‏הצגת רשומות עם תוויות עיניים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עיניים. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 3 ביוני 2018

אמרי שפר כ"א סיון ה'תשע"ח



אם תתעלם מהעובדות, זה לא ישנה את העובדות. (שמואל אייזיקוביץ)
     את הברכה "אשר נתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו" פירש תורת אמת היא התורה, וחיי עולם הם מדעים ודרך ארץ של העולם הזה. קודם תורה ואחר כך מדע הוא ראה את החכמות כמסייעות להבנת התורה. בדרשתו בפרשבורג ב-1811 אמר "כי כל החכמות הם רוקחות לתורה, והמה פתחים ושערים לה." (החכם סופר)
     בשעה שרשב"י היה מבקר ב 'חיידר' היה אומר 'אלך ואקבל פני השכינה', ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה!


     כתוב בזוהר, שפניו של אדם דומים למנורה, 6 קנים הם כנגד: 2 אוזניים, 2 עיניים, 2 נחירי האף, והפה הוא העיקר "פני המנורה", צריך לקדש את כל אלו, ואז יאיר בתורה בהצלחה גדולה, וזהו שכתוב "אל מול פני המנורה יאירו".
אהבת ישראל אמיתית  )פניני פרשת השבוע(
     חנות המכולת הקטנה בשכונת שערי חסד, הייתה חנות מכולת קטנה, כמו של פעם. חדר קטן המכיל מוצרי יסוד, חלב טרי המגיע מדי בוקר, כמה לחמים ולחמניות חמות. בעל המכולת ורעייתו, למרות שכבר היו באים בימים, שימשו, כמנהל חשבונות חנווני ומסדר הדפים, בעת ובעונה אחת...
     ביום מן הימים, הגיע זמנו של בעל המכולת להיקרא לישיבה של מעלה, והוא הותיר את רעייתו הקשישה. כשהיא מודאגת בעיקר משאלה אחת: מי יעזור לה לשאת את ארגזי החלב הכבדים ממקום הנחתם על המדרכה אל תוך החנות. להפתעתה, הבעיה נפתרה עוד טרם נוצרה, והיא הבחינה כי החלב מונח מדי בוקר בפתח החנות, ובליבה החמיאה למחלק החלב על ההתחשבות וההבנה...  בסוף החודש, כשהגיע מחלק החלב לגבות את שכרו, הודתה לו בחום על ההתחשבות והמאמץ אלא שמחלק החלב משך בכתפיו, ולא הבין על מה מדובר. 'סליחה' – אמר במבוכת מה, 'אך אני מניח את החלב באותו מקום, כבר 28 שנים. גם בחודש האחרון המשכתי להניח את החלב במקומו המרוחק על המדרכה, כך שהתודה – אינה שלי!'  התפלאה האלמנה מאוד, ולמחרת היום השכימה קום, ונעמדה בשעה חמש בבוקר בפינה מרוחקת מהחנות,לראות מיהו הזר המשכים קום, ובא לגרור את ארגזי החלב מפינת המדרכה אל פתח החנות. עמדה מרחוק והשקיפה, ולפתע הבחינה ביהודי מבוגר ושפוף קמעא המתקרב למקום, מביט כה וכה לוודא שאיש אינו רואהו, ומתחיל לשאת את ארגזי החלב מהמדרכה אל דלת החנות...  כשסיים את מלאכתו, התקרבה אליו, ובפה פעור מתדהמה גילתה כי מדובר בלא אחר מגדול הדור והדרו: הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל היא נפעמה ונדהמה, ובקושי הצליחה להוציא הגה. 'כבוד הרב! תודה! אבל למה? למה הרב כה מטריח עצמו מדי בוקר לשאת את ארגזי החלב הכבדים?!' חייך רבי שלמה זלמן כמי ש 'נתפס בקלקלתו',והשיב כמתנצל: 'מה זאת אומרת למה? הלוא בעלך נפטר, ומי יישא עתה את ארגזי החלב מהמדרכה אל פתח החנות?' – אמר, נשא רגליו ונמלט מהזירה ... כי ככל שאדם גדול יותר, המבט שלו על זולתו מתרחב, הוא מסוגל להיות יותר אכפתי, יותר דואג, יותר מודע לרגשות ולצרכים של הזולת.
     הבה נאמץ דרך זו להביט במבט רחב יותר על הזולת, לחשוב מה מכאיב לו ומה מציק לו, מה מטריד את מנוחתו ומה מעיב עליו, כדי שנזכה לסייע לו בזמן אמת ולהביע בכך אהבת ישראל אמיתית!





החוויה היהודית



יום ראשון, 26 בפברואר 2017

אמרי שפר א' אדר ה'תשע"ז



אם כסף תלווה את עמי את העני עמך (כב, כד), כ"ק אדמו"ר ה"ישועות משה מויז'ניץ זיע"א שכאשר האדם נותן כסף ועוזר לזולת, עליו להעמיד עצמו במקום העני, ולחשוב כמה היה רוצה שרעהו בעל היכולת יבוא לעזרתו, וכמה עליו להיות מאושר ולתת שבח להשי"ת על שלא הוא נזקק לעזרה כי אם בעל היכולת הוא לעזור, ומתוך התבוננות זו יעזור ויסייע לזולת.
     אמרו חז"ל המלווה לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר 'אז תקרא ו ד'יענה' (יבמות סג, א). פירש הרה"ק רבי מענדלי מרימנוב זצ"ל הכוונה בשעת דחקו בשעה שגם לך המצב דחוק וקשה, עם כל זה הנך מתאמץ להלוות לעני, עליך הכתוב אומר כנ"ל.
    ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ו'חייב א'דם ה'ודיה ל'ד', ה'כל מ'ה ש'עושה י' פ'שוט ט'וב מ'אוד, הנה זה אשר תשים לפניהם, שכל יהודי שידע נאמנה שהכל לטובה.
     וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום (בראשית ו, ה), רק בגימטריא יצר, היצר עובד על הבן אדם שיראה רק הצד השלילי, ובזה מכניס בו שרע כל היום אפילו שהכל טוב לו יש לו עיניים שיניים ידיים רגליים, וכו' וכו' אבל הוא נעמד על ה"רק" וזה מביא לו את המרירות ואין לו כלום בחיים כי חסר לו "רק"....
כי האדם עץ השדה. (דברים טובים – בשלח)
     הרחוב כולו היה טבול בירק מלבלב , הפרחים שצמחו מן הגינות, עצי הנוי וערוגות הירקות שבחצרות הבתים השרו במקום אווירה כפרית ותחושת רוגע ושלווה. ליאו הביט שוב ושוב סביבו והרגיש את התסכול שבליבו עולה מחדש. ביתו היה בית מטופח נאה ויפהפה. אלא שדבר אחד היה חסר לו: גינה. גינה מטופחת ומלבלבת כמו אלו שצמחו אצל השכנים שלו מהרחוב השכן שמולו למשל, גידל בחצרו פרחים נפלאים, שהדיפו ריח משכר בכל הסביבה. ואחיו, שהתגורר במרחק שני בתים ממנו, גידל ערוגות ירק מלאות בעגבניות, חסה מלפפונים ותפוחי אדמה. ורק אצל ליאו לא צמח מאומה.
     הגינה עמדה שוממה כמעט לחלוטין. לא שהיא הייתה ממש ריקה, אלא שצמח שם משהו שרק גרם לו לצרות צרורות עץ תפוחים עזוב, יבש ומכוער, שהצמיח פירות מצומקים וחמוצים. 'אוף, נמאס לי ממנו כבר!' היה ליאו מתלונן באוזני ידידיו: 'בשביל מה אני צריך את העץ המכוער הזה בחצר שלי? הוא עושה לי רק לכלוך ובלאגן!' 'אז תסלק אותו מהחצר!' - הגיב השכן באדישות. 'תעיף אותו כמה שיותר מהר!' התרה האח באיום, 'עוד העץ הזה יהרוס לך את הגינה יום אחד! לך תקנה זרעים, ותקים לך גינה. כעת החצר תישאר ריקה. תשתול שם מה שאתה רוצה!' 'באמת רעיון נהדר' צהל ליאו. 'תמיד חלמתי שתצמח לי גינה יפה, אבל אני בן אדם בלי מזל, לא צומחת לי שום גינה!'. 'מזל?' התפלא השכן. 'גינה, זה לא עניין של מזל. הכול תלוי האם תטפל בצמחים כראוי ותשקיע בהם, את הגינה צריך להשקות ולזבל ולטפח, כל יום!' על פניו עלה חיוך רחב והוא החל לשקוע במחשבות.
     'מה כדאי לי לשתול בגינה?'  התעניין ליאו. 'פרחים!' יעץ השכן: 'גינת פרחים זהו הדבר היפה ביותר'. 'ירקות' חלק עליו האח, וזעם על הצעת השכן. ' גינת ירק תעזור לך להביא אוכל הביתה!' ליאו התלבט ולא ידע מה להחליט. לאחר מחשבה, החליט שעליו לשתול גם פרחים וגם ירקות, כדי לרצות את כולם. אבל קודם לכן, היה עליו להיפטר מן העץ שבחצר. הוא ניגש אל העץ ופנה אליו בנימוס: 'סליחה, אולי אתה יכול לזוז קצת? אני רוצה לשתול כאן גינה'. אבל העץ לא זז ממקומו. 'סליחה!' אמר ליאו הפעם קצת פחות בנימוס וקצת יותר בתקיפות. 'אולי תזוז קצת הצידה? אני רוצה לשתול כאן גינה!' אבל גם כעת העץ לא טרח להגיב לדברים. 'נו, זוז כבר' רקע ליאו ברגלו בכעס. ' אתה לא שומע? אני רוצה לשתול כאן גינה!'. העץ המשיך לעמוד, ענפיו זעו ברוח כשהם פוטרים את בקשתו של ליאו במשיכת כתף, ליאו רתח מכעס. הוא רץ אל המחסן וחזר אל החצר כשבידיו גרזן ענק. אך כשהלם בעץ בכל כוחו – נשבר הגרזן לשניים. את זאת כבר לא יכל ליאו לסבול, הוא בעט בעץ, זרק לעברו אבנים, וניסה שוב ושוב לדחוף אותו ממקומו. הוא אפילו הלם בו באגרופים, עד שאחת המהלומות שיתקה לו את היד. אבל עדיין, העץ לא זז ממקומו ולו במילימטר. 'אני עוד אראה לך!' צווח ליאו בדמעות זעם. 'אני אראה לך מה זה להפריע לי! זו החצר שלי, ואני אשתול כאן גינה, אתה עוד תראה!'
     הוא מיהר אל חנות השתילים ורכש שתילים של ירקות ופרחים, ושתל אותם מסביב לעץ וסידר ערוגות קטנות של פרחים וירקות במשך הזמן הפך ליאו לגנן חרוץ, הרצון ללמד לקח את העץ הסורר, גרם לו להשקות מדי יום את השתילים, לעקור את העשבים השוטים, לעדור סביבם, ולגרוף בין השתילים הקטנים שבערוגות. 'איזו גינה נהדרת יכלה להיות לי אילו לא צמח שם, בדיוק באמצע העץ המכוער...' חשב ליאו לעצמו. הוא כל כך שנא את העץ, שאפילו לא שם לב לשינוי שחל בו. מרגע שנשתלה הגינה, החל להתחולל בעץ שינוי הוא החל לשתות מהמים שזרמו סביבו. הוא החל לזקוף את קומתו. ענפיו הצמיחו עלים והחלו להתכסות בתפוחים מתוקים ואדומי לחיים.
     באחד הימים, בדיוק כשליאו יצא אל הגינה והתכונן להשקות את הפרחים, שמע לפתע קול נרגש: 'ליאו תראה, תראה איזה יופי!'. הוא הסתובב וראה את השכן מצביע בהתרגשות אל תוך חצרו: 'כל הכבוד לךאיך הצלחת לגדל דבר יפה שכזה?' קרא בהתפעלות. 'אתה מתכוון לערוגת הפרחים?' שאל ליאו בגאווה. 'או אולי לערוגת הירקות?' הוא עצר ממלאכת ההשקיה והביט בערוגות הפרחים בגאווה. 'לא הפרחים, העץ!' קרא השכן: ' אני מתכוון לעץ היפה ששתלת במקום ההוא, המכוער שצמח שם פעם! לא שמתי לב ששתלת כאן עץ חדש הפירות שלו נראים כל כך מתוקים! אפשר לטעום אחד?'  ליאו הביט בו בתדהמה, הוא הסתובב לעבר העץ. ואז שם לב לשינוי שהתחולל בו. הוא ניגש אל העץ, קטף לראשונה בחייו שלושה תפוחים אדומים מן העץ שבחצרו והושיט שניים מהם לשכן. 'המממ, כמה טעים!' ציין השכן וניגב את שפמו. 'אני רואה שהשקעת בעץ החדש! התפוחים הללו ממש מעולים!' ' אתה בטוח?' שאל ליאו בחשש. 'בבקשה. תטעם בעצמך!'  הושיט לו השכן תפוח אחד 'אתה יכול להתגאות בעץ נפלא ומרשים שכזה!' אבל ליאו לא התגאה בכלום, הוא היה מבולבל. הוא הביט בחשדנות בעץ הזקן, המצומק והמכוער שצמח בדיוק באמצע הגינה שלו, ושם פתאום לב שהעץ מלבלב, רענן, עליו ירוקים ותפוחים יפהפיים מחייכים מבין העלים. השכן לעס בתיאבון את התפוח וגם ליאו נגס מן התפוחים, ותמה: 'מאין הגיע לכאן העץ המקסים הזה? ולאן נעלם העץ המכוער, הזקן? אולי מישהו החליף לי את העץ שבחצר?' 'סליחה שהעלבתי אותך!' אמר ליאו בדמעות. 'לא חשבתי שאתה מסוגל עוד להצמיח פירות נאים שכאלו, אני מבקש סליחה!'. אבל העץ לא ענה, הוא רק המשיך לעמוד במקומו וענפיו נעו עם הרוח וחשפו את הפירות הבשלים והיפהפיים שעל הענפים...
     חז'ל למדו אותנו 'כי האדם עץ השדה' האדם נמשל לעץ, מכיוון שבכל מצב נתון הוא יכול להתגבר על המשבר, על הכאב, ולצמוח מחדש. ט'ו בשבט מלמד אותנו את יכולותיו המופלאות של העץ, כדי שנביט בו, נלמד מפריחתו המחודשת וניישם זאת בעצמנו בכל מהלך החיים.


החוויה היהודית






יום חמישי, 16 ביוני 2016

נקודה שבועית, פרשת השבוע "בהעלותך" ה'תשע"ו




לאחר הכנות רבות מוכנים בני ישראל לצאת למסע הגדול שלהם במדבר אל עבר ארץ ישראל, והם מתכוננים להם על פי תבנית המסע של השבטים שתהיה בדרך הארוכה.
רגע לפני היציאה מנהל משה רבנו שיחה עם חותנו יתרו ופונה אליו בבקשה מיוחדת: "...נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה איתנו והטבנו לך כי ה' דיבר טוב על ישראל" - יתרו מקבל פניה אישית להמשיך במסע יחד עם בני ישראל, אך יתרו לא נענה לקריאה הזאת ועונה עליה בשלילה, ודווקא כהן מדיין, שראה את נפלאות ה' ביציאת בני ישראל ממצרים ונטש את עמו לטובת עם ישראל על מנת להיות עם חותנו ומשפחתו רוצה דווקא עכשיו לשוב חזרה אל ארץ מולדתו וביתו: "לא אלך, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך".
אולם משה ממשיך להתעקש וממשיך לבקש: "אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעיניים" - משה מראה שהוא זקוק ליתרו כיועץ מיוחד בעל מבט אחר על ישראל מהצד עם הסתכלות אחרת,כפי שכתוב במשרש ילקוט שמעוני: "כל דבר ודבר, שנתעלם מעינינו,תהא מאיר עינינו בהן" - משה מצפה ורוצה שיתרו ישמש כזוג עיניים חיצוניות על ישראל ומעשיהם.
אך מדוע צריך משה זוג עיניים נוספות של יתרו?
ר' יוסף חיים בספרו הבן איש חי מסביר שליתרו הייתה תכונה ומעלה שהייתה חייבת להיות נגד עיניהם של ישראל בכל המסעות. זו מעלה שהייתה דווקא ליתרו ולא הייתה לאף אדם מישראל. זה מבט שהיה רק ליתרו גם אם היה כזה שהלך נגד הזרם של ישראל.
משה מסביר ליתרו דברים חשובים ביותר לגביו, שהם כעם זקוקים לו מפני שהוא מהווה סמל להתגברות על קשיים וליכולת להתמודד איתם וכעת כאשר עם ישראל מתחיל את הליכתו במדבר הקשה הוא עלול להישאב למרירות ואולי יגרמו לכך שיירתע מהמשך הדרך, והנה דווקא בנקודה הזאת מבקש משה מיתרו שישמש לעם ישראל להיות "עיניים".  שעם ישראל יוכל לשאוב ממנו כוחות בשעות הקשות מפני שדווקא הוא יתרו הגיע והצטרף לעם ישראל במדבר בגלל הכרת הטוב ומרצונו החופשי למרות המעמד המיוחד שיש לו בארצו.
משה מבקש מיתרו שיהווה אור בעיניים לעם ישראל!

שבת שלום ומבורך!
תודות : לצחי מיכאלי


חוויית השבוע שלי
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
תבנית,מסע,שבטים,יתרו,מדיין,עיניים,הסתכלות,מצפה,נגד הזרם,להתמודד,מרירות,




יום ראשון, 25 בינואר 2015

אמרי שפר ו' שבט ה'תשע"ה

"דבר אל בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירות" (יד, ב) - משה נצטווה לדבר אל בני ישראל לעשות תשובה, "וישובו". ועיקרה של התשובה לעשות חניה על יד הפה, שלא לתת לפה יותר מדי חירות. (ר' משה מקוברין) ה' ילחם לכם ואתם תחרישון (יד.יד). הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע היה אומר: אמנם ה' הוא הנותן לחם לכל בשר (ילחם מלשון לחם), אולם ואתם תחרישון! – עליכם לעשות השתדלות – לעבוד ולחרוש... 'והגדת לבנך'' (יג ח) רומז הכתוב, שאם יאמר את ההגדה, דהיינו סיפור יציאת מצרים – יזכהו ה' שיגיד לבנו. (אור החיים הקדוש) יש כלל בחיים: מי שמזמין פיצה מקבל פיצה!!!! ומי שמזמין עיניים... ... ... מה הוא מקבל??? עיניים!!!! הכנסת אורחים בהידור (סיפורי צדיקים, גליון 139) תלמידים שהו בבית הגה"צ רבי איסר זלמן מלצר זיע"א, הסתכל אחד מהם מהחלון ונדמה היה לו כי מרן הגה"ק מבריסק זיע"א עולה במדרגות הבית. הזדרז התלמיד והכריז: רבינו, הרב מבריסק עולה עתה לבית. מיד נחפז ר' איסר זלמן, וילבש לכבוד האורח את מעיל השבת שלו, ויצא במרוצה אל המדרגות כדי להקביל פניו, עד מהרה הוברר כי טעות נפלה כאן, האיש היה אדם פשוט שבמראהו החיצוני דמה לרב מבריסק, אולם התלהבותו של ר' איסר זלמן לא פגה, ולא חלפה יראת הכבוד לכבוד האורח הגדול, הוא המשיך להתנהג כאילו הרב מבריסק הוא אורחו, הכניסו בכבוד גדול לביתו, הושיבו בראש השולחן ושאל ממנו ברגשי הכנעה וכבוד, במה אוכל לכבד את האורח החשוב? אולי יטול ידיו לסעודה, ואם לא באיזו שתיה נכבדה, האורח נדהם והתנצל, חלילה לו לרבינו לטרוח בשבילי, מטרת ביקורי היא לבקש המלצה מאת מעלת כבוד תורתו, מאחר שעומד אני לנסוע בקרוב לחוץ לארץ כדי להשיג כספים להשיא את בתי. תיכף ומיד ובכל יראת הכבוד, נטל ר'איסר זלמן גליון, נייר ועט, וערך מכתב חם ונלהב למען האיש. כאשר עזב היהודי את הבית, עמד ר' איסר זלמן ללוותו וירד עמו את כל מדרגות ביתו עד לרחוב. כשחזר שאלוהו בני ביתו ותלמידיו בתמיהה רבתי: "כל כך למה?" השיבם ר' איסר זלמן, באמת מצות הכנסת אורחים מצוה גדולה היא, מצות כיבוד אדם מישראל יקרה וחשובה עד מאד, עד שמן הצדק היה להתנהג עם כל אדם מישראל יהיה מי שיהיה כמו עם תלמיד חכם מופלג, כדרך שכיבד אברהם אבינו את אורחיו המלאכים בעת שחשבם לערביים, אלא מאי המשיך ר' איסר זלמן ואמר, בעוונותינו הרבים נעשו המצוות מזולזלות בעינינו, ומתוך כך באים אנו לידי הפליה בין יהודי אחד למשנהו, אולם עכשיו כאשר סיבבה ההשגחה העליונה והתכוננתי לקבל את פני גאון הדור ולחלוק לו כבוד מלכים, האם עלי לחדול מן הכוונה הטהורה לקיים מצוות הכנסת אורחים בכל ההידורים לאחר שנתבררה הטעות? האם עלי להפסיד את המעשה הטוב והראוי אך ורק משום שהאורח הינו יהודי פשוט? זאת ועוד, מי יאמר שהוא אכן אדם פשוט, האם יודעים אנו להעריך כדבעי אדם מישראל. לבסוף הפטיר ואמר אם קצבו משמים ליהודי זה כבוד במידה גדושה כמו שמגיע לרב מבריסק הרי בהכרח שסוף הכבוד הזה לבוא אליו. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/