אחד המשגיחים
בישיבה אמר, בחור שעובר את הכביש לבוטקה של מפעל הפיס הסיכוי שלו להיפגע בתאונה
ח''ו יותר גדולה מהסיכוי לזכות בהגרלה.
"תחשוב טוב יהיה טוב"
"תבן אין נתן לֲעָבֶדיך, ולבנים", תבונה לא קניתי, אבל לְבֵּנִים, שערות
לבנות כבר יש לי, עוד מעט אני כבר מסתלק. מה אני אומר לקב"ה?
תכבד את השבת מאד ואל תצמצם כלל, "כי כל מזונותיו של אדם קצובים לו חוץ
מהוצאות שבתות והוצאות יום טוב''
אזרחות
גרמנית (הקדמה לשו"ת " מלמד להועיל")
מעשה בשני יהודים ששרתו בצבא הרוסי. השנים שהיו יראי שמים התפללו בחשאי מדי בוקר
בהשכמה תפילת שחרית . "עבירה" כזו
בימים ההם של משטר הצאר הרוסי הייתה מחייבת אותם הגליה לסיביר, סבל ועינויים קשים. בוקר
אחד נכנס קצין רוסי לחדר בזמן ששניהם היו עטורים בתפילין. שאג הקצין ': מהו הדבר
הזה בראשיכם '? תוך שהוא צורח הניף את ידו, וסטר סטירה מצלצלת לאחד מהם . השנים קרצו זה לזה והחליטו
להגן על עצמם, הם הכו את הקצין למוות, החביאוהו, ומיד ברחו מהמחנה. ונמלטו לעבר
הגבול, היה ברור להם כי כשיתגלה הקצין יוצאו שניהם להורג . כעבור שעות ספורות
נמצא הקצין ההרוג . חקירה מהירה העלתה את שמות שני היהודים הנמלטים כחשודים ברצח .בינתיים הצליחו שני הנמלטים לחצות את הגבול,
והגיעו לקהילה יהודית באחת מערי גרמניה .
המשטרה החשאית הרוסית פעלה במהירות, ודרשה בתקיפות מהגרמנים שיסגירו לידם את
השניים. עד מהרה התפרסמה הידיעה בעיתונות, שהצאר הרוסי דורש מהקיסר הגרמני את
הסגרת השניים. כמובן שהקיסר הבטיח להסגירם. השמועה נפוצה בין
המוני יהודי גרמניה שהמשטרה מחפשת איזו קהילה נותנת מקלט לרוצחי הקצין.
כששמע הגאון רבי דוד צבי הופמן , ראש "בית המדרש לרבנים" בברלין על העניין
חקר על מקום מחבואם, וכשהבין שתוך זמן קצר לא תוכל אותה קהילה להחזיקם , החליט
לעשות מעשה . יום אחד הודיע לבני ביתו
שהוא חייב לצאת לנסיעה ארוכה. לקח עמו מזוודה גדולה ונפרד
מביתו. פניו היו מועדות לרב הקהילה שהחביאה את שני הנמלטים . כשהגיע לעיר פנה לרב, וביקש
לפגוש את השניים. אמר לו : הרב כי מי שיוצר עימם קשר מסתכן בנפשו ... אך רבי דוד צבי התעקש. לקחו
רב הקהילה והביאו אל השניים שהתחבאו במרתף. אחרי שיחה קצרה אמר רבי דוד צבי: ' הרשה
לי לקחת את שני הנמלטים איתי. מעכשיו תסור כל האחריות ממך ומקהילתך. ' הרב הנדהם
מאומץ ליבו ומהחלטיותו הסכים . פתח רבי דוד צבי את
המזוודה והוציא ממנה שמלות ופאות. השניים פשטו את בגדיהם והתלבשו בהם.
והורה להם שאם בדרך מישהו יפתח אתם בשיחה, לא יענו לו, ויצביעו עליו
כידיד, והוא יסביר כי הן אורחות מחו"ל שלא יודעות גרמנית ... השלושה יצאו לברלין ברכבת,
ושם סידר להם מקום מחבוא ודאג לכל צרכיהם .
לא חלף זמן רב, והקיסר הגרמני וילהלם השני חלה. בעיתונים נמסר שכמה מגדולי הרופאים
הגרמנים נואשו מלרפאו . הזמין רבי דוד צבי
את רופאו האישי, ואמר לו ": ידידי הזדרז וסע אל ארמון הקיסר, ומסור ששמענו
כאן על מצבו הקשה של הקיסר, ואמור להם שהרב שלח אותך לרפא אותו ." ענה הרופא לרב: " הרי
גדולי הרופאים לא הצליחו, הכיצד אני אצליח למצוא מרפא לקיסר "!? אמר לו הרב:
ה" יהיה בעזרך, אתה תצליח לרפא את הקיסר! תמתין שם כמה ימים, וכשהקיסר יתחזק
ויתרפא, הוא יקרא לך לראיון, וישאל אותך מה בקשתך? תאמר לו שהרב דוד צבי הופמן
מברלין שלח אותך, והוא ביקש ממך שתיתן אזרחות גרמנית לשני היהודים המבוקשים על ידי
המשטרה הרוסית "... הרופא היה מופתע מצעדו הנועז
של הרב, אבל עשה כדבריו. נסע לקיסר, התקבל, והצליח לרפאותו . לאחר מספר ימים קרא הקיסר
לרופא, ושאלו ": מה תבקש ממני, אעשה כל שתרצה "! ענה לו הרופא:
" איני רוצה פרוטה, רק אני מבקש דבר אחד בשמו של הרב הופמן מברלין, תן נא
אזרחות גרמנית לשני היהודים שנמלטו מרוסיה לגרמניה .
" באותו מעמד התקשר הקיסר וילהלם לצאר הרוסי ואמר בנחרצות ': יש לי
בקשה אליך אדוני הצאר, הפסק נא את החיפושים אחר החשודים ברצח הקצין. החלטתי לתת
להם אזרחות גרמנית, ואיני רוצה לשמוע ולראות כל פרסום בעניין .'
כששב הרופא , סיפר לרב הופמן את שעבר עליו בארמון הקיסר, וסיים ": מורי ורבי,
ידעתי מתמיד שאדוני הוא מגדולי פוסקי גרמניה, אבל את זאת לא ידעתי , שאדוני הוא
בעל מופתים "! ענה לו הרב: " אבקש
אותך בכל לשון של בקשה לא לספר לאיש מעשה זה "!
חוויית
השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה