איש כי ידור נדר – שיידור כשהוא איש ומיושב
בדעתו אבל הנודר בכעסו אינו בגדר איש ונמשל כבהמה. (כלי יקר)
" במקום תורה - שם החכמה"
היחלצו מאתכֶם אֲנָשִים. צריך אדם לראות עצמו
כאילו היחלצו מאתכֶם הוא נמצא לבדו ואין
איש עמו כדי שלא תעלה בדעתו פנייה ומחשבה למצוא חן בעיני אחרים - הסירו מעליכם את האנשים , רק כאילו אתם לבדכם.
(דגל מחנה אפרים)
התורה אומרת "לכל מטות ישראל תיקחו".
לכאורה היה צריך להיות כתוב "מכל" , מה הרמז בלשון התורה "לכל מטות
ישראל"? אלא ללמדנו בא, שתפילתם פועלת לטובת כל מטות ישראל.
כל
המזכה את הרבים - אין חטא בא על ידו [סופר ע"י הרב שלום שוורץ שליט"א,
מקור: קול הלשון]
המשנה במסכת אבות אומרת "כל המזכה את
הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה".
סיפר רבי שלום שבדרון זצ"ל: היה יהודי
שאביו היה רב בעיירה באירופה לפני מלחמת העולם השנייה. היו שם בעירה מתבוללים,
והיה מתבולל שנקרא משה חייט. אותו משה חייט, אביו נפטר, ומטבע הדברים כשישב שבעה
היה יותר קרוב לקבל ולשמוע. הגיע אביו רב הקהילה, שכנע אותו לומר קדיש, והצליח
לשכנע אותו לבוא לבית הכנסת גם אחרי השבעה לומר קדיש. כידוע, יהודי, גם כשמתרחק
מאוד מבורא העולם, בנושאים רגישים אלו של כיבוד אב ואם, בפרט אחר פטירתם, הם מרגיש
מאוד קשר.
משה חייט הגיע לבית הכנסת, הרב 'חימם' לו את
הלב עד שנהיה שומר תורה ומצוות. משה חייט היה שם דבר, מושג, בעיירה. מי שהיה מדבר בקדיש, משה חייט היה
מוכיח אותו. אם מישהו היה מתפלל שלא
כראוי, משה החייט היה מוכיחו. אם היה דבר
אחר נעשה שלא כראוי, משה חייט, בדרכי נועם או בתקיפות מרובה, היה מוכיח כל אחד על
עוול שהוא עשה.
ויהי היום, הגיעו הנאצים יימח שמם וזכרם,
כשהמלחמה הייתה בעיצומה, בנו של הרב היה חולה מאוד ולכן הרב שלחו להחלים בבית
הבראה מיוחד, שהיה על אחד מראשי ההרים בשוויץ. באותו מקום הייתה גם עיר, שהייתה
בעמק, ובית הנופש היה למעלה בראש ההר. הוא הרגיש נורא ואיום, לא התעניין בכלל מה
קורה בסביבתו. זכה אותו בן של הרב להינצל מן המלחמה.
בשבת אחת, הוא התחיל להרגיש הרבה יותר טוב.
כיון שהרגיש יותר טוב, התעורר בו יצר מיוחד לעשן סיגריה. צריך להבין. אלה שעברו את
המלחמה, שנים לא ראו לא יהודי של צורה, לא קהילה יהודית, לא מקום יהודי. הם ידעו
שאין להם לאן לחזור. הם ידעו שאף מדינה לא רוצה אותם. הם היו מבחינת תמיכה
ומוטיבציה במצב נורא ואיום. (בסוגריים נזכיר שכבר גדולי ישראל אמרו על אותו דור
שעבר את השואה האיומה שאי אפשר לדון אותו בכלל). הוא קיבל תאווה בשבת בבוקר לעשן
סיגריה. מדובר על שבת ללא קידוש, מי יודע אם כיפה הוא קיבל לראשו. היצר הרע השתלט
עליו והוא עישן סיגריה. עבירה גוררת עבירה, ואחריה הוא עישן עוד סיגריה. בין בית
הנופש לעירה שלמטה הייתה חשמלית שעליה היו נוסעים מבית הנופש למטה במורדות ההר
למקום המסחר, של העיירה. כיון שהיצר השתלט עליו, פתאום הוא מוצא את עצמו שבשבת
קודש הוא עלה לחשמלית ונוסע בשבת קודש למטה. בהגיעו למטה הוא הגיע לשוק, מסתכל
בחלון של החשמלית, ורואה שעומד לו בשוק, לא פחות ולא יותר: משה חייט. משה חייט
עומד ומסתכל עליו! משה חייט עומד כאן בשוק, ועוד רגע הוא עומד לראות, עוד רגע הוא
יתפוס שיושב לפניו בנו של הרב, נוסע בחשמלית ומעשן סיגריה בשבת קודש! הוא נתקף
בפחד איום: עם משה חייט אין פשרות. הוא יצעק עליו! הוא יצרח עליו! מיד הוא זרק את
הסיגריה, בהזדמנות הראשונה שהייתה לו הוא ירד מהחשמלית, עלה לבית הנופש ברגל,
ויותר לא חילל שבת.
כך סיפר בעל המעשה לרבי שלום שבדרון. יושב איתו רבי שלום שבדרון שנים אחר כך
באנגליה: אמור לי ידידי, האם ראית את משה חייט מאז? לא ראיתי אותו עוד פעם, ענה
משה חייט. שואל אותו רבי שלום: לפי איך שנראה,
יש סיכוי שמשה חייט שרד את המלחמה? האיש נהיה חיוור כמו סיד, ואמר: אף פעם
לא חשבתי על זה. לא. אין סיכוי. משה חייט
היה בגיל של אבי. את הזקנים הם לקחו ראשונים,
וגם אם לא הרגו אותו מייד, אין סיכוי שהוא שרד את המלחמה. אומר לו רבי
שלום, תסביר לי, מה הוא עשה בשוק בשבת? אני לא יודע. אני לא חשבתי על זה אף פעם,
וכולו מבוהל. אומר לו רבי שלום, אסביר לך:
כתוב "כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו". הרי אבא שלך הוא
שהחזיר בתשובה את משה חייט, והנה פתאום רואים בשמים שהבן שלו מתדרדר ומי יודע עד
איזה שאול תחתית הוא יגיע. לכן שלחו את אותו בעל תשובה מגן עדן כדי להציל את בנו
של מי שהחזיר אותו בתשובה.
חוויית
השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה