‏הצגת רשומות עם תוויות עדה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עדה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 16 ביוני 2015

אמרי שפר ל' סיון ה'תשע"ה



הגרוע שבעניות, שהעני מאמין שהעשירות תוציא אותו ממצוקותיו. [רבי יששכר דב בארון]




     הרה"ק רבי אהרון מקרלין אומר: "לא תעשה לך פסל" (שמות כ,ד) - אל תעשה עצמך פוסל דעותיהם של אחרים.




     הרה"ק רבי מיכל מזלוטשוב אומר: מי שאינו מרגיש בצערו של חברו, בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.




"     ויקהל עליהם קרח את כל העדה..." )ט"ז, י"ט( לדבר מצווה לא קל לאסוף את כל הציבור, אבל לדבר מחלוקת – "כל העדה". (מטה אהרן)



חזן לימים נוראים

     בבית מדרשו של רבה של ירושלים הגאון האדיר רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל אירע,  שבחודש אלול שבק חיים לכל חי בפתע פתאום הבעל תפילה הקבוע של ימים נוראים,  ומיד התכנסו ראשי ופרנסי הקהל בביתו של המרא דאתרא לטכס עצה בדבר מינוי של חזן אחר לימים הנוראים,  אמר להם רבי יוסף חיים, היו רגועים, אני אטפל בעניין זה ואסדר הכול על צד היותר טוב.

     שעברו כמה ימים והגבאים לא שמעו עדיין מי יהיה השליח ציבור בימים הנוראים,  ניגשו שוב לרבי יוסף חיים ושאלו אם יש כבר חזן אחר,  כי צריכים לנסות את המועמדים לראות מי מתאים יותר לתפקיד , אמר להם רבי יוסף חיים : הלא אמרתי לכם כבר שאני מטפל בעניין זה , היו רגועים. כשהתקרב ובא ראש השנה,  ניגשו שוב ושאלו מה יהיה , ושוב השיב להם הרב שהכול יהיה בסדר גמור והוא מטפל בזה.  בראש השנה עצמו עדיין לא ידעו הגבאים מי נבחר להיות החזן,  ושאלו את רבי יוסף חיים על כך,  אך שוב,  הוא אמר להם שהכול יהיה בסדר.

     רגעים אחדים בטרם התחילו לתקוע בשופר,  ניגש רבי יוסף חיים לבנו של החזן שנפטר,  ואמר לו:  אתה תהיה החזן במקום אביך ותיגש לתפילת מוסף של ראש השנה...  בנו של החזן החוויר מאוד,  ושאל את הרב : אני ?? הרי לא הכנתי את עצמי בכלל להתפלל! השיב לו הרב:  על זה אינני דואג,  אינך צריך להכין את עצמך,  הלא שנים רבות שמעת את אביך מתפלל – תמשיך להתפלל בנוסח אותה התפלל אביך והכל על מקומו יבוא בשלום...  ומיד התחיל הרב לומר את הפיוטים ולהכין את עצמו לתקיעת שופר , ואח"כ ניגשו מיד לתפילת מוסף כשהחזן הוא באמת אותו הבן של הנפטר.

     בסיום התפילה הייתה בית הכנסת כמרקחה,  כולם ניגשו לרב בתימהון:  באמת החזן התפלל מאוד יפה , כאביו,  אמנם הלא הוא עוד באמצע השלושים,  ובשו"ע מבואר שאבל אסור לו להתפלל לפני העמוד בראש השנה,  ולמה א"כ התפלל בנו של הנפטר. השיב להם הרב : הלא בשו"ע כתוב עוד דבר , הלא מבואר בשו"ע שבדליכא אחר שיתפלל מותר לו לאבל להתפלל , ולכן היה האבל רשאי להתפלל.  שאלוהו הגבאים:  והלא ישנם עוד אנשים שיכולים להתפלל , ולמה אומר הרב שאין אחר שיוכל להתפלל. אמר להם הרב במתק שפתיו:  הלא אתם יודעים שבעזרת נשים נמצאת גם האלמנה של החזן שנפטר , תארו לעצמכם את הרגשתה וצערה כשתשמע שבמקום בעלה החזן שהתפלל לפני העמוד כ"כ הרבה שנים,  מתפלל עכשיו אדם אחר – הלא אין לשער את עוצמת היגון והאנחה שתהיה מנת חלקה – ולכן החלטתי שבנו של הנפטר יתפלל,  כך שכשתשמע שבנה ממשיך להתפלל לא תצטער כ"כ כמו שהייתה שומעת אדם אחר מתפלל, ויהיה לה זה לחיזוק גדול – ובכהאי גוונא זה מיקרי דליכא אחר, כי אין אחר כבנו של הנפטר שיוכל לרפא את שברון לבה של האלמנה כדי שלא תצטער,  ובדליכא אחר הלא נפסק בשו"ע שמותר לו לאבל להתפלל...


     ואח"כ המשיך הרב ואמר:  ומה שלא אמרתי לכם את החלטתי קודם ראש השנה, זאת הוא משום שאז הייתם מתווכחים אתי על כך, ולכן הייתי כמחריש עד תקיעת שופר, שאז כבר לא תוכלו לעשות כלום בנידון...



   חוויית השבוע שלי



יום שלישי, 15 ביולי 2014

בזכות מה נעצרה המגיפה

"פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן..." (במדבר כ"ה/יא'). על פסוק זה נאמר במדרש: "אמר הקב"ה: בדין הוא שייטול שכרו" (במדבר רבה, כ"א/ו'). דברי המדרש מעוררים תמיהה - מדוע מגיע לו שכר בדין? להבהרת דברי המדרש עלינו לחזור לסוף הפרשה הקודמת, שם נאמר: "וירא פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, ויקום מתוך העדה וייקח רומח בידו...וידקור את שניהם...ותיעצר המגיפה..." (במדבר כ"ה/ז'-ח'). מתעוררת שאלה: מדוע מזכירה התורה את שושלת היוחסין של פינחס, עד אהרון הכהן? האם לא היה די לומר "פינחס בן אלעזר הכהן"? בנוסף, מהי הלשון "ויקום מתוך העדה", הלוא ברור שהוא הגיע ממקום כלשהוא, זה נראה ארוך ומיותר. אם כן, מהי האריכות הזו? ההסבר לכך הוא: התורה משבחת את מעשהו של פינחס ואת גודל מסירות נפשו בכך שהוא בתנופת חרב אחת הרג שני אנשים חוטאים ונשא אותם על חרבו לעיני העם, כפי שמתאר התלמוד (במסכת סנהדרין פ"ב/ב'). תיאור זה של התורה מעיד כביכול על פינחס שהינו גיבור חיל, בעל כוח גופני רב ויוצר רושם שפינחס כביכול ניצל את כוחו הגופני כדי להרוג באכזריות את שני החוטאים. אך, לא כך הוא, התורה מדגישה שפינחס הינו "בן אלעזר בן אהרון הכהן". אבות אבותיו של פינחס לא עסקו במלחמות, אלא בדברים רוחניים, כן גם פינחס. אבל בכל זאת אולי פינחס היה גיבור בזכות עצמו? על כך אומרת תורה "ויקום מתוך העדה" - פינחס היה אחד מחכמי הסנהדרין שעליהם נאמר: "ושפטו העדה", "והצילו העדה". פינחס עסק בדברים שברוח ולא בכוח, הוא קם מתוך עיסוקו בענייני הרוח בעדה, כדי לעשות מעשה שבזכותו נפסקה המגיפה. מכאן אנו למדים שמעשהו של פינחס נבע מרובד פנימי של קדושה שבערה בקרבו ואפשרה לו לפעול באופן שונה מהרגליו ויכולתו הפיזיים. כעת מובנים דברי המדרש: "בדין הוא שייטול את שכרו". כי לפי הייחוס של פינחס לאבות אבותיו, הוא היה רחוק מעיסוק בכלי מלחמה, ורק כדי לקדש שם שמים ברבים, אזר כוח על אנושי ועשה את מה שעשה, מגיע לו שכר על מעשה זה בדין ולא בחסד. דוד דרומר אתר אינטרנט: "חוויית השבוע שלי" http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/