אמרי שפר כ"ה תמוז ה'תשע"ז

ה"בן פורת יוסף" מפרש פסוקים אלו על דרך הדרוש: אמרו חז"ל (סוטה מ ע"א): "לעולם תהא אימת צבור עליך". אך כדי שיוכל האדם לקבל עליו על הנהגת הצבור ולדרוש במקהלות עם, צריך שתסור ממנו ה 'אימתה דצבורא'. ורמז לדבר: "וייסעו מחרדה ויחנו במקהלות" - כשיוצאים מ"חרדה", מאימת הצבור, נתן לדרש "במקהלות" עם.

     ''היחלצו מאתכם״ – חלצו עצמכם מן ה 'אני' שבכם, ורק אז – ״אנשים לצבא״, אז תהיו לאנשים שאפשר לצאת עמם למלחמה.(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

     ״ויקצוף משה על פקודי החיל״ (במדבר לא,יד). בשעת מלחמה, אפילו אדם נוח לבריות ועניו כמשה נעשה קפדן וקוצף. בעתות מלחמה אין מקום לנועם שיח. (מאוצרנו הישן)

     יום אחד פגש ה 'חפץ חיים', רבי ישראל-מאיר הכוהן מראדין, עגלון שהיה נוסע בעיירות הסביבה, וביקש ממנו שאם יזדמן לעיר איישישוק, יבקש בעבורו ברכה מרב העיר, רבי יוסף-זונדל הוטנר. עבר זמן והעגלון לא חזר אליו. יום אחד פגש ה 'חפץ חיים' את העגלון ושאל אם מילא את בקשתו. החל העגלון לגמגם, שבמקום ברכה הרב אמר לו קללה משונה, שאין הוא יכול לחזור עליה.. הפציר בו ה 'חפץ חיים', עד שלבסוף ניאות העגלון ואמר: "הרב אמר שהוא מאחל ל 'חפץ חיים' שבקרוב יתהלך ברגליים יחפות ויישא אבנים על לבו". חיוך של אושר עלה על פני ה 'חפץ חיים', והוא הסביר לעגלון שהרב בירך אותו שיזכה לעבוד בבית המקדש ולשאת את החושן על לבו. "אבל דיי לי בחלק הראשון של הברכה", סיים.

את מי צריך לזרוק (נועם שיח – קרח)

     אל הגאון האדיר רבי אליעזר מנחם מן שך זצ"ל ראש ישיבת פוניבז', נכנס מנהל אחד להתייעץ אודות בחור מישיבתו שמפריע מאוד לסדרי הישיבה, ואינו מתרצה לחזור למוטב על אף ההפצרות המרובות מצד צוות הישיבה, וסיפר לו שלאחר התבוננות במצבו בכובד ראש, החליט שאין ברירה אלא להרחיק את הבחור הזה לצמיתות מבין כותלי הישיבה, ואומר המנהל לרב שך: באתי לכאן בטרם ביצוע גזר הדין, להתייעץ סופית עם מרן ראש הישיבה, אם אכן יש להרחיקו לאלתר מהישיבה, ולקבל ברכתו על הצעד.

     שאל הרב שך את המנהל: אמור לי, מה מצב ה"שלום בית" בבית הורי הבחור הזה? – האם הוא כתיקונה והכול מתנהל על מי מנוחות או שיש שם כל מיני קשיים. אמר המנהל שאינו יודע,  המשיך הרב שך ושאל: ומה מצב הפרנסה בבית הורי הבחור?,  ושוב לא ידע המנהל מה לענות, וכך שאל הרב שך על מצב שאר הילדים בתוך הבית, אם יש להם בעיות חברתיות או בריאות לקויה חלילה וכדו', והאם ההורים נותנים לבנם תשומת לב מספקת – ודמי כיס לאשר יצטרך – והאם יש לבחור כל מיני קשיים חברתיים אחרים וכדו', ועל כולנה אמר המנהל בהתנצלות שאינו יודע מאומה . כששמע הרב שך את אשר בפיו, נזקף ואמר בזעקה מנהמת לבו "אותו צריכים לזרוק?! – אותך צריכים לזרוק!!"...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר י"ב מנחם אב ה'תשע"ה

אומרת הגמרא (ברכות ח.): כשהאדם מתפלל עם הציבור במניָין - זו שעת רצון. מָשָל לאדם שנוסע באוטובוס - הוא משלם מעט,  ואילו כשנוסע במוֹניֹת - הוא משלם הרבה, כיוון שזו נסיעה מיוחדת בשבילו, ואותו הדבר כשאדם מתפלל במנייָן, זה להבדיל כמו אוטובוס, ואילו כשהוא מתפלל ביחידות זה כמו מונית, וצריך להתאמץ ולכוון הרבה.

     מי שאומר "בלי עין הרע" זה לא מועיל, כי מי אמר שה "בלי" מונע את העין הרע? עדיף לומר מה שאמרו חז”ל בגמרא (ברכות כ, ע”א ועוד) "בן פורת יוסף" שפסוק זה מועיל לעין הרע. (שמש ינון)

     "מי שאינו שומע לדבריך - סלק מעליו טורח אמריך" (אבן גבירול).

     מי שאינו תופס מקום, יש לו מקום בכל מקום. (הרה”ק רבי ברוך מסטוטשיק)

הקב"ה מנהל את העולם, לא הטכנולוגיה (אפריון שלמה, גליון 104)

     מובטל אחד חיפש עבודה בנרות. לאחר מספר חודשים בהם נחל אכזבות מרות ואפס תוצאות, החליט להיענות למודעת דרושים של חברת מחשבים המחפשת עובדי ניקיון. הגיע האיש לראיון בתקווה, התייצב לפני המנהל וענה על שאלותיו, ואף הצליח להרשים אותו כשהדגים בפניו את כישוריו בתחום. לאחר מספר דקות הודיע המנהל למועמד המאושר: "התקבלת לעבודה! השאר לי את כתובת הדואר האלקטרוני שלך, ואמסור לך דרכו את המקום והזמן בו עליך לעבוד." השיב האיש בבושת: "אין לי דואר אלקטרוני." "אם כך", הפטיר המנהל בלי להניד עפעף, "לא תוכל לקבל את העבודה. אנחנו עובדים רק דרך דואר אלקטרוני!". כשדמעות בעיניו ודכדוך בליבו עזב מיודענו את המקום. "אפילו להיות פועל ניקיון אינני יכול! מה אעשה? מנין אתפרנס?"

     במר ייאושו החליט לפנות לשוק הסיטונאי, ולנסות שם את מזלו. הוא קנה כמה אבטיחים, בשלושים בשקלים האחרונים שנותרו לו. את האבטיחים פרס לפרוסות, עבר מבית לבית ומכר כל פרוסה בחמישה שקלים. כך הכפיל ושילש את כספו תוך זמן קצר. כך חזר התהליך על עצמו מספר פעמים, עד שבסוף היום חזר לביתו, ובאמתחתו הפדיון היומי כמה מאות שקלים. בצורה זו הוא התמיד בעבודתו בימים הבאים. הוא השכים קום עם שחר, ובהרבה עמל ויזע הוא השתכר למחייתו סכומים לא מבוטלים. כשגדל היקף המכירות – רכש לעצמו טנדר שיקל עליו את עבודתו, טנדר שהוחלף תוך שנה במשאית, וכעבור שנתיים בצי של רכבים העומדים לרשותו.

     לא חלפו שנים רבות והוא הפך לבעלים של אחת מרשתות השיווק המובילות במדינה. יום אחד פנו אליו מהמזכירות של אחד מאילי ההון המפורסמים, המבקש להיפגש איתו בכדי לבצע עסקה גדולה. המזכיר שאל אותו לכתובת הדואר האלקטרוני, בכדי לייעל את הקשר ביניהם. כשהשיב האיש שאין לו דואר אלקטרוני, ענה הלו המזכיר: "אין לך דואר אלקטרוני, ובכל זאת הגעת לכזאת הצלחה מסחררת?! אני רוצה לדמיין לאן היית מגיע לו היה לך דואר אלקטרוני!..."

     "הרשה לי לפקפק על דבריך! לאילו הישגים מסחררים הייתי מגיע אילו היה לי דואר אלקטרוני? לו היה לי דואר אלקטרוני הייתי היום פועל ניקיון!"

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/