אמרי שפר ט"ז טבת ה'תשע"ח

אבא לשבעה ילדים עלה לשמים, ומכוח ילדיו הטובים היה בטוח שמקומו מובטח לו בגן עדן. משהתברר לו שזה לא כך כיוון שאצלם כתוב שהוא רווק.., החל לצרוח: "יש לי תעודת זהות..." לאחר בדיקה נוספת ניגש אליו אחד המלאכים ואמר לו: "אמנם יש ממך 7 ילדים, אבל אם לא היית שותף בגידולם, כולם רשומים על האימא"...       אם נעשה הבדלה הקב"ה יקדש אותנו, אך אם לא נעשה קידוש לעצמנו, הקב"ה ידאג שהם יבדילו אותנו מהם...      האתרוג האורח - סיפר הגר"ח ברים זצ"ל :   פעם אחת, בהיותי צעיר לימים, התעכבתי בבני ברק עד שעה מאוחרת בלילה, והחמצתי את האוטובוס האחרון לירושלים. בלית ברירה נשארתי ללון אצל ה"חזון איש" זצ"ל .  מפליא היה לראות את הנהגתו של החזו"א במצות הכנסת האורחים שזכה לה. הוא טרח רבות בשימושי, ואף כלי לנטילת ידיים הכין ליד מיטתי ,   בעוד הסטייפלר זצ"ל וזוגתו ע"ה גוררים מזרון וכלי מיטה עבורי .   הדבר גרם לי אי נעימות .   כשהערתי לחזו"א על כך, אמר לי :   מאימתי האתרוג מביע את דעתו כיצד לנוטלו ?... "  (קונטרס שמונת ימי חנוכה'')       הובא ב'בעל הטורים': ואל"ה = ואדם אשר לומד הסדר ,   שמו"ת = שנים מקרא ואחד תרגום, בנ"י = בקול נעים ישיר  ,  ישרא"ל= יחיה שנים רבות ארוכים לעולם. החתן המחליף  (אור דניאל( מעשה מדהים סיפר הרב ראובן אלבז שליט"א, ראש ישיבת אור החיים בירושלים :         אחד מהחוזרים בתשובה בישיבה עמד להינשא לבת זוגו, חוזרת בתשובה אף היא. התכונה וההכנות היו רבות. והנה, כשעה לפני תחילת החופה, מתחרט החתן: "לא למדתי מספיק, עדין אינני חזק מספיק ,   אינני מוכן בשום אופן לחתונה ..."   הרב ניסה לדבר על לבו, לרכך אותו, להזכיר לו איזה מפח-נפש הוא גורם לכלה, איזה צער הוא עושה לה.... אך הכול לשווא. החתן מסרב. כבר השעה תשע, הכלה והמוזמנים מחכים באולם והחתן אין ...   הרב החליט לפעול, הוא ביקש מהכלה ומקרוביה לחכות באולם עד שהוא יבוא חזרה. עלה מהר אל מכונית של אחד מתלמידיו וביקש להביאו חיש מהר אל ה 'סטייפלער' בבני ברק .   בהגיעו לשם, נתקבל מיד – מבלי לחכות בתור – נכנס ועמד, סיפר את סיפורו ושאל מה לעשות .   לתדהמתו השיב לו ה 'סטייפלער' בלשון זו: תגיד לי, יש לך בישיבה מישהו אחר דומה לחתן, שיכול להתאים לה ?"  הרב אלבז נדהם מהשאלה ולאחר שהתאושש חשב ואמר: "כן, יש מישהו ושמו פלוני בן פלוני". אז אמר ה 'סטייפלער': "תגיד לו שהיא הזיווג שלו מן השמים. שלא יירתע ולא יהסס אלא יתחתן עמה, כי היא בת זוגו ..."   נפעם הרב אלבז וניסה לטעון: "אבל הבחור הזה מסתמא ישן..." השיב לו ה'סטייפלער': "אין דבר .   תעיר אותו ."   חזר הרב ושאלו לגבי שאלה הלכתית המתעוררת במקרה כזה, והשיב לו ה'סטייפלער': "תיסע לרב אלישיב חזרה לירושלים ותשאל עליו מה ההלכה למעשה ."   חזר הרב אלבז למכוניתו ונסעו במהרה אל בית הרב אלישיב בירושלים. ברבע לחצות דפקו בביתו ,   נכנסו ושאלו מה ששאלו. הרב אלישיב ענה מה שענה ופסק: "להעמיד חופה הלילה !"   תיכף נשלח שליח להודיע לכלה ולבקש להתאזר בסבלנות מעטה. הרב נסע לישיבתו להעיר את אותו בחור וכשהתעורר לא האמין למראה עיניו ...  אולם הרב ישב עמו, דיבר איתו דברים ברורים וגם הודיע לו ה'סטייפלער' בירך אישית את הנישואין האלה .   הבחור ניאות ונמצאה לו חליפה מתאימה... ובשעה טובה ומוצלחת נישאו השניים בשעה אחת אחר חצות ...         עד היום – מסיים הרב אלבז את סיפורו – חיים השניים באושר ובנעימים בלי שום מכשול הכי קטן בדרכם... כמובן בזכותו ברכתו של הצדיק ה'סטייפלער' זיע"א

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ד תמוז ה'תשע"ו

אדם אחד מיהר בריצה בכדי להספיק לעלות על האוטובוס, אך הוא הגיע לתחנה שנייה אחת מאוחר מדי והספיק לראות כיצד האוטובוס שלו עוזב את התחנה ויוצא לדרכו. בייאוש גדול, הוא פנה לאיש אחר שישב בתחנת האוטובוס ושאל אותו: "אוי, למה זה קורה דווקא לי?!". אני באמת לא יודע", ענה לו האיש הזר. "אבל יש לך עוד 15 דקות בשביל לחשוב על זה"    

     אדם אחד מצא כתוב בספרים שמי שנזהר מלדבר דברים בטלים במשך ארבעים יום, תשרה עליו רוח-הקודש. נהג כך האיש, ולאחר שחלפו ארבעים יום ועדיין לא שרתה עליו רוח-הקודש, החליט לנסוע אל הבעל-שם-טוב כדי לברר את פשר העניין. כשהציג בפניו את תמיהתו, שאל אותו הבעל-שם-טוב: ” האם התפללת במשך ארבעים הימים הללו?" ענה הלה: ”בוודאי! התפללתי שלוש פעמים ביום". שאל הבעל-שם-טוב: ”ותהילים אמרת בימים אלו?" ענה הלה: ”בוודאי". ”אם כן", אמר לו הבעל-שם-טוב, ”העניין פשוט - בשעת התפילות ואמירת תהילים דיברת ’דברים בטלים '..." )סיפורי חסידים הרב זוין(

 איש לפי פקודיו יותן נחלתו, אדם מקבל עולם הבא לפי הייסורים שלו בעולם הזה!

     טוב לחיות על קידוש ה' מלמות על קידוש ה',

כי רצו עבדיך את אבניה

     מסר נפשו לחבב את ישוב ארץ הקודש

     בספרו "בן יכבד אב" מספר הגאון רבי בן ציון ידלר זצ"ל "מגילת הרפתקאות שעברו לפני מאה שנה על אאמו"ר הגה"צ מוהר"ר יצחק זאב יאדלער זצ"ל, בעהמ"ח ספר תפארת ציון על מדרש רבה – מיום שמסר נפשו לעלות ולחונן עפר ארץ הקדש ולקבוע בה את משכנו עד יומו האחרון י"ב סיון תרע"ו".

     "משחר טל ילדותו מסר נפשו לחבב את ישוב ארה"ק, ובעודנו נער בן תמניא החליט בלבו הטהור לעלות ולקבוע משכנו בארה"ק. הוא סיפר לי ששגורה היתה תפלה בפיו שהש"י יזמין לו לאשה אשת חיל שתהא נאות לעלות עמו לא"י. תפילתו נתקבלה, והשי"ת הזמין לו בעיר הורדנא אשה יראת ה' ה"ה אמי מורתי מלכה בת ר' יצחק ז"ל אשר בטח בה לב בעלה.

     בהיותו אברך בן עשרים וארבע שנים (תרכ"ז), גמר אומר להוציא מן הכח אל הפועל את מחשבתו הטהורה לעלות ולהשתקע בארה"ק אשר עיני ה' בה מראשית השנה עד אחרית שנה, הוא הודיע את חפצו לאמי מורתי ע"ה, ויעץ לה שתמכור את כל רכושם והסחורה שבחנותה. אמי ע"ה שהיתה יראת ד' עשתה רצון בעלה, ומכרה את כל רכושה וקבצה בערך ארבע אלפים רו"כ.

     אבא מארי ז"ל ואמי מורתי ע"ה לא שמו לב לקשיים שעמדו בדרכם. והגם שנחשבו בעיני כל כמתעתעים לעזוב ארץ מגורם, מקום שם רכשו רעים ואוהבים, ומקור מחיה ופרנסה, ולנדוד למדבר שמם עם שתי ילדות וילד קטן בן שנה ורבע, אבל הם לא שתו לבם לכל זה, ועמדו ועשו את דרכם לא"י. ויהי כאשר ראו אוהביו שלריק הי' כל יגיעתם, וכי הוא עדיין עומד בדעתו, לזה הודיעו לאביו הרב יהודה דוד ז"ל, ויעצוהו שיגזור עליו בגזירת כיבוד אב לבל יסע לאר"י, וכן עשה, ואז מצא עצמו דחוק מאד לבלי להמרות גזרת אביו, לזה מצא תחבולה לשלוח את אמי הצדקנית נ"ע לאביו, ושתאמר לו שכבר הוחלט אצלה בהחלטה גמורה לנסוע לאר"י, ובאם אינו מניח את בנו לנסוע אתה, אזי ישפיע עליו שיתן לה גט פיטורין, כי לא תשנה דעתה מחמת שום דבר. בשמוע אביו את דבריה היוצאים מן הלב, נזכר בדברי זקנו הרה"ג חיים זלוטנער זצ"ל, שאמר שדור רביעי ישובו הנה, ובנו הוא הדור הרביעי ממנו, לזה ביטל גזירתו וברך אותם שיצליחו בנסיעתם ברוחניות ובגשמיות.

     ...ואמר (ר' יצחק זאב ידלר) בהתרגשות נוראה, היתכן שהקב"ה הזן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים, אינו מפרנס רק לתושבי חו"ל, ולאיש אשר נדבה רוחו להתיישב בארה"ק אינו מפרנסו?! השופט כל הארץ יעשה זאת?! והקב"ה הזמין לו אנשים מכובדים לנסוע בצוותא לארץ הקדש, ובתוכם היה הגאון הישיש הר' אלעזר לנדא זצ"ל בן הגאון ר' יעקב משה זצ"ל בנו של הגאון ר' אברהם זצ"ל בנו של האדמו"ר הגר"א מווילנא זצלל"ה, והיה שמח שמחה גדולה על שהקב"ה הזמין לו לנסוע בצוותא עם נכדו של הגר"א מווילנא שהוא היה הראש והראשון לעורר את קדושת הארץ וזירז את תלמידיו לנסוע אל ארץ הקודש. והנוסעים שהיו על הספינה היו זקנים וזקנות, והוא היה אברך בן כ"ד שנה ועמו שלשה ילדים קטנים, והי' פלא בעיניהם איפה נוסע אברך זה עם ילדים קטנים למדבר שממה, ושאלו אותו לאיפה הוא נוסע ולמי נוסע, השיב להם שיש לו אב עשיר בירושלים ואליו הוא נוסע, והוטב בעיניהם תשובתו... וכשבאו סמוך להעיר יפו אמר להם, האב העשיר שלי הוא האב העשיר שלכם, הוא האב לכל העולם, רק רצונו ברוך הוא שכל אחד יבטח בו כמאמר הכתוב השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך.

     ייסורי ארץ ישראל

     אחרי טלטולי נסיעה קשים הגיעו אל ארץ חמדתם, היה זה בשנת תרכ"ז. הם ירדו בנמל יפו ושמו מיד את פניהם לירושלים, וגם בפנים הארץ עמדו לפניהם טלטולי דרך קשים, כי בימים ההם אין כבישים סלולים, הדרכים זרועים הרים וגבעות, אבני נגף וחתחתים, סלעים ועמקים, והכול משובש ומפותל. ולרכוב על החמור לא יכלו, וכך טלטלו את עצמם רגלי מיפו עד ירושלים, והילד נישא על הידיים. טפסו על הרים וגבעות, סחבו את רגליהם על אדמת הטרשים וערמות הסלעים, עד אשר הופיעו ובאו להר הקודש ירושלים, פלטרין של השי"ת.

     ייסורים קשים ומרים פגעו באבי מורי זצ"ל בשנה הראשונה לבואו לירושלים, הקב"ה יסר אותו ואת כל בני ביתו במחלות שונות ר"ל, עד שכל הכסף שהביא איתו מחו"ל אזלו בעד הרופאים והרפואות, וקבל הכול באהבה כמאמר חז"ל שא"י הוא אחד מהשלשה דברים שבא ע"י ייסורין.

     מצבו הלך וחסר מיום ליום, והוא בטחונו לא עזב. אז באה א"מ נ"ע ואמרה לו הלא אתה רואה שאיננו זוכים להיות בארץ הקודש והקב"ה אינו רוצה שאנו נדור בארץ הקודש, לזה הרי עדיין יש לי כלי כסף ותכשיטים, ונוכל בשווים לחזור להורדנא, אבל אם נאבד גם זה, לא יהיה לנו במה לחזור. השיב לה, לא נשוב להורדנא בשום אופן שבעולם, ואם אינני זוכה להיות בארץ הקודש בחיים, אז הרי יש הר הזיתים, אנחנו צריכים לצפות לישועת ה' כי ישועת ה' כהרף עין, ובטחוני על מאמר חז"ל שאפילו רשעים בגיהנם נדונים רק שנים עשר חדש. ועל כל גל וגל נענע בראשו וקבל את הפורעניות ר"ל באהבה, ואדרבא מכל ריבוי הייסורין הקשים והמרים שהיו לו , נתחזק בטחונו יותר כמאמר הפסוק הזורעים בדמעה ברנה יקצורו.

     נתן תודה להקב"ה שלקח ממנו הכסף הטמא מחו"ל

     וככלות שנים עשר חדש נתן תודה להקב"ה על כל הייסורין שעברו עליו כמאמר חז"ל כשם שמברכין וכו' והתפלל בלב נשבר להקב"ה שירחם עליו ומי שאמר לעולם די יאמר לצרותי די, ומן השמים ריחמוהו וחלצו אותו מייסוריו. התחילה אמי מורתי נ"ע לשלוח ידי' למסחר כפי שהורגלה מאז, ושכרה חנות ברחוב היהודים, החנות הראשונה על יד פתח החורבה של ר' יהודה החסיד מצד הימין, אך לא ידעה לדבר ערבית כלל [כי כל הסחורות היו צריכים לקנות מהערבים] ולימדה אבי מורי ז"ל מן התרגום קצת מילים ערביות, והתחילה להתעסק בחנות מכולת, וה' נתן ברכה והצלחה בכל מעשיה, וחן בעיני הקונים, שכל האנשים אמרו שהחמאה שלה יותר טוב מחמאת אחרים, וכולם באו לקנות חמאה רק ממנה, והי' ממש ברכה הנראה לעיניים בבחינת אסוך השמן של הנביא אלישע, וכן הייתה ברכה בכל מיני מכלת. ובכל לילה ולילה הביאה אמי מורתי נ"ע את הכסף שהרוויחה מכל היום ומסרה לאדוני אבי ז"ל, ומנה אותם וכתב בפנקס את הסכום שהביאה, ובערך תשעה חודשים נתמלא כל הסכום שהביאו מחו"ל, ומאז נפסק השפע הרב והרוויחה רק לפרנסת בני ביתה, ונתן אבי מורי ז"ל תודה להקב"ה שלקח ממנו הכסף הטמא מחו"ל ונתן לו כסף קדוש מארץ הקודש.

רצוני שתהא חתונתי בעיר העתיקה

     בשנותיו האחרונות גברה עליו חולשתו מאד , ועפ"י פקודת הרופאים היה צריך להחליף את האוויר , והעתיק משכנו מחוץ לעיר העתיקה [אף שזה היה תמיד נגד רצונו], לשכונת בית דוד ע"י נחלת שבעה. ובתחילת שנת תרע"ז ביקש ממני שאחזירו למגורו בעיר העתיקה, ואמר לי רצוני שתהא חתונתי בפנים העיר העתיקה. רצונו נתמלא, וקבעתי לו בית דירה בחצר אור החיים הקדוש זיע"א. בשבת קודש י"ב סיוון נצחו אראלים את המצוקים והעלה נשמתו הטהורה למרום עם תפלת המנחה, ההלויה היתה במוצש"ק וגדולי רבני ירושלים הספידוהו . נכרה לו מקום מנוחתו על יד מרן רשכבה"ג מוהרי"ל דיסקין זיע"א".

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר י"ב מנחם אב ה'תשע"ה

אומרת הגמרא (ברכות ח.): כשהאדם מתפלל עם הציבור במניָין - זו שעת רצון. מָשָל לאדם שנוסע באוטובוס - הוא משלם מעט,  ואילו כשנוסע במוֹניֹת - הוא משלם הרבה, כיוון שזו נסיעה מיוחדת בשבילו, ואותו הדבר כשאדם מתפלל במנייָן, זה להבדיל כמו אוטובוס, ואילו כשהוא מתפלל ביחידות זה כמו מונית, וצריך להתאמץ ולכוון הרבה.

     מי שאומר "בלי עין הרע" זה לא מועיל, כי מי אמר שה "בלי" מונע את העין הרע? עדיף לומר מה שאמרו חז”ל בגמרא (ברכות כ, ע”א ועוד) "בן פורת יוסף" שפסוק זה מועיל לעין הרע. (שמש ינון)

     "מי שאינו שומע לדבריך - סלק מעליו טורח אמריך" (אבן גבירול).

     מי שאינו תופס מקום, יש לו מקום בכל מקום. (הרה”ק רבי ברוך מסטוטשיק)

הקב"ה מנהל את העולם, לא הטכנולוגיה (אפריון שלמה, גליון 104)

     מובטל אחד חיפש עבודה בנרות. לאחר מספר חודשים בהם נחל אכזבות מרות ואפס תוצאות, החליט להיענות למודעת דרושים של חברת מחשבים המחפשת עובדי ניקיון. הגיע האיש לראיון בתקווה, התייצב לפני המנהל וענה על שאלותיו, ואף הצליח להרשים אותו כשהדגים בפניו את כישוריו בתחום. לאחר מספר דקות הודיע המנהל למועמד המאושר: "התקבלת לעבודה! השאר לי את כתובת הדואר האלקטרוני שלך, ואמסור לך דרכו את המקום והזמן בו עליך לעבוד." השיב האיש בבושת: "אין לי דואר אלקטרוני." "אם כך", הפטיר המנהל בלי להניד עפעף, "לא תוכל לקבל את העבודה. אנחנו עובדים רק דרך דואר אלקטרוני!". כשדמעות בעיניו ודכדוך בליבו עזב מיודענו את המקום. "אפילו להיות פועל ניקיון אינני יכול! מה אעשה? מנין אתפרנס?"

     במר ייאושו החליט לפנות לשוק הסיטונאי, ולנסות שם את מזלו. הוא קנה כמה אבטיחים, בשלושים בשקלים האחרונים שנותרו לו. את האבטיחים פרס לפרוסות, עבר מבית לבית ומכר כל פרוסה בחמישה שקלים. כך הכפיל ושילש את כספו תוך זמן קצר. כך חזר התהליך על עצמו מספר פעמים, עד שבסוף היום חזר לביתו, ובאמתחתו הפדיון היומי כמה מאות שקלים. בצורה זו הוא התמיד בעבודתו בימים הבאים. הוא השכים קום עם שחר, ובהרבה עמל ויזע הוא השתכר למחייתו סכומים לא מבוטלים. כשגדל היקף המכירות – רכש לעצמו טנדר שיקל עליו את עבודתו, טנדר שהוחלף תוך שנה במשאית, וכעבור שנתיים בצי של רכבים העומדים לרשותו.

     לא חלפו שנים רבות והוא הפך לבעלים של אחת מרשתות השיווק המובילות במדינה. יום אחד פנו אליו מהמזכירות של אחד מאילי ההון המפורסמים, המבקש להיפגש איתו בכדי לבצע עסקה גדולה. המזכיר שאל אותו לכתובת הדואר האלקטרוני, בכדי לייעל את הקשר ביניהם. כשהשיב האיש שאין לו דואר אלקטרוני, ענה הלו המזכיר: "אין לך דואר אלקטרוני, ובכל זאת הגעת לכזאת הצלחה מסחררת?! אני רוצה לדמיין לאן היית מגיע לו היה לך דואר אלקטרוני!..."

     "הרשה לי לפקפק על דבריך! לאילו הישגים מסחררים הייתי מגיע אילו היה לי דואר אלקטרוני? לו היה לי דואר אלקטרוני הייתי היום פועל ניקיון!"

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

אמרי שפר כ"ד סיון ה'תשע"ה

 הגאון רבי אברהם גניכובסקי זצ"ל נסע פעם על האוטובוס, ועל המושב שלידו התיישבה אישה, רבי אברהם שהיה זהיר שלא לפגוע בנפש מישראל,  לא רצה לבקש הימנה שתלך, אמר לה בחכמה: אם התיישבת על ידי, חייב אני להודיע לך כי יש לי 'כרוספדין', האשה ששמעה זאת היתה בטוחה כי זה מין חולי, וחששה שלא תדבק מזה, ומיד קמה והלכה לחפש לה מקום אחר. אך כוונתו הייתה על  הִציִצת שמתורגם באונקלוס כרוספדין.

     לחזור על אמונה ולדעת את היום המחכה לך. גיס של האדמו"ר מסלונים זצ"ל אמר ווארט שהאדמו"ר אמר על זה שכדאי היו כל הקושי בנסיעות ולהגיע לטבריה רק בשביל הווארט הזה. ידוע שבכוס קפה מכינם על זה הדרך: מכניסים קפה, ואח"כ סוכר, ואח"כ מים, ואח"כ חלב. אבל אם לא מערבבים את זה אין לזה טעם, אבל אם מערבבים את זה יש לזה טעם של קפה. כך גם יש לנו תורה ותפילה אמונה ובטחון אבל אם אינם מערבבים את ולא חוזרים על זה אין לזה טעם כי האמונה כדי להאמין צריכים לערבב את זה בלב, וזהו "וידעת היום", אם רוצים להאמין זהו "והשבות אל לבבך", חייבים להחזיר את זה אל לבבינו.

     "לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים." (אוסקר ויילד)

     לחיים אין שידור חוזר אז תנצלו כל יום שעובר , החיים קצרים ויש למצות אותם כמה שיותר.

הרובלים הרוסיים נתלו במסגרת מיוחדת בסלון הבית. אפס כי עז העם הישב בארץ (י"ג כ"ה(  )ברכי נפשי(

     החפץ חיים מסביר שהתורה הדגישה במיוחד את המילה 'אפס', כביאור הרמב"ן, כי מילה זו מביעה את רשעת המרגלים, 'שהיא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום ענין, כלשון האפס לנצח חסדו'. והמרגלים אכן ביקשו להעביר לעם את המסר הזה שלא יוכלו כלל להילחם עם יושבי הארץ . ולעומתם, יהושע וכלב אמרו 'כי לחמנו הם' )להלן, פרק י"ד פסוק ט' (, וכאומרים - וכי אדם מפחד מככר לחם גדול המונח על השלחן ?! האדם המאמין בה', לא ישתמש לעולם במונח 'אפס', אלא יבטח בא-לוקיו ויתייחס גם לאויביו הקשים ביותר כ...לחם המונח על השלחן. זה סודו של הבטחון בה', ההופך את האדם למאושר עלי אדמות . האספקלריה של הבוטח משדרת לו כל העת שיש לו על מי לסמוך. אם רק יפקיד האדם את 'מפתחות החיים' שלו ביד השי"ת, ויפקיר את כל כולו למען השם, הוא יווכח עד מהרה לדעת שאכן היה מי ששמר עליו לאורך כל הדרך, גם אם בתחילה לא נראו הדברים כמי שפועלים לטובתו.  שאכן אם היו שואלים את האדם, ביחס לאירועים מסוימים העוברים עליו בחיים, כיצד לדעתו היה כדאי לנהוג עימו, הוא היה אומר שלפי ראות עיניו היה צריך לנהוג קצת אחרת... שהרי במציאות הובילו אותו ההתרחשויות למחוזות לא הכי טובים ... מי שאומר כך, אינו יהודי מאמין. אדם היודע שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, הרי גם כאשר הוא איננו רואה לכאורה מה היא הטובה שתצמח לו מהאירוע ההוא, הוא יאמין בכך בלב שלם, ויידע עם לבבו שהשי"ת אוהב אותו הרבה הרבה יותר ממה שהוא אוהב את עצמו.

'מסודר' בפרנסתו

     הזדמן לידי קונטרס שכתב יהודי ניצול שואה, ובו הוא מתאר את שעבר עליו באותה תקופה, וכיצד הצילו הקב"ה פעם אחר פעם מידי הנאצים הארורים.  יהודי זה התגורר בגרמניה עצמה, ומיד כאשר החל הצורר היטלר ימ"ש להפריח את הצהרותיו המאיימות נגד היהודים - והיה זה יותר משנתיים לפני פרוץ המלחמה - נתן הקב"ה בליבו את ההחלטה למכור את כל נכסיו ולצאת מארץ הזו.  הדבר לא היה פשוט, כיון שיהודי זה היה 'מסודר' בפרנסתו ובנכסיו, והיו לו נכסים רבים, דניידי ודלא ניידי. אבל, ההחלטה שהתקבלה בליבו היתה כה חזקה,  שמאומה לא עמד בדרכו, והוא מכר את הבתים שהיו בבעלותו, וגם את כל יתר הנכסים.  המטבע היציב והאיתן ביותר בתקופה ההיא, היה הרובל הרוסי. כל הסוחרים עשו בו שימוש, וידעו שהרובל הוא מטבע שכדאי ושווה להשקיע בו לטווח ארוך, ואין לכאורה שום דבר שיהא בכוחו לזעזע את חוסנו של הרובל.  גם היהודי שלנו, המיר את כל הכסף שקיבל ממכירת נכסיו לשטרות של רובלים רוסיים, וכאשר הכסף היה בידו החליט להעתיק את מקום מגוריו להולנד, שהיתה מדינה שקטנה וניטראלית, והכל היו בטוחים שהנאצים יניחוה לנפשה, ולא ירצו לפגוע בה ולהשתלט עליה.

     בהגיעו להולנד, השתדל מיודענו לבנות את עצמו מחדש, ולשקם את פרנסתו, כפי שהיה בגרמניה. ואכן, בתקופה הראשונה הכל הלך למישרין.  חוור ומבוהל יום אחד מגיע היהודי לביתו, חוור ומבוהל, וכשאשתו שואלת אותו מה קרה, הוא מציג בפניה דף עיתון שבו היה כתוב שהכלכלה הרוסית התמוטטה והרובל בעקבותיה... בידיעה בעיתון נאמר שהמטבע הרוסי איבד את ערכו בצורה מוחלטת, והוא אינו שווה אפילו את הנייר שעליו הוא מודפס . יוצא אפוא, אמר הבעל לאשתו, שכל האספים שחסכנו, ובעצם כל הרכוש והנכסים שלנו - אינם שווים עכשיו מאומה! עצם המחשבה על המציאות ההזויה הזו, הביאה את מיודענו לפלנטה אחרת, ולהרגשה מוחשית בדברי חז"ל שלמדונו שהחסכונות האמיתיים נתונים רק בבית המדרש, ולא באוצרות הכסף והזהב.

     המהפך המחשבתי שהחל בו מאותו רגע, הביאו להחלטה נוספת, חזקה יותר מזו הראשונה שקיבל בהיותו בגרמניה (כשהחליט לעבור להולנד), והיא,  לעזוב את הגולה הדויה, ולעלות לארץ ישראל. בתוך ימים אחדים ארז את מה שנשאר לו בהולנד, ועלה לארץ הקודש.  ומי שמכיר קצת את ההיסטוריה, יודע שהולנד היתה אחת המדינות הראשונות לכיבוש הנאצים, שהעבירו את נתיניה היהודים לאושוויץ. כבר בימיו הראשונים של הכיבוש, דרשו הגרמנים מהשלטון ההולנדי שיעביר לידיהם את שמות הנכבדים היהודיים בקהילותיהם, ואותם הרגו תחילה. ' כיון שאני נמניתי על הנכבדים הללו, סיפר היהודי לבניו ברבות הימים, אין ספק שאם הרובל הרוסי לא היה מתמוטט, והייתי נשאר בהולנד עוד תקופה קצרה, גם אני הייתי נשלח לאושוויץ רח"ל.

במזוודה מיוחדת

     נס של ממש נעשה ליהודי זה, והנס החל כבר ברגע שהחליט לרכוש את הרובלים, שכן הם הם היו הסיבה להצלתו בהולנד. הנס המשיך מאוחר יותר עם התמוטטותו של הרובל, כשהתברר שדווקא סיבה זו הניעה אותו לעזוב גם את הולנד, ולעלות לארץ ישראל, ולהינצל מציפרני החיה הנאצית. עכשיו נחשוב לרגע; כשיהודי שלנו שמע את דבר קריסתה של הכלכלה הרוסית, הלא באופן טבעי הוא הרגיע מאוד מאוד רע. איך יתכן אחרת?! הלא ההתמוטטות הזו גורמת לו עתה להישאר ריק מנכסיו, ולהיות עני וחסר כל ! אבל אם היה יודע שהכל לטובתו, לא היה נותן להרגשות הלא טובות שיחדרו למוחו כלל וכלל!  ואם היו שואלים אותו, במה הוא רוצה לבחור, ברובלים רוסיים או בחיים, בוודאי שתשובתו היתה שהוא מעדיף את החיים גם על פני מיליוני רובלים. וזה בדיוק מה שהקב"ה עשה לו.  היהודי שעליו אנחנו מדברים לא הסתפק בהחדרתה של האמונה הזו רק לליבו הוא, אלא התאמץ גם לחנך את ילדיו ברוח זו. מה עשה? - גם לאחר שהרובלים הרוסיים איבדו את ערכם, ולא היו שווים מאומה, לא השליך אותם לפח, אלא שמר חלק מהם במזוודה מיוחדת, וכשהגיע לארץ תלה את הרובלים במסגרת מיוחדת בסלון ביתו. למען דעת כל עמי הארץ את הנס הגדול שנעשה לו ע"י הרובלים הללו , ולמען יידעו בניו ונכדיו וכל צאצאיו את הכלל החשוב הזה שכל מה שעושה הקב"ה, לטובה הוא עושה. 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/