בפרשות הקודמות נחשפנו באחיזתו של אברהם בחלקי הארץ.
אברהם נאחז מעבר לישיבה הארוכה בבאר שבע גם באזור חברון ("ויאהל אברהם וישב באלוני ממרא אשר בחברון"), וכידוע לאור ניצחונו במלחמת המלכים שלרשותו גם צבא.
בתחילת פרשתנו אנו מתבשרים בעצב על פטירתה של שרה בקרית ארבע היא חברון.
עיקר תחילת הפרשה בעקבות מות שרה הוא מעשה קניין מערת המכפלה אשר בחברון.
לפי המתואר גרים ותושבים שאינם אזרחי המקום היו מנועים מלקנות קרקעות לצמיתות.
ובהתאם לכך לאורך כל פרשיית קניית מערת המכפלה מנסים הצדדים להערים על החוקים ולא משתמשים בלשון קניה אלא לשון נתינה.
שבע פעמים מוזכרת הלשון 'נתן' במהלך הסיפור, שמכירה וקניה של מקרקעין אסורה אולם מתנה מותרת.
אך אם בני חת ועפרון כל כך נדיבים ומציעים לאברהם את המערה במתנה מדוע הוא מתעקש דווקא לקנות ואפילו משהה בגלל זה את הקבורה?
אלא שלאברהם קרקע זו הייתה חשובה. הוא רצה להיאחז בה. הוא רצה להתיישב בה כדרך קבע וכמו שלשאר גדולי חברון רצה גם הוא אחוזת קבר משלו לגמרי, ולא רצה לקבור את שרה עם שאר הקברים של נשיאי חברון.
אך בעניין הסירוב שלו לקבל את המערה במתנה נסביר שאמנם דרך מתנה היא עוד דרך קניין מקובלת אך ייתכן ויהיה בה פגם שהרי נותן המתנה עלול להתחרט.
כאשר אדם רוצה ליחס למשהו קדושה או להקדישו לגבוה מן הראוי שיהיה אצלו בבעלות מוחלטת בלי כל פקפוק וערעור, ועל כן מתעקש אברהם לקנות את המערה בכסף מלא מיד עפרון.
כאשר אנו חפצים מאוד במשהו אנו עמלים קשה בעבורו. בין אם בכסף בין אם בעמל קשה. איננו מוכנים לוותר במאומה ונרצה לחוש היטב שהישגנו לגמרי את אשר חפצנו והוא לחלוטין שלנו ללא צל של ספק.
כזה היה אברהם ונלמד אנחנו מדרכיו אלו גם בחיינו שלנו.
שבת שלום ומבורך!
תודות : לצחי מיכאלי
החוויה
היהודית
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק,
מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
