אולי הפזיזות מהשטן, אך גם
העצלות מהשטן.
" אולי יישר בעיני האלוקים"
(במדבר כג,כז). יהודי ירא־שמים נזהר מאוד ובוחן כל דבר שמא דבר איסור הוא; אבל
קל־דעת חושב תמיד — אולי זה מותר וכשר... (החפץ חיים)
אומר הגאון הרב סולבייציק בסוף תפילת נעילה
אנו אומרים "למען נחדל מעושק ידינו", ולכאורה הדבר תמוה שהרי במשך כל
יום כפור הזכרנו אשמנו, בגדנו, גזלנו, ודווקא את הענין הזה של "עושק
ידינו", של גזילה מזכירים בסוף היום . הסיבה לכך, שאדם צריך לדעת שכל מה שיש
בידו, אם זה רכוש, כישרונות, בעצם הקב"ה נתן לו את זה כדי להשתמש בזה לצורך
הכלל, לעבודת ה' ולא רק לצורכו הפרטי, ואם אדם משתמש בשכלו למטרות שליליות זה
עושק.
אומר היה "היהודי" ז"ל
מפשיסחא: מיום שנברא האדם הוא עמל למען בניו וכאשר יגדלו בניו גם הם עמלים בשביל
בניהם וכך הלאה... וכך עמלים הם כבר אלפי שנים בשביל הבנים! ועל כן קשה לי! היכן
הוא אותו הבן המאושר שלמענו אנו עמלים אלפי שנים?!
הגביר
ישנו סיפור ידוע על עיירה
מסוימת שהתגורר בה עני מרוד בשם "שמערל" , שמערל זה, היה מקבץ נדבות
ואוכל לחם חסד, עד שהתרגל רק לקבל מאחרים. ביום מן הימים פנה אליו יהודי אחד
מתושבי המקום עם הצעה, וכך אמר לו: " אני מוכר כרטיסי הגרלה, ההגרלה נערכת
פעם בחודש בעיר הגדולה, ואני משמש כנציג של "מפעל הפיס", קונים אצלי
כרטיסים ואני מביא את הכרטיסים להגרלה הגדולה, אולי תנסה את מזלך ותקנה כרטיס
במחיר 5 זלוטי, ואולי תזכה" . שמערל שהתרגל רק לקחת, כמובן לא הסכים לבזבז 5
זלוטי על זה. המוכר ריחם עליו ואמר לו "תראה שמערל, אני מוכן להלוות לך את ה5
זלוטי, ונעשה הסכם כזה: אם לא תזכה, הכסף יהיה על חשבוני ולא תצטרך להחזיר לי, ואם
כן תזכה תחזיר לי את ה5 זלוטי", לזה כבר הסכים שמערל.
אחרי חודש, נסע המוכר לעיר
הגדולה, שם נערכה ההגרלה, וכמובן מי זכה ? שמערל העני!. המוכר לקח את כל הכסף,
ונסע בחזרה לעיירה, כשבליבו הוא חושב איזה "רעידת אדמה" הולכת להיות
בעיירה כשיוודא דבר זכייתו של שמערל ה"עני" . עד שהגיע המוכר אל העיר,
כבר ירדה החשיכה, וכבר נהיה מאוחר בלילה. אולם, המוכר החליט שאינו יכול לחכות עם
הבשורה עד מחר, וילך עתה בלילה לבשר לשמערל על הזכייה.
הימים היו ימי חורף, בחוץ
היה שלג וגשם וקור עז, המוכר השתרך לקצה העיירה לבקתתו של שמערל. הסתובב וחיפש עד
שמצא את הבקתה העלובה, נקש בדלת, ולא קיבל מענה, נקש שוב ושוב, יותר ויותר חזק, עד
שלבסוף ענהו שמערל ושאל מה הוא רוצה, צעק לו המוכר "יש לי הודעה משמחת מאוד
עבורך, אבל קודם כל תעשה טובה ותפתח את הדלת כי אני עומד לקפוא" , שמערל לא
זע ממקומו. המוכר מתחנן איליו שוב, והוא בשלו "אני יושן עכשיו!" , צועק
לו המוכר: "שמערל תדע לך שזכית בהגרלה הגדולה!", כאן, כבר שמע את
פסיעותיו של שמערל מתקרבות את הדלת. שמערל פותח את הדלת, ופונה אל המוכר בכעס:
"אינך מתבייש? את הגביר של העיירה אתה מעיז להעיר באמצע הלילה?!...
הוא אשר דיברנו, שמי שאינו
מכיר טובה לחברו, מסוגל להגיע לכדי רשעות.
