‏הצגת רשומות עם תוויות פורים כפורים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פורים כפורים. הצג את כל הרשומות

יום שני, 13 במרץ 2017

אמרי שפר י"ד אדר ה'תשע"ז



בשם הרה"ק מפשיסחא זי"ע – דידוע שפורים – כפורים, ומה בכל זאת ההבדל, אלא שבפורים מתחפש היהודי לגוי והריהו שותה לשכרה, ואילו ביום הכיפורים מתחפש הגוי ליהודי ומתעטף בטלית ובא לבית הכנסת.. .
     בשם הרה"ק רבי בונים מפשיסחא זי ע" אומרים: כי גדול יום הפורים מיום הכיפורים, שאילו ביום הכיפורים מצווה לענות את הנפש, ואילו בפורים חייב אדם להתבסם עד דלא ידע, כלום יש עינוי גדול בעולם מחסרון הדעת? ...
     הטעם שלא מוזכר שם ה' במגלת אסתר . באבן עזרא כתב בפשיטות, מכיוון שגם הגויים העתיקו את המגילה ללשונתם, וכדכתיב מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו. וחששו מרדכי ואסתר, שלא יכניסו ח"ו שם ע"ז במקום שם הקדוש ע"כ לא כתבו שם הקב''ה.
     וכבר פירש הרה"ק בעל החידושי הרי"ם זי"ע את הכתוב "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר –" דלכאורה אינו מובן מהו "ויקר"? אלא הכוונה שהשמחה הייתה 'יקרה' בעיניהם, נצלו אותה כראוי,ונזהרו לבל תצא מן הגדר הראוי והרצוי. וכן עלינו להשתדל לשמור על השמחה השורה בפורים, שתהא יקרה בעיננו, ובל לבזבזה בדברים זולים!...
ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" (כד, ג [ע"פ ברכת דוד[
     בשנת תשנ"ד - 1994 עמד לו חייל דתי בשם נחשון וקסמן ב'צומת הטייסים' ליד יהוד והמתין לטרמפ לאזור רמלה הוא עלה לטרמפ שבו היו חמישה מחבלים ימ"ש, שהתחזו למתנחלים יהודים, והם שבו אותו כבן ערובה. צה"ל התכונן לקראת מבצע סודי וקשה לשחרורו של החייל נחשון וכל עם ישראל, התאחד בתפילות המוניות 'לקרוע' שערי שמים להצלת החייל השבוי, שבקלטות הוידאו שהתפרסמו בתקשורת התחנן על חייו. מאחר והמחבלים נתנו אולטימטום וקבעו זמן לקבלת דרישותיהם, אחרת יוציאו אותו להורג בליל שבת בשעה :20:00 ... על כן המבצע הצבאי היה צריך להיערך בליל שבת. כמובן שהציבור לא ידע על התכנונים הצבאיים, אולם באותו יום שישי, התאספו ברחבת הכותל המערבי אלפי מתפללים. היה זה מחזה נדיר לראות את כל רחבת הכותל מלאה עד אפס מקום, כשכולם מבקשים ומתחננים להצלתו של החייל בהקדם וברחמים.
     ראש הישיבה בה למד נחשון, ניגש לומר פרקי תהילים כשכל עם ישראל חוזר אחריו בדמעות רותחות "הושיעה את נחשון והצלח את החיילים שיצאו להצלתו". אלפי יהודים זעקו בתפילות ובתחנונים... האם גם הופיעה בתקשורת וביקשה שידליקו נר שבת להצלת בנה בליל שבת, בשעה 17:15 בערב, נערך המבצע. תוצאותיו היו קשות: נחשון נרצח מיד עם חדירת חיילי צה"ל למחבוא המחבלים המופתעים, אחר הלוחמים הבכירים סרן ניר פורז הי"ד נהרג, ו-7 חיילים נוספים נפצעו. המחבלים חוסלו כמובן, אך מטרת המבצע לא הושגה ונחל כישלון 
     בשעת לילה מאוחרת קיבל ראש הישיבה של נחשון את הבשורה הקשה ומיד צעד רגלית לבית הורי נחשון המתגוררים בירושלים, כדי להיות עימם ברגעים הקשים הוא הגיע לשם בשעה אחת אחר חצות וראה מחזה נדיר , בית יהודי מאמין, שלמרות הבשורה הקשה על מות בנם לפני שעות ספורות, שומרים הם על קדושתה של השבת ונזהרים שלא להיות עצובים ולא לבכות ביום קדוש זה ראש הישיבה, ישב עם אביו של נחשון הי"ד וחיזקו בדברי נחמה עד אשר לאחר כמה שעות, ביקש לחזור לביתו כדי להתפלל תפילת שחרית של שבת. אביו של נחשון ליווה א??תו ואמר לו: "אני יודע שתהיה הלוויה רבת משתתפים הרבה אנשים יבואו מכל רחבי הארץ לחלוק כבוד אחרון אני מבקש ממך, כבוד הרב, שאתה תספיד את בני הי"ד" . ראש הישיבה אמר שלא יהיה לו קל לדבר על נחשון, אך הוא מסכים לעשות זאת. אך אז אמר לו האב דבר מוזר: " כתוב בספרים הקדושים שנשמתו של הנפטר נמצאת בהלוויה - ומבקש אני מהרב, שכאשר בני ישאל אותך שאלה בהלוויה תענה לו עליה", הרב ההמום חשב שאולי נטרפה דעתו של האב עקב האסון, אך אביו של נחשון הסביר את דבריו: "הרי רק לפני כמה שעות אלפים מעם ישראל התקבצו בכותל המערבי שנחשון יחזור בשלום, אלפים נשאו עיניהם לשמיים והתחננו בדמעות לבורא עולם וזעקו: ' אבא! תעזור לנו'! בהלוויה נחשון ישאל אותך: 'להיכן הלכו כל התפילות? כולם התפללו וביקשו את אותה בקשה מאבא שבשמיים ומדוע היא לא התקיימה"? אביו של נחשון המשיך ואמר: "אני אענה לך את התשובה ואותה תאמר בהלוויה" . ראש הישיבה, חיכה לתשובה שלא איחרה לבוא: "אם ישאלו אותך היכן כל התפילות שהתפללו לבורא עולם תענה כך - לילדים יש בדרך כלל הרבה בקשות מהוריהם ההורים - שאוהבים את בניהם ודואגים להם - עונים להם כמה סוגים של תשובות. לפעמים האבא משיב בהסכמה ואומר לבנו 'הנה, קח'... או 'עוד שעה אתן לך'... 'מחר אתן לך'... אבל לאבא אוהב, יש לפעמים גם תשובה נוספת והיא: ' לא'! וגם כשהאבא אומר 'לא', הוא עדיין אבא שאומר זאת מדאגה ואהבה, גם כשהבן לא תמיד מבין. אם נעמיק נראהשאבא שאומר 'לא' הוא לפעמים אבא יותר אוהב ודואג מאשר אבא שאומר תמיד 'כן', כי לאהוב אבא שרק אומר 'כן' - אין זו אהבה אמיתית, אלא אהבת אינטרסים. בזמן שכל עם ישראל היקר התפלל והתחנן בדמעות, אבא שלנו בשמיים הקשיב והאזין לכל מילה, אך התשובה הפעם הייתה: 'לא'! גם 'לא' היא תשובה של אבא אוהב. "יהודי שמאמין ויודע שיש לו אבא בשמיים שדואג לו יותר ממה שהוא חושב, מקבל את כל גזירותיו באהבה!!!
      ראש הישיב?? עמד משתאה לנוכח תעצומות הנפש מהדברים של האב, ויצא מחוזק מהבית "השבור"... ואולי נכון יותר לומר "הבית השלם"; רק אדם המחוסן באמונתו יכול הוא לנחם את מנחמיו. אין ספק, כי צריך כוחות נפש גדולים לכך... 


החוויה היהודית





יום רביעי, 25 בפברואר 2015

אמרי שפר ז' אדר ה'תשע"ה

אומרים בשם הרה"ק מפשיסחא זי"ע – דידוע שפורים – כפורים, ומה בכל זאת ההבדל, אלא שבפורים מתחפש היהודי לגוי והריהו שותה לשכרה, ואילו ביום הכיפורים מתחפש הגוי ליהודי ומתעטף בטלית ובא לבית הכנסת... אחד מחסידיו של אדמו"ר הזקן, בעל התניא, סיפר שנעשה חסיד בזכות עמלק. והסביר: "פעם אחת, בשבת זכור, שהה בעיירת מגוריי אורח שמשך את תשומת לבי. בשעת קריאת פרשת זכור התבוננתי בפניו וראיתי שהוא חש תיעוב עז כלפי עמלק. "ניגשתי אליו ושאלתי: 'מה עשה לך עמלק שאתה מתעב אותו כל-כך?'. השיב האורח: 'רצונך לדעת, בוא עמי אל הרבי'. וכך, בזכות עמלק, נעשיתי חסיד". גדול יום הפורים מיום הכיפורים, שביום הכיפורים המצווה היא לענות את הנפש, ואילו בפורים חייב אדם להתבסם עד דלא ידע. וכי יש בעולם עינוי גדול מחסרון הדעת? (רבי בונם מפשיסחה) ושמעתי אימרא יפה, שהגאון ר' יוסף חיים זוננפעלד זצ"ל הלך פעם למקוה וכשיצא משם מצא את הגאון ר' איסר זלמן מעלצער זצ"ל, ושאל ר' איסר זלמן את רי"ח האם ללכת למקוה זה לא ביטול תורה, ענה: היות וגוי דבר ראשון כדי להתגייר, הוא טובל במקוה, וא"כ מגוי להתהפך ליהודי המקוה מכשירו, אז יהודי שיהיה יותר יהודי בוודאי המקוה מכשירו, וא"כ שמעתי שבמגילה בסופו כתוב "ורבים מעמי הארץ מתייהדים" שבפורים המון עמי הארץ התייהדו, וא"כ יהודי בימים אלו כל שכן שיכול להתייהד יותר. הוא רע! הוא רע! (הרב יואל כהן) חורף תשי"ג היה קר וקשה ליהודי ברית המועצות, הנאנקים תחת שלטונו האכזר של הרודן סטאלין. מאז פרוץ המהפכה הקומוניסטית היהדות בברית המועצות נרדפת. רבנים, מורים, שוחטים ומוהלים – נעצרים, מוצאים להורג או נשלחים לסיביר. בכ"ו בטבת באותה שנה הפציעה לאוויר 'עלילת הרופאים', שהוצגה כמזימה שזממו רופאים יהודים לפגוע בחיי מנהיגי המדינה, ובראשם בסטאלין. כלי התקשורת סיפרו בדרמטיות על שני קצינים בכירים – קורצ'וב וז'דנוב – שנרצחו בידי כנופיית הרופאים. החשודים היו תשעה רופאים, שישה מהם יהודים. בכיר הנאשמים היה הפרופסור היהודי מירון וובסי, שהיה רופאו האישי של סטאלין. ליהודי ברית המועצות היה ברור שזו עלילה שפָלה, שנועדה להכשיר את הקרקע לגירוש המוני של מיליוני יהודי ברית המועצות לארץ גזֵרה נידחת, לרפובליקת בירוביג'אן, שתהיה בית כלא גדול לכל היהודים. העיתונות הסיתה בארסיות רבה כנגד היהודים, "אויבי העם", ומכונת התעמולה המשומנת של השלטון הסובייטי עבדה שעות נוספות כדי להכפיש את היהודים ולהשניא אותם על הציבור. ההמון הנבער הגיב כמצופה, ומיום ליום רבו גילויי השנאה כלפי יהודים. הכול ציפו במתח למשפט הראווה, אף שהיה ברור כי גזר הדין הוכתב מראש וכי כל התשעה יימצאו אשמים. ודאי גם יוצאו להורג בעוון בגידה. מצוקתם של יהודי ברית המועצות הייתה נוראה. בליבותיהם קינן החשש שהפעם אין מוצא מן הסבך. עוד רגע ומלכודת המוות תסגור עליהם לגמרי. רק נס יכול להציל אותם. פורים תשי"ג. בבית מדרשו של הרבי מליובאוויטש בברוקלין שבניו-יורק מתקיימת התוועדות חסידית. החסידים כבר מכירים את אופי ההתוועדויות הממושכות שהרבי מקיים בשבתות ובחגים, התוועדויות מלאות בדברי תורה וחסידות, שאותן הוא מרצה בשטף, כמעיין נובע, במרוצת שעות. התוועדות הפורים נפתחה באמירת מאמר חסידות – פרק מעמיק בתורת החסידות שהרבי אומר בטון ייחודי. באותם רגעים הרבי רציני מאוד, עיניו עצומות, והוא מרוכז לחלוטין באמירת המאמר. כשסיים את המאמר נעשתה ההתוועדות נינוחה יותר, ודברי התורה של הרבי עסקו בענייני הפורים ותובלו בשירת ניגונים ובאיחולי 'לחיים' לנאספים הרבים. הגיעו השעות הקטנות של הלילה. לפתע נשתנו פניו של הרבי והבעתם נעשתה שוב דרוכה ורצינית. החסידים ידעו שהבעה זו משמעותה שבכוונת הרבי לומר עוד מאמר. זה היה חידוש מרעיש – שני מאמרים בהתוועדות אחת. החסידים ציינו לעצמם שזה מאורע חסר תקדים. אך האירוע הדרמטי יותר, שנצרב לנצח בזיכרון משתתפי המעמד, אירע כמה דקות לפני אמירת המאמר. "בתקופת המהפכה ברוסיה", החל הרבי פתאום לספר, וארשת רצינית במיוחד נסוכה על פניו, "לאחר מפלת הצאר (ניקולאי השני), הייתה תקופה של חופש פוליטי בעבור יהודי רוסיה. עד אז לא היו להם שום זכויות, אולם עתה הותר להם להשתתף בבחירות. "אדמו"ר הרש"ב הורה לחסידים להשתתף בבחירות ולהצביע. בעקבות ההוראה בא לעמדת ההצבעה חסיד אחד, שהיה מנותק לגמרי מהוויות העולם, ולא היה מעודכן כלל וכלל במתרחש במדינה. "אך הרבי הורה שיש להשתתף בבחירות, וכך התייצב הלה בחרדת קודש, לאחר טבילה במקווה, מותניו חגורים באבנט, כראוי לקיום הוראת הרבי, וביצע את המוטל עליו. הוא רק ידע שעליו לתמוך במועמד פלוני ולהריע לו, ולהביע חוסר רצון בשני. בעיניו זו הייתה פעולה רוחנית של קיום שליחות הרבי". הרבי המשיך ותיאר באוזני החסידים איך כשיצא החסיד החוצה הבחין בכמה בני-אדם עומדים ומכריזים "הורה! הורה!" (קריאת עידוד רוסית). החסיד לא הבין כלל את שפתם ואת פשר הכרזתם, ופירש את הקריאה במשמעות אחרת – "הוא רע!"... וכך הצטרף אליהם והכריז "הוא רע! הוא רע! הוא רע!"... הרבי סיים את סיפורו. בבית המדרש עמדה דממה. לפתע, כמו ניתן אות מוסכם, קמו מאות המשתתפים על רגליהם, והכריזו יחד שלוש קריאות קצובות: "הוא רע! הוא רע! הוא רע!"... מיד אחר-כך פתח הרבי באמירת המאמר, שנפתח בפסוק מן המגילה, "על כן קראו לימים האלה פורים, על שם הפור". המאמר נסתיים בקביעה שה'קליפה' מתבטלת ונכנעת לגמרי לפני הקדושה. הכול הבינו שהמאמר, הסיפור וחיקוי החסיד משנת תרע"ז – נושאים בחובם דבר-מה עמוק יותר, שאינו נראֶה לעין. חלפו כמה ימים, ושמועות שדלפו מאחורי מסך הברזל הִכו את העולם בתדהמה: סטאלין העריץ מת. לאחר מכן התבררו הפרטים. בפורים הודיעו השלטונות כי חלה, אולם כעבור זמן נודעה האמת. סטאלין מת בפורים. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/