבנדנות פשוטות ועד לכובעים יוקרתיים מאד. כל אישה - צעירה, כלה, חותנת, אישה מבוגרת תוכל למצוא בסטודיו כיסוי ראש לטעמה. הכובע הינו אביזר אופנתי מעבר לכיסוי הראש ההלכתי. ניתן להשיג לפי התאמה לעונות השנה, לאופנות וטרנדים משתנים עפ"י האופנה העכשווית ובהתאמה לדרישת ציבור הנשים. יש "בנדנות", "מטפחות-סינר" מקושטות מבדים רכים ונעימים, "קשתות" מעוצבות יפיפיות, "סרטים" ליום יום או אלגנטים, "ברטים" מקושטים, "כובעים צמודים" מבדים רכים, "כובעים מעוצבים" לערב ולאירועים, המפוסלים בעבודת יד. הכל - תוך שימת דגש על רמת העיצוב, נוחות הבדים, הקישוטים, הגימור וההתאמה לצו האופנה, בצבע ובצורה. ניתן להזמין כיסויי ראש וכמובן את הכובעים היוקרתיים של "אם אנד אם" בהתאמה אישית, החל מבחירת הבד והדוגמה, למידת הראש הרצויה. ב"אם אנד אם כובעים" כל כובע יחיד ומיוחד. טיפים: * כובע צריך להיות נוח, לא לוחץ. אל תקני כובע שלוחץ בפעם הראשונה - הכובע לא משתנה. * לא כל הנוצץ זהב הוא - כובע צריך להיראות יפה ובעיקר תפור טוב ובעל גימור ברמה גבוהה. * לא כל כובע מתאים לך - גם אם הוא אופנתי מאוד. כובע צריך להתאים לפנייך, לגובהך, לאישיותך. * בטחי בעצמך ובטעמך - בסופו של דבר את זו שחובשת אותו. להשיג בחנויות מובחרות ברחבי הארץ או בסטודיו בשערי תקווה. להזמנות או לארגון ערב מכירה: (ליחידים ולסיטונאים) 03-9063973 , מירי: 0528215451 , מוטי:0528329988 בדף הפייסבוק של : "אם אנד אם כובעים"

הנחלה וירשת ארץ ישראל

"ראה נתתי לפניכם את הארץ, בואו ורשו את הארץ..." (דברים א'/ח'). לשון הפסוק מעורר תמיהה, הרי בני ישראל שהו עדיין במדבר ועוד לא נכנסו לארץ, אז כיצד אומר להם משה "ראה נתתי לפניכם", ראה עכשיו את אשר כבר נתתי לכם - בלשון עבר, והם נמצאים היום הרחק הרחק ממנה? מלשונו העכשווית של משה אנו למדים על מידת הביטחון שהוא הקנה לעם ישראל. הדבר דומה לאדם שמשתוקק למשהו למרות שנכון לרגע זה אין ביכולתו להשיג את הדבר, אך מידת הביטחון הנמצאת בו מקנה לו את התחושה שעוד מעט קט הוא ישיג את מבוקשו. כך גם עם ישראל - לאחר הבטחתו של הקב"ה לתת להם את ארץ ישראל, הם עברו תלאות וקשיים בכל זמן שהותם במדבר. עכשיו, בא משה ופונה אליהם בדברים: "ראה נתתי לפניכם את הארץ" - ראה עכשיו את הארת שניתנה לך. כלומר: אם תסגלו את ההרגשה שהארץ כבר ניתנה לכם ותבטחו בבורא, אזי ההבטחה תבוא לידי מימוש מלא, בקרוב. אם כן, "בואו ורשו את הארץ" שניתנה לכם עוד מימי האבות, שהרי אתם יורשים את ירושת אבותיכם ולא כובשים אדמה זרה של עם אחר. אך כל זה בתנאי אחד: שזה יהיה "ולזרעו אחריהם" - שהצאצאים שלכם ילכו בדרכי אבותיכם. כפי שאבותיכם בטחו בה' והלכו בדרך התורה, כך עליכם לבטוח בקב"ה ולנהוג כפי שציווה אתכם בתורה הקדושה. כנאמר בספר תהלים: "ויתן להם ארצות גויים... בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו יזכורו" (ק"ה/מד'-מה'). דוד דרומר "חוויית השבוע שלי" http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/ נישא תפילה כולנו לבורא עולם שישמור ויגן על כל חיילי צה"ל באשר הם ויחזירם בשלום לביתם. ובנוסף לכל חברנו ומכרנו בכל קו האש באשר הם, אנו ממשיכים ומתפללים וחושבים עליכם! תמשיכו להיות חזקים!

