אמרי שפר י"ח כסלו ה'תשע"ח

ובאמת מביא בבן איש חי בפרשת וישב "רמז יפה לחנוכה" מהתורה. כשנעיין בפסוקים הראשונים של חומש בראשית, נגלה כי המילה הכ"ה מהמילה בראשית היא המילה אור, וזהו רמז לחג האור = חנוכה, החל בכ"ה בכסלו. התורה היא מקור האנרגיה של עם ישראל לעמידה מול כל העומדים עלינו לכלותינו... וממילא בכוח כזה לא יתבטל חנוכה לעולם!

      והבור ריק אין בו מים. אומר רש"י אבל נחשים ועקרבים יש בו. "אין בו" ר"ת א'בל י'ש ב'ו נ'חשים ו'עקרבים .

      בחנוכה מדליקים 44 נרות עם השמש, וזה מרומז במלה "נחמד" נר חנוכה מ"ד נרות, ונחמד מרמז על כלל ישראל שהם נחמדים למעלה ונחמדים למטה .

      בעלי המוסר מפרשים שמים נמשלו לתורה, וזה הפירוש אין בו מים פירוש אם אין תורה באדם אלא ריק הוא, אז מיד באות המידות הרעות שנחשבות כנחשים ועקרבים .

זאלסט יא האבן -  הצדיק הרה"ח ר' דוד לייב שוורץ זצ"ל   ) מתוך "בחוזק יד "(

      המראה דלהלן לא היה חריג בנוף ליד בתי הכנסת בעיר :   כשיצא מבית הכנסת לאוויר הרחוב, פגש בשני יהודים ששוחחו ביניהם .   הושיט למולם יד זריזה ועיניים מבקשות. השניים השיבו בקרירות: "אין לי." "זאלסט יא האבן! שכן יהיה לך!" קרא בפסקנות לעומת הראשון, הוא לא הסתפק בכך, במקביל פנה לחברו, הרי גם לו מגיעה ברכה מכל הלב : "  זאלסט יא האבן!" – שכן יהיה לך  !"  לימים, יכלו לשמוע את אותו משפט "זאלסט יא האבן" מפיו של אוסף צדקות אחר, ולא היה לזה את אותו צליל. המילים היו זהות. המנגינה היתה שונה. זו הייתה מנגינת הלב של ר' דוד לייב שנעדרה מהמילים. לב, אי אפשר להעתיק. לב אי אפשר לחקות. זר לא יבין... את ה"כוונתי רק שליהודים יהיה טוב" אי אפשר לקנות בזול. ה'טוב לב' שהתבטא באמרה זו "זאלסט יא האבן" רוכשים רק בעמל רב .

      פעם כשאמר ליהו די שפטרו בלא כלום "זאלסט יא האבן", הגיב האיש כמתריס ב"צדקות": "אני רוצה שיהיה לי, אבל גם אז לא אתן לך ..."  ר' דוד לייב חייך, אהבת ישראל שבו הוסיפה נדבך נוסף, וזו השתלבה בפקחותו. "אני אמשיך להפציר, לנדנד, ואני מאחל לך שהשי"ת יעזור שיהיה לך הרבה כל כך, עד שכאשר תרצה להפטר ממני, תאמר לי – קח לך כמה שתרצה ולך לך ממני!"  ) מפי י'מ .(

      ישבנו סביב שולחן עגול באולמי 'אור יהושע'", סיפר בעל המעשה הרב י' מ' ק', "ר' דוד לייב התקרב לשולחן והושיט יד של שנורר.  ראשון הנוכחים הגיב "איך האב נישט – אין לי." ר' דוד לייב השיב,  כדרכו: "זאלסט יא האבן! שכן יהיה לך!" גם השני הפטיר: "אין לי." אף הוא זכה מר' דוד לייב לאותה ברכה – "שיהיה לך!" כך השלישי, הרביעי, החמישי, השישי והשביעי. כל יושבי השולחן השיבו "אין לנו" או שהגיבו בתנועת התנצלות שמתפרשת כך (והכוונה היא, בדרך כלל, אין לי בשבילך, אין לי למטרה זו). והוא העניק להם בחום את הברכה "שכן יהיה לך". כשהגיע אלי, הוצאתי ונתתי לו סכום הגון. הוא הזדרז להמטיר עלי ברכות לתורה,  ליראת שמים, ל חסידשקייט, לנחת וכו'. ר' דוד לייב המשיך לשולחן הסמוך,  בחריצות השמורה לאוספי מצוות, לאו דווקא לאוספי מטבעות. פסעתי אחריו, קרבתי אליו ושאלתי בנימה של טרוניה: ' ר' דוד לייב, כל יושבי השולחן לא נתנו לך כסף, דחו אותך בקש, ולהם הענקת ברכה לכסף – "זאלסט יא האבן". ואילו אני, שנתתי לך כסף, אותי לא בירכת בכסף, אלא ברוחניות... מה פשר הדבר?'  ר' דוד לD7יב חייך. והחיוך שלו, מי שזוכר, היה מלא וגדוש בחיוך זך, אך הפעם היה זה חיוך רווי רצינות במבט שופע טוב. לרגע שתק ואח"כ אמר: ' כשהתחלתי לאסוף כסף, אמר לי אחד מגדולי אוספי הצדקה בירושלים )הוא נקב בשמו): לכל 'בעל צדקה' שהולך לקבץ ממון מתלווה מלאך , וכשהנתבע לתת מגיב במילים "אין לי", המלאך עונה אחריו א-מ-ן... הבנת ? לכן אני מזדרז לברך 'זאלסט יא האבן'. זאת כדי שה 'אמן' יחול על ברכתי )או לפחות – גם על ברכתי(. אבל אתה לא היית זקוק לכך. הרי אתה נתת'..." )ראה מדרש רבה רות פ"ה: "אמר ר' אבון, העני הזה העומד על פתחך,  והקב"ה עומד על ימינו, אם נתת לו, זה שעומד על ימינו מברכך, ואם לאו הוא עתיד להיפרע מאותו האיש, שנאמר כי יעמוד לימין אביון" ציטוט המדרש ע"י הרב ב' לב(.  בעל המעשה ששמע את הדברים החל להסתפק האם מתלווה אליו מלאך או שמא זה הוא עצמו... 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ"ח סיון ה'תשע"ו

תהיה נחמד לילדים שלך. הם אלה שבוחרים לך את בית האבות.

     תהיו הסיבה לכך שמישהו מחייך היום.

     תודה לה' שאתה יכול להיות שמח.  היה שמח שאתה יכול להודות לה .'

     תורה בלי יראת שמים דומה לנברשת חשמלית בלי נורות, ולטלית קטן בלי ציצית .

הווה דן כל אדם לכף זכות (פניני עין חמד , גיליון 590)

     עד כמה עלינו לדון כל אדם לכף זכות - לא נוכל לתאר ולשער. לעיתים רבות אף כאשר רואים אנו - אם נחקור ונדרוש היטב, ייתכן מאוד , שנגלה , כי ראייתנו הייתה מוטעית.  על כן, עלינו להיזהר עד מאוד, לבל נשפוט את הזולת בטרם נחקור לעומק את הדברים, כפי שאירע גם בסיפור המופלא שלפנינו המעובד מתוך 'והסר כעס מליבך .'

     מסופר על אישה מבוגרת, שראתה יום אחד מחלון ביתה את ה 'אלטיזאכן'. (מדובר באדם הקונה מוצרים משומשים במחיר זניח ולמעשה על פי רוב משמש את הציבור 'להיפטר' ממוצרים ישנים , שאין להם צורך בהם, כאשר הוא בעצמו גם מבצע את פעולת הסחיבה והורדה במדרגות. במקור המונח מגיע משפה יידיש, כאשר המלה 'אלטע' משמעותה ישן ו'זאכן' פירושה דברים) . קראה לו אותה אישה, שיבוא ויעלה אל ביתה. כשנכנס לבית, הראתה לו ארונית מאוד יפה, שהיא רוצה למכור וכבר לא היה לה שימוש בה , וזמן מה היא חושבת להיפטר ממנה.  הוא התמקח למשך מספר דקות לגבי המחיר, ולאחר מכן הם הגיעו לעמק השווה. הוא הוציא מכיסו את הסכום הדרוש, שילם בעבור הארונית והחל לרדת עימה . לפתע האישה נזכרה , כי בארונית יש מגירה נסתרת ששם היא שמרה 50,000 ש"ח! שחסכה במשך שלושים שנה!  מה ניתן לעשות עכשיו? הרי ברור, שהאלטיזאכן לא יסכים להחזיר את הארונית לאחר שרכש ממנה. במר לה רצה מיד לשכנתה גב' . כ' כדי שתעזור לה. היא סיפרה לשכנה ואמרה לה, שאם היא תאמר משהו לקונה, הוא יברח עם הכסף... מה ניתן לעשות כדי להחזיר את הכסף ?! גב' . כ' אמרה לה חכי בביתך , יש לי רעיון ואני כבר חוזרת"... היא ירדה אל הערבי, פנתה אליו ואמרה לו: " תגיד לי בבקשה, הארונית הזו שיש לך על הרכב, האם קנית אותה מהאישה בקומה השנייה? ".  הוא השיב לה: "כן, יש איזו בעיה? ". והיא משיבה לו : "נראה לי שהאישה שממנה קנית את הארונית, היא תסבך אותך, היא באה אליי עכשיו כולה נסערת, אומרת שערבי בא וגנב ממנה ארונית!. " תבין, מדובר באישה מבוגרת שיש לה בעיה בזיכרון, יש לה בעיות נפשיות, היא לא יודעת מה היא עושה... היא עושה הרבה בלגן בשכונה, היא פשוט משובשת בדעתה והיא תתחיל עכשיו לצעוק ותזמין לך משטרה ותסבך אותך עד הסוף!" . "אני מציעה לך לא להתעסק איתה . לך ותחזיר לה את הארונית... ואם תרצה, אני אעלה איתך ואדאג שהיא תחזיר לך את הכסף" . לשמע דברים אלו, הוא נכנס ללחץ והסכים להחזיר בתנאי שהיא תבוא איתו ושהיא לא תאשימו בעוד עניינים נוספים"... הם עולים לביתה של האישה ושואלים אותה: " את מוכנה לקבל בחזרה? ". כמובן , היא הסכימה , והערבי קיבל את כספו בחזרה והלך לדרכו... האישה שמחה עד מאוד, ובירכה את השכנה בכל הברכות הכתובות בתורה...

למחרת בבוקר בשעה 8.00 נשמעת נקישה בדלת של אותה אישה מבוגרת. בפתח ניצבה גב' .ל מקומה ראשונה. היא מביטה ואומרת לה: "אפשר להיכנס? אני רוצה להגיד לך משהו, אפשר לשבת? מה שאני רוצה להגיד לך הוא לא בגדר לשון הרע...". " תקשיבי, אתמול שמעתי את גב' .כ, מדברת עלייך ואני לא יכולה , שלא להגיד לך את זה! זה לא לשון הרע, כי זה ממש לתועלת...".  היא מחייכת לך בפנים, אבל 'מאחורי הגב ' את לא יודעת מה היא אומרת עלייך... היא התחילה 'ללכלך ' עלייך שאת משוגעת, סנילית ושכל השכונה מכירה אותך , שאת עושה מעשים שלא ייעשו, מזמינה משטרה... את לא יודעת איזה דיבורים! ". "אני מצטערת , שהייתי צריכה לספר לך על כך. אל תיקחי את זה קשה, יש אנשים רעים, נחשים -דו פרצופיים ... אני מציעה לך לא להתקרב אליה! כך תוכלי להיזהר ממנה! ". חייכה האישה ואמרה לה: "נראה לי, שיש לך טעות נוראה ".! ענתה גב' .ל: "מה פתאום! שמעתי הכול במו אוזניי ! אין מקום לטעות!". והאישה המבוגרת עונה לה ": תירגעי בבקשה... אני אספר לך את כל מה שהתרחש"... וגב' .ל לאחר ששמעה את כל הסיפור הרגישה בושה כל כך גדולה, שהייתה עלולה להביא למחלוקת בין שכנות אוהבות ויקרות...

     אכן, גם בשעה, שאנו שומעים במו אוזנינו, ואף רואים במו עינינו דברים שלא יעשו, עדיין מחויבים אנו לבדוק, לבחון ולדרוש את הדברים לאשורם שלא, חלילה, יתגלה בדיעבד גודל הטעות, ואז - לא יהיה ניתן להחזיר את המצב הראשוני....

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/