נקודה שבועית פרשת "לך לך" ה'תשע"ח

פרשת השבוע שלנו מפגישה אותנו לראשונה באופן משמעותי עם אברהם אבינו. בתחילת הפרשה מסופר: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך... ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן".

התורה בוחרת להדגיש את גילו של אברהם ואם נעקוב אחרי סיפור חייו בפרשות הקרובות נראה שרבים המקרים שגילו מוזכר בסמוך לכל מיני מעשים ומצבים שהוא עובר.

אפילו חז"ל במדרשיהם טורחים לספר לנו על ציוני גילאים שונים אצל אברהם: גיל שלוש הכיר את בוראו, בגיל 48 נבנה מגדל דור הפלגה, בגיל 52 גייר אברהם את האנשים בחרן.

הרב נבנצאל מסביר בדרשותיו שציוני הגילאים השונים לאורך חייו של אברהם מעידים בפנינו על התפתחות בתהליך בניית אישיותו של אבי האומה. 

כל השנים האלה בונה אברהם את אישיותו ובעיקר את הכרתו בבורא עולם ובהתאם לכל שלב בא לידי ביטוי יחסו אל הקדוש ברוך הוא. בכל מדרגה בחייו מתעמקת אצל אברהם הידיעה העמוקה בהנהגת ה' בעולם למרות שכבר הכיר במציאותו בגיל 3. בכל פעם מתגלה בפניו שפע אלוקי אחר ובכך הוא משיג מידות בדרכי טובו של ה' בעולמו.

הדבר שאנו לומדים מעניין זה אצל סיפור אברהם בתורה שהכול בחיינו גם נעשה בשלבים. כשם שאברהם אבינו, האבא הראשון שלנו הכיר את אלוקיו בהדרגה ובשלבים שנמשכו לאורך שנים גם אנחנו עוברים ובונים את אישיותנו לאורך שנים. אל לנו להיבהל מתהליכים ארוכים וממשימות גדולות. בהתמדה ובעקביות אנו יכולים וצריכים להתמודד עם אתגרים בחיינו.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר י"ז סיון ה'תשע"ו

  אין ספק שחייבים להביט במציאות בעיניים פקוחות ולא להתעלם מקשיים ומבעיות, אבל המבחן הוא – אם האדם מתייאש נוכח הקשיים או שהוא רואה בהם אתגרים ומאמין שבעזרת ה' יגבר עליהם.   

    

     אמר האדמו"ר ר' שלמה גולדמן מזוויעהל זצ"ל - על כל פסיעה שאדם פוסע עבור הזולת, חוסך הוא בכך אלף פסיעות עבור עצמו…! 

     ''ארץ אוכלת יושביה" (יג, לב(  - זוהי ארץ שאי אפשר להיות בה בבחינת "יושב" כלומר באותה מדרגה תמיד, או שעולים מעלה מעלה ומשיגים מדרגות גדולות, או שח"ו נופלים למדרגה שפלה... )ר"י מווארקי(

"     ויספרו... ויאמרו באנו אל הארץ" (יג, כז(  - רבי מנחם מנדל מקוצק היה אומר: המרגלים דיברו אמת, ואף על פי כן פשעו וחטאו. ללמדנו שלא כל דבר שאינו שקר אמת הוא, ולא כל מי שאינו שקרן הוא איש אמת.

בכח הניגון לחולל מהפכים (נצוצות).

     הנה סיפור מפעים ביותר, המגלה לנו עמקים נוספים בגודל כוחו של הניגון, הרב שוורץ מספר, מאז שהתחלתי לומר "גראמען", אני מבקר בבתי חולים לשם מצווה, יחד עם ידידי הטוב הבעל-מנגן הנודע מיכאל שניצלר הי"ו ואחרים.

     לאחר שצברתי ב"ה שעות רבות של ביקורים אלו, נוכחתי לראות איזו השפעה אדירה, כבירה ועצומה, יש לגראמען וניגוני שמחה.  בבתי חולים אני גם משתמש בחוש נוסף של תרגילים נפלאים ומשמחים (מה שמכונה: "קוסמות", ואשר ביררתי חקרתי ודרשתי מפיהם של מורי הוראה מובהקים מה מותר לעשות ומה אסור. הדברים הללו מסיח את דעתם של חולים הנמצאים במצבים נואשים, קשים ואיומים. לפעמים אני מבקר במחלקות של חולים במחלות קשות, מחלות סופניות, "המחלה ההיא" ועוד, אשר רגעי השמחה הללו מצילים חולים, ומחזירים אותם פשוט – ממוות לחיים, ולו לימים ספורים בלבד, והיה זה שכרי.

     יום אחד הגעתי לבית החולים הנודע "ממוריאל הוספיטאל" עם ר' מיכאל שניצלער. בדרכנו נכנסנו לחדרו של בחור בן 18 מליקווד, שהרופאים נואשו רח"ל מחייו. הבחור, עם גידול ממאיר בראשו רח"ל ה"י, כבר היה במצב סופני, כאשר נותרו לו, לדברי הרופאים, כמה שבועות בודדים לחיות. נכנסנו והחילונו לשיר ולזמר, לבדח ולהקסים, עד שפשוט שינינו את מצב- רוחו כליל והוא עלז ושמח מאוד. בסיום הביקור, נפלט לי משפט מטופש, תוך כדי שאני פונה למיכאל ואומר: "אי"ה בחתונה שלו אנו באים לשמח"... מיד תפסתי את עצמי, אני כמובן נשכתי את השפתיים חזק חזק, אך המשפט יצא כבר . הבחור, שהיה מספיק חכם וידע את המצב, ענה לי בחצי חיוך: "אי"ה בגלגול הבא"... אני לא ידעתי היכן לשים את עצמי מבושה ומחרטה על המשפט התמוה.

     עוברים שנתיים וחצי, הספקתי מאז לבקר ולחזק חולים ולשמח בריאים, והנה אני מקבל הזמנה לבוא ולשמח בחתונה בעיר ליקווד לתאריך ט"ו בכסלו תשס"ג. שמות שני המשפחות אינן מוכרות לי, אך הוזמנתי? אני בא.  אני נכנס לאולם, ואני רואה מחזה מדהים. החתן, יושב באמצע המעגל, ומסביבו יושבים כל הקהל חבריו וידידיו (שממש הרגשתי כזר בתוכם מאחר ולא היה חסיד אחד ביניהם, ציבור ליטאי מובהק אף אינו נוהג מנהג ה"מצווה טאנץ") ושרים בדמעות ובהתלהבות את השיר הנודע של רבי אביעזר וולפסון שליט"א: "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי", שרים ובוכים.  אני עדיין לא יודע מה אני עושה כאן, הוזמנתי אבל אני לא בדיוק נראה שייך לכאן, ולפתע החתן מבחין בי, קם ממקומו ו"סוחב"אותי למרכז המעגל, נופל על כתפיי ומתחיל לרקוד איתי בהתלהבות. אני מנסה בעדינות להיחלץ ואני שואל אותו מהיכן אנו מכירים?... והוא, כולו פליאה שואל: וכי אינך זוכר? הלא אני הבחור... שאיחלת לו לבוא ולהשתתף בחתונתו, והרופאים לא נתנו לו זמן רב לחיות, ובכן, מאז אותו ביקור, לא שכחתי ליום אחד את המשפט שאמרתי ב"טעות": "אי"ה בחתונה שלו אנו באים לשמח", כ"כ שמחת אותי, ובפרט המשפט האחרון נתן לי כ"כ הרבה כח ותקווה עד שבעזרת השי"ת רופא כל בשר, הבראתי והחלמתי כליל, והנני כאן היום, שמח בחתונתי, וזו ההזדמנות שלי ושל משפחתי לומר לך תודה על חלקך בהצלתי,  לכן הזמנתך... 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"ו תשרי ה'תשע"ו

אתגרים הם מה שעושים את החיים מעניינים , להתגבר עליהם זה מה שהופך את החיים למשמעותיים  

     בכל שנה ושנה, נתחדש פירוש חדש בתורה... בכל דור ודור ובכל תקופה, באה הבנה חדשה בתורה מן השמים, שהיא מתאימה לדור ..." )חידושי הרי"ם, פרשת האזינו(.

     בניית המשפחה - משפחה ערכית ומאוחדת, היא אבן הבסיס הראשונה בתורה לקיומו של האדם על פני האדמה ולבנייתן של החברה והקהילה.

     הסתכל על הפרחים שפורחים ולא רק על העלים הנושרים .

     "ויאמר אלוקים יהי אור, ויהי אור" (בראשית א,ג). יהודי שבא לפני הקב"ה בתפילה ובתחנונים "אלוקים, יהי אור", האר לי באורך, עד מתי אשקע בחושך – מיד "ויהי אור", השם יתברך מאיר לו. (רבי נח מלכוביץ)    

     ויאמר לו איכה 'איכה' ר"ת אני יודע כל הנסתרות, וזהו ששאל השי"ת את אדם הראשון: וכי ממני אתה מתחבא, והרי אני יודע כל הנסתרות). רבינו יוסף חיים)

     כשאדם קובע את התנהגותו בשבת בראשית בהרחבה,  הרחבה זו באה לידי ביטוי בכל השנה כולה בכל העניינים, בהרחבה בגשמיות ובהרחבה ברוחניות.

     כשם שיש שמחה גדולה אצל האב, כאשר הוא מכניס את בנו ללמוד תורה, גם בשבת בראשית יש שמחה גדולה , כי בה הקב"ה מכניס את בני- ישראל ללמוד תורה

הגנטיקה בעקבות אדם הראשון  (שיחת השבוע, גליון 1501)

     הפרופ' ראובן אור , מנהל המחלקה להשתלת מֵח עצם במרכז הרפואי הדסה עין-כרם בירושלים, הוא מחלוצי ההתקדמות בתחום. במרוצת השנים זכה בפרסים יוקרתיים, לאחר שמחקריו הביאו לידי פריצת דרך בטיפול באמצעות תאי גזע. אבל הוא מדבר בצניעות: "אני בסך הכול שליח ה' לענייני רפואה".

     הפרופ' אור (65), תושב נווה דניאל בגוש עציון, משמש יותר משלושים שנה בתפקידי מפתח בעולם הרפואה. לדבריו, ככל שהידע המדעי מעמיק, כך גוברת ההתפעלות מפלאי הבריאה. "מח העצמות הוא מעין בית חרושת, שמייצר את תאי הדם ודואג לתקינותם", מסביר הפרופ' אור. "זו מערכת מדהימה בהיקפה. בכל שנייה מתחלפות בגופנו שלושה מיליון כדוריות אדומות, והכול מבוקר ומנוהל על-ידי מח העצמות. האם אפשר להעלות על הדעת שאין בורא שתכנן הכול לפרטי פרטים? או למשל העין, שבה יש מיליוני תאים הממונים על הצגת ה'תמונה' ותרגום הנתונים למוח. וכי מכשיר משוכלל ומתוחכם כל-כך יכול היה להתפתח באקראי?!".

גנטיקה בעם היהודי

     השבת נקרא על בריאת אדם הראשון, אבל הפרופ' אור ממש 'רואה' אותו בעבודתו בתחום מח עצם: "השתלת מח עצם מחייבת התאמה גנטית בין התורם למקבל, וזאת בודקים על גֶן שתפקידו לזהות אם תא מסויים הוא חלק מהגוף או תא זר. בעבר חשבו שהתאמה יכולה להתקיים בין אחים בלבד, אולם התברר שיכולה להיות התאמה גם בין בני-אדם זרים".

     הוא מציג נתון מעניין: "בעולם הגדול יש התאמה של אחד למאתיים וחמישים אלף בני-אדם, אולם בתוך העם היהודי יש התאמה של אחד לחמישים אלף, מה שמעיד על הקִרבה הגנטית של בני העם היהודי".

צאצאי אב אחד

     אך מהמחקר עולה עוד נתון חד-משמעי: "הגֶן הזה, שקיים אצל כל בני-האדם, מוכיח שכולנו צאצאים לאב אחד. האפשרות למצוא התאמה בין בני-אדם שונים נובעת מהיותם צאצאים של אדם אחד – אדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה".

     הפרופ' אור מסביר שגם השוני הגנטי בין בני-האדם הוא מפלאי הבריאה: "לו כולנו היינו דומים, היה הדבר יכול ליצור בעיות רבות ולגרום מחלות ופגמים. חז"ל אמרו: 'כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם שוות'. זה נכון גם בגנטיקה – השוני דווקא הוא המעניק קיום למין האנושי".

רופא בשליחות

     האמונה מלווה אותו לאורך כל שנות עבודתו: "הכול נקבע על-ידי בורא העולם, והרופאים אינם אלא שליחיו. אצל חלק מהמטופלים הטיפול שלנו מצליח ואילו אצל אחרים לא. מי קובע אם הטיפול יצליח? ברור שיש כאן מרכיב מובהק של סייעתא דשמיא. בדיוק עכשיו אמרנו בתפילה שהבורא קובע 'מי יחיה'. אנחנו, הרופאים, מתערבים בדרך מלאכותית בגוף האדם, אבל הפלא של החיים נשגב מאיתנו. זה צריך למלא אותנו ענווה מול עוצמת הבריאה".

וויתור 

     מסופר על מחותן של הגאון ר' שמעון סופר ז"ל ששאלו אותו איך זכה למחותן כזה כמו ר' שמעון, ענה אין לי שום דבר סיבה לתלות אולי בדבר אחד,  שכשהתחתנתי ראיתי שלאשתי יש פמוטות יקרות והשוויגער שלי יש לה פשוטות, וכן כרים וכסתות ראיתי שבשבילי מוכן הרבה וחשובות ולחמי וחמותי, אין כלום, בררתי אצל אשתי, סיפרה לי היות ואין להורי רק את זה, אז בשבילנו הביאו את היקרים ולהם עצמם הלכו ולקחו דברים פשוטים, אמרתי לעצמי היה לא תהיה, הלכתי ולויתי כסף והאמנתי באמונה שלימה שמה שמגיע לי זה יגיע ולא ח"ו לקחת ממישהו אחר, והנה עוד באותו יום שלויתי הגיע אחד לעשות איזה עסק, ומאותו היום גדלתי בשדות וכרמים, והיה לי בנים ובני בנים עוסקים בתורה, והכל התחיל יומיים השבע ברכות עם האמונה שלימה בהתחלה.

     וזה סיפר ר' יוסף ליברמן בספרו, וכותב "ספרי לא ספר סיפורים" אלא אני מספר כאן לכל אברך אחרי השבע ברכות שלא יקח מחמיו את לבו וכל חיותו, ולדעת שאם מוותרים ממה שהבטיחו ולא הורגים ונהרגים על כל שוה פרוטה בסופו של דבר מצליחים.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/