‏הצגת רשומות עם תוויות דיני ממונות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דיני ממונות. הצג את כל הרשומות

יום שני, 13 בנובמבר 2017

אמרי שפר כ"ד חשון ה'תשע"ח


'' אל תפחד להגיד את מה שאתה חושב, אבל תחכה כמה רגעים לפני שאתה עושה את זה "
     בספר 'אבני שלמה' מסופר, כי המשגיח רבי שלמה ולבה זצ"ל לא נתן לבני הישיבה לצאת להלוויות של כמה מגדולי ישראל [מלבד של הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, שאמר שמכיוון שהיה ממש רבו, אם כן הוא רבי של הישיבה וצריכים כולם ללכת   ונימק זאת בכך שהוא קיבל מרבותיו כיצד לפתוח ישיבה  אבל כיצד לסגור ישיבה - לא קיבל .
     בס' כסף הקדשים (חו"מ ס' ס"ו) כתב, שיש לדיין להקדים דין שלום בית לפני דיני ממונות וזכר לדבר: בנו ערים לטפכם ואח"כ גדרות לצאנכם, לפי שצער העדר שלום בית גדול מצער שבדיני ממונות .
     העני בפתו היבשה מסוגל להיות בעל תאווה , כמו העשיר בסעודתו השמנה.
המוהל והשוורים  (סיפורי צדיקים, עלון 280)
     פעם נכנס אחד מחסידי הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זיע"א (יומא דהילולא כ"ה תשרי) אל הרבי. שמו היה ר' ברוך והוא היה סוחר שוורים. אמר ר' ברוך: "רבי, אני סוחר שוורים  ,  ולאחרונה הוזל מאד שער השוורים, ולי יש שוורים רבים למכירה. מה אעשה? הרי צפוי לי הפסד גדול במכירתם   שהרבי ייתן לי עצה וברכה לבל אפסיד את כספי". שאל אותו הצדיק: "האם עוסק אתה לעיתים באיזו מצווה מיוחדת? השיב הסוחר: "אכן כן, אני מוהל". המשיך הרבי ושאל: "ומה אתה עושה אם לפעמים יורד חלילה הרבה דם מהנימול לאחר המילה? "ענה ר' ברוך: "יש לי תרופות כאלה וכאלה" ופירט באילו תרופות הוא משתמש. שמע רבי לוי יצחק את דבריו ואמר לו: "אני אתן לך עשב מסוים, ואם יקרה חלילה שיקשה לעצור את הדימום, שים את העשב במקום הפצע ובעזרת השם יתברך הכול יתרפא מיד". שאל הסוחר: "ומה אעשה בעניין עסקי השוורים?" השיבו הצדיק: "כבר אמרתי לך, כשיהיה דם רב מהנימול, תן שם את העשב וב"ה הכול יתרפא מיד ".  הסוחר לא שאל יותר בעניין השוורים, כי האמין שאם הצדיק עונה לו כך בוודאי יש בדבריו גם תשובה לשאלת השוורים, למרות שלא הבין בדיוק מהי התשובה. הוא יצא מעם הצדיק ופנה לדרכו.
     בדרך התעכב ויצא לו לנוח במלון קטן על אם הדרך, והנה נודע לו כי בנו של בעל המלון אינו מהול   שאלו הסוחר: "מדוע לא מלת את בנך?" השיבו בעל המלון: "כי בניי הקודמים מתו מחמת המילה משום דם רב שזב מהם שאי אפשר היה לעצרו". לפתע נזכר הסוחר בדברי רבו הקדוש רבי לוי יצחק, ואמר לבעל המלון : "כמה מוכן אתה לשלם לי על עצה בעניין זה?" ענה לו בעל המלון: "אילו הייתי יכול למול את בני ללא סכנה הייתי מוכן לשלם 400 רובל". אמר הסוחר " אני אמול אותו על אחריותי ואתן לך עירבון של 400 רובל שהמילה תעבור בשלום אי"ה. ואם יקרה לו דבר חלילה   אפסיד את כספי". בעל המלון הסכים אבל התנה תנאי עם סוחר השוורים - שזה האחרון יישאר בביתו ארבעה שבועות תמימים אחרי המילה, כדי לראות שהילד שלום לו ולא ניזוק מהמילה חלילה. הסוחר שהיה בטוח בברכת רבו ובעשב שנתן לו, נתרצה והסכים לתנאי. הסוחר מל את הילד ואכן דם רב זב ממנו ולא עצר. מיד הוציא הסוחר את העשב שנתן לו רבי לוי יצחק והניח על המקום ומיד פסק הדם וזה נתרפא מיד   בתוך הזמן שהתעכב במלון, עברו סוחרים והתעכבו אף הם בבית המלון, וסיפרו לסוחר שמחירי השוורים התייקרו. רצה הסוחר לנסוע ולמכור את שווריו, אבל בעל בית המלון לא הסכים שיסע שהרי התנו עמו שיישאר ארבעה שבועות תמימים. לאחר מספר ימים באו עוד אורחים ושמעו מהם ששער השוורים התייקר עוד יותר. כשעברו ארבעת השבועות נפרד הסוחר מבעל המלון ונסע לדרכו, ואחר כך מכר הסוחר את שווריו ברווח גדול מאד. וזאת בזכות קיום דברי רבו הצדיק.

החוויה היהודית



יום חמישי, 10 בספטמבר 2015

אמרי שפר כ"ז אלול ה'תשע"ה




''העיקר זה לא הטון - הטונים הגבוהים כמו גם כל אמצעי הייפוי החיצוניים. העיקר זה התפילה, הרגש, הנשמה. צריך שיהיה נוסח וטעם בתפילה ”

'     ''וכל איש הירא את השם ליבו יחיל בקרבו מפחד ה'  ומהדר גאונו, ויתן אל לבו כי היום יביאו את דינו למשפט לפני מלך מלכי המלכים,  שהוא שופט כל הארץ,  מגופו,  ומבניו,  וממונו , והוא יודע כל מעשה איש ומחשבותיו ותחבולותיו וכל תעלומות לב, ואין צריך לפניו לא עדים ולא ראיה ,כי הוא הדיין , והוא עד, והוא בעל דין, ויראה ופחד יבא בא ויפשפש במעשיו...(הרש''ש) 

     מסופר על ה"שפת אמת", שבהיותו ילד קטן ניגש אליו חסיד אחד ואמר לו: אברהם מרדכי! הנני נותן לך זהוב אחד, ואמור לי איפה דירתו של השם יתברך? מיד השיב לו הילד: הנני נותן לך שני זהובים ואמור לי איפה אינה דירתו...

     מסופר על יהודי אחד שהיה משכים ומעריב לבית הכנסת. יום אחד כשחצה את הכביש לתפילה, הגיחה מכונית במהירות והעיפה אותו כ- 10 מטרים ובחסדי האל הוא נפגע רק פגיעות שטחיות וקצת שפשופים. למחרת ערך האיש ביה"כ סעודת הודיה מכל טוב, מעדנים ומשקאות וסיפר את הנס, כיצד הקב"ה שמר עליו, ואמר "נשמת כל חי" וכו'. המתפללים הודו ושיבחו אותו על כל השפע שנתן. והנה למחרת מתייצב אחד המתפללים ושוב פתח שולחן עם מעדנים ומשקאות משובחים. "מה קרה?" שאלוהו המתפללים, "גם אתה חצית את הכביש ופגעה בך מכונית.?" השיב האיש ואמר: "אני כבר 30 שנה מתפלל פה, וכל יום אני חוצה את הכביש הזה, ואף פעם לא פגעה בי מכונית! ועל כך ערכתי סעודת הודיה."

     מסופר על מרן הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, שתלמידיו שלחו לו מאמריקה מכונה. כשהגיעה החבילה לביתו, ניסו להרכיב את המכשיר ולא ידעו איך. אמר להם: "ודאי יש בתוך הקופסא הוראות", ואכן, נמצא דף ההוראות. מיד קרא בשמחה: "יש לך ראיה שתורה משמים! אם מכונה לא שולחים בלי הוראות, כל שכן שהעולם לא נברא בלי ספר הוראות". ["ותן חלקנו"[

     מסופר על רבה של ירושלים עיה"ק הגה"צ רבי שמואל מסלנט זיע"א, שפעם באו לביתו שני אנשים להתדיין בפניו בדיני ממונות, ואחד מבעלי הדין שיצא חייב, התפרץ בחמת זעם ואמר: אני אשבור את כל השמשות שבית הרב. כששמע כך רבי שמואל פנה לסובבים אותו ואמר: "מה אתם חושבים שאני אשב בשקט ולא אעשה כלום?" דברים אלו הפחידו את האיש ומיד ברח מהבית. לאחר שהאיש הלך, שאלו האנשים את הרב מה התכוון לעשות? השיב להם רבי שמואל: התכונתי לכת מיד לזג שיתקין שמשות חדשות.

     מסופר על הרה"ק הרבי ר' זושא זי"ע שפעם שכבר נתגלה ונתפרסם למנהיג ישראל, וכשבא לאיזה עיר והתאכסן אצל ביתו של הראש הקהל שעשה סעודה גדולה לכבודו, וכשהגישו לו המרק לקח בכף מהמרק ושפך על הבעקיטשע שלו באמרו "פרעס בעקיטשע", וכשהנאספים השתוממו על מעשיו, הסביר שלפני שנים רבות כבר הגיע לעיר הזו, ואז לא נפל בדעתו של הנכבד הראש הקהל הזה להזמינו, ואף לא לתת לי פרוסת לחם וכוס טייה, וע''כ צריך לומר שלא בגללי מזמין אותי ומכבדני אלא בגין הבעקיטשע היפה שיש לי כעת, שאז לא היה לי, וא''כ שכל הסעודה אינו אלא לכבוד בגדי, הנני נותן לו מנת חלקו שיאכל.

     מסופר שפעם הגיע כומר אחד, ואמר לבני ישראל שהם שונאים את הגוי, כי בכל יום הם מברכים שלא עשני גוי, אמר הרב א"כ אנו שונאים את הנשים גם ? שאל הכומר למה, אמרו לו כי אנו מברכים גם שלא עשני אישה.

השרה המשוגעת (אפריון שלמה גיליון 76)
     אומר החפץ חיים: פעם אחת הצאר של רוסיה יצא לסיור בכל רחבי רוסיה. כשהוא יצא מהבירה פטרבורג, עשו לפניו מסדר כבוד, חיילים עם מדים מגוהצים, חרבות מצוחצחות, סוסים, דגלים, תזמורת שמנגנת את ההמנון, וזה היה מחזה נפלא!
     משם הוא הגיע למוסקבה, זו הייתה עיר מסחר, וגם שם עשו לכבודו מסדר כבוד, אבל זה לא היה אותו דבר, הסוסים כבר היו יותר רזים, מספר הנגנים בתזמורת היה קטן בהרבה מהתזמורת של פטרבורג, אבל בכל זאת היה מאוד מכובד...
     כשהוא הגיע לכפרים יותר מרוחקים, שם זה כבר לא היה כל כך מסדר, זה היה משהו דומה לזה...אבל היה שם בסוף רוסיה איזה כפר נידח, שם היה שוטר אזורי אחד שקיבל מברק שהצאר הולך לעבור בכפר שלו, יש להכין מסדר כבוד. הוא ידע שהאנשים בכפר הם בורים ועמי ארצות, לא מבינים שום דבר, וכשעוברת כרכרה של איזה גביר, היא עושה להם אבק, והם מתרגזים ולכן הם זורקים תפוחי אדמה ואבנים. רק זה מה שחסר לו, שהצאר של רוסיה יעבור אצלו בכפר עם ארבעים כרכרות, ויהיה פה ענן כזה של אבק שמי יודע כמה ארגזי תפו"א ייגמרו... מה עשה?
     כינס את כל הכפר והודיע להם: "הצאר של רוסיה עומד לעבור בכפר שלנו, ואתם יודעים מי זה הצאר שלנו? הוא הרי דואג לנו בשנות בצורת... הוא נלחם את המלחמות שלנו, הצאר! ירום הודו! עוד שבועיים הוא יעבור אצלנו בכפר, אתם תעשו לו כבוד גדול! אני מבקש שכשהוא יעבור אף אחד לא יזרוק תפו"א, זה יהיה כבוד גדול מאוד...".
     בשמיים יש מלאכים, הם עושים משמר כבוד... אילו זמירות, אילו תשבחות... אם היינו יכולים לשמוע הנשמה שלנו הייתה פורחת מרוב תענוג. הרי מיליוני חייליו של סנחריב מתו כולם בלילה אחד משום ששמעו את השירה של המלאכים, ומרוב תענוג פרחה נשמתם. טוב, אבל אנחנו לא מלאכים... נכון, אבל אז, לפני הרבה הרבה שנים היה את אברהם יצחק ויעקב... הם עשו קבלת פנים יפה, אח"כ היה את הדור של משה, דור קבלת התורה, הם עשו משמר נאה ביותר, היו לו נביאים, תנאים, אמוראים, ראשונים, אחרונים... קבלת פנים הייתה! אבל אצלנו, בדור שלנו, הרבה לא דורשים מאיתנו. בכפר הזה, איפה שאנחנו נמצאים, לפחות אל תזרקו אבנים. "אך בה' לא תמרודו", לא לזרוק תפוחי אדמה...
     אמר החזון איש: אנחנו נמצאים בדור שהשתיקה יפה לו. רק צריך לשתוק, שלא נעשה הרבה אבק, אצלנו גם זה דבר גדול. יש אנשים, שבמקום לשתוק, זורקים... זורקים סלעים. אבל לפני זמן קצר, מי שהייתה מועמדת להיות ראש ממשלה...שרת החוץ לשעבר, חיתנה שני גברים... אין כבר מה לזרוק... פשוט אין מילים. אין מילים.

