אמרי שפר י"ד אדר ה'תשע"ז

בשם הרה"ק מפשיסחא זי"ע – דידוע שפורים – כפורים, ומה בכל זאת ההבדל, אלא שבפורים מתחפש היהודי לגוי והריהו שותה לשכרה, ואילו ביום הכיפורים מתחפש הגוי ליהודי ומתעטף בטלית ובא לבית הכנסת.. .

     בשם הרה"ק רבי בונים מפשיסחא זי ע" אומרים: כי גדול יום הפורים מיום הכיפורים, שאילו ביום הכיפורים מצווה לענות את הנפש, ואילו בפורים חייב אדם להתבסם עד דלא ידע, כלום יש עינוי גדול בעולם מחסרון הדעת? ...

     הטעם שלא מוזכר שם ה' במגלת אסתר . באבן עזרא כתב בפשיטות, מכיוון שגם הגויים העתיקו את המגילה ללשונתם, וכדכתיב מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו. וחששו מרדכי ואסתר, שלא יכניסו ח"ו שם ע"ז במקום שם הקדוש ע"כ לא כתבו שם הקב''ה.

     וכבר פירש הרה"ק בעל החידושי הרי"ם זי"ע את הכתוב "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר –" דלכאורה אינו מובן מהו "ויקר"? אלא הכוונה שהשמחה הייתה 'יקרה' בעיניהם, נצלו אותה כראוי,ונזהרו לבל תצא מן הגדר הראוי והרצוי. וכן עלינו להשתדל לשמור על השמחה השורה בפורים, שתהא יקרה בעיננו, ובל לבזבזה בדברים זולים!...

ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" (כד, ג(  [ע"פ ברכת דוד[

     בשנת תשנ"ד - 1994 עמד לו חייל דתי בשם נחשון וקסמן ב'צומת הטייסים' ליד יהוד והמתין לטרמפ לאזור רמלה הוא עלה לטרמפ שבו היו חמישה מחבלים ימ"ש, שהתחזו למתנחלים יהודים, והם שבו אותו כבן ערובה. צה"ל התכונן לקראת מבצע סודי וקשה לשחרורו של החייל נחשון וכל עם ישראל, התאחד בתפילות המוניות 'לקרוע' שערי שמים להצלת החייל השבוי, שבקלטות הוידאו שהתפרסמו בתקשורת התחנן על חייו. מאחר והמחבלים נתנו אולטימטום וקבעו זמן לקבלת דרישותיהם, אחרת יוציאו אותו להורג בליל שבת בשעה :20:00 ... על כן המבצע הצבאי היה צריך להיערך בליל שבת. כמובן שהציבור לא ידע על התכנונים הצבאיים, אולם באותו יום שישי, התאספו ברחבת הכותל המערבי אלפי מתפללים. היה זה מחזה נדיר,  לראות את כל רחבת הכותל מלאה עד אפס מקום, כשכולם מבקשים ומתחננים להצלתו של החייל בהקדם וברחמים.

     ראש הישיבה בה למד נחשון, ניגש לומר פרקי תהילים,  כשכל עם ישראל חוזר אחריו בדמעות רותחות "הושיעה את נחשון והצלח את החיילים שיצאו להצלתו". אלפי יהודים זעקו בתפילות ובתחנונים... האם גם הופיעה בתקשורת וביקשה שידליקו נר שבת להצלת בנה.  בליל שבת, בשעה 17:15 בערב, נערך המבצע. תוצאותיו היו קשות: נחשון נרצח מיד עם חדירת חיילי צה"ל למחבוא המחבלים המופתעים, אחר הלוחמים הבכירים סרן ניר פורז הי"ד נהרג, ו-7 חיילים נוספים נפצעו. המחבלים חוסלו,  כמובן, אך מטרת המבצע לא הושגה ונחל כישלון.  

     בשעת לילה מאוחרת קיבל ראש הישיבה של נחשון את הבשורה הקשה ומיד צעד רגלית לבית הורי נחשון המתגוררים בירושלים, כדי להיות עימם ברגעים הקשים.  הוא הגיע לשם בשעה אחת אחר חצות וראה מחזה נדיר , בית יהודי מאמין, שלמרות הבשורה הקשה על מות בנם לפני שעות ספורות, שומרים הם על קדושתה של השבת ונזהרים שלא להיות עצובים ולא לבכות ביום קדוש זה.  ראש הישיבה, ישב עם אביו של נחשון הי"ד וחיזקו בדברי נחמה עד אשר לאחר כמה שעות, ביקש לחזור לביתו כדי להתפלל תפילת שחרית של שבת. אביו של נחשון ליווה א??תו ואמר לו: "אני יודע שתהיה הלוויה רבת משתתפים.  הרבה אנשים יבואו מכל רחבי הארץ לחלוק כבוד אחרון.  אני מבקש ממך, כבוד הרב, שאתה תספיד את בני הי"ד" . ראש הישיבה אמר שלא יהיה לו קל לדבר על נחשון, אך הוא מסכים לעשות זאת. אך אז אמר לו האב דבר מוזר: " כתוב בספרים הקדושים שנשמתו של הנפטר נמצאת בהלוויה - ומבקש אני מהרב, שכאשר בני ישאל אותך שאלה בהלוויה תענה לו עליה", הרב ההמום חשב שאולי נטרפה דעתו של האב עקב האסון, אך אביו של נחשון הסביר את דבריו: "הרי רק לפני כמה שעות אלפים מעם ישראל התקבצו בכותל המערבי שנחשון יחזור בשלום, אלפים נשאו עיניהם לשמיים והתחננו בדמעות לבורא עולם וזעקו: ' אבא! תעזור לנו'! בהלוויה נחשון ישאל אותך: 'להיכן הלכו כל התפילות? כולם התפללו וביקשו את אותה בקשה מאבא שבשמיים ומדוע היא לא התקיימה"? אביו של נחשון המשיך ואמר: "אני אענה לך את התשובה ואותה תאמר בהלוויה" . ראש הישיבה, חיכה לתשובה שלא איחרה לבוא: "אם ישאלו אותך היכן כל התפילות שהתפללו לבורא עולם תענה כך - לילדים יש בדרך כלל הרבה בקשות מהוריהם.  ההורים - שאוהבים את בניהם ודואגים להם - עונים להם כמה סוגים של תשובות. לפעמים האבא משיב בהסכמה ואומר לבנו 'הנה, קח'... או 'עוד שעה אתן לך'... 'מחר אתן לך'... אבל לאבא אוהב, יש לפעמים גם תשובה נוספת והיא: ' לא'! וגם כשהאבא אומר 'לא', הוא עדיין אבא שאומר זאת מדאגה ואהבה, גם כשהבן לא תמיד מבין. אם נעמיק נראה, שאבא שאומר 'לא' הוא לפעמים אבא יותר אוהב ודואג מאשר אבא שאומר תמיד 'כן', כי לאהוב אבא שרק אומר 'כן' - אין זו אהבה אמיתית, אלא אהבת אינטרסים. בזמן שכל עם ישראל היקר התפלל והתחנן בדמעות, אבא שלנו בשמיים הקשיב והאזין לכל מילה, אך התשובה הפעם הייתה: 'לא'! גם 'לא' היא תשובה של אבא אוהב. "יהודי שמאמין ויודע שיש לו אבא בשמיים שדואג לו יותר ממה שהוא חושב, מקבל את כל גזירותיו באהבה!!!

      ראש הישיב?? עמד משתאה לנוכח תעצומות הנפש מהדברים של האב, ויצא מחוזק מהבית "השבור"... ואולי נכון יותר לומר "הבית השלם"; רק אדם המחוסן באמונתו יכול הוא לנחם את מנחמיו. אין ספק, כי צריך כוחות נפש גדולים לכך... 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ו אלול ה'תשע"ה

אנשים ישכחו מה אמרתם ומה עשיתם אבל הם בחיים לא ישכחו איך גרמתם להם להרגיש.

     ''אתם ניצבים היום''. כלל ישראל דומים ליום, כמו שיום מתחיל בחשך ואח"כ באור, כך ישראל בתחילה יש להם חשך הגלות ואח"כ יהיה אור אורה ושמחה וגאולה בב"א.

     בתיבת 'אתם' מרומז על מה שאמרו חז"ל "שלשה ספרים נפתחים בראש השנה צדיקים בינונים רשעים", א מרמזת על הצדיקים שהיא אות ראשונה, ת מרמזת על הרשעים שהיא אות אחרונה, ו מ' מרמזת על הבינונים שהיא באמצע הא-ב.

מסופר על הרה"ק רבי שלום יוסף מסאדיגורא זיע"א (יומא דהילולא י"א אלול) שהיו זמנים שכמעט ולא הגיע אוכל לפיו ימים שלמים, פעם נכנסה לחדרו בתו וראתה שהאוכל שהגישו לפניו עומד מבלי שאביה נגע בו. התחילה לבכות בחששה לבריאותו, אמר לה אביה: בתי, וכי את סוברת שמניעת אוכל יחליש כוחי ח"ו? ותוך כדי דיבור ניגש אל כסא גדול שהיה בחדר, והרימו בשתי אצבעות והוסיף: דעי, אם נותנים לנשמה כל צרכה, יכולים להיות חזקים גם ללא אכילה.

השם מוריד ומעשיר (סיפורי צדיקים גיליון 151)

     בין חסידיו הרבים של הרה"ק רבי דוד מטאלנא זיע"א (יומא דהילולא י' אייר) היו גם עשירים רבים, ולפעמים כדרך העולם, היו מהם עומדים בפני צרה גדולה שהיה נראה כי יפסידו את כל עשירותם וגלגל מזלם מתחיל להתהפך, ואז באו אל הצדיק שיושיעם.

     מעשה כזה מסופר על גביר אחד שעסק בהובלות סחורה עבור הממשלה, והיה תמיד משחד את הפקידים שיקבל את כל ההובלות.  פעם אחת כאשר חשב כי כבר אין לו צורך לשחד את הפקידים, קיבל הובלה גדולה וחשובה ומכיוון שלא נתן כהרגלו שוחד לפקיד, רגז מאד הפקיד ומסר עליו לשלטון איזה מסירה, והיה בצרה גדולה, כי נאמר לו שלא ישתמשו בשירותיו יותר ועמד להפסיד את כל פרנסתו.  הגביר שהיה מקורב להרה"ק מטאלנא נסע אליו בחופזה ובכה לפניו על צרתו. ענה לו הרבי: וכי הקב"ה עושה דין ללא צדק? פשפש נא במעשיך ומן הסתם קרה איזה מקרה שנכשלת בו, ואם תמצאנו ותעשה תשובה שלימה, אני מבטיחך שלא תינזק בזה העניין, ופרנסתך תשוב אליך כבראשונה.

     חשב האיש ועלה בדעתו מה שנראה לו שחטא וסיפר לרבו: פעם אחת כשהייתי עסוק ביותר עם איזה איש משרי המלוכה שהיה אצלי בבית לצורך ענין דחוף, בא עני אחד וביקש עזרה, ובני אמר לו כי ישוב לאחר כמה שעות, כי אבי עסוק ביותר כרגע ולא יוכל להתפנות אליו. העני הלז התמרמר ביותר וצעק על הבן: איך משלחים אותי ואני נצרך גדול ומדחציף כוליה האי שמע מינה דממזר הוא וכך צעק וקילל. הקולות של המריבה נשמעו בחדרי ואני ביקשתי את השר שימחל לי לרגע בכדי לראות על מה המהומה. כאשר יצאתי ושמעתי שהעני הנ"ל קרא לי ממזר ועדיין הוא עומד ומקלל באתי כלל כעס וסטרתי לו בפניו. אח"כ שבתי ונחמתי על מה שעשיתי וביקשתי את סליחתו וגם נתתי לו נדבה הגונה והוא הלך מביתי שבע רצון , וחשבתי כי כבר כיפרתי על עוון זה. נענה רבי דוד ואמר: לא, אין זה העוון שאני מבקש, כי באמת היה עני זה ראוי לעונש וגם כבר פייסת אותו. פשפש וחפש שוב במעשיך.

     חשב הגביר שוב ועלה במחשבתו עוד מקרה: פעם אחת באישון הלילה בא אלי הביתה איש מגודל ובעל קומה וביקש תמיכה כי הנו רעב ללחם. אמנם נתתי לו נדבה אך בשעת מעשה רגזתי עליו שבא באמצע הלילה והעירני משנתי עבור זאת, וגם שראיתי כי הוא בריא וחזק וצעקתי עליו כי הוא יכול למצוא לו איזה עבודה, מאחר והוא אדם חסון וגדול, והאיש הנ"ל הלך לדרכו ממני נכלם. ענה לו הצדיק: בזה אמנם חטאת, כי בלי ספק אם בא אליך בחצות הלילה בודאי היה בצרה גדולה, ומה לך לספר חוקו ולהעריך את בריאותו, וכי אתה שנתת לו את בריאותו? וא"כ צריך אתה לקבל עליך תשובה על הדבר הזה, לעזור לכל איש יהודי הנצרך מבלי להיכנס לכל חשבון אם אמנם מגיע לו או לא וכל הפושט יד נותנים לו.  קיבל על עצמו הגביר בקבלה גמורה כדברי רבו, ואז סיפר לו הרבי: בימי הבעש"ט היה גביר אחד גדול שהיה בו תורה וגדולה במקום אחד, כי היה ת"ח וגם בעל צדקה גדולה ומפורסם, אך דבר אחר גרוע היה בו, כי זחה עליו דעתו מאד מרוב עשרו וצדקת פזרונו. תמיד לאחר שנתן צדקה גדולה לעניים, היה מספר להם את כבוד עשרו הרב ואת אשר גדלו מלך מלכי המלכים, והיה מפליג בשבח עצמו עד למאד. ועוד היה מוסיף ואומר: האם יתכן במציאות שהוא שיש לו עסקים בהרבה סוגים שונים של מסחר, וגם בתי חרושת ונכסים על פני כל המדינה, הרי לא יתכן שיהפוך לעני, כי גם אם מסחר אחד שלו ירד מטה מטה, הרי יש לו עוד מסחרים אחרים, וכך היה משתבח ומפאר את עצמו. כל העניים ומקבלי הצדקה כמובן היו אומרים לו שהוא צודק ואין שום אפשרות בעולם שהוא יהפוך לעני. הדבר הזה גרם לקטרוג גדול בשמים על הגביר, כי כפר בכתוב: "ה' מוריש ומעשיר" וכבר יצא עליו גזר דין שירד מנכסיו.

     הבעש"ט הקדוש זיע"א שידע מגזר הדין, ביקש בתפילתו שיתנו לו עוד הזדמנות אחת לנסות ולשנות את דרך הגביר הנ"ל, ואם לא יעלה בידו אז באמת ייחתם גזר דינו, והסכימו בשמים על ידו. הבעש"ט שלח את הרה"ק רבי דוד ממיקולייב זיע"א והורה לו מה לעשות. רבי דוד בא אל הגביר והוא כיבדו מאד כהרגלו, וגם רצה ליתן לו נתינה הגונה עבור כל שימצא לנחוץ. ואח"כ החל כהרגלו לשאול האם יתכן במציאות שגביר גדול כמוהו יגיע עד פת לחם וכו'? להפתעת הגביר ענה לו ר' דוד כי בלי כל ספק יכול הוא להגיע לידי עניות מרה בתוך שעה קלה. שאל הגביר הכיצד יכול כזה דבר לקרות כאשר יש לו כל כך הרבה מסחרים וכו', וענה לו ר' דוד כי מחר בבוקר הוא יבאר לו הדבר בדיוק, ובינתיים השעה כבר מאוחרת ועתה כדאי ללכת לישון. צחק הגביר ולעג לר' דוד באמרו כי הוא ודאי רוצה להתחמק מתשובה, ובודאי שדבר זה שהוא יענה אינו שייך כלל וכלל, והלך לישון.  

     בלילה חלם הגביר, שהקיסר בכבודו ובעצמו כיבד אותו בביקור, מכיוון שבאמת הגביר הנ"ל היו לו עסקים עם שרים גדולים ונכבדים משרי המלוכה, וגם נפגש כמה פעמים עם הקיסר. כמובן שהגביר חרד על האורח הרם והנישא, וכיבדו בכל מיני מגדים ומאכלים יקרים וחשובים והקיסר ביקש גם להרוות את צימאונו בכוס תה. הגיש הגביר לקיסר כוס תה ומיד כאשר טעם מן הכוס נפל מכיסאו ומת. תיכף התעורר רעש גדול, וכל פמליית המלך ובראשם שריו שהיו אתו צעקו שבודאי היה בתה הזה שניתן לקיסר סם המוות, ולקחו את הגביר למאסר ויצא עליו גזר דין מות בתליה. כאשר לקחו את הגביר לתליה, פרצה אש גדולה בבית הסוהר וקמה מהומה גדולה, כך שהגביר היה יכול לנצל את הבלבול הגדול והוא נס על נפשו מבית הסוהר, והגיע במנוסתו לעיירה קטנה עייף ויגע וצמא. הוא דפק בדלת בית אחד של יהודים וביקש מחסה ומעט אוכל. כמובן שיהודים רחמנים בני רחמנים נתנו לו מבוקשו, ומכיוון שהיה עייף ביותר גם הציעו לו מקום לישון. למחרת ממקום משכבו, שמע הגביר איך שהיהודי מספר לאשתו, כי תלו כרוזים גדולים בכל העיירות כי רוצח המלך ברח מבית האסורים, וכל מי שימצאנו יקבל פרס גדול של כמה מאות אדומים וגם נתנו את תארו בדיוק. אכן סיים האיש, הלוואי ואנו נמצאנו ונוכל עי"כ להרוויח את הפרס. הגביר רעד ממקום משכבו, והבין כי עתה ישימו לב לתארו הרי שיסגירו אותו למלכות, ולכן התחמק מן הבית והחל בורח דרך שדות בכדי שלא לפגוש באנשים, וכך נדד בדרכים. לבושו כבר התבלה וגם לא היה לו כל כסף בכיסיו, והרעב והצמא החל להציק לו מאד והוא החל לשאול את נפשו למות. לבסוף החליט כי אין הוא יכול עוד לסבול חרפת הרעב, והסתכן להיכנס למקום ישוב בכדי למצוא מעט אוכל להחיות את נפשו.

     כאשר הגיע לעיירה אחת הלך לחפש איזה בית של יהודים שירחמו עליו, ראה לפתע קבוצה של חיילים הולכים ופחד מאד שיכירוהו. מיד חיפש לו מקום מסתור וראה בקצה הרחוב איזה בור שופכין ומיד קפץ לתוך הבור להינצל מהחיילים. כך שכב בתוך הבור המאוס בפחד והרהר במר גורלו איך נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ממש, ונזכר שהיה תמיד אומר כי לא יתכן בשום אופן שירד מגדולתו. בעודו כך מהרהר ביגון קודר במצבו העגום, התעורר משנתו העמוקה וראה שהנו נמצא בחדרו המפואר בבית.  כולו נסער ונרעש קם ממיטתו ויצא מחדרו ופגש את רבי דוד שאמר לו: עדיין אתה רוצה שאבאר לך הכיצד יכול אתה בשעה קלה להפוך לאיש נדכה ואומלל? לא, לא, צעק הגביר בסערת נפשו כי רבה, אין אני צריך כל ביאורים והדבר פשוט אצלי, והלילה למדתי מחלומי בצורה חיה ומוחשית אשר האדם בעוה"ז כל כולו תלוי בחסדי השי"ת בכל רגע ורגע, ורבים הדרכים לפני המקום להשפיל או לרומם כל בן אנוש. ענה לו רבי דוד ממיקולייב, אכן בשביל דבר זה באתי בצל קורתך להביא אותך להכרה זאת, ועתה יכול אני לשוב לבית מורי הק'  ששלחני אליך. ותדע כי המלה בור היא ר"ת של: "ב'שר ר'מה ו 'תולעה" שזהו כל האדם, ואיך יתגאה בעשרו לומר לא יאונה לי כל רע, וה' מוריד ומעשיר וישועת ה' כהרף עין, וכן להיפך.

     ועתה סיים הרה"ק רבי דוד מטאלנא את הסיפור לגביר ואמר: תשמור הדבר מאד בלבבך לעשותו שלא לצער שום אדם מישראל, ותנהג בכולם מנהג דרך ארץ כי גלגל חוזר בעולם ותשגיח על דבריך ואל תיתן את פיך להחטיא את בשרך. אח"כ בירכו בהצלחה והגביר הנ"ל שב לביתו, ומצא שהמסירה עליו נתבטלה ומצאו שכל דברי הפקיד בשקר יסודם, ונתנו לו שוב כמקודם את עבודת ההובלות והוא שב ביתר שאת לעשרו.  כמובן שנהיה לבעל צדקה יותר גדול מקודם ושמר פי רבו במלואם.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  \

אמרי שפר י"ד סיון ה'תשע"ה

אין חבר נקנה , אלא בקשיי קשיים .

     אם אדם איבד את נאמנותו , אין לו מה לאבד יותר .

     ברגע ובשעה שאדם חושב שהכול אבוד, אז לפתע מתחילה לבקוע אורה ושמחה.

      האופנה אולם משתנה לעתים מזומנות אולם אין אנו חייבים להיות צמודים לתכתיביה.

הצלה מופלאה III (פניני עין חמד גיליון 484)

     היא הגיעה אל בניין 770, הידוע כמרכז חב"ד העולמי בניו-יורק. המקום בו שוכנים בית המדרש וחדר הלשכה של הרבי מליובאוויטש. אל המקום הגיעה אישה כבת שבעים, בעלת מראה יהודי אמריקאי טיפוסי. היא ביקשה לפגוש את הרבי כפי שרבים מבקשים החסידים מורגלים היטב למפגשים כאלה עם טיפוסים שונים שנקלעים למקום. לחלק ניכר מהם זרות אורחותיו של הרבי, והם בטוחים בתמימותם , שניתן לכל אחד להיכנס אל הצדיק בכל עת ובכל נקודת זמן. אבל האישה הזו נראתה שונה. משהו בעקשנות שלה לפגוש את הרבי היה לא שגרתי. היא נשאלה על ידי מאן דהוא, מדוע כל כך אכפת לה להיכנס לרבי ומהיכן היא מכירה אותו והיא השיבה שהיא חייבת את חייה לרבי. כמה בחורים צעירים שבדרכם נקרתה האישה, לשמע דבריה התגודדו סביבה וביקשו לשמוע את סיפורה בפרוטרוט.

     היא נעתרה להם והחלה לגולל דבריה: "מדי יום, בשעות אחר הצהריים, אני נוהגת לצאת לטיול ברכבי הפרטי. אני מקפידה עד מאוד על הטיול היומי הזה. עד לפני מספר שנים נהגתי לצאת לטיול רגלי, ללא רכב. אלא שיום אחד הגיע אליי כושי עצום בגודלו, הלה לפת את צווארי ובא לרוקן את ארנקי. משניסיתי להתנגד , הוא איים כי ידקור אותי בסכין גדולה שהוציא. למזלי הגדול, בדיוק באותו רגע עברה במקום ניידת משטרה, ואורותיה המהבהבים הבריחו מהמקום את האיש. הודיתי לבורא העולם על הצלתי , אך מאז לא שבתי עוד לטייל רגלית בגפי. כשאני לבד אני עושה את דרכי ברכב ." "לא מכבר, ביום שגרתי אחד, יצאתי כהרגלי לנסיעתי היומית. עמדתי לפני רמזור אדום, וממכונית שעצרה לצדי הביט עליי אדם הדור פנים, בעל זקן לבן, שישב ליד הנהג. הוא רמז לי באצבעו ללחוץ על כפתור הנעילה של דלתות הרכב. תחילה, לא ייחסתי לרמיזתו כל חשיבות. הן אין לי ילדים ברכב , ומדוע אפוא נחוץ שאנעל את הדלתות. אך האיש חזר וסימן באצבעו שוב ושוב ." "זה נראה לי מאוד משונה, מדוע אדם זר יבקש לעשות כן, אבל ידעתי , כי נזק בוודאי שלא ייגרם לי מהנעילה. נעתרתי לסימוניו. "בינתיים התחלף הרמזור. האיש בעל הזקן הלבן חייך, ומכוניתו פנתה ימינה ונעלמה מעיניי ." "

     בעודי מהרהרת על האיש המוזר , הגעתי לרמזור אדום נוסף. עצרתי והמתנתי שיתחלף הרמזור, ופתאום הבחנתי באדם בעל עור שחום גוף עצום ממדים, שניצב ליד מכוניתי כשסכין גדולה אחז בידו. רעדתי כל כולי. בסרט הזה כבר הייתי... האיש ניסה לפתוח את הדלת הימנית של המכונית, ומשנוכח , שהיא נעולה, סב סביב המכונית וניסה להגיע אל הדלת הסמוכה אליי ." זיעה צוננת שטפה את גופי. חשבתי כבר על הגרוע מכול. למזלי, לפני שהספיק לשבור את זכוכית החלון באגרופו, התחלף הרמזור לירוק, ואני לחצתי בכל כוחי על דוושת הגז ונסעתי במהירות מן המקום - ניצלתי! ." "בעודי המומה ממה שאירע לי, הכה בתודעתי פתאום זיכרון אותו יהודי עטור זקן לבן, שביקש ממני לנעול את דלתות הרכב. האיש המוזר הזה. מהיכן הוא ידע מה יקרה לי בעוד כמה דקות?! לא רציתי לדמיין מה היה קורה לי ומה היה מצבי לולא שמעתי בקולו...". "הרגשתי צורך עז להודות למציל את חיי. הבנתי , שמדובר באדם קדוש ובעל רוח- הקודש ורציתי גם לבקש את סליחתו על שבתחילה הקלתי ראש להצעתו. אולם לא ידעתי מיהו ולא ידעתי לאן נסע. חשתי מין החמצה בלב. ייתכן ולעולם לא אפגוש את האיש ." "מאז חלפו כמה חודשים. המשכתי לנסוע מדי יום, בדלתות נעולות כמובן.

     אמש ישבתי מול מרקע הטלוויזיה ושוטטתי בין התחנות בחיפוש אחר משהו מעניין. את עיניי צדה תמונה יהודית מרהיבה שניבטה מאחד הערוצים. המוני חסידים עומדים צפופים בבית- כנסת ומנגנים מנגינות שובות לב. שמתי לב שעיני כולם מופנות לכיוון אחד ." "המצלמה סקרה את המון האדם ואז התרכזה באדם אחד, זה שעיני כולם נישאו אליו. ואז נדרכתי. קפצתי ממקומי כנשוכת נחש. כן! אני מכירה אותו! זה האדם שהציל את חיי! אני בטוחה בכך במאת האחוזים!" "המשכתי לצפות, ובשלב מסוים פרסמו על המרקע מספר טלפון דרכו ניתן להתקשר ולשאול שאלות, או להביע התרשמויות אישיות. מבלי להסס, התקשרתי למספר הטלפון, הזדהיתי ושאלתי , מי האיש וכיצד אפשר להגיע אליו. התברר לי , כי מי שהציל את חיי הוא הרבי מליובאוויטש. הטלפן החביב גם הסביר לי כיצד להגיע לכאן. זו הסיבה בשלה באתי לפה", סיימה האישה. "באתי לפגוש באדם שהציל את חיי ופשוט להודות לו באופן אישי, ולכן אני חייבת להיכנס אליו! ". 

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il