חוויית השבוע שלי,פרשת השבוע, "חיי שרה" ,ה'תשע"ו

אמרי שפר כ"ג חשון ה'תשע"ו

אחד מחשובי שכונת "שערי חסד" התייעץ עם הגאון מטשיבין בקשר לשידוך שמציעים לבתו עם בחור חשוב מאד . למדן בשיעור קומה , בעל יחוס ועוד.  רבנו שאלו אם הוא גם בעל מידות טובות, והמליץ שכן מרומז בפסוק, שזה הדבר הראשון שיש לבדוק "את בתי נתתי לאיש הזה - " הדבר הראשון שיש לבדוק בשידוך שהחתן יהיה ראוי להיקרא " !"איש ("שר התורה)

     במקדש היו ישראל עומדים צפופים,  ומשתחווים רווחים (אבות ה'- ה'); כאשר "עומדים" - כשכל אחד "עומד" זקוף לעצמו, כיחיד בפני עצמו, אזי "צפופים" - צפוף לכל אחד, הוא חש שהשני דוחקו, וכאילו אין לו מקום. אך כאשר "משתחווים" - כשכל אחד כורע, מתכופף, מרכין עצמו לזולתו, אזי "רווחים" - לפתע לכולם יש מקום, וברווח. צרוּת המקום, הצפיפות המעיקה, כל אלו נביעתן מקטנות אמונה, ומאי התחשבות ואי רצון לדאגה אמיתית לזולת הנברא בצלם אלוקים. הבה נחשוב ונדאג לרווחת הזולת, נמציא לו חלק טוב ונעים. נמלא את ליבו בהרגשה טובה (ופריו מתוק).

"     זקן בא בימים" סופי תיבות - 'אמן' מכאן שכל העונה אמן יאריך ימים. '(תוס' השלם  'ד א"כ )

     חיי שרה פרשת השידוכין - מעשה בפגישת הורי בחור ובחורה אודות כסף וממונות, מי מתי וכמה . סיפר אבי הבחור : למחרת נכנסתי למרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן להציג לפניו את הפרטים לקבל הסכמתו . במהלך הדברים סיפרתי כי דבר אחד מאד הפריע לי, שבמהלך הפגישה הטלפון הסלולרי של אם הנערה צלצל ארבע או חמש פעמים . היא הרימה ושוחחה עם האנשים. חשתי שיש בזה פגם בבין אדם לחברו ... רבי אהרן לייב שמע, ואמר " : אמת, אל תיקח את השידוך הזה !" ניסיתי לשאול ולומר, נכון שהאמא היא מנווטת שם בבית, אבל עדיין סך הכל מדובר על האם ולא על הבת המדוברת .... הגיב רבינו " : , נכון אבל זה מה שהבת רואה בבית!" ("מאחורי הפרגוד)

גלגולו של שדוך (פניני עין חמד, גליון 558)

     להלן סיפור המעובד מתוך בטאון 'קול ברמה', דברים הנאמרו ע"י הרה"ג רבי יצחק זילברשטיין שליט"א (רבה של רמת אלחנן) ונכתבו ע"י ר' מיכאל צורן הי"ו ובו ניתן לראות בעליל כיצד הבורא משדך שידוכים בדרך לא דרך.   

"     הגיע אלינו מעשה מופלא שאירע בזמננו משדכן ירושלמי: " היה זה לפני זמן מה בלונדון שבאנגליה, כאשר עסקתי בשידוך של נערה ממשפחה חשובה, עשירה ומפורסמת מאד. הבת הייתה מושלמת בכל התחומים: בעלת מידות טובות, יראת שמיים טהורה, וכסף לא היה חסר למשפחתה,  על אף שהיא נפגשה עם מספר בחורים משום מה לא הצליחה למצוא את זיווגה.  טובי הבחורים מכל עולם הישיבות הוצעו לה, עם רובם היא אף נפגשה, אך תמיד השידוך נעצר בשלב מסוים וירד מהפרק. לא שהיא הייתה בררנית, אך משמיים זה לא היה זה. השנים חלפו והבחורה הגיעה לגיל !28 ההורים כבר התייאשו לחלוטין. אפילו השדכנים כמעט הפסיקו לטפל באותה נערה ומשפחתה – הם פשוט ידעו שכבר שנים לא יוצא מכאן מאומה וחבל על כל מאמץ והשקעה.  לאחרונה, אף כשעלו הצעות על בחורי ישיבה מיוחדים במינם, הוריה כבר לא התרגשו ועוד לפני שיצאה לפגישה הם היו בטוחים שזה בזבוז זמן. כמעט וכל חברותיה בנות גילה כבר היו נשואות עם ארבעה עד שישה ילדים!, והיא עדיין מחפשת את בעלה העתידי.  

     הוריה שהיו אנשים אמידים מאוד הירשו לעצמם להעסיק בביתם כמה עובדות זרות (גויות ) שהיו דואגות לטיפוח וניקיון הבית. לכל עובדת זרה היו שעות מיוחדות בה היא הייתה באה לנקות, לאחר שעבדה בכמה בתים נוספים.  והנה, באחד הימים מגיעה אחת העובדות הזרות אל ההורים ומבקשת לדבר עימהם דבר מה. ההורים לא הבינו מה כבר יש לה לדבר עימהם, אך נענו לבקשתה . "יש לי דבר מיוחד לספר לכם", פתחה ואמרה במבטא הבולט שבדיבורה, "כידוע לכם, לפני שאני מגיעה לנקות את ביתכם,  אני עובדת בבית חרדי נוסף, הממוקם בתים ספורים מביתכם. בדירה זו ישנו בחור חרוץ ומיוחד בן שלושים , אשר גם הוא מחפש כבר זמן רב שידוך, כפי הבנתי, ולפי דעתי נראה לי שהוא דווקא מתאים מאד לבתכם, המחפשת גם היא זמן רב מאד בחור טוב " . ההורים שמעו את דבירה ונדהמו, שכן מי מציעה לבתם שידוך, עובדת זרה גויה?! לאן הגענו שאנחנו צריכים לשמוע הצעה מעובדת זרה שבכלל לא מבינה מהו העולם החרדי.  בהתחלה הם לא התייחסו לדבריה ועשו רושם כי אין זה העסק שלה ואין לה הבנה בכך, אך לאחר הפצרות רבות ומכיוון שהבחור היה גר מספר בתים מהם, אכן נערכו בירורים על הבחור והשניים החליטו להיפגש.

     הבת נפגשת פגישה ראשונה ורוצה להמשיך. נס!. הם ממשיכים פגישה שנייה ו... שניהם חפצים להמשיך, עד שלאחר שבוע אחד בלבד הם מחליטים להינשא. ההורים הנרגשים לא ידעו את נפשם. הבחור מאד מצא חן בעיניהם, הוא למד באחת הישיבות המובחרות, היה עילוי אמיתי והכל אמרו כי עדיו לגדולות . לאחר זמן קצר נערכה מסיבת האירוסין. אבי הבת הנרגש קם מאושר מכסאו וביקש לומר כמה מילים לכולם. הוא לקח את המיקרופון לידיים, ואז הוא פרץ בבכי. "רבותיי היקרים", אמר בקול חנוק מאושר, "אינכם מבינים מה אירע פה. במשך כל כך הרבה שנים שאנו מחפשים שידוך לבתנו: לאיזה שדכן לא פנינו? באיזו ישיבה לא ביררנו ? " "לא היה אדם בעירנו שלא שמע על מצוקת בתנו. במשך שנים הוצעו עשרות ומאות הצעות לבתנו, אך אף אחד לא חשב להציע לנו את הבחור הזה, המתגורר במרחק של 3- 4 דקות מביתנו . " "מכל רחבי תבל קיבלנו הצעות, אך על בחור זה מהרחוב שלנו אף אחד לא חשב, עד... שבאה גויה אחת, הלא היא העובדת הזרה שלנו, אשר נמצאת בביתנו פחות משבועיים,  ודווקא הצעתה כל כך מתאימה ". ואז עצר האב, לקח אויר ובדמעות חונקות הוא המשיך ואמר: "כולנו חייבים ללמוד מכאן, כי במקום לבזבז כל כך הרבה אנרגיות על אכזבות ותסכולים ועל שידוכים שלא יוצאים לפועל,  אנו צריכים להשקיע את הזמן באמונה וביטחון מלאים בה' יתברך ולהחדיר בלבנו את העובדה שה' הוא בעל הבית היחיד בעולם, והוא גם אב רחמן ." "דעו לכם, כי לא פחות ממה שאני ריחמתי על בתי שלא מצאה את זיווגה, גם הקב"ה ריחם עליה ודאג לה לא פחות ממני. ורק הוא, בכוחו הכול יכול ובדעתו השלימה ידע שעדיין לא הגיע הזמן. משמיים סיבבו כי גם בתי וגם חתנה היו צריכים להגיע עד לגילאים כל כך מבוגרים, כי כך גזר בורא כל העולמות ." "והנה, מיד כאשר הגיעה השעה בשמיים, לא המתין הקב"ה עד שיגיע שדכן מקצועי, 'משלנו', ויתווך בין הצדדים, אלא שלח לנו את הגויה והיא בעצמה ביצעה את השידוך. כי 'הרבה שלוחין למקום' וכאשר מגיע הרגע של הישועה בשמיים,  הקב"ה מוציא את הדבר לפועל מיד ." "האמינו לי רבותיי", סיים האב את דבריו, "חבל, חבל לבזבז את הזמן על הרגשות של צער ומרמור. עלינו להתאזר באמונה שלימה בבורא עולם שהוא משגיח עלינו בכל רגע ומנהל את חיינו והוא קבע את הרגע והשניה בו תבוא הישועה, ורק על ידי שנבטח בו, ונחיה בשמחה ובשלווה, תוך כדי תפילה נזכה ליהנות מכל רגע בחיינו"

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

נקודה שבועית פרשת השבוע, פרשת "חיי שרה" ה'תשע"ו

כל חיינו אנו פועלים על פי אינטרס מסוים. לא מעטות הפעמים שאנו מחפשים בעשייתנו גם להיטיב עם עצמנו אנו למרות שאנו שליחים ופועלים עבור מישהו אחר.

רבות דובר אודות אליעזר עבדו של אברהם, ובפרשת השבוע שלנו, פרשת "חיי שרה", אנו לומדים היטב על אופיו ואישיותו המיוחדים, ומגלים שגם הוא כעבד אברהם ניסה לפעול למען טובתו.

אברהם שולח את אליעזר לשליחות על מנת למצוא אישה לבנו יצחק. לאחר קריאתו של אברהם לשליחות, אומר לו אליעזר: "אולי לא תאבה האישה ללכת אחרי אל הארץ הזאת?" - אליעזר מביע את החשש שמע לא תרצה אותה אישה להצטרף אליו ולבוא לבית אברהם, אולם חז"ל שמעו קול נסתר מאחורי אותה שאלה, וגילו רצון נסתר שאליעזר קיווה שיקרה, כפי שכותב רש"י בשם המדרש: "בת הייתה לו לאליעזר, והיה מחזר למצוא עילה, שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו ביתו" - אליעזר הסתיר בשאלה שלו רצון שנמצא בתת מודע שלו שהוא רצה שדווקא ביתו תהיה האישה של יצחק, ולכן החליט לשאול את אברהם את השאלה הזאת.

על ידי השימוש במילה "אולי" הוא הביע חשש וספק אולם בצד הספק שלו הוא, אליעזר, היה רוצה שיתגשם אותו הספק.

אך למרות הכול אליעזר יצא לשליחות החשובה, ולמרות שליבו היה כבד לאור הרצון הפנימי הזה, הוא ביצע את השליחות על הצד הטוב ביותר. 

התורה החליטה להאריך רבות בסיפור המפגש של אליעזר עם רבקה ולאחר מכן עם לבן, ודווקא אריכות הדברים הללו באה לפאר את אישיותו של אליעזר: הוא מתפלל מעומק הלב לאלוקי אברהם שיצליח בשליחותו, הוא בודק את רבקה "במבחן החסד", הוא משתאה ושמח כאשר רואה את פעולתה של רבקה ומודה לה' על כך.

אנו שותפים מלאים למשא ומתן אותו הוא מנהל עם לבן סביב השולחן בכישרון ובמסירות נפש ורואים את המאמצים הכנים שהוא משקיע על מנת להשיג את מבוקשו, שנערה זו תבוא איתו לבית אברהם.

לאליעזר הייתה מסירות נפש. הוא ידע שהסיכוי שביתו תהיה אשת יצחק אפסי והבין שטובת ביתו של אברהם מחייב אישה אחרת ליצחק ועשה את שליחותו נאמנה כאילו מדובר בבנו שלו.

בסיומה של השליחות, אחרי שהשתחרר מרצונו הפרטי, אמר אליעזר ללבן משפט מיוחד: "ואמר אל אדני אלי (אולי) לא תלך האישה אחרי" - המילה אלי נכתבה בכתיב חסר בכוונה. 

בתחילת השליחות ליבו היה סוער ולא הבחין בעובדה שרצונו הפנימי מכתיב לו את השאלות לאברהם, אבל כעת הוא יכול לומר שהוא אמר לאברהם "אלי לא תלך האישה, כי רציתי שאלי תבוא אל ביתי שלי".כך הכתיב במילים האלו מראה את תנודות הנפש של אליעזר עבד אברהם. 

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"ב חשון ה'תשע"ו

 בדמקה הולכים באלכסון ולא הולכים ישר אותו הדבר הוא במלחמה נגד יצר הרע - אדם לא יגיד כי הוא יילחם מול היצר הרע פנים אל פנים וינצחו אלא ידע שעליו לפנות לדרך צדדית ולהתחמק מיצר הרע - דרך האלכסון .

     בעל ואשה הלכו לטייל בחיק הטבע, בדרך ראו באר ולידה שלט " באר המשאלות , "נטלה האישה מטבע עצמה עיניה והשליכה אותו לבאר, הבעל הסקרן התכופף על פי הבאר לראות את גודל המטבע שנוחתת בתחתית, אולם למזלו הרע נפל לתוך הבאר, האישה הנדהמת מלמלה לעצמה "העסק הזה עובד מהר".

     הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק אומר: החוטא ומוחל לעצמו - רשע גמור טוב הימנו.

     כשאומרים "כולם", כאילו אומרים "אף אחד". גרוע מכך - מסירים את האשמה מהאחראים האמיתיים.

אוטובוס שלם מאחוריך (הרב יחזקאל שובקס)

     היתה זו שעת צהריים מוקדמת. אוטובוס קו 823 יצא מן התחנה המרכזית בתל אביב לכיוון נצרת דרך עפולה.  האוטובוס היה מלא מפה לפה בנוסעים.  על ההגה ישב דָנִי - נהג צעיר. זיפי זקן קצרים על סנטרו,  ומאחורי פדחתו בקושי מבצבצת לה כיפ'לה קטנה מחוברת בשתי סיכות לשערו הפרוע. באותן שעות הכביש היה פתוח, התנועה זרמה בשלווה , ושום דבר לא הכין את הנוסעים לקראת הדראמה הגדולה אשר תתרחש בעוד דקות אחדות.

     בצומת מגידו נעצר האוטובוס בתחנה, נוסעים ירדו ואחרים עלו, דני לחץ על דוושת הגז והחל להשתלב בתנועה. ואז פתאום נשמעו יריות. דני הרגיש כאב חד בבטנו וברגלו הימנית.  במבט מהיר לצד הספיק לראות את שני המחבלים עומדים בשולי הכביש ויורים. מתוך הראי שלפניו ניבטו פניהם המבוהלות של חמישים הנוסעים, בשבריר שניה הספיק דני לקלוט שחייהם של חמישים משפחות תלויים כעת על בלימה.  למרות הכאב החד שהרגיש ברגלו המשיך ללחוץ על דוושת הגז. הגלגלים היו מפוצצים והאוטובוס קרטע בקושי. דני החל לאבד דם, חושיו התערפלו וכוחותיו עזבוהו.  בינתיים המשיכו המחבלים לרוץ ולירות לעבר האוטובוס,  ודני המשיך בנסיעה בכוחות לא לו. לאחר כמה דקות התמוטט והאוטובוס נעצר.  

     התוצאות של הפיגוע היו קשות.  במכונית פרטית אשר נסעה מאחורי האוטובוס נהרגו שני נוסעים. עוד עשרים אנשים נפצעו בדרגות פציעה שונות. למרבה הנס, למעט דני, אף אחד מנוסעי האוטובוס לא נפגע.  דני הובהל לבית החולים, ושם הוגדר כפצוע קשה.  למחרת כאשר העיתונים דיווחו על הפיגוע הקשה,  הוקדשה יריעה מיוחדת אודות תושייתו של הנהג דני שפילמן, אשר למרות הפציעה הקשה ברגלו ובבטנו הרחיק את האוטובוס מזירת הירי.  

     אחד מאלו שהידיעה הזאת הגיעה לאוזניו, היה הרב אברהם סלומון אשר עמד בראשות הישיבה "מאור התורה" בבאר שבע.  תלמידי הישיבה היו בדרך כלל יוצאי משפחות מסורתיות קשיי יום, אשר השתכנעו לשלוח את ילדיהם לישיבה בתנאי פנימייה מלאים במחיר מוזל.  הרב סלומון ואיתו שאר חברי הצוות הרוחני, השתדלו והתאמצו להחדיר אהבת תורה ויראת שמים. וכך מתוך מאות התלמידים אשר עברו תחת ידיהם, הקימו רבים מהם בתים מפוארים בישראל.  אך היו גם כאלו שאכזבו, ואחד מהם הוא דני שפילמן.  הוא היה תלמיד כשרוני חרוץ ובעל נפש אצילית. כאשר כולם האמינו שהנה צומח לנו צורב צעיר, החלה ההתדרדרות. הרב סלומון משוכנע שאלו היו ילדי השכנים של דני. הוא עצמו, בעל נשמה עדינה, ומאליו לא נמשך להתנהגותו הנלוזה. ילדי השכנים הצליחו למשכו בכוח למסיבות הוללות אל תוך הלילה, וניתקו את נשמתו מן התורה הק'.

     כאשר עזב דני את הישיבה ביכו אותו כל הצוות הרוחני.  התחושה היתה שהישיבה איבדה את מיטב בניה.  כמעט עשר שנים עברו מאז.  כעת כאשר הרב סלומון שמע על הנהג שנפצע בפיגוע,  עלו כל הזכרונות הקשים והציפו את לבו.  עברו שבועיים מאז, והרב סלומון לאחר מחשבות רבות החליט להעפיל צפונה ולבקר את דני אשר שכב בבית החולים "העמק" בעפולה.  המאמץ היה קשה, בפרט ליהודי בגילו, אבל הרב סלומון לא חשב על הנאתו ועל נוחיותו, אלא על הזדמנות הפז להחליף כמה דברי חיזוק עם התלמיד הסורר. אולי יתעורר לבבו? כאשר הרב סלומון נכנס פנימה לחדרו, קרץ דני בעיניו קריצה משמעותית. נראה כי גברו בלבו הגעגועים לימים הטובים של פעם.  דני היה חלוש מאוד, ובכל זאת התאמץ לדבר על משהו חשוב. " הרב בוודאי יודע שהרבה מכוניות פרטיות נפגעו בפיגוע". הרב סלומון הנהן בראשו. הוא שמע על שני הרוגים ועוד עשרות פצועים. " באוטובוס אני היחיד שנפגעתי". הרב סלומון הגיב: "כן, נס עצום. שמעתי שלמרות הפציעה הקשה שלך, המשכת לנסוע עוד כמה קילומטרים. גבורה אמיתית" . "יש לרב חלק גדול בזה" . "לי?!" " כן. לפני שנים רבות, אני חושב שזה היה בפרשת חיי- שרה, הרב אז אמר משל על נהג שמסיע אוטובוס מלא נוסעים, ופתאום נקלע ליריות. הנהג מתמלא בכוחות אדירים ועל-אנושיים כדי לחלץ את האוטובוס מן הזירה, מפני שיש לו אחריות על חייהם של חמישים משפחות.  כאשר התחלתי לעבוד כנהג חשבתי על זה הרבה, וזה נתן לי את הכוח" . הרב סלומון נזכר במשהו. "תזכיר לי מה היה הנמשל?"  דני חייך במבוכה. "אני זוכר גם את זה. הרב אמר שלפעמים בחור חושב רק על החיים הפרטיים שלו, והוא מתנהג בהפקרות. בחור צריך לחשוב שהוא עתיד להיות אבא לילדים, סבא לנכדים ולנינים. אוטובוס שלם מאחורינו ואנו אמורים לקחת אחריות על כל האנשים האלו. המחשבה על כך צריכה לתת לנו כוחות חזקים להתמודד עם הנסיונות ועם הקשיים"

      הרב סלומון נזכר: "כן זה היה בפרשת חיי-שרה. כך נאמר בפרשה 'ואברהם זקן בא בימים' - כותב על כך המדרש )אגדת בראשית לד(:  כיון שמתה שרה מיד קפצה עליו זיקנה. משל לחובל גבור שהיה לו ספינה, כבש את המים ואת הרוחות,  בא עליו פירטון (- שודדים) ועמד והרג את כולן. לאחר זמן באה עליו רוח קשה ונשברה ספינתו, התחיל מבקש רחמים מבני אדם, בבקשה מכם הצילו אותי. אמרו לו: אתמול היית מכבש את המים והורג את הפירטין, ועכשיו אתה מבקש מן אחרים שיצילו אותך? אמר להם: כל זמן שהיתה ספינתי קיימת הייתי גבור ולא הוצרכתי שיסייעוני, ועכשיו נשברה ספינתי נשבר כחי. כך אברהם, באו עליו פירטין ועמד והרג כולן, שנאמר: 'ויחלק עליהם הוא ועבדיו ויכם' , ומל לעצמו ולישמעאל ולילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות וכל מקנת כספו ביום אחד... אמרו לו:  אתמול היית שולט בכל העולם, דכתיב 'ברוך אברם לאל עליון', ועכשיו אתה אומר 'גר ותושב'? אמר להם: ומה אעשה שמתה אשתי, שנאמר 'ואקברה מתי' מיד ' ואברהם זקן' . כל עוד יש לרב החובל ספינה שבאחריותו, יש לו כוחות מול כולם. אבל כאשר אין ספינה תחת אחריותו, כבר אין לו כוחות לשמור על עצמו".

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"א חשון ה'תשע"ו

גם עשרים פרחים נובלים אפשר להחיות אם יודעים להשקות את השדה במקור צמיחתם.  

     "כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים". והפירוש הוא: כאשר יורים את החץ כבר אי אפשר לכוונו עוד למטרה אחרת ואין עליו עוד שליטה. אולם בזמן שהחץ בידינו יכולים אנו לכוונו ולשלוט עליו. וכך הוא גם בעניין "חינוך הבנים" כשהם עדין "רכים" יכולים אנו לכוונם ולהדריכם אך עלינו לעשות זאת לפני שיהיה מאוחר מדיי!

     מנהגו של מוכר, נותן לקונים לטעום בחינם ואחר כך משלמים היטב אף מנהגו של היצר הרע כך...

   

     נר דולק מערב שבת לערב שבת: הזמן הרגוע ביותר של האישה הוא לאחר שהיא מדליקה נר שבת: כל המתח והבלגן מאחוריה, הבעל הלך לבית כנסת (יש כאלה שאצלן זה לא בגלל שסיימו הכל אלא בגלל שהבעל הלך לבית הכנסת...) הכל נעים ורגוע...

'ושמע צעקתינו - יודע תעלומות' (בעל המעשה: ש.נ.)

      קול בכי מר נשמע מכיוון המרפסת. ' מי יודע מה קרה?!' חשבתי בליבי תוך כדי ריצה בהולה. משקרבתי ראיתי את בני בן השלוש עומד ליד מעקה המרפסת נראה בריא ושלם.  נשמתי לרווחה ושאלתיו לפשר הבכי, "שמא נפל לך משחק לגינת השכנים"? "לא"! השיב בקול בוכים. " אז מה קרה"? ניסיתי לחקור. " אולי קיבלת מכה"? "לא"!!! השיב גם הפעם. " אז מדוע הנך בוכה"? המתנתי לתשובה.  ואז אמר בדמעות שליש: "אבא, תגיד לה' שיראה לי את המסוק בשמים"... רק אז שמתי לב לקול המטוס החג מעלינו בשמים מכוסים העבים.  פתחתי בבקשה פשוטה ותמימה לה' יחד עם בני בן השלוש, במילים פשוטות בקשנו מה' שיראה לנו את המסוק.  אך העננים מיאנו להיפרד עד שהרעש הלך ודעך והבנו שהמסוק כבר הרחיק אי שם בשמים.  ליבי נצבט עבור ילדי, הוספתי תפילה חרישית שלא יאכזב את הילד בעל האמונה התמימה ונכנסנו הביתה לאכול ארוחת ערב.

     באמצע הארוחה נכנס בני בן התשע ואמר: "אתם חייבים לבוא ולראות ארבע מסוקים טסים ממש מעל לבניין שלנו"!!! מיהרנו למרפסת ואכן ארבעה מסוקים חגו בגובה נמוך ממש מעל הבית והתרחקו אט אט כשבני בן השלוש מתבונן בהם בהתלהבות קורן מאושר אין סופי, ואמר: אבא תראה, ה' שלח לנו מסוקים משמים! בני בן התשע שמע את מילותיו של בן השלוש ושאל אותי לפשר המשפט האחרון.  סיפרתי לו מה שקרה מעט לפני שנכנס לבית ועל ההשגחה המדהימה שה' שלח עבורו מסוקים . אז הוסיף בני ואמר: "האמת שלא רציתי לקרוא לכם באמצע האוכל לראות מסוק וחששתי שמא לא תתלהבו ועוד חששתי שלא תהיה מרוצה שהפרעתי לקטן לאכול, אבל עכשיו אני מבין מדוע עדכנתי אתכם למרות חששותיי... 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ' חשון ה'תשע"ו

''ישמח משה במתנת חלקו". מי שהשבת חלקו, והתורה חלקו, שמח בהם. ומי שהזוהמה חלקו, שמח בה, כנראה...

     ''כי באפם הרגו איש"- אפשר להרוג אדם כשרק מעקמים את האף.

     למה אנחנו אוהבים כל כך את הנכדים שלנו? כי הם מחזירים לילדנו את כל מה שהם עשו לנו.

     מטאטא חדש מטאטא היטב.

ורפא ירפא (כא, יט). (אוצר אפרים,חלק ד' עמוד א'צ)

     סיפר הרב משה שרר זצ"ל, יו"ר אגודת ישראל באמריקה. כי פעם אחת בהיותו ילד קדח מחום. אמו עליו השלום הזעיקה את הרופא שבא לביקור בית. הרופא רשם מרשם דחוף, אולם האמא המסורה לא היתה יכולה לצאת מיד לבית מרקחת שכן כסף לשלם עבור התרופה לא היה בנמצא. בסופו של דבר הצליחה לאסוף כמה מטבעות ויצאה לדרך מתוך ההחלטה להביא את התרופה ויהי מה. באותה שעה הרוקח הראשי לא היה במקום, סגנו הסכים להעניק את התרופה היקרה תמורת הפרוטות שבידה, וכך יצאה לדרך שמחה וטובת לבב על שהצליחה במשימתה, וידה אוחזת בבקבוק הזכוכיות היקר מפז האמור להבריא את מחמד עיניה.

     היא מיהרה כל כך בדרכה, עד שנפלה ובקבוק הזכוכית נשבר לאין ספור שברים. בבכי מר הרימה את שקית הנייר הרטובה ובתוכה שברי הבקבוק, ורצה חזרה אל בית המרקחת, שם היה כבר בעל הבית שלא הבין את פשר הבכי המר. היא, שידעה כי אין לה כל דרך לשלם עבור התרופה, הבטיחה לו כי תבוא לעבוד בעבודות נקיון בלילות, רק שיתן את התרופה. הרוקח נטל את השקית הרטובה הריח לרגע את הריח שנדף ממנה ונעלם מיד, לאחר דקות ספורות חזר עם שקית חדשה, ובפנים סמוקות הגיש לה חזרה את מחיר התרופה ואמר, 'יש כנראה מלאכים ששומרים על הילד הזה, אוי ואבוי היה, אם ח"ו היה לוקח את התרופה שרקח הסגן שלי בטעות. 'אתה מבין מוישלה', היה תמיד מספר הרב שרר בשם אמו, תלמד מכך שיעור לכל החיים, כשנפלתי והבקבוק בידי חשבתי שהעולם נגמר, זה הסוף, כשרצתי חזרה לבית מרקחת חשבתי שזה הסוף, ולמדתי כי בחיים לפעמים כשחושבים ש'זה הסוף' דווקא אז מתחילה הישועה. שיעור זה, אמר תמיד, לווה אותו לכל חייו. 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר י"ט חשון ה'תשע"ו

אחד מחברי הכנסת של אחת המפלגות הידועות של רודפי דת וכל היקר והקדוש לעם ישראל, הגיע לביקור בבני ברק.  בתום הביקור התפעל מאוד מכל החסד שיש בעיר התורה ואמר שבסמטה הכי קטנה בבני ברק ישנה כמות של חסד יותר מכל העיר תל אביב.  וקיבל על עצמו לפתוח את הגמ"ח החילוני הראשון בעיר תל אביב... ומה קרה לבסוף ?! הגמ"ח נסגר לאחר תקופה מאוד קצרה! ולמה?!  כי היו באים רק לקחת ובלי לתת... (סיפר הרב צביאלי בן צור שליט"א)

     דווקא הוויתור הקשה כל כך לביצוע (בעיקר הבעל לאשתו והאישה לבעלה), דווקא הוא מוצא חן בעיני הא-לוקים, עד כדי כך שבאותו הרגע כל השערים פתוחים לתפילתך... מה שתבקש – תקבל! רק צריך לזכור זאת במקום הנכון ובזמן המתאים... (הרב שטיינמן שליט"א)

     הרב והתלמידים הביטו מחלונות בית הכנסת החוצה.  קטנה הייתה עירם, אך זקוקה לגשם והם חיפשו עשירי למניין בכדי להתפלל על הגשמים. מחלון בית הכנסת הבחינו ביהודי שנודע לעבריין וקראו לו שישלים להם מניין לתפילת הגשם. " אני?" נבוך העבריין וחיפש להשתמט, "אם אני אתפלל אתכם, א-לוקים יעצור את הגשם לעוד כמה חודשים"... "אם משום כך", ענה לו הרב בחיוך רחב, "תנוח דעתך. בגלל אנשים כמוך ירד כבר מבול בעולם"...

      לא כל מה שאתה חושב מותר לך לדבר, אבל כל מה שאתה מדבר מותר לך לחשוב קודם...'

"הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ"(כד ב) (אברהם לוי)

     כאשר רבי יעקב ישראל"הַסְטָיְיפְּלֵר" נפגש עם הנערה, הוא שאל אותה שאלה אחת: האם את מסוגלת להבין מהו האושר הגדול ביותר שהיה לי אי פעם בימי חיי? אם את מסוגלת להבין זאת, הרי שאנו מתאמים להקים בית.

     כעת אספר לך מהי ההנאה הגדולה ביותר שהייתה לי בימי חיי, ומעשה שהיה כך היה: לפני מספר שנים כאשר הייתי ברוסיה הצבא גייס את כל בני הנוער שלא מרצונם והכריח את כולם לעבוד שבעה ימים בשבוע, ולא נתן לאף בחור יהודי לשמור את השבת. במשך כל התקופה הזו נלחמתי בחירוף נפש למען השבת והתאמצתי לא לחלל אותה אפילו פעם אחת, וברוך ה' חלפו שבועות רבים - וה' סייע בידי לשמור כהוגן את כל השבתות. אך השטן לא וויתר לי, ויום שבת אחד ניגשו אלי קבוצת חיילים והורו לי לעשות מעשה של חילול שבת. ניסיתי לשנות את הגזרה אך לא הצלחתי, והייתי אובד עצות. ראו החיילים את סירובי, ואיימו עלי שיכו אותי בכל הכוח - אם לא אענה לדרישתם ואחלל את השבת. באותו רגע ששמעתי את איומם, אורו עיני, וניגשתי אל החיילים והצעתי להם עסקה. "תכו אותי כאוות נפשכם, ובתמורה לכך תתחייבו לי שלא תבקשו ממני לחלל את השבת". כאשר שמעו החיילים את דברי הם צחקו עלי והסכימו לעצתי. הם נעמדו בשורה ואחזו את הנשק בידם, וביקשו שאעבור ליד כל חייל - וכל אחד מהם יחבוט לי עם הרובה בראש. הרב ממשיך ומספר. אני עובר מחייל לחייל, החיילים מפליאים בי את מכותיהם בצורה אכזרית ומתעללים בי בצורה נוראה, עד כדי כך שמרוב מכותיהם "לא הכירו לי פנים"!!! וברוך ה' לאחר שסיימתי לעבור את כל שורת החיילים הם באמת עזבו אותי, ולא דרשו שאחלל את אותה שבת.

     כאן תם הסיפור, וכעת אני רוצה להודיע לך את המשפט הבא: למרות שגופי היה פצוע ופגוע מאוד וסבלי היה נורא, דעי לך שהתענגתי מכל מכה שקיבלתי כפי שלא התענגתי מימי - ומעולם לא היה לי תענוג יותר גדול כמו אותו רגע שקיבלתי את המכות!!! כל מכה ומכה שנחתה על ראשי אמרתי בליבי "לכבוד השבת", "לכבוד בורא עולם", ושמחתי עליה כמוצא שלל רב. אם את מסוגלת להבין זאת, אם את מצליחה להבין את ההנאה שהרגשתי אז, הרי שאת מתאימה להיות אשתי לעתיד. אך אם לא, כנראה שאנו לא מתאימים.

     אין ספק שהסיפור הענק הזה מזכה את רבי יעקב ישראל בתואר הנכבד של "הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ", המושל בייצרו - עד כדי מסירות נפש. ומה שמיוחד כאן זה שרבי יעקב ישראל עשה זאת בשלמות, עם שמחה והנאה גדולה וסיפוק רב, וזו צריכה להיות שאיפתו של כל יהודי. לכבוש את הרצון ולהתמסר למען מצוות הבורא

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/