אמרי שפר ט"ו תמוז ה'תשע"ז

 האויב ההרסני ביותר שלנו הוא התירוץ.

     המחשב הכי חזק בעולם הוא המוח שלנו.

     העבודה המספקת ביותר היא לעזור לאחרים.

     הרגש המיותר ביותר הוא רחמים עצמיים.

להפסיד את החיים.

     דייג ופרופסור שטים בסירת הדייג .

     הפרופסור: "סלח לי, האם אי פעם למדת פיזיקה?"

     הדייג: "לא"

     הפרופסור: "אז כנראה שהפסדת רבע מהחיים שלך. ומתמטיקה למדת?"

     הדייג: "גם לא"

     הפרופסור: "אז תדע לך שהפסדת חצי מהחיים שלך! מה עם מחשבים?"

     הדייג: "גם לא"

     הפרופסור: "אז תתבייש לך! הפסדת שלושה רבעים מהחיים שלך!!"

     לפתע מתחילה סופה שמרסקת את הסירה לחתיכות ומעיפה את שני האנשים למים. הדייג שוחה לעבר קרש צף ונתפס עליו בזמן שהפרופסור מתחיל לפרפר.

      הדייג: "תגיד לי, אתה יודע לשחות?"

     הפרופסור (בולע מים):"ל...ל.. לא"

     הדייג: "אז אני שמח להודיע לך שהפסדת את כל החיים שלך!!!"

גלגול הסוס (דברים טובים – שלח)

     מעשה בשני אנשים שביקשו לעצמם מלאכה שלא דרושה לה תעודת בגרות. מאחר שתרו בשווקים וברחובות ולא מצאו, מה עשו?  לשלוח יד בעירם לא יכלו, מחמת המשטרה המקומית שירדה לחייהם. שלא לשלוח יד כלל גם כן אי אפשר, מחמת הרעב המציק. נטלו מקל והחלו נודדים בדרך לעיירות אחרות. ויהי בחצי הדרך,  והנה רואים הם מרכבה הדורה, רתומה לסוס אביר,  נוסעת לה לאיטה, ובעל העגלה מנמנם. החליטו להחרים לעצמם את הסוס ההדור. אלא שהחשש גדול, שבעת שייטלו את הסוס, יתנער בעל הבית מנמנומו. מה עשו? בעוד האחד לקח את הסוס,  החזיק השני במוטות העגלה והובילה על דרך המלך. כך לא תעמוד העגלה ממסעה, והבעלים לא יתעורר.

     ויקום המנמנם מתנומתו. משפשף הוא את עיניו, והנה, רואה הוא כי במקום סוסו האביר, שהיה מוביל את עגלתו ההדורה, הרי היא מובלת ביד הולך על שתיים, המדדה על רגליו, זיעה נוטפת ממנו ומותירה עקבותיה על דרך המלך. כעסו גבר,  ואילולא שנכמרו רחמיו על אותו בר-נש הולך על שתיים, היה מכה בשוט שבידו חבטה שיש בה ממש. פתח את פיו וקרא: "הי, סוס בן-אדם, מי אתה? מה מעשיך? וסוסי האביר היכן הוא? ומה מעשיו?" ברגע הראשון כמעט התבלבל ידידנו מהקול הקורא, אלא שנתעשת מיד, הניח את מוטות העגלה בנחת, הסתובב ואמר: "שמע ואספר לך את העניין כולו על בוריו: היה זה לפני שנים רבות מאד. בביתי לא הייתה פרוטה לפורטה, ולי אישה וילדים להאכילם לחם. עמדתי ושלחתי יד בגניבה,  ומגניבה אחת באה השנייה, עד שנעשיתי לגנב ממש. ויהי היום, ויתפסוני שומרי החוק, והובילוני לבית האסורים, שם ישבתי גם בכיתי, עד אשר הנשמה שבי פרחה מאפי ותעל אל מקום המשפט.  ובמקום המשפט העלו על כף מאזניים את כל מסכת עוונותי, וייגזר גזר דיני לשוב אל העולם הזה בגלגול, אולם לא סתם גלגול, אלא גלגול בגופו של סוס לחמישים שנה. היום", הרים הגנב את קולו, " מלאו חמישים לגלגולי, ומשום כך נעלם הסוס,  והנה אני תחתיו לסחוב את עגלתך. ועתה, אם תעשה עמדי חסד, והנחתני לנפשי". שמע זאת בעל הסוס וייכמרו רחמיו. הן לא ייתן לאדם מסכן להוביל את עגלתו כסוס. פנה אליו ואמר: "ראה,  משחרר אני אותך. אולם אך ורק בתנאי שתבטיח לי נאמנה שלא תשוב לגנוב". הבטיח לו הגנב את דברתו, וילך לדרכו. אך נשתחרר מעולו של זה, פנה אל חברו עם הסוס, ויחדיו פנו בצחוק מתגלגל אל העיירה הסמוכה כדי למכור את הסוס ביריד שהתקיים שם.

     עומדים הם ביריד ומכריזים על סוס אביר העומד למכירה. והנה, עיניהם רואות את מיודעם, משחרר הגלגולים, מתקרב כדי למצוא סוס תחת סוסו הפורח. מיהרו ותפסו מחסה, והמתינו לראות כיצד ייפול דבר. ניגש הלה לראות את הסחורה המוצעת למכירה, ולפתע משפשף הוא את עיניו, רואה הוא לפניו את סוסו משכבר הימים, עומד ומנפנף בזנבו לכל עבר. בלא להתבלבל, שולף את חגורת העור ממכנסיו, ומתחיל להצליף בסוס הלוך ושוב. הסוס מנתר וקופץ, וזה מצליף. פניו מאדימות, הזיעה נוטפת, והוא ממשיך להצליף.  לאחר דקות ארוכות של הצלפה, נאנח ואמר באכזבה: "יום אחד, כבן אדם, וכבר הס??קת לחזור להיות גנב". כמה פעמים הבטחנו לעצמנו, שזהו זה.  ולמרות הכל, זה קרה שוב.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ו ניסן ה'תשע"ו

הדבר היחיד שאנחנו לומדים מההיסטוריה הוא שבני האדם אף פעם אינם לומדים מההיסטוריה.  

     "ההפך של אהבה אינו שנאה, אלא אדישות. ההפך של אומנות אינו כיעור, אלא אדישות. ההפך של אמונה אינו כפירה, אלא אדישות. וההפך של חיים אינו מוות, אלא אדישות". (אלי ויזל)

     הוכח את עצמך תחילה, ורק לאחר מכן "תוכיח את עמיתך", ואז "לא תישא עליו חטא". (הבעש"ט)

     הפשע הבלתי נתפס של המאה העשרים, יותר משהיה ניצחונו של הרשע, היה חטאו של הצופה ה"חף מפשע".

כוחה של תפילת "יקראוהו באמת"

     לפני למעלה ממאה שנה בעיירה קטנה שנקראת "שאוול" נישאו זוג בשעטו"מ.  אברהם עב"ג חיה מושא. השנים חלפו ובני הזוג טרם נפקדו בזרע של קיימא.  תפילות, דמעות, תרופות,  וילדים אין!!

     לאחר עשרים שנות עקרות הציעו להם הרופאים שבווינה,  ישנו רופא מספר אחד בתחום,  והוא ודאי יוכל לעזור להם .ואכן,  נדדו הזוג הרחק לאוסטריה בווינה שבמזרח אירופה.  נכנסו הזוג לאותו

רופא בהתרגשות עצומה הגישו לו את כל הניירת ואת כל הבדיקות. הפרופסור עבר על הניירת בעיון. כשהוא סיים לעיין,  הוא הסתכל עליהם ושתק.  במבט חד הניע ידו בתנועת ביטול ואמר:  יצמחו לי שערות בכף היד אם לכם יהיו ילדים . אין סיכוי!"והוא הניף את ידו לשלום.

     חזרו הזוג לביתם מיואשים ומדוכדכים עד עמקי נשמתם. אבא של חיה מושא שהיה אחד מגדולי הדור התגורר בביתם ובאותה העת שהם חזרו לביתם ישב אביה ולמד.  האישה רצתה להתפרץ בבכי אולם פחדה שזה יפריע ללימודו של האב הגדול .מסיבה זו, היא נכנסה לאורוות סוסים שהייתה בסמוך לביתם,  ובכתה במשך שעתיים תמימות,  אמרה תהילים בדמעות שליש.  ופרקה את כל אשר על ליבה.  לאחר שעתיים של בכי תמרורים היא נכנסה הביתה ומולה הופיע אביה.  והנה הוא ראה את עיניה הנפוחות והאדומות ושאלה: " חיה מושא, מדוע עיניך אדומות ונפוחות ?" והיא השיבה: שהם חוזרים עכשיו מוינה והפרופסור סתם את הגולל על הסיכוי שאי פעם יהיה להם ילד,  היא סיפרה לו שהפרופסור אמר שאם יצמחו לו שערות בכף היד - יהיו להם ילדים. אמר לה האב הגדול , "חיה מושא זכרי את היסוד שאני הולך לומר לך כעת ותחקקי אותו על לוח ליבך! ''קרוב 'ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" . מה פירוש "באמת"? הפשט הוא,  שאדם מתפלל ל הקב"ה וההרגשה שלו שרק הוא יכול לעזור לו ! רק ה' יכול להושיע אותו!  את ובעלך התפללתם במשך שנים אלפי תפילות,  אבל התפילה הזו שעכשיו התפללת שעתיים תמימות היא תפילה מסוג אחר,  מזן אחר.  מעולם לא התפללת תפילה כזו! כל אלפי התפילות שהתפללת היו כאשר תוך ליבך היה את הפרופסור מוינה שאולי הוא יעזור . ועכשיו - זו הייתה תפילה בלי הפרופסור מוינה, ויש לך ידיעה ברורה שרק ריבונו של עולם יכול לעזור ולהושיע, הרופאים אינם יודעים דבר.  התפילה הזו הייתה חסרה , והנה היא הגיעה! ומובטחני שעם התפילה הזו "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת!"  ובזכות זה שהתחשבת בתורה שאני לומד ולא רצית להפריע לי בלימוד,  בטוח אני שתיוושעו בזרע של קיימא!"

     אכן,  דבריו התקיימו.  לאחר תשעה חודשים העיירה שאוול צהלה ושמחה: נולד בן זכר!  ביום השמיני עשו ברית וכל העיירה הגיעה . המברך את ברכות המילה אמר: "א-לוקינו            וא-לוקי אבותינו, קיים את הילד הזה לאביו ולאמו ויקרא שמו בישראל יוסף שלום אלישיב", הוא מרן פוסק הדור זצ''ל!!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר ט"ו שבט ה'תשע"ה

אמרי שפר ט"ו שבט ה'תשע"ה הרה"ק רבי יחיאל מאיר ליפשיץ אומר: קל להיות מבין באבנים טובות ומרגליות, אולם קשה להיות מבין ב"קוצו" של יהודי. הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין אומר: אין להתייאש משום יהודי: איזו נקודה כלשהי ביהודיות חייבת להיות גם אצל הרשע, דלי הנופל לתוך באר עמוקה, אפשר להוציא מן התהום, רק אם הוא קשור לחבל, חבל עבה או חבל דק, ובלבד שיהיה חבל. הרה"ק רבי מרדכי מלכוביץ אומר: אדם מישראל - הריהו כדינר של זהב, גם אם לפעמים מעלה חלודה או מלוכלך ברפש, צריך לרוחצו ולמרקו ואז יחזור אליו אורו. הרה"ק רבי פנחס מקוריץ אומר: בכל אדם יש דבר יקר, שאינו נמצא בשום אדם אחר. הפרופסור וספלי שוקולד (פרפראות וגימטריות עלון 107) לפעמים אנחנו שוכחים את המטרות שלנו, ודעתנו מוסחת על ידי דברים חסרי משמעות אמיתית, שאנחנו חושבים שחשובים לנו אך הם למעשה לא. הסיפור הבא הזכיר לי כיצד להסתכל על הדברים החשובים באמת בחיים. קבוצה של בוגרי אוניברסיטה, כולם בעלי קריירות מזהירות, ישבו ודיברו על החיים שהיו להם בזמן הלימודים. הם החליטו ללכת לבקר את הפרופסור שהיה להם באוניברסיטה, וכבר פרש, שתמיד הביא להם השראה. בזמן הביקור, השיחה הוחלפה בתלונות על לחץ בעבודה, על החיים ועל מערכות היחסים שלהם. הפרופסור הציע לתלמידים שלו שוקולד חם, הלך למטבח וחזר עם קערה גדולה של שוקולד חם ומבחר ספלים. הספלים היו מחומרים שונים, פורצלן, זכוכית, קריסטל וחרסינה. חלקם היו בעלי מראה יוקרתי, השאר פשוטים, חלקם יקרים וחלקם זולים. הוא הזמין את התלמידים שלו לבוא ולמזוג בעצמם את השוקולד. בזמן שלכל אחד מהם היה ספל של שוקולד חם בידו, הפרופסור שיתף אותם במחשבותיו. "שימו לב לכך שכל הספלים היוקרתיים, כל הספלים שנראים טוב, נלקחו, בעוד הזולים והפשוטים למראה נשארו מונחים לצד הקערה. זה נורמלי שתרצו את הטוב ביותר עבורכם, אבל זה המקור של כל הלחץ והצרות שלכם. הספל ממנו אתם שותים לא מוסיף דבר לאיכות של השוקולד שבתוכו. ברוב המקרים הוא סתם יותר יקר ולפעמים אף מסתיר את המשקה שבתוכו. מה שכל אחד מכם רצה באמת, זה כוס שוקולד חם. אתם לא רציתם את הספל... אבל במודע לקחתם את הספלים היוקרתיים. ובתוך שניות, התחלתם לפזול זה אל כוסו של האחר. כעת, חברים, בבקשה חשבו על זה כך: החיים הם השוקולד החם. העבודה שלכם, הכסף והמעמד החברתי הם הספלים. הם רק כלים להחזיק ולשמר את החיים. הספל לא מגדיר את חייכם ולא משנה את איכותם. לפעמים, בגלל שאנחנו מתרכזים רק בספל, אנחנו לא נהנים מהשוקולד החם שקיבלנו במתנה. תמיד זכרו את זה... אנחנו מקבלים את השוקולד החם, ועלינו לבחור את הספל. האנשים השמחים הם אלה שאין להם הכל. הם פשוט מוציאים את המירב ממה שיש להם". מוסר השכל: האנשים העשירים הם לא אלה שיש להם הכי הרבה, הם אלה שיודעים להסתפק במועט. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/