אמרי שפר ד' ניסן ה'תשע"ז

אדם כי יקריב. למה כתוב אדם ולא כתוב איש, כתב רש"י, לומר מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהרי הכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל

.     אל פתח אהל מועד יקריב אתו. התורה מרמזת לנו, שכאשר אדם מביא קרבן לה', יכולה לעלות לו מחשבה שכבר הגיע לשלמות ותיקן את הכל, והגיע למדרגות גבוהות מאוד,  לכן אומרת התורה אל פתח אהל מועד, שצריך לדעת שעדיין הוא עומד בפתח, בתחילת העבודה, ועדיין רחוק הוא מן השלמות.

     ״אם עולה קרבנו״ (ויקרא א,ג). קרבן העולה נזכר ראשון בין הקרבנות, כי העולה באה לכפר על הרהורי הלב, על מחשבות רעות, והמחשבה קודמת תמיד למעשה . )רבנו בחיי(

     אמר האר"י הקדוש שאפילו מי שמשכים ללמוד תורה, נשמתו אינה חוזרת עד שיאמרו ברכו! (כה"ח או"ח סי' נ"ז)   

     הכלי יקר מביא בשם המדרש, למה מתחילין התינוקות ללמוד פרשת ויקרא, מפני שחומש ויקרא מדבר מענייני הקרבנות, ומה הקרבנות טהורים, כן תינוקות של בית רבן טהורים. וזהו הרמז אל"ף קטנה, לרמז שהקטנים יתחילו כאן את לימודם.

    ''והסיר את מראתו בנוצתה והשליך'' (א, טז(  רש''י: בשביל שניזון מן הגזל.  אמרה תורה דבר זה אצל קרבנו של העני ללמדנו, שאפילו העני אל יורה היתר לעצמו לשלוח ידו אל ממון חברו. (אלשיך(

      'יבואו טהורים וילמדו טהרות' פעם כאשר הגאון רבי יעקב קמינצקי לימד בשיעור את ההלכה שהנשמה עוזבת את הגוף בשינה וחוזרת בבוקר. הוסיף ואמר: אם רוצים אתם לדעת מתי בדיוק בבוקר חוזרת הנשמה, זה קורה כשאומרים 'ברכו'. כאשר הבחין רבנו שהשומעים משתאים, אמר: 'רואה אני שאתם מביטים עלי בתמיהה, האם בעת תפילת שחרית אתם מרגישים אחרי 'ברכו' כמו לפני 'ברכו'?! אינכם מרגישים שנתווסף לכם איזה דבר? אך אין זה משנה, גם אם אתם לא מרגישים את זה, המציאות היא שהנשמה חוזרת לגמרי באמירת ברכו, כך כתוב בספרים'.   ("במחיצת רבנו")       

      יש נוהגים לומר בגמר הפרשה את הר"ת של "לאשמה בה" ל'קל א'שר ש'בת מ'כל ה'מעשים ב'יום ה'שביעי. יש מוסיפים דכמו שהקרבן מכפר גם שמירת שבת מכפר.

  ההלוויה (מעדני הפרשה)

     בית הכנסת הגדול 'זכרון משה' בירושלים עיה"ק, שוקק חיים יום ולילה לא ישבותו, עשרות בשנים, ורגילים היו המתפללים לראות בשטיבל הגדול הוא 'שטיבל השיעורים' את הרב ה"מ, יהודי חשוב, צנוע ומעלי, יושב ומשתתף בקביעות בשיעורי התורה הנמסרים שם תמידין כסדרם, ושותה בצמא את דברי מגידי השיעורים בכלל, ואת שיעוריו של רבנו המגיד רבי מרדכי דרוק זצ"ל בפרט.

     במיטב שנותיו היה הרב ה"מ כאשר נסתלק מן העולם  שנה ביום כ"ד אדר לאחר מסכת ייסורים ותלאות לפני כ 20-, בהותירו אחריו בחור יתום צעיר ללא משען ומשענה. מכיוון שבחור יתום זה לא היו לו אמצעים לארגן מנין לנסוע לציון אביו ביום היארצייט כנהוג, פנה אלי והצעה בפיו: מכיוון שכל בוקר באשמורת נוהג אני להגיע ברכבי אל שיעורו של הגר"מ דרוק ברחבת הכותל המערבי, אשר על כן נפשו בשאלתו כי אחר תפילת שחרית כותיקין עם הנץ החמה נבקש מכמה מתפללים שיצטרפו אלינו להר הזיתים חלקת הגניזה, הסמוך ונראה למקום המקדש, שם טמון אביו ז"ל, ונאמר פרקי תהילים ואחריה יאמר היתום קדיש, וכך לא יעלה לו הדבר בדמים מרובים וגם ללא טרחה רבה מצד המשתתפים שכבר בין כך נמצאים באזור.

     כך הווה, זכינו לשמח לב יתום ולעשות עילוי נשמה לנפש המנוח הדגול ז"ל. ומאז במשך מספר שנים נמשך נוהג זה. והנה ביום שישי כ"ד אדר תשס"ב, סמוך לעמוד השחר מתקשר אלי אחי ר' דוד שליט"א להודיע בצער רב כי אבי מורי ז"ל נגאל מייסוריו ושבק חיים לכל חי. אחר שנתעטפתי בצערי, וביכיתי את האבידה, אזרתי עוז לעצמי להתארגן לסדר את כל סידורי הלוויה הנדרשים ובראשם לדון  עם אמי ע"ה ואחיי היכן לטומנו וכו'. לא עברו דקות ספורות והטלפון שוב צלצל ועל הקו נשמע קולו של אותו בחור יתום , שהתקשר להזכירני כי היום כ"ד אדר היארצייט של אביו ושלא אשכח להביא את הרכב הגדול לתפילה שנוכל לאסוף מנין לעלות לציון אביו שבהר הזיתים אחר תפילת שחרית כמנהגנו מידי שנה.

     ראשי היה עלי סחרחר, טרם עיכלתי את הבשורה על התייתמותי מאבי, ואמרתי לבחור בטלפון כי זה עתה התבשרתי על הסתלקותו של אבי ואונן אני, על כן לא אגיע הבוקר לתפילת שחרית כוותיקין, וגם איני יודע אם יהיה סיפק בידי לעזור לו בשעה קשה זו, שמתו מוטל לפניו. החל הבחור לבכות ולהתחנן כי אין לו מי שיעזור לו ומה יוכל לעשות ? אמרתי לו כי אחר שאסיים לארגן את ענייני הלוויה של אבא אנסה להתרכז ולראות מה אפשר לעשות. נסעתי לבית אמי והחל דיון. מצד אחד יש עניין לקוברו בהר הזיתים סמוך לקברי אבותיו, ומאידך, היה זה בימי האינתפדה הקשים וראשי הציונים הסכימו אז לערוך 'מכירת חיסול' ואולי יותר נכון 'חלוקת חיסול' והתנהל מו"מ די רציני כי כל מזרח ירושלים יועבר במתנה לידי הפלישתים כתודה ומחווה על כל פעולות הטרור, וזה היה סיבה מספקת לקוברו בהר המנוחות, מה גם שהיה סכנה בדבר לילך להר הזיתים כי מעשים בכל יום שסקלו משפחות שבאו להר, באבנים שיש בהם כדי להמית. סיפרתי אז לאחיי, כי זכורני לפני שנים רבות כי ביקרתי עם אבי בהר הזיתים ואמר לי כי יש ענין גדול להיקבר בהר הזיתים דווקא, כי יש סיד באדמת ההר, המכלה את הגוף במהירות וזה תיקון גדול לנשמה כאשר מתקיים ואל עפר תשוב, על כן הוחלט כי אם זה היה רצונו, מצווה לקיים דברי המת, ויש לקוברו  בהר הזיתים.

     עלינו למשרדי החברה קדישא, לבדוק אם יש מקום קבר פנוי, ואכן מקום אחד נשתייר בין קבר אביו ר' גרשון אביגדור, שנהרג בשנת תרצ"ו בהיות אבי עולל בן פחות משנה לבין סבו אבי אביו ר' יעקב לייב קלצקי. ומה מתברר לי? אותו יהודי מזיכרון משה קבור באותה חלקה, ואך שורות בודדות מפרידות בין קברו לקבר שיועד לקבור שם את אבי. מיד התקשרתי אל היתום הנ"ל ואמרתי לו: תשתתף בהלוויית אבי, ובעת הקבורה יהיה לך מנין בשופי לומר קדיש על קבר אביך. ומני אז, מדי שנה בשנה עולים אנו על ציון אבינו ואותו בחור עולה איתנו ואומר קדיש על ציון אביו, כי 'אבי היתומים' דאג עבורו למניין לכל השנים ביום היארצייט עדי יקוצו וירננו שוכני עפר.      

 הסידור והדגים (דברים טובים – כי תשא)

     צדיק אחד כיתת את רגליו בין ערים וכפרים לצורך הרגשת גלות. באחד הימים הגיע לכפר של גויים ומה רבה הייתה פליאתו עת שראה על בית אחד מזוזה ישנה. שמח האיש בליבו כעת יוכל לשבות בכפר בחברת יהודי ומי יודע אולי גם אוכל כשר. הוא נקש בעדינות על הדלת ושאל בעדינות האם דיירי הבית יהודים? כן. השיב האיש שפתח את הדלת - אם כי לא ניכר על פניו ששומר תורה ומצוות הוא. בכל מקרה שמח הצדיק על האפשרות להיות במחיצת יהודי. בין הדברים שאל האורח את בעל הבית: "אמור לי בבקשה,  זהו כפר של גויים מה לך וכאן? השיב המארח: "ראה אני מאד מכבד את היהדות אבל.. לא מסתדר לי כל כך עם כל המצוות שיש בתורה... לכן עזבתי את הכפר הסמוך וכבר 16 שנה אני מתגורר כאן". לאחר כמה דקות ביקש הרב ספר ללמוד בו. המארח הסביר לו שהוא יהודי פשוט ואין לו ספר... הרב שאל: "אולי חומש?" וגם זה לא היה לפתע הבחין הרב בסידור גדול וישן הוא קם ופתח אותו וגילה חידושים יפים הכתובים בכתב יד. עד מהרה התברר שסידור זה שייך לסבא של בעל הבית אשר לא הבין איזה אוצר בלום טמון בין דפי הסידור.

     כשרצה הצדיק להיפרד חשקה נפשו בסידור היקר ופירושיו הנפלאים למרות שחסרו ממנו כמה דפים בתחילתו. הוא ביקש ממארחו להחליף את הסידור הגדול בסידור תפילה קטן שנשא עימו אך שלם הוא. צחק המארח והתריס כנגדו: "וכי חושב אתה שטיפש הנני?!.. סידור כזה קטן בעד סידור גדול שכזה"? וכי מה זה חשוב הגודל? תמה הרב. צחק האיש ואמר: "בדפי הסידור הזה אני עוטף את הדגים שאני מביא מהשוק זוהי הסיבה שחסרים בו דפים.. בסידור שלך בקושי אוכל לעטוף סרדינים.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר י' כסלו ה'תשע"ו

הרה"ק רבי וולף מזיטומיר אומר: מידת ענוה ניתן ללמוד אפילו ממידת הגאוה עצמה: אין לך ענותנית כגאוה, שכן מצויה היא אפילו אצל שפל שבשפלים.

     הרה"ק רבי יעקב יוסף מפולנאה אומר: ענוה לא אמיתית קשה מגאוה

     הרה"ק רבי נח מלכוביץ אומר: האדם הוא, כידוע, "עולם קטן", כלומר: אם "עולם" הוא בעיניו - הרי הוא קטן, ואם קטן הוא בעיניו - הרי הוא "עולם".

     הרה"ק רבי נחמן מברסלב אומר: ענוה שלא במקומה - חנופה לשמה

זכות שמירת השבת (פניני עין חמד – בראשית)

     רעייתי ואני גדלנו באחד הקיבוצים בצפון הארץ ומילדותנו לצערנו לא לימדונו ולא ידענו מהי תורה ומהי מצווה. שמענו על המסורת , אך מעולם לא קיימנוה, אין זה המקום להרחיב על עיוות המסורת שהנחילו לנו, אם בכלל . לפני כשלושים שנה זכינו להתחתן , וכבר שנתיים לאחר מכן נולדה בתנו הבכורה והמקסימה, אך לצערנו הרב היא נולדה עם פגיעה מוחית קשה מאד, אשר בסיבתה לא שוחררה מבית-הרפואה במשך תקופה ארוכה.  באחד הימים הודיעו הרופאים , שהבת צריכה לעבור ניתוח דחוף ביותר ועם זאת אמרו שאינם רואים סיכויים גדולים להצלחת הניתוח, ועם הניתוח או בלעדיו חייה בסכנה. כזוג צעיר חששנו מאד וביקשנו להתייעץ עם רופא מומחה ותוך כדי שיחה עמו התמוטטה אשתי מדבריו הקשים.  בן דודי אדם אדוק במצוות הגיע אלינו לבית הרפואה ונחרד ממצבנו הקשה, ועל אף יודעו שבאותם ימים היינו רחוקים מאד מהדת ורבניה, בכל זאת אמר הוא נחרצות: "אני הולך לשאול בעצתו של הרבי האדמו"ר ר' אברהם חיים ראטה זצ"ל מ"שומרי אמונים" וככל אשר יאמר לנו כך נעשה!" . בהבחינו במבטי התמוה כאומר: "מה פתאום? מה לי ולרבי?" ניגש הוא אלי ולפת בזרועותיי בחוזקה ואמר: " אתה חייב להסכים! אני מבקש ממך אל תסרב לדבר! אתה תראה שיצא מזה רק טוב!". הוא אמר זאת בעיניים אוהבות ובהחלטיות נמרצת, וכשרעייתי שאלה: "מה יש לנו להפסיד? הלא הרופאים אומרים, שבכל מקרה חייה בסכנה!" הסכמתי לדבריהם והוא אץ לבית הרבי.

     כשבן דודי סיפר לרבי אודות הילדה ענה לו הרבי: " הילדה כבר נמצאת בעיצומו של המעבר לעולם הבא! קשה מאד להצילה! רק אם יתפללו הוריה שתשרוד היא עד השבת הקרובה וישמרו הם את השבת ולא יחללוה כלל,  אזי תבוטל הגזירה הנוראה מעל הילדה ותחלים ממחלתה לחלוטין ללא שום ניתוח " . כשאמר לנו בן דודי את תשובת הרבי , עניתי לו מיד: "אין שום סיכוי שנעשה זאת, אני הולך לחתום על ניתוח". ואז נקט גיסי בצעד שהמיס את לבבי. הוא פשוט ניגש אליי ופרץ בבכי סוער , תוך כדי שחיבקני בכל כוחו ואמר: "אני מתחנן לפניך! אנא עשה זאת! מדובר באיש א-לוקים שזכה לחולל ניסים ונפלאות", וכאן החל מספר לי בעודו בוכה מקצת מהניסים , שמכיר הוא אישית שנעשו על ידי הרבי.  כשרעייתי הצטרפה והחלה גם היא לבכות הבנתי , שזה גם רצונה ומיד שאלתיה: "את מסוגלת להתפלל ולשמור שבת?" - "כן" ענתה היא והוסיפה: "אעשה הכל להצלת הילדה!" הסכמתי. כך מצאתי את עצמי בפעם הראשונה בחיי מתפלל לבורא העולם , שהילדה תשרוד עד שבת והבטחתי לו שלא אחלל כלל ואשמור שבת.  

     שמרנו שבת בפיקוחו המלא של בן דודי ובהדרכתו המלאה,  ואז קרה הנס, הילדה שרדה. מיד במוצאי שבת שמחנו לראות שהילדה ממקדת את מבטה, ובביקור הרופאים ביום ראשון בבוקר התבשרנו , שחל שיפור מהותי במצבה . מצב בריאותה הלך והשתפר , עד שביום חמישי שוחררנו לבית.  הרופאים הגדירו זאת כ"נס רפואי ." לצערי הרב, יצרי גבר עליי והפסקתי לשמור שבת. לא ארכו הימים ובתנו נפלה ל"ע מקומה שניה ואיבדה את הכרתה בשבת בה התארחנו בבית חברים. מצבה הלך והחמיר וביום שני אמרו הרופאים נואש לחייה, כששאלה אותי אשתי אם להתקשר לבן דודי הנהנתי בראשי 'כן' והתביישתי מאד.  בן דודי שמע והזדעזע וביקש לשוחח איתי, ומיד כשנטלתי את הטלפון אמר בקולו הסמכותי: "הפעם אתה חייב לבוא איתי לרבי! אל תתמהמה! עלה לרכב ובוא אלי !" . הרבי קיבלני במאור פנים, התרגשתי מאד, לא מצאתי את המילים, וכשבן דודי ניסה לעזור לי , אמר לו הרבי: "תן לו לדבר , אני רוצה לשמוע אותו". סיפרתי על נפילתה ומצבה הקשה של בתי, לפתע שאלני הרבי: " איך אתה מסוגל לחלל ולא לשמור את השבת ששמרה והצילה את בתך -?" "אתה צודק" עניתי, ואיני יודע איך הוספתי: "מהיום ואילך אשמור שבת" . "אם כך" אמר לי הרבי ", אל תדאג! גם השבת תציל שוב את בתך , ומרגע זה מצבה ילך וישתפר בעזרת ה' ".נפעמתי. כל הדרך חזרה לא הצלחתי להוציא מילה מפי, מיד בהיכנסי למחלקה פגשתי את אשתי שמחה וצוהלת על שהילדה חזרה להכרה מלאה ואף יצאה מכלל סכנה . באותו רגע אמרתי לאשתי: " ברוך ה' לעולמי עד". מאז אנחנו התחזקנו מאד ומדקדקים בקיום המצוות , וכן בעקבות מקרה מופלא זה עוד מספר משפחות חזרו לכור מחצבתם!"

 חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

נקודה שבועית פרשת כי תשא ה'תשע"ה

השבת נקרא את הפרשה האמצעית מבין חמש הפרשות העוסקות בבניית המשכן וכליו. חמש פעמים חוזרת התורה על פירוט בניית המשכן לאורך הפרשות האלו המסיימות את חומש שמות, והנה באמצע פרשת השבוע שלנו, פרשת "כי תשא", מופיעים מספר מועט של פסוקים שנפתחים כך: "ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני ובינכם לדורותכם לדעת כי אני ה' מקדישכם".באמצע כל עניין המשכן ובנייתו חוזרת התורה שוב על הציווי של שמירת השבת, והרי רק לפני מספר שבתות, בפרשת "יתרו" קראנו כולנו את עשרת הדיברות עם הדיבר הרביעי והציווי על השבת, ואם כך למה מצווה כאן שוב התורה על השבת? האברבנאל בפירושו מנסה להסביר את הדבר: למשכן ולשבת יש תכלית דומה- להשריש בקרב העם את האמונה באלוקים. מתוך כך יכול ויבוא העם להבין שהמשכן ובטח בנייתו הם תחליף לקיום השבת והם עלולים להחליט שבעת הזאת כשיש משימה לאומית לבנות את המשכן היא תדחה גם את שמירת השבת. הרי קיים עכשיו גיוס של כלל המשאבים הפיזיים והרוחניים ואולי יש גם צו שעה לדחות את השבת עבור המשכן. דווקא בגלל צו השעה הזה מזהירה התורה ואומרת שיבנו את המשכן עם כל ההתלהבות והמסירות שצריכה להיות עבורו אבל יום השבת נשאר כפי שציוו אותו. כשבנו בני ישראל את המשכן והיו שובתים בשבת מעבודה וממלאכת המשכן הם גילו את סוד השבת. באתן השבתות שבהם נדחתה בניית המשכן שהיה המרכז הרוחני של העם,ניצל כל יחיד מישראל מפני אותו "צו השעה" למען העם" שהיה בולע את עצמיותו של היחיד למען הכלל. באמצעות שמירת השבתות האלו במדבר נשמר גרעין החירות בלבו של כל אחד מישראל. הם למדו והבינו שיום השבת שבו שובתים מעבודה הוא לא כשאר ימות השבוע. אי עשיית המשכן דווקא ביום המנוחה למען מטרות לאומיות חשפה בפניהם את המשמעות האמתית של היום הקדוש הזה. יום השבת הוא יום המשכן הפרטי של כל אחד ואחד, ומכאן אפשר להבין את הנוסח המיוחד שקיבלה שמירת השבת בפרשה שלנו: "ושמרו בני ישראל את השבת....לעשות את השבת" - השבת היא עשייה. עשייה שאינה נופלת מעשיית המשכן ואף עולה עליה. העשייה של השבת היא יצירה של זמן. היא עשייה בתוכנו, בפנמיות שלנו, היא יוצרת את האדם ואת נשמתו. כך הצילה השבת בעת הקמת המשכן את היחיד. על כך נכתב במסכת שבת: "אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל - לך והודיעם". שבת שלום ומבורך! פורים שמח! תודות : לצחי מכאלי חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם