נקודה שבועית פרשת "ניצבים וילך" ה'תשע"ז

בתחילת הפרשה אנו קוראים על הברית בין ה' לעם ישראל, אך הברית הזאת אינה תקפה רק לאנשי המדבר: "כי את אשר ישנו פה עימנו עומד היום לפני ה' אלוקינו ואת אשר איננו פה עימנו היום".

הברית הזאת בין ה' לעם ישראל נכרתה לאו דווקא עם אלה שנמצאים כרגע במדבר אלא זוהי ברית לכל הדורות בעם ישראל.

אך נשאלת שאלה איך יכולים דור המדבר להתחייב לכל שאר הדורות כאשר הם אינם שותפים בקבלת הברית הזאת?

האברבנאל בפירושו מסביר שכאשר אדם לוקח הלוואה היורשים שלו מחויבים בפירעון שלה וכשם שהבנים זוכים בירושה כך הם גם מחויבים בפירעון. ה' זכה בעם ישראל עם יציאתו ממצרים כעבדים והם קנויים לו ובמתן תורה נכרתה הברית הראשונה וזכה בנשמתם. כעת שנכרתה הברית על ירושת הארץ כוונת ה' שידעו שזהו פיקדון והלוואה אצלם על מנת שיקיימו את התורה.

ברית התורה וירושת הארץ משותפים לכלל ישראל בכל הדורות ולכן הברית מחייבת את כולם.

רבנו בחיי אף אומר שבברית הזאת אין רק חובה אלא אף זכות והיא מבטיחה את חיי עד לישראל ויזכו לחיי עולם הבא.

המהר"ל מפראג מסביר שהברית לא נכרתה עם פרטים אלא עם כלל האומה ולכן אין חטא כזה או אחר של דור מסוים מבטל את הברית.

הרב קוק בספרו אגרות הראי"ה כותב שהברית כרותה לישראל מצד הסגולה וגם מצד הבחירה. כוחה של הסגולה גדול אבל הוא מתגלה בהתאם לכוח הבחירה. הגרעין היסודי של הברית עם ה' קיים ונמצא בנשמות ישראל בכל הדורות, בין אם נרצה ובאין אם לאו.

זהו עוד סממן לקשר הבלתי ניתן לפירוק והתרה בינינו לבין ריבונו של עולם.

עלינו לזכור זאת היטב דווקא בימים אלה של ערב ראש השנה, יום ההולדת של העולם שנברא על ידי הקדוש ברוך הוא שאנו כרותים איתו בברית.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

נקודה שבועית פרשת כי תשא ה'תשע"ה

השבת נקרא את הפרשה האמצעית מבין חמש הפרשות העוסקות בבניית המשכן וכליו. חמש פעמים חוזרת התורה על פירוט בניית המשכן לאורך הפרשות האלו המסיימות את חומש שמות, והנה באמצע פרשת השבוע שלנו, פרשת "כי תשא", מופיעים מספר מועט של פסוקים שנפתחים כך: "ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני ובינכם לדורותכם לדעת כי אני ה' מקדישכם".באמצע כל עניין המשכן ובנייתו חוזרת התורה שוב על הציווי של שמירת השבת, והרי רק לפני מספר שבתות, בפרשת "יתרו" קראנו כולנו את עשרת הדיברות עם הדיבר הרביעי והציווי על השבת, ואם כך למה מצווה כאן שוב התורה על השבת? האברבנאל בפירושו מנסה להסביר את הדבר: למשכן ולשבת יש תכלית דומה- להשריש בקרב העם את האמונה באלוקים. מתוך כך יכול ויבוא העם להבין שהמשכן ובטח בנייתו הם תחליף לקיום השבת והם עלולים להחליט שבעת הזאת כשיש משימה לאומית לבנות את המשכן היא תדחה גם את שמירת השבת. הרי קיים עכשיו גיוס של כלל המשאבים הפיזיים והרוחניים ואולי יש גם צו שעה לדחות את השבת עבור המשכן. דווקא בגלל צו השעה הזה מזהירה התורה ואומרת שיבנו את המשכן עם כל ההתלהבות והמסירות שצריכה להיות עבורו אבל יום השבת נשאר כפי שציוו אותו. כשבנו בני ישראל את המשכן והיו שובתים בשבת מעבודה וממלאכת המשכן הם גילו את סוד השבת. באתן השבתות שבהם נדחתה בניית המשכן שהיה המרכז הרוחני של העם,ניצל כל יחיד מישראל מפני אותו "צו השעה" למען העם" שהיה בולע את עצמיותו של היחיד למען הכלל. באמצעות שמירת השבתות האלו במדבר נשמר גרעין החירות בלבו של כל אחד מישראל. הם למדו והבינו שיום השבת שבו שובתים מעבודה הוא לא כשאר ימות השבוע. אי עשיית המשכן דווקא ביום המנוחה למען מטרות לאומיות חשפה בפניהם את המשמעות האמתית של היום הקדוש הזה. יום השבת הוא יום המשכן הפרטי של כל אחד ואחד, ומכאן אפשר להבין את הנוסח המיוחד שקיבלה שמירת השבת בפרשה שלנו: "ושמרו בני ישראל את השבת....לעשות את השבת" - השבת היא עשייה. עשייה שאינה נופלת מעשיית המשכן ואף עולה עליה. העשייה של השבת היא יצירה של זמן. היא עשייה בתוכנו, בפנמיות שלנו, היא יוצרת את האדם ואת נשמתו. כך הצילה השבת בעת הקמת המשכן את היחיד. על כך נכתב במסכת שבת: "אמר לו הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל - לך והודיעם". שבת שלום ומבורך! פורים שמח! תודות : לצחי מכאלי חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם