אמרי שפר כ"ג שבט ה'תשע"ז

בקהילה אחת חיפשו רב ודיין חדש, הציעו את שמו של רב , שהיה מפורסם כלמדן ובקי, כאשר באו בני הקהילה לבקרו, ובחנו אותו וכו' אמרו לו, הרי בפרשת יתרו כתוב שצריך למנות שונאי בצע, רצוננו לדעת האם כבודו נחשב לשונא בצע? ענה להם, 'אני מוכן להיות גם 'שונא בצע' אבל על זה תצטרכו לשלם במיוחד...' (והביא ראיה לדבריו, שהרי יתרו אמר למשה שימנה אנשי חיל ושונאי בצע, אך בפועל בהמשך הפסוקים כתיב  שמינה אנשי חיל, ואילו שונאי בצע לא מוזכר)

     הרבה מערכות מתנהלות כביכול לשם שמים, אך באמת מסתתר מאחורי כל המערכה שלשה מטרות חשובות, 'כסף' 'כסף' 'כסף' והרבה, )ומי שלא ראה את חוברת ה'הוצאות' של המערכה שהופצה בימים אלו בריכוזים מסוימים בארה"ב לא ראה שנאר ו'אהבת בצע' מימיו(. וד"ל ואכמ"ל.  ולכן מיד אחר מתן תורה, מזהירה התורה אזהרה ראשונה 'לא תעשון אתי - אלוהי כסף' בבקשה מכם, אל תערבבו.  רוצים כסף? לבריאות, אל תקשרו את שמי למערכה,  תקראו לילד בשמו: 'כסף'.

הרה"ק רבי מרדכי מלעכוויטש זיע"א אמר, כי לאחר מאה ועשרים, אם ישלחו אותו לגן עדן, כל זמן שיהיה אפילו יהודי אחד בגהינם לא ילך לגן עדן, האיך יכול להיקרא אצל יהודי גן עדן בזמן שיודע שיש יהודי בגהינם. עוד אמר כי אמרו חז"ל שהרשעים יהיו עפר תחת כפות רגליהם של צדיקים, אני רציתי לראות אלו צדיקים שידרכו על הרשעים (איך וואלט געוואלט זען די צדיקים'לאך)

     זכור מתחיל באות ז' שכל ז' ימי השבוע יש לזכור את יום השבת.

אני הכבדתי את לבו. (דברים טובים – פרשת בא)

     הסיפור שלנו מתרחש בשנות השלושים של המאה הקודמת באזור הקוטב הצפוני,  בקצה צפון המזרח של רוסיה הגדולה - באי ויגאץ . לאזור זה נשלחו מתנגדי המשטר הקומוניסטי לעבודת פרך קשה במחנות העבודה שנודעו לשמצה בשם 'גולאגים'. מיליוני רוסים שחלק גדול מהם היו יהודים, בנו בדמם את ערבות סיביר, חצבו קילומטרים של מסילות רכבת, וחפרו תעלה רחבה בין הים הבלטי לים הלבן. באי ויגאץ' שוכנו 4,000, עובדי כפייה שחצבו פחם, כרו עפרות אורניום, ועבדו במפעלי הפלדה שבמקום. לאומללים אלו לא היה סיכוי גדול לחזור בחיים. רובם נידונו לתקופת מאסר של עשר שנים ומעלה, והסיכויים לשרוד פרק זמן כה ממושך בתנאים הקשים שבמקום היו נמוכים במיוחד. הפועלים לא הורשו כמובן לפגוש את בני משפחתם, כך שכל אסיר שהגיע לאי, ידע שכמו ברוב המקרים את חייו הוא יסיים באזור וגופתו תוטל לים שהקיף את המחנה או תיקבר בקבר אחים גדול.

     בכניסה לשער המחנה הייתה תיבת דואר גדולה, שאליה יכלו האסירים לשלשל מכתבים. לאן היו מגיעים מכתבים אלו? כמובן, לא לבני המשפחה. אסיר שהעז לכתוב מכתב ליקיריו, נידון להצלפות קשות שהיו מרתקות אותו למיטה לימים ארוכים. כך גם אסיר שביקש חנינה או טען שמתנכלים אליו במחנה. מהר מאד למדו עובדי הכפייה כי כדאי להם מאד שלא לנסח מכתבים מהסוג הזה. אז מה בכל זאת ניתן היה לכתוב? הכלואים היו מעלים רעיונות שעשויים היו לסייע לרוסיה הגדולה, כמו הצעות מדעיות, רעיונות לפיתוח כלי מלחמה, תרכובות של תרופות חדשניות, תכניות ייעול בתחום המיסוי והכלכלה וכן הלאה. הם ידעו שאם המכתב יגיע לאיש הנכון, הם עשויים למצוא את עצמם בחוץ, כשהם מגויסים בתנאים טובים בהרבה - במכון מכובד הפועל בשירות הממשלה, או אפילו במחנה כפייה בעל תנאים נוחים יותר.

     אחד מן האסירים שנידון למאסר בגין שוד ומרמה היה מוטיה יורגוביץ. הוא לא היה מדען, לא פיזיקאי, וגם בכלכלה הוא לא הבין. מצד שני הוא ניחן בלב רע, באכזריות מיוחדת, וביכולת לפגוע בזולת בדרכים מקוריות ומתוחכמות. הוא לא רצה להגיש הצעה שעשויה לסייע לצבא הרוסי, למדע, לרפואה או לכלכלה. הוא חשב על משהו הרבה יותר מתוחכם,  משהו שגם יחלץ אותו מהמחנה שבו שהה. שבוע לאחר שהמעטפה של מוטיה שולשלה אל תיבת הדואר של האסירים נעצרה מכונית שחורה בכניסה למחנה והאסיר מוטיה יורגוביץ נקרא להתלוות לשני שוטרי נ.ק.וו.ד שהובילו אותו היישר ללשכתו של מפקד המחוז. המפקד החזיק בידו את מכתבו של מוטיה וקרא: 'אני מציע למפלגה האהובה שלנו,  לפתוח במערך חדש של תקצוב מזון במחנות שינוהל באופן ישיר לפי תפוקת האסירים בשטחי העבודה '. 'אתה יכול להסביר לי למה אתה מתכוון?' ומוטיה הסביר: 'ההצעה שלי פשוטה, לאסירים החזקים שעובדים קשה תגדילו במעט מאד כמובן, את מנתם היומית. זה יגרום להם לעבוד הרבה יותר חזק והרבה יותר קשה למחרת כדי להשיג את אותה מנה.  האסירים המבוגרים, החלשים והחולים שעובדים מעט,  יקבלו מעט אוכל. זה כמובן יגרום להם לתמותה גבוהה וכך אתם תיפטרו מהאסירים שלא מביאים תועלת...'  הרעיון היה פשוט, אכזרי ויעיל. מפקד המחוז טפח על שכמו של מוטיה והבטיח לו כי יודיע לו מה הוחלט.  מוטיה לא היה צריך להמתין הרבה, כעבור שבוע הוא הוסע שוב, הפעם ברכב מפואר יותר, וגילה את עצמו כעבור שעות ארוכות במוסקבה, נפגש עם איוואן סירוב – ראש הנ.ק.וו.ד בכבודו ובעצמו. 'הרעיון שלך נפלא!' אמר לו סירוב: 'אני באמת מתפלא כיצד לא חשבנו עליו קודם לכן'. ואמנם זמן קצר לאחר מכן המערך החדש של מוטיה יורגוביץ יושם בשטח, תוך כשלושה חדשים דיווחו מפקדי הגולאגים על שתי תופעות: קצב העבודה הוכפל, ועשרות זקנים, חלשים וחולים מתו.

     שוב הוזמן מוטיה למוסקבה, הפעם הוא כבר לא היה אסיר. הוא כבר מונה ליועץ מיוחד לענייני עבודות כפייה לראש הנ.ק.וו.ד, וכעת הוצע לו לנהל את ה'גולאג' באי ויגאץ', האי בו הוא היה בעצמו עד לפני שישה חדשים אסיר נקלה. מוטיה הסכים במהירות , וכבר באותו שבוע נשלח לאי, וסידר את חפציו בביתן הנאה והחמים של מפקד המחנה. יום בואו של מוטיה יורגוביץ היה יום חגיגי עבורו, אבל יום שחור לעובדי המחנה. מוטיה לא חדל להתעלל בהם ומצא דרכים משונות ויצירתיות להכביד את העבודה. האסירים חשו כי הם נמצאים על סף גבול היכולת שלהם. אלא שאז התרחש המפנה. באחד הימים הוזמן מוטיה למוסקבה,  שוב לפגישה עם איוואן סירוב וצוותו. הוא הגיע בביטחון לבוש בבגדיו הטובים, כבקיא ורגיל במוסדות השלטון. הוא נכנס לחדרו של ראש הנ.ק.וו.ד וקד בהכנעה. להפתעתו, הגיש לו איוואן דף וביקש ממנו לקרוא אותו בקול. מוטיה ראה שהוא מחזיק בדף דומה לדף שכתב לפני כשנה, ובו הצעה לסדר שנכתבה על ידי אסיר בשם גריגורי חרושוב, הכלוא במחנה העבודה באי ויגאץ'. הצעתו של גריגורי הייתה פשוטה: להתאים את מפקדי המחנות לפי תפוקת האסירים. כלומר, ככל שהתפוקה רבה יותר, אות הוא כי המפקד מצליח יותר. מפקד מחנה, שאסיריו מגלים אוזלת יד, יכלא כמותם במחנה, והצעד ההרתעתי הזה יהפוך את מפקדי שאר המחנות ליעילים ואפקטיביים הרבה יותר. 'הרעיון הזה' אמר סירוב: 'כל כך פשוט וחכם שאני לא מבין איך לא חשבנו עליו קודם. ביצענו אותו, וגילינו שמבין כלל מפקדי המחנות, האסירים שלך ירדו באופן עקבי בתפוקה בשלושת החודשים האחרונים. הגענו למסקנה שכדאי שנחזיר אותך לעבודת הכפייה, כדי שהדבר יהווה סמל לשאר המפקדים ויוביל אותם לתפוקת עבודה מקסימלית ואידאלית...' מוטיה ניסה לטעון כי האסירים חוללו מרד נגדו, והורידו בכוונה את התפוקה בעקבות המכתב, אך כל זה לא עזר. סירוב כבר היה עסוק בעניינים אחרים ושוטרי הנ.ק.וו.ד מיהרו להוציאו החוצה, אל מכונית האסירים השחורה...

     בפרשת השבוע נאמר כי ה' הכביד את לבו של פרעה.  ידועה השאלה, אם ה' הכביד את ליבו מדוע הוא אשם? וחז'ל מסבירים: הקב'ה לא הכביד סתם את לבו, אלא פרעה שהרשיע והתריס כנגד ה', ולאחר שהתרו בו שוב ושוב לא הסכים לשלוח את בני ישראל מארצו , והגיע למצב בו הקב'ה לא מאפשר לו כביכול לשוב בתשובה...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

נקודה שבועית פרשת "יתרו" ה'תשע"ז

פרשת השבוע שלנו, פרשת "יתרו", מאוד אקטואלית. בדיוק כמו החדשות לאחרונה גם הפרשה עוסקת בשופטים ובמערכת המשפט.

יתרו חותן משה מציע למשה הצעת ייעול בנושא המשפט: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות".

יתרו מציע ארבע סגולות לאנשים הראויים לתפקידי השיפוט: אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע. משה לעומתו בוחר באנשי החיל בלבד.

הרמב"ן בפירושו מסביר שאנשי חיל כולל את כל הסגולות ויתרו רק מפרש את משמעותה ומפרט אך משה בוחר בהכללה את "אנשי החיל" שכוללים את כל הסגולות.

"אור החיים" מסביר שבדברי יתרו מוצעות מדרגות שכל אחת מתאימה לדירוגים שהוא מציע לרצויים לשיפוט: "אנשי חיל" המדרגה העליונה שמתאימה ל"שרי אלפים". "יראי אלוקים" בה חייבים להיות מחוננים "שרי מאות". המדרגה הבאה בה מעמידים את האמת על מכונה שנדרשת מ"שרי חמישים", אולם אפילו השופט בעל הדירוג הנמוך ביותר מ"שרי העשרות" חייב להיות "שונא בצע".

בלי מעלה זו הוא אינו מסוגל להיות שופט בישראל.

יתרו היה הראשון שהציע להפריד בין הרשות השופטת מהרשות המחוקקת.

הוא אומר למשה: "היה אתה לעם מול האלוקים". כלומר שמשה יביא את החוקים מהמחוקק העליון ולעומת זאת הרשות השופטת תהיה מוסד אחר.

הגר"א מסביר שיתרו הציע בדבריו גם מוסד חינוכי וביצועי: שרי אלפים ומאות לשיפוט, שרי חמישים להדרכה וחינוך ושרי עשרות הם שוטרים לביצוע.

משה עשה את מה שעשה לפי כוונת אלוקים אך עם הרבה מעצותיו של יתרו שלא קופחו.

הלוואי ונזכה לשופטים אנשי חיל ויראי ה', אנשי אמת ושונאי בצע, ושתתקיים בהם תפילתנו "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה".

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר י"ד שבט ה'תשע"ה

1. אמת: אל תוציא מהפה דבר שאין הלב מעיד על אמיתותו. 2. זריזות: אל תבטל רגע לבטלה, עשה את מה שדרוש לעשות. 3. חריצות: את מה שהוחלט לעשות, עשה בשקידה ורגש. 4. כבוד: הזהר בכבוד כל אדם גם אם אינו תמים דעה עמך. 5. מנוחה: אין להיות מבוהל, יש לעשות כל דבר במנוחת הנפש. 6. נחת: דברי חכמים בנחת נשמעים, להשתדל לדבר בנחת. 7. ניקיון: ניקיון וטהרת הגוף והבגדים. 8. סבלנות: לסבול במנוחה כל מקרה שפוקד בחיים. 9. סדר: עשה את מעשיך בסדר ומשטר. 10. ענווה: הכר בחסרונות עצמך והסח דעת מחסרונות חברך. 11. צדק: וותר משלך. 12. קמוץ: אל תוציא פרוטה שלא לצורך. 13. שתיקה: חשוב על התועלת שבדבריך טרם תדבר. (הנהגותיו של הרב ישראל ליפקין מסלאנט זצ"ל) "איעצך ויהי אלוקים עמך" (יח, יט) - מובא בספרים הקדושים "איעצך" העצה טובה הכי היא להבין בכל פסיעה ובכל דבר שא-לוקים עמך. שיש השגחה פרטית בכל צעד. "אנשי אמת שונאי בצע" (יח, כא) - הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד זי"ע הסביר בדרך צחות את החיבור של "אנשי אמת - ושונאי בצע" שיהיו שונאי בצע אמיתיים!... כי יש אנשים שבשביל ממון הם מוכנים גם להיות "שונאי בצע"!... "וקדשתם היום ומחר" (יט,י) - היצר הרע בא אל האדם ואומר לו: "השמע לי רק היום וממחר תתחיל להתקדש", אבל האדם צריך להתגבר עליו ולומר להיפך "וקדשתם היום", היום אנו רוצים להתקדש, ומחר נראה... (בית אברהם) חובה להכיר את השפה (הוד השבת עלון 674) זוג חברים מנפנפים על חוף הים במנגל, לפתע הם רואים סיני במעמקי הים מתרפק על המים וצועק צִ'ינְגַאם', באותו רגע מזנק אחד מהם למים ושוחה לכיוון הסיני, כעבור כמה דקות הוא חוזר כשבידיו הסיני מעולף ומפרפר. לאחר שהוא מנשים אותו ומשיב את רוחו, הוא פונה אל חברו וצועק עליו: אתה לא מתבייש ? אין לך רגשות ? איך יכולת להמשיך לנפנף במנגל, בו בזמן שבן אדם במעמקי הים עומד לטבוע וצועק "הצילו ?" הבין אותו אדם בשבריר שנייה את המתרחש מולן , מיד התנצל: ראיתי מישהו באמצע הים "מתרפק " על הגלים וצועק צִ'ינְגַאם', מהצד זה היה נראה שהוא צוהל ונהנה, מנין אני אמור לדעת שהוא צועק "הצילו " בסינית? הרי אני דובר עברית! אתה בתור שיפוצניק שעובד עם סינים ומכיר את שפתם, ידעת לקרוא את התמונה במשקפים נכונות ולהגיש עזרה. אך אני אינני מבין את השפה. אני מתנצל על התנהגותי, אך אני מקווה שהבהרתי את עצמי כהוגן - ואתה דן אותי לכף זכות . עד כא המשל. הנמשל זה "אנחנו". לפעמים אחד מבני הזוג מפרפר במים העמוקים ועומד לטבוע, הוא צועק "הצילו", ומצד שני, בן זוגו מסתובב אדיש ושאנן ומנפנף במנגל. לא מחמת רוע לב חס ושלום, אלא משום שהוא לא מבין את השפה. הוא כלל לא שומע את המילה "הצילו". אדרבה! נראה לו שבן זוגו שולט היטב במצב, הוא שוחה ומשתולל לו להנאתו. לדוגמא: לפעמים אישה מעוררת וויכוח עם הבעל "מחמת אהבה והערכה"! היא רואה שבעלה עסוק וטרוד בענייניו ובקושי מתייחס אליה והוא לא שם לב שהוא עושה זאת על חשבונה. הם אומנם "מדברים", אך לא "מתקשרים". נושאי שיחתם הם מסחריים ויבשים. כיבסת לי את החולצות? אל תשכחי לקפוץ לדואר, רשימת הקניות מונחת על השולח וכו', היא מרגישה שבעלה לא מתעניין בה וחי את חייו לבדו וזה מקומם אותה ובצדק! אך לא נעים לה לקבוע ראיון עם בעלה ולומר לו "תתייחס אלי, אני משוועת לחום ותשומת לב". לכן מה היא עושה"? נגררת לוויכוח!" בצורה הזו היא משדרת לו: - אני לא משרתת אלא אשתך ואם ילדיך! אנא תתייחס אלי בהתאם ותשתף אותי בחייך ובעובר עליך - ואל תיזכר בי רק כשאתה זקוק לי ולעזרתי! ובמקום שבעלה יקרא את השדר נכון וישאל את עצמו: מה יום מיומיים? מדוע היא מנסה להיגרר לוויכוח בלי סיבה? הרי בדרך כלל היא שקולה ומחושבת, אם כן מה היא מנסה לשדר לי? אולי זה איתות מצוקה? במקום שיחשוב בכוון הזה הוא כועס עליה יותר ומחליט שהיא רעה "סתם"! וכך במו ידיו הוא גורם לוויכוח המדומה לקרום עור וגידים ולקבל ממדים אחרים. אך אם הוא היה מכיר את אשתו היטב ויודע את שפתה, הוא היה קורא אותה נכון, הוא היה שומע בתוך דבריה את הצעקה "הצילו,""והוא" היה משתנה! אך את השפה הזו לא בונים בעשר דקות! בין זוג שלא מעורה היטב בחיי הבית, בפינוקים ובצרכים של בת זוגו, בני זוג שלא מתקשרים באופן שוטף יום יום אחד עם השני, כיצד ידעו מתי זו "אזעקת אמת" ומתי זו "אזעקת שווא"? מתי זה סתם וויכוח, ומתי זה שדר מצוקה? חובה על בני הזוג להרבות בשיחה, כדי שיכירו אחד את השני "באמת" וידעו לפענח את שדריו ומסריו כראוי. ועל ידי כך תמנע מהם הרבה מרירות ועוגמת נפש בסייעתא דשמיא. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/