“אנחנו בידיו של הקב“ה, והוא יעשה בנו כרצונו, בין אם נפחד בין אם לא נפחד - לכן, אין מקום לפחד, הפחד לא יועיל כלום...“ (שמש ינון)
הּמֹוִציא ֶאְתֶכם ִמַתַחת ִסְבלֹות ִמְצַרִים - הגלות הקשה ביותר היא שמתרגלים לסבול את הגלות ועול הגוים ואין רוצים גאולה, לכן אמר, מזה שאתם יכולים לסבול את הגלות. (שיח שרפי קודש בשם רבי העניך מאלכסנדר)
ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה. בעולם הזה אי אפשר לדעת אם עשה המצוות והעבודת ה' כראוי, עד שיבוא לעולם הבא לתת דין וחשבון, וזה פירוש עד בואנו שמה דהיינו לעולם הבא (חידושי הרי"ם)
והגדת לבנך (יג ח) - מדוע אומר הפסוק ''והגדת לבנך'' לשון יחיד, ולא ''והגדת לבניך? כדי ללמדנו שצריך האב להסביר לכל בן ובן באופן פרטי, לפי שכלו ורמתו את עניין יציאת מצרים... (תורת הפרשה, שמות)
יש אנשים הגורמים אושר באשר ילכו, אחרים - כאשר ילכו
הכל תלוי ברצון (קול ברמה גיליון 166)
הג"ר בן ציון לופס זצ"ל באחד מספריו כתב: מעשה במנהל בנק "חילוני", שבאחד הימים התעוררו בקרבו רשפי תשובה. והחליט לחזור בתשובה ולהיות יהודי כשר. קם בבוקר והניח תפילין בבית, התפלל, בירך על כל דבר לפני ואחרי שאכל, והלך לבנק כהרגלו. ישב על כיסאו המרופד, הפקידים הגישו לו כוס קפה ועוגה כדרכם בכל יום והנה נקלע למבוכה: מצד אחד איננו יכול לטעום מאומה ללא ברכה, ומצד שני אינו חבוש כובע בראשו ואיך יברך? ואם יחבוש כובע יהתלו בו, "מה? נהיית חסיד?!" וגם להימנע מלאכול ולשתות לא יכל.
בעוד שהוא מנסה להרגיז יצר טוב על יצר הרע, נכנס לבנק העשיר הגדול שבעיר ובידו שקית מלאה מטבעות זהב, לפתע נקרעה השקית וכל המטבעות התפזרו. תיכף הורה מנהל הבנק לנעול את הדלתות והעשיר והפקידים החלו באיסוף המטבעות, העשיר השתטח על הרצפה, נכנס מתחת לשולחנות והספסלים וחיפש במרץ, ולא חס על בגדיו היקרים שהתאבקו והתקמטו, ולא על ביזוי כבודו ומעמדו, וגם הפקידים לא צחקו ממנו כלל אלא אדרבה הצטערו ממה שקרה לו וקיוו שימצאו את הכל.
מנהל הבנק התבונן בכל המחזה שניגלה לעיניו והרהר בלבו: מדוע לא צוחקים מהעשיר המוכן לבזות את עצמו כ"כ בשביל כסף. אלא היות ובעיניהם יש ערך גדול לכסף, ומה עוד למטבעות זהב, לכן מבינים שאין ממה להתבייש. ואני, שרוצה לברך, וכי זה פחות ממטבעות זהב, א"כ למה אתבייש? החליט לחבוש כובע ולברך, ואף אם זה יעורר תמיהה אצל הרואים, ויתכן שאפילו יפלטו כמה מילים, זה יהיה רק יום או יומיים, אבל אח"כ יתרגלו לזה, וישלימו עם זה. וכך עשה. ל קח את העוגה והקפה, בירך בקול רם ברכה ראשונה ואחרונה, וכולם עמדו ותמהו מה קרה לו. עברו יום יומיים, ירדה התמיהה ונכנס הדבר לשגרה.
בעצם זו בחינתו של האדם עד כמה רצונותיו ומאווייו להתקדם בתחום הרוחני אכן מחזיקות מעמד, היכן שאיפותיו ומדוע החלטותיו להתקדם ולשוב בתשובה לא באות לידי הגשמה, הבחינה היא מה מעורר אותו באמת, איזו נקודת אור החלה לדלוק בו. כאשר הדברים יגיעו מתוך פנימיות הנפש, מתוך אהבת הבורא ומתוך קבלה והחלטה שאני משנה דרכי כדי להתעלות ולעבוד את ה', מתוך התעוררות עצמית של האדם היא תוכל להחזיק מעמד.
http://h-y.xwx.co.il/