נקודה שבועית פרשת "דברים" ה'תשע"ד

מסעם של בני ישראל הסתיים למעשה בשבוע שעבר, בסוף חומש "במדבר", בשעה שהם חונים מול יריחו בצד המזרחי של הירדן ומחכים לכניסה לארץ ישראל. הם צעדנו ארבעים שנה, נלחמו מלחמות מול עמים קשים וכעת משה ניגש אל העם ופותח בנאום ארוך. חומש "דברים" אותו נפתח השבת הוא מסע היסטורי של בני ישראל מצאתם ממצרים ועד למקום בו הם נמצאים עכשיו. זהו נאום ארוך של משה שמספר להם בלשונו את כל מה שהם עברו בדרך עד כה. הפרשה פותחת בתיאור הזמן שהם נמצאים בו, ארבעים שנה לצאת בני ישראל ממצרים, ומשה עומד לבאר להם את התורה והמצוות שלמדו עד עכשיו. זו הסיבה שחומש זה נקרא גם "משנה תורה". אולם עיקרי המצוות יתחילו רק בשבוע הבא, בפרשת "ואתחנן" וכעת משה פותח בפניהם בדברי תוכחה על מה שארע להם בדרך. בגלל הכניסה הקרובה לארץ ישראל והצורך בשמירה על חברה מתוקנת ומסודרת מזכיר להם משה בתחילת תוכחתו את עניין השופטים. כבר בפרשת יתרו, רגעים לפני שקיבלו את התורה וממש זמן קצר אחרי יציאתם ממצרים קיבל משה את הצעת יתרו ומינה תחתיו שופטים שיסייעו בידיו לעמוד בראש מערכת המשפט של ישראל. משה רצה ועדיין רוצה שהם יכנסו לארץ ישראל כשהשלום והצדק נמצאים בתוכם. משה ראה בצדק וביושר שבין אדם לחברו את הבסיס לקיומה של חברה בריאה שיודעת לשמור על ערכיה הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. עם וחברה שסבוך כל הזמן בריב ומדון אין בו אחדות. עם שאין בו אחדות ולאחר מכן יוצאים למלחמה עתידים ליפול בה. לכן ראה משה להביא קודם כל לצדק בתוך העם פנימה ולהחיל משפט של שלום בין כולם. דווקא אחרי מינוי השופטים ושלכאורה יש סדר בעם התחילו בני ישראל בתכסיסים שונים כפי שקרה להם בחטא המרגלים שהקשיבו דווקא לעצה הרעה של חלק מהם וסרבו לעלות לארץ. משה ממשיך בתוכחות שלהם על מורך ליבם והפקפוק בהנהגת ה' כשהיו צריכים לבוא להלחם באמורי כדי לרשת את הארץ ובעקבות כך מרדו בהשגחה. האמונה בצדק והאמת מצד אחד וההבנה של עם שלם שצריך לבטוח בה' הם שעמדו לנגד עיניו של משה בשעה שפתח את נאומו לעם ישראל. הוא ידע שאלה הדברים החשובים שעליהם עם ישראל צריך לעמוד בשעה שהם עתידים להיכנס לארץ ישראל. לצערנו אנו ממשיכים בימים אלה לעמוד בחזית קשה עם תוצאות קשות מצד אחד אך המשך לחימה באויב מצד שני ברוח איתנה ומוראל גבוה של החיילים והעם. נזכור תמיד את רצונו של משה לבסיס אמיתי של עם ישראל והדברים האלה יעמדו לצידנו ונזכה לראות בניצחוננו האמיתי. שבת שלום ומבורך! תודות : לצחי מיכאלי אתר "חוויית השבוע שלי" http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/ נישא תפילה כולנו לבורא עולם שישמור ויגן על כל חיילי צה"ל באשר הם ויחזירם בשלום לביתם. ובנוסף לכל חברנו ומכרנו בכל קו האש באשר הם, אנו ממשיכים ומתפללים וחושבים עליכם! תמשיכו להיות חזקים! לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם