‏הצגת רשומות עם תוויות מכונה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מכונה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 6 באוגוסט 2018

אמרי שפר כ"ה אב ה'תשע"ח



 אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך. 
    בגמרא (סנהדרין כט), מצינו שאדם קמצן מכונה "עכברא דשכיב אדינרי" (פירוש: עכבר ששוכב על דינרים). ההסבר למושג הוא: עכבר השוכב על קמח יש לו אוכל וגם משכב רך עכבר השוכב על לחם אמנם משכבו קשה, אבל לפחות יש לו אוכל. אולם עכבר השוכב על דינרים אין לו לא אוכל ולא משכב. וקמצן כזה שאינו נהנה מעושרו ואינו מהנה אחרים דומה לעכבר השוכב על דינרים. 
     ביום א' באלול מתחילים לומר לדוד ה' אורי עד שמחת תורה, על פי המדרש אורי זה ראש השנה וישעי זה יום הכיפורים, כי יצפנני בסוכו זה סוכות.
     והיה כי יביאך ה' אלוקיך אל הארץ... ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל (יא,כט). מדוע נכתבה המלה "ונתתה" עם האות ה' בסופה? תוספת ה' מראה על ברכה שניתנת בעין יפה, וכבר אמרו רבותינו: שהנותן מתנה לחברו – לעולם ייתן בעין יפה. לפיכך מתאים, שכאשר עוסקים בעניין הברכה על הר גרזים, ייכתב "ונתתה", רמז לעין יפה.
חנות ספרים )ברכי נפשי(
     לפנינו מעשה מופלא ממנו ניתן ללמוד שאדם המחליט להתהלך בתמימות עם בוראו, לעולם אינו מפסיד. תמיד ישלח לו הקב"ה את עזרו ממעל, ויוכיח לו שהתמימות וההליכה ביושר ובאמת, משתלמת, מצדיקה את עצמה. את הסיפור שמענו מהרב פינחס בסר שליט"א, שהעיד שכל הפרטים מדויקים.
     המעשה התרחש עם בעליה של חנות ספרים בעיר מסוימת. חנות זו הייתה שייכת לישיבה פלונית שהשכירה חנויות רבות. הנהלת הישיבה הקפידה לציין בחוזה השכירות את ייעודה המתוכנן של כל חנות שהושכרה. בחוזה שנחתם במקרה זה, צוין שהחנות מיועדת למכירת ספרי קודש, ומכשירי כתיבה החליט לעשות מעשה חנות נוספת הושכרה על ידי הישיבה לאדם אחר, וזו הייתה ממוקמת בצמוד לחנות הראשונה. ההסכם עם השוכר השני, כפי שצוין בחוזה, היה על מכירת כלי בית בלבד. לצורך העניין, נקרא לשוכר הראשון בשם ראובן, ולשני -  שמעון ראובן לא ניצל מעולם את זכותו למכור גם מכשירי כתיבה, הגם שהדבר צוין בחוזה, והסתפק במכירתם של ספרי קודש בלבד. שכנו, שמעון, שראה שראובן אינו מנצל את זכותו למכירת מכשירי כתיבה, החליט לעשות מעשה והכניס לחנותו מכשירי כתיבה, ומכרם ברווחים נאים. לפני תחילת שנת הלימודים קנה מלאי גדול של מכשירי כתיבה, והרוויח מכך סכומי כסף גדולים ראובן, לו הייתה שמורה הזכות למכירת מכשירי כתיבה, ראה את כל אשר נעשה, ושתק. הוא לא נהג בצרות עין, ולא מחה בשמעון על שלקח מאתו את הייעוד הזה שנכתב בחוזה השכירות שלו והנה, לאחר שראובן השיא כמה מילדיו, ונזקק לסכומי כסף גדולים, עלה בדעתו להיכנס לענף מכשירי הכתיבה, ולמוכרם. גם הוא רכש מלאי גדול, ו ההצליח דרכו, והיו לו רווחים מכובדים ביותר.
     והנה, בבוקר לא בהיר אחד, נכנס אליו שמעון, כולו קוצף וכועס, סר וזעף ובפיו טענה: 'השנה לא הצלחתי למכור את מכשירי הכתיבה שלי - בגללך'!...  שמעתם טיעון?! 'בשנים האחרונות, הוסיף שמעון, אני מרוויח כסף רב במכירת מכשירי הכתיבה, ועכשיו שגם אתה מוכר אותם, לא הצלחתי להגיע להישגים נאים'! - - -  הוא אינו מזכיר אף מילה על כך שהזכות למכירת מכשירי הכתיבה הייתה נתונה בעצם לשכנו הטוב, ראובן, שהתעסק כל השנים רק במכירת ספרי הקודש, וגילה רוחב לב נדיר בכך שלא מימש את זכותו בעניין מכשירי הכתיבה, ונתן את הזכות הזו לעמיתו. שמעון בא בטענות אל ראובן כיצד זה שהחליט למכור את המכשירים הללו?! הרי הזכות הזו - שלו היא!!!  אינו מסתפק בכך ותשמעו עד היכן מגיע רוחב הלב של ראובן; לשמע טענותיו המוזרות של שמעון, אומר לו ראובן שהוא מוכן לשלם על כל ההפסדים שנגרמו לו... ולא רק זאת, אלא הוא מקבל על עצמו שלא למכור יותר מכשירי כתיבה...  היש אדם הגון וישר יותר מזה ?! אבל שמעון אינו מסתפק בכך... הוא תובע את ראובן לדין תורה אצל אחד מגדולי התורה. הרב שומע את הטיעונים של שני הצדדים, ומבין מיד עם מי הצדק, וגוער בשמעון על שהחל למכור מכשירי כתיבה, למרות שהיה זה ייעודה של החנות של ראובן הדיין התפעל מאוד מיושרו והגינותו, וטוב ליבו, של ראובן, והביע את התפעלותו זו בבית הדין.
     כעבור תקופה מסוימת, יושב ראובן בחנותו, ומחשב את חשבונותיו בעניין דירה שרכש לבנו שנישא זה עתה, והנה מתברר לו שמחר בבוקר הוא אמור לפרוע לקבלן סך של רבבות רבות של שקלים, והכסף אינו מצוי ברשותו, ואין לו אפשרות להשיגו מה עושה יהודי כמותו, בשעה שהוא נמצא בצרה? מדי יום הוא נועל את חנותו בשעה 4 אחה"צ, מגיע לביתו כדי לסעוד פת ערבית והולך לשיעור תורה. היום, בגלל החוב הגדול בו הוא מצוי, החליט לסגור את דלת החנות כבר בשעה 2.30 , לפתוח ספר תהלים ולהתחיל לבכות ולהתחנן לפני השי"ת שישלח לו עזרו ממעל, ויושיעו, כי אם לא ישלם לקבלן את המגיע לו הדירה לא תועבר לבנו, והוא ייאלץ עוד לשלם קנסות ! נו, חשבתם שהקב"ה יעזוב בן נאמן שכזה, ולא יעמוד לצידו ביום צרה ? דפיקות חזקות בדלת כעבור זמן קצר, נשמעות דפיקות חזקות בדלת. מיודענו מחליט לא לפתוח, כדי לא להפסיק בתפילה, וממשיך להתפלל בבכיות להקב"ה שיושיענו מצרתו אבל משהדפיקות מתגברות והולכות ומרגע לרגע הופכות להיות חזקות יותר, חשש ראובן אולי קרה משהו, והחליט לפתוח את הדלת.
     בפתח עומד יהודי המציג עצמו כתושב ארה"ב, ושואל אותו: האם שמך הוא... ונוקב בשמו המדויק של ראובן? משהתשובה הייתה חיובית, הודיע האיש שהוא זקוק לרכישה מיידית של 10 ש"סים, 10 סטים של שו"ע, 10 טורים, 10 רמב"ם, ומאות מאות סטים של ספרים נוספים, ראשונים ואחרונים . ראובן המופתע מבין כבר שהשי"ת האזין לתפילתו, ושלח לו עזרו ממעל ואז מסביר לו האמריקאי הלז, ואומר שכיון שהחסידות אליה הוא משתייך בארה"ב חנכה בית מדרש חדש, זקוקים שם לכל הספרים הנ"ל בדחיפות האיש סיפר שהאדמו"ר שיגר אותו לארץ ישראל 'על מנת שאתייעץ עם דיין פלוני, המקובל על אנשי החסידות שלנו, ואשאל אותו לכתובתו של סוחר נאמן, ישר והגון, שיספק לנו את הספרים הנ"ל. פניתי אל הדיין, והוא המליץ לי עליך, ואמר שאין אדם ישר והגון כמוך'! דומה שאין צורך לפרט ולומר שהדיין המדובר הוא הדיין שישב בדין תורה בין ראובן לשמעון - - - נוכח הנס הגדול שנעשה עימו, כמעט ויצא ליבו של ראובן מרוב התפעמות. יתירה מכך; למרות שהספרים עדיין לא היו מוכנים למסירה היהודי האמריקאי פתח כבר עתה את ארנקו, ושלשל לידיו את הסכום שיועד לרכישת הספרים - במזומן. " אם הדיין העיד עליך שהינך אדם הגון, אין לי כל סיבה להחזיק את המזומנים אצלי. קח אותם אליך, וכשרשימת הספרים תהיה מוכנה, תודיע לי ואבוא לקחתה ". הכסף שקיבל ראובן כיסה את כל החוב שהיה צריך לשלם לקבלן. לא יאומן!
     אבל בכך עדיין לא הסתיים הסיפור קולות ערבים של לימוד תורה ראובן הולך לביתו שמח וטוב לב. לפתע החל לרדת גשם חזק, מיודענו מחפש קורת גג להסתתר בה, ומוצא אותה מתחת לבניינו של כולל אברכים גדול ומפורסם בעומדו שם, עולים באוזניו קולות של לימוד תורה, ערבים מאין כמותם הוא מחליט ללכת אחרי הקול, המוביל אותו אל תוך ההיכל, והנה שם הוא רואה שני אברכים, הלומדים יחד בחברותא, ושניהם מלאי התלהבות ושמחה ופיהם אינו פוסק מלמלל בדברי תורה הדבר היה בעת הפסקת הצהריים בכולל, ולמרות זאת התמידו שני האברכים בלימודם, וכל הווייתם אומרת רון ורנן הוא מביט בהם בהתפעלות יתירה, ומבחין כיצד הם מתענגים ושמחים על התורה, הממלאת את כל ישותם! ולפתע הוא קורא לעצמו, ואומר: 'על מה ולמה אתה שמח עכשיו כל כך? על שהצלחת להחזיר את חובך? תראה איזו שמחה גדולה יש לאברכים אלה כתוצאה מלימוד תורה'!  
     המספר, הרב פינחס בסר, מציין שמיודענו זה מימש את החלטתו, וזכה לסיים את חייו כשהוא 'אברך כולל' לכל דבר, ולהשאיר אחריו זרע קודש של בנים ובני בנים עוסקים בתורה וכל זאת למה? - בזכות יושרו והגינותו ולמדנו שכל מי שמתהלך עם הקב"ה בתמימות, לעולם אינו מפסיד.
החוויה היהודית

יום שני, 12 במרץ 2018

אמרי שפר כ"ו אדר ה'תשע"ח





''אדם אינו זקן, כל עוד שהחרטה לא לוקחת את מקומם של החלומות''
     אומר ה"פני מאיר". אם מדליקים מנר לנר, הוא לא מחסיר. אמר הקב"ה, מה שנותנים לי לא מחסירים כלום, כמו שלוקחים מאש ולא מחסירזהו שאמר שלמה ]משלי י"א - כ"ד"יש מפזר ונוסף עוד", מה שנותנים לצדקה לא מחסירים כלום, אדרבה, הנותן רק מרוויח מנתינתו
     אש - רבי נחמן מברסלב אומר, לאש יש שתי תכונות, האחת חימום ובישול, והשנייה שריפה. כך גם מטבע, אם יודעים מה לעשות איתה, יש לה חשיבות רבה ומועילה. אבל אם לא יודעים מה לעשות איתה, המטבע יכולה להיות אש!!!
    בבית חרושת יש מכונה בעלת גלגלים רבים, ורצועה עוברת עליהם , וכשתיפסק הרצועה כל המכונה היא גוש פלדה ללא חיות. כך יראת שמים היא הרצועה לכל, וכשאין יראת שמים תפסק החיות.


לא תחמוד"... )אמונה שלמה(
     רעייתו של הגאון רבי אריה לייב זצ״ל בעל ה ״שאגת אריה״ הייתה אישה גדולה. המעשה הבא חושף את אורח החיים הסגפני שסיגלה לעצמה.
     על גדלותו בתורה של הגאון רבי אריה לייב זצ״ל, שחי לפני כמאתיים שנה, אין צורך להרחיב. ספריו ״שאגת אריה״, ״טורי אבן״, ״וגבורת ארי״ נפוצים בכל בתי המדרשות שברחבי תבל וחידושי תורתו נשאים בפיהם של לומדי התורה די בכל אתר ואתר, עניותו הנוראה אף היא מן המפורסמות, וידוע, כי פעמים לא היה תחת ידו גיליון נייר כדי לכתוב עליו את חידושי תורתו מסופר כי בביתו לא היו צלחות לאכילה, משום שלא היה לו ממון לרכוש כאלו. בשולחן ביתו, קרש גס וארוך, היו שקעים עמוקים אשר בתוכם היו מניחים את האוכל, ובני הבית היו אוכלים מן השקעים באמצעות כפות מעץבעל ה 'שאגת אריה' לא חש כלל כי חסר לו דבר מה, כה היה שקוע בלימודו ביום מן הימים נכנס לביתו גדול דורו, הגאון רבי רפאל המבורג זצ״ל, וכאשר נוכח כי רבי אריה לייב הסועד את לבו בכף עץ מן ״הצלחת״ - הלא היא השקע שבשולחן, קפא על מקומו ונעמד דום. מעודו לא ראה עניות שכזוה ׳׳שאגת אריה" לא העלה על דעתו כי רבי רפאל נרעש בשל כך, ואמר לו: "רבי רפאל, אתן לך במתנה את כפות העץ ובלבד שלא תעבור על לא תחמוד"...
לימים הוצע לו, לבעל ה ׳׳שאגת אריה", לכהן פאר כרבה של קהילת מץ. כאשר הגיע עם בני משפחתו לעיר רבנותו, שיחרו ראשי הקהילה לרבם החדש, כי מנהגם מימים ימימה, להתקבץ בבית הרב ביום היבחרו, ובני משפחות הרב מגישים לחוגגים קפה ועוגיות הסכים ה"שאגת אריה, לכינוס זה, אך בני העיר שידוע ידעו את עוני רבם ואת מחסורו, שיגרו לביתו קפה, סוכר ועוגיות כדי שהרבנית תגיש אותם כתקרובת לפני הנאספים .בהגיע השעה היעודה, הסבו המכובדים בבית הרב, וסביבם בני הקהילה שנאספו מכל עבר לרגל המאורע המרגש. תוך זמן קצר, הובא מגש כוסות קפה מהבילות אל השולחן, והנוכחים התכבדו איש אחר איש ליטול כוס קפה וללגום ממנה כמנהג המקום הראשון הצליח להסתיר את העווית פניו, רעהו נשך את שפתיו, והשאר הניחו את כוסות הקפה מידיהם. הקפה היה מר בלי גרגר סוכר כעבור זמן מה סולקו כוסות הקפה, ואל השולחן הובאה התקרובת הבאה: מגש מלא ב... קוביות סוכר. התברר כי הרבנית לא העלתה על דעתה שהסוכר משמש כחלק ממשקה הקפה. מעולם לא הורגלה למותרות מעין אלו, היא חשבה כי לרגל האירוע הנכבד, הביאו אל ביתה קוביות סוכר כדי לחלקן לנאספים...  כל ימי חייה, היא סבלה מעוני ומחסור, עד אשר סיגלה לעצמה צורת חיים זו, מתוך הכרה כי היא מקדישה את חייה עבור התורה הקדושה.
"     איש צדיק היה בירושלים, רבי משה אהרן שטרן, ששימש כמנהלה הרוחני של ישיבת  קמניץ. הוא נולד בארצות הברית כשהיה בן שמונה, חלה במחלה קשה. אביו פנה אל טובי הרופאים, ביקש מרבנים שיתפללו לשלומו, הרבה באמירת תהלים, ולבסוף אמר לו: "ראה, הכול טורחים לרפואתך. כולם מלבדך..." שאל הילד: "מה עלי לעשות?" ענה לו אביו: "קבל על עצמך הנהגה טובה, וכשבעזרת ה' תקום מחלייך, תקיים אותה". הסכים הילד ושאל: "מה, למשל?" האב הציע: "קבל על עצמך, שאם תחלים בעזרת ה', תשתדל להתפלל תמיד במניין!" הילד הבטיח ואכן נרפא! הוא קיים את הבטחתו במסירות לאורך שנים ארוכות.
     באחת השנים, כאשר כבר שימש כמנהלה הרוחני של הישיבה בירושלים, והמקום היה צר מהכיל את התלמידים הרבים, תכננה הנהלת הישיבה לבנות בנין, והוא התבקש לצאת למסע התרמה בארצות הברית, ארץ הולדתו. הסכים, ופנה למשרד נסיעות. התעניין, האם יש מניין במטוס... אמרו לו: "רבי, כאן זה משרד נסיעות, איננו מארגנים תפילות... לא נוכל להבטיח שיהיה מניין..." "אם כך, לא אוכל לנסוע", הגיב. אמרו לו: "נוכל להציע טיסה עם חניית ביניים באמסטרדם". חישב ומצא שיהיה בידו פנאי להספיק להתפלל במניין ולחזור למטוס, ובחר בדרך זו. המטוס נחת באמסטרדםולפניו היו כשעתיים פנויות עד להמשך הטיסה. לא ידע היכן מתקיים מנין בעיר, על כן נטל את הטלית והתפילין, ויצא מבית הנתיבות לאוטוסטרדה. עמד, וצפה במכוניות החולפות על פניו... לפתע עצרה מכונית. נהגה שאל: "לאן הרב צריך?" "אני מחפש מניין לתפילת שחרית". "יעלה הרב", הזמינו הנהגהתברר, שהוא יהודי המתגורר מחוץ לעיר, ובכל בוקר נוסע אליה להתפלל ולעבוד. כעבור כמה דקות הם נמצאו בפאתי העיר, עצרו באחת הסמטאות והגיעו לדירת קרקע. הנהג פתח בפניו את הדלת, והוא מצא את עצמו בבית כנסת זעיר. היו שם שמונה יהודים שהמתינו להשלמת המניין... בסיום התפילה השלים הנהג את מצוותו והסיע את אורחו בחזרה לשדה התעופה...
     כשהיה הרב שטרן מספר סיפור זה, היו עיניו בורקות. וכך הוא אמר: "הביטו וראו: שמונה אנשים השכימו קום והלכו לבית כנסת להתפלל במניין. התשיעי היה אמור לבוא מהיישוב הסמוך, כדרכו בכל יום. מהיכן יבוא העשירי הביאו אליהם יהודי מארץ ישראל, בדרכו לארצות הברית!"...  כי "בדרך שאדם רוצה ללכת, בה מוליכים אותו..." עיקרון זה נלמד מבלעם בן בעור. הבורא לא רצה שבלעם ילך למדיין לקלל את ישראל. אמר לו: "לא תלך עימהם" (במדבר כ"בי"ב). אולם כאשר בלעם השתוקק ללכת, אמר לו הבורא: "קום לך איתם" (במדבר כ"ב, כ'). כלומר, אם אינך משנה את רצונךלמרות העובדה הידועה לך שה' אינו מעוניין בהליכתך, בבקשהלך! סיפוק רב לא תנחל בדרך זו...
     את הרב שטרן הוליכו לתפילה, בהתאם להחלטתו הנחושה משנות הילדות, ואילו את בלעם הוליכו לקראת אובדנו. ניתן ללמוד מכאן כלל גדול הקשור לכל פינה בחיינו. לא אחת אנו שומעים הצטדקויות : "מה אני אשם? בשמים החליטו", "כך זה קרה, למרות רצוני" , "אני לא יזמתי, נקלעתי לכאן במקרה". כל אדם בהתאם לסגנונו וכיד הדמיון הטובה עליו, מנסה לגלגל את האשמה הלאה ולהיוותר זך ונקי. אולם למעשה, לא כך הם פני הדברים ממרום מכוונים את דרכו של האדם בהתאם לרצונו הכמוס והעמוק, בהתאם לרצון הגלוי רק לבורא, שהינו "בוחן לבבות".



החוויה היהודית




יום חמישי, 10 בספטמבר 2015

אמרי שפר כ"ז אלול ה'תשע"ה




''העיקר זה לא הטון - הטונים הגבוהים כמו גם כל אמצעי הייפוי החיצוניים. העיקר זה התפילה, הרגש, הנשמה. צריך שיהיה נוסח וטעם בתפילה ”

'     ''וכל איש הירא את השם ליבו יחיל בקרבו מפחד ה'  ומהדר גאונו, ויתן אל לבו כי היום יביאו את דינו למשפט לפני מלך מלכי המלכים,  שהוא שופט כל הארץ,  מגופו,  ומבניו,  וממונו , והוא יודע כל מעשה איש ומחשבותיו ותחבולותיו וכל תעלומות לב, ואין צריך לפניו לא עדים ולא ראיה ,כי הוא הדיין , והוא עד, והוא בעל דין, ויראה ופחד יבא בא ויפשפש במעשיו...(הרש''ש) 

     מסופר על ה"שפת אמת", שבהיותו ילד קטן ניגש אליו חסיד אחד ואמר לו: אברהם מרדכי! הנני נותן לך זהוב אחד, ואמור לי איפה דירתו של השם יתברך? מיד השיב לו הילד: הנני נותן לך שני זהובים ואמור לי איפה אינה דירתו...

     מסופר על יהודי אחד שהיה משכים ומעריב לבית הכנסת. יום אחד כשחצה את הכביש לתפילה, הגיחה מכונית במהירות והעיפה אותו כ- 10 מטרים ובחסדי האל הוא נפגע רק פגיעות שטחיות וקצת שפשופים. למחרת ערך האיש ביה"כ סעודת הודיה מכל טוב, מעדנים ומשקאות וסיפר את הנס, כיצד הקב"ה שמר עליו, ואמר "נשמת כל חי" וכו'. המתפללים הודו ושיבחו אותו על כל השפע שנתן. והנה למחרת מתייצב אחד המתפללים ושוב פתח שולחן עם מעדנים ומשקאות משובחים. "מה קרה?" שאלוהו המתפללים, "גם אתה חצית את הכביש ופגעה בך מכונית.?" השיב האיש ואמר: "אני כבר 30 שנה מתפלל פה, וכל יום אני חוצה את הכביש הזה, ואף פעם לא פגעה בי מכונית! ועל כך ערכתי סעודת הודיה."

     מסופר על מרן הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, שתלמידיו שלחו לו מאמריקה מכונה. כשהגיעה החבילה לביתו, ניסו להרכיב את המכשיר ולא ידעו איך. אמר להם: "ודאי יש בתוך הקופסא הוראות", ואכן, נמצא דף ההוראות. מיד קרא בשמחה: "יש לך ראיה שתורה משמים! אם מכונה לא שולחים בלי הוראות, כל שכן שהעולם לא נברא בלי ספר הוראות". ["ותן חלקנו"[

     מסופר על רבה של ירושלים עיה"ק הגה"צ רבי שמואל מסלנט זיע"א, שפעם באו לביתו שני אנשים להתדיין בפניו בדיני ממונות, ואחד מבעלי הדין שיצא חייב, התפרץ בחמת זעם ואמר: אני אשבור את כל השמשות שבית הרב. כששמע כך רבי שמואל פנה לסובבים אותו ואמר: "מה אתם חושבים שאני אשב בשקט ולא אעשה כלום?" דברים אלו הפחידו את האיש ומיד ברח מהבית. לאחר שהאיש הלך, שאלו האנשים את הרב מה התכוון לעשות? השיב להם רבי שמואל: התכונתי לכת מיד לזג שיתקין שמשות חדשות.

     מסופר על הרה"ק הרבי ר' זושא זי"ע שפעם שכבר נתגלה ונתפרסם למנהיג ישראל, וכשבא לאיזה עיר והתאכסן אצל ביתו של הראש הקהל שעשה סעודה גדולה לכבודו, וכשהגישו לו המרק לקח בכף מהמרק ושפך על הבעקיטשע שלו באמרו "פרעס בעקיטשע", וכשהנאספים השתוממו על מעשיו, הסביר שלפני שנים רבות כבר הגיע לעיר הזו, ואז לא נפל בדעתו של הנכבד הראש הקהל הזה להזמינו, ואף לא לתת לי פרוסת לחם וכוס טייה, וע''כ צריך לומר שלא בגללי מזמין אותי ומכבדני אלא בגין הבעקיטשע היפה שיש לי כעת, שאז לא היה לי, וא''כ שכל הסעודה אינו אלא לכבוד בגדי, הנני נותן לו מנת חלקו שיאכל.

     מסופר שפעם הגיע כומר אחד, ואמר לבני ישראל שהם שונאים את הגוי, כי בכל יום הם מברכים שלא עשני גוי, אמר הרב א"כ אנו שונאים את הנשים גם ? שאל הכומר למה, אמרו לו כי אנו מברכים גם שלא עשני אישה.

השרה המשוגעת (אפריון שלמה גיליון 76)
     אומר החפץ חיים: פעם אחת הצאר של רוסיה יצא לסיור בכל רחבי רוסיה. כשהוא יצא מהבירה פטרבורג, עשו לפניו מסדר כבוד, חיילים עם מדים מגוהצים, חרבות מצוחצחות, סוסים, דגלים, תזמורת שמנגנת את ההמנון, וזה היה מחזה נפלא!
     משם הוא הגיע למוסקבה, זו הייתה עיר מסחר, וגם שם עשו לכבודו מסדר כבוד, אבל זה לא היה אותו דבר, הסוסים כבר היו יותר רזים, מספר הנגנים בתזמורת היה קטן בהרבה מהתזמורת של פטרבורג, אבל בכל זאת היה מאוד מכובד...
     כשהוא הגיע לכפרים יותר מרוחקים, שם זה כבר לא היה כל כך מסדר, זה היה משהו דומה לזה...אבל היה שם בסוף רוסיה איזה כפר נידח, שם היה שוטר אזורי אחד שקיבל מברק שהצאר הולך לעבור בכפר שלו, יש להכין מסדר כבוד. הוא ידע שהאנשים בכפר הם בורים ועמי ארצות, לא מבינים שום דבר, וכשעוברת כרכרה של איזה גביר, היא עושה להם אבק, והם מתרגזים ולכן הם זורקים תפוחי אדמה ואבנים. רק זה מה שחסר לו, שהצאר של רוסיה יעבור אצלו בכפר עם ארבעים כרכרות, ויהיה פה ענן כזה של אבק שמי יודע כמה ארגזי תפו"א ייגמרו... מה עשה?
     כינס את כל הכפר והודיע להם: "הצאר של רוסיה עומד לעבור בכפר שלנו, ואתם יודעים מי זה הצאר שלנו? הוא הרי דואג לנו בשנות בצורת... הוא נלחם את המלחמות שלנו, הצאר! ירום הודו! עוד שבועיים הוא יעבור אצלנו בכפר, אתם תעשו לו כבוד גדול! אני מבקש שכשהוא יעבור אף אחד לא יזרוק תפו"א, זה יהיה כבוד גדול מאוד...".
     בשמיים יש מלאכים, הם עושים משמר כבוד... אילו זמירות, אילו תשבחות... אם היינו יכולים לשמוע הנשמה שלנו הייתה פורחת מרוב תענוג. הרי מיליוני חייליו של סנחריב מתו כולם בלילה אחד משום ששמעו את השירה של המלאכים, ומרוב תענוג פרחה נשמתם. טוב, אבל אנחנו לא מלאכים... נכון, אבל אז, לפני הרבה הרבה שנים היה את אברהם יצחק ויעקב... הם עשו קבלת פנים יפה, אח"כ היה את הדור של משה, דור קבלת התורה, הם עשו משמר נאה ביותר, היו לו נביאים, תנאים, אמוראים, ראשונים, אחרונים... קבלת פנים הייתה! אבל אצלנו, בדור שלנו, הרבה לא דורשים מאיתנו. בכפר הזה, איפה שאנחנו נמצאים, לפחות אל תזרקו אבנים. "אך בה' לא תמרודו", לא לזרוק תפוחי אדמה...
     אמר החזון איש: אנחנו נמצאים בדור שהשתיקה יפה לו. רק צריך לשתוק, שלא נעשה הרבה אבק, אצלנו גם זה דבר גדול. יש אנשים, שבמקום לשתוק, זורקים... זורקים סלעים. אבל לפני זמן קצר, מי שהייתה מועמדת להיות ראש ממשלה...שרת החוץ לשעבר, חיתנה שני גברים... אין כבר מה לזרוק... פשוט אין מילים. אין מילים.

השתדלות
     הרב פינחס שרייבר שליט"א סיפר כי בהיותו אברך צעיר וילדיו היו בינקותם, אשתו עסקה בהוראה והוא למד בכולל, והם שכרו מטפלת לשעות הבוקר שתטפל בילדים הקטנים. אותה מטפלת הייתה חשוכת בנים שנים רבות.
     יום אחד היא שומעת על רופא שמקבל ומטפל בבעיות פוריות בהצלחה רבה, אלא שהתור הקרוב ביותר למרפאתו הוא לעוד שלושה חודשים... היא קבעה תור והמשיכה בעבודתה, רק שבטעות היא רשמה ביומנה את התור ליום אחד מאוחר יותר. לילה לפני התור (האמיתי) מתקשרים אליה מהמרפאה ומזכירים לה שהתור הוא למחר בבוקר. היא נדהמת לשמוע, מודה על התזכורת ומנתקת, מיד היא מתקשרת לאשת האברך, ומודיעה שמחר היא לא מגיעה. אומרת לה אשת האברך שיש לה בעיה, היא לא יכולה להעדר מבית הספר, והאפשרות היחידה היא שבעלה לא ילך לכולל, העוזרת שומעת זאת ואומרת שהיא תחשוב שוב בעניין. לאחר ניתוק השיחה החלה להתלבט, מצד אחד היא הרי מחכה 3 חודשים לטיפול, והיא הרי שנים ללא ילדים והטיפול הוא הכרחי. ומצד שני אם היא תלך ייגרם ביטול תורה של האברך. מה עושים? היא מתחבטת בליבה ולבסוף מרימה טלפון לאשת האברך ואומרת שהיא החליטה לדחות את התור לעוד שלושה חודשים...
     ומה קרה בסוף? חודש לאחר מכן היא נפקדה בהריון, לימים נולד לה בן זכר, הבן היחידי בחייה. מאוחר יותר אמרו לה הרופאים שהם לא מבינים כיצד נקלטה? היא לא הייתה אמורה להוליד כלל ואפילו על ידי טיפולים. ואולם כשלא השתדלה על חשבון ביטול תורה זכתה לנס גלוי ממש...
ה' יזכנו להתחזק באמונה בו, אמן!
חוויית השבוע שלי