השתדלות
     הרב פינחס שרייבר שליט"א סיפר כי בהיותו אברך צעיר וילדיו היו בינקותם, אשתו עסקה בהוראה והוא למד בכולל, והם שכרו מטפלת לשעות הבוקר שתטפל בילדים הקטנים. אותה מטפלת הייתה חשוכת בנים שנים רבות.
     יום אחד היא שומעת על רופא שמקבל ומטפל בבעיות פוריות בהצלחה רבה, אלא שהתור הקרוב ביותר למרפאתו הוא לעוד שלושה חודשים... היא קבעה תור והמשיכה בעבודתה, רק שבטעות היא רשמה ביומנה את התור ליום אחד מאוחר יותר. לילה לפני התור (האמיתי) מתקשרים אליה מהמרפאה ומזכירים לה שהתור הוא למחר בבוקר. היא נדהמת לשמוע, מודה על התזכורת ומנתקת, מיד היא מתקשרת לאשת האברך, ומודיעה שמחר היא לא מגיעה. אומרת לה אשת האברך שיש לה בעיה, היא לא יכולה להעדר מבית הספר, והאפשרות היחידה היא שבעלה לא ילך לכולל, העוזרת שומעת זאת ואומרת שהיא תחשוב שוב בעניין. לאחר ניתוק השיחה החלה להתלבט, מצד אחד היא הרי מחכה 3 חודשים לטיפול, והיא הרי שנים ללא ילדים והטיפול הוא הכרחי. ומצד שני אם היא תלך ייגרם ביטול תורה של האברך. מה עושים? היא מתחבטת בליבה ולבסוף מרימה טלפון לאשת האברך ואומרת שהיא החליטה לדחות את התור לעוד שלושה חודשים...
     ומה קרה בסוף? חודש לאחר מכן היא נפקדה בהריון, לימים נולד לה בן זכר, הבן היחידי בחייה. מאוחר יותר אמרו לה הרופאים שהם לא מבינים כיצד נקלטה? היא לא הייתה אמורה להוליד כלל ואפילו על ידי טיפולים. ואולם כשלא השתדלה על חשבון ביטול תורה זכתה לנס גלוי ממש...
ה' יזכנו להתחזק באמונה בו, אמן!
חוויית השבוע שלי