אמרי שפר ו' חשון ה'תשע"ח

  יש לדעת שכל אדם שמזמינים אותו להיות נוכח בברית מילה, הוא חייב ללכת ולהיות נוכח, וכל זאת כאשר יהודי שם לו הזמנה בידו. אנשים שמגיעים לברית מילה מתוקף הזמנת הורי הילד, בעת שהם נוכחים בברית, הם זוכים שכל עוונותיהם נמחלים להם באותו זמן.

הניצוץ היהודי (פניני בית הלוי, עלון 451)

     יהודים רבים מאוד גלו לסיביר בשנות מלחמת העולם השנייה ואחריה, רבים מהם מברית המועצות (לשעבר(.  אחד המיוחדים שביניהם היה ר' מנדל פוטרפאס, חסיד חב"ד ששהה שם במחנה המעצר, (ומי שהיה לימים המשפיע החב"די המפורסם (, ומה שהעסיק אותו כמובן, הן ביום יום ובפרט בתקופת החגים, היה הצורך והרצון לשמור תו"מ, גם ביערות השלג שם בסיביר, ובכלל זה שמירה על התפילות מדי יום ובחגים . ובַפְרַט הזה היה קיים קושי מיוחד בימים הנוראים, משום שאם בימים רגילים, זכרו האסירים היהודים את התפלה בע"פ בדרך כלל,  אבל בימים הנוראים שבהם מרבים בתפילות ובפיוטים קשה היה לזכור את כל נוסח התפלה.  וכך נותרו קומץ יהודים במחנה בימים הנוראים ללא טלית, מחזור,  מנין ושופר, וניסו לדלות מזיכרונם קטעים מן התפלות והפיוטים,  עד שבסופו של דבר הם הצליחו איכשהו לשחזר – לפחות חלק מן התפילות.  ה"פלוס" – אם אפשר לכנות זאת כך – במצב כזה הוא, שכל קטע בתפילה מקבל משמעות חדשה ואחרת, מעמיקים ומתבוננים יותר בכל קטע, משום שאם סוף סוף הצלחתי להיזכר בו- אני מייקר אותו , וככל דבר שבא לאדם במאמץ ובקושי, שבאופן טבעי הוא מייקר אותו ביותר.

     תוך כדי שחזור קטעי התפילה והפיוטים הגיע ר' מנדל לפיוט הידוע:  וכל מאמינים, [פיוט מפורסם שבקהילות האשכנזים נהגו לאומרו בר"ה וביוהכ"פ], מתרפק הוא בנוסטלגיה על העבר, והוא חוזר שוב ושוב על המלים שבהם הוא נזכר, במנגינה המיוחדת, ותוך שימת לב למשמעות הדברים וכנ"ל . ואז, תוך כדי הניגון נפל בלבו לרגע הרהור מסוים – האומנם - הוא אומר לעצמו? האם כל אותם בולשביקים, יבסקים, קומוניסטים , ואתאיסטים שמקיפים אותי כאן במחנה יום יום, -שבחלקם הגדול היו לצערנו בני אברהם יצחק ויעקב שדימו בנפשם שהנה הולכים הם "לתקן עולם במלכות הקומוניזם" -ה' ירחם- , האם גם הם מאמינים? וכל מאמינים, האומנם?   האם כל אותם אלו שאני סובל מהם קשות מדי יום, אלה שרומסים ברגל גאווה את כל הקדוש והיקר לעם ישראל, אלה שבזים לכל דבר שבקדושה, אלה שטוענים שהדת אינה אלא "אופיום" להמונים - חלילה - האם הם מאמינים "שהוא ואין בלתו", "שהוא כל יכול", "שהוא מלך עולם" (מתוך הפיוט "וכל מאמינים  "(??? ר' מנדל כחסיד וכמאמין לא הניח להרהור זה לקנות שביתה בלבו והוא מיד דחה אותו על הסף, "אם במחזור כתוב וכל מאמינים, הרי שהאמת היא כך, ולמרות שבעיני בשר הדברים נראים אולי אחרת, עדיין בוודאי כולם מאמינים". ובכל זאת ניקרה המחשבה בלבו, וכל מאמינים? בו בזמן שהוא רואה לנגד עיניו את ההיפך הגמור.

      וכך חלפו עברו להם מספר ימים, עד שבאחד הלילות שאחרי יום כיפור שוכב ר' מנדל על דרגשו בבקתת האסירים – דרגשו היה הדרגש התחתון שיצא מן הקיר -ובשעה מאוחרת בלילה הוא שם לב שברנש מסוים ששכב על דרגש עליון, מביט בו במבט נוקב.  הוא החל לפחד, ובהחלט הייתה לו סיבה טובה לחשוש, משום שבמקום הזה חיי אדם לא היו שווים הרבה ומעשי רצח בין האסירים היו דבר שבשגרה, ר' מנדל הרהר בלבו שהברנש עצום הממדים הזה יכול למולל בשתי ידיו "פרעוש" כמוהו..... פניו המגושמים היו כפני שודד ורוצח, ואז לפתע ירד הברנש ממשכבו והחל להתקדם לכיוונו.  ר' מנדל התמלא פחד וחרדה, את אשר הוא יגור ממנו בא לו, הוא היה בטוח שהנה עוד מעט קיצו בא חלילה. ואז שואל אותו הברנש בקול מחוספס: אתה יהודי?  ור' מנדל משיב בלחש: כן, לתדהמתו עונה לו הברנש: "גם אני".  ר' מנדל כמעט נפל ממיטתו מרוב התרגשות, המלים נעתקו מפיו,  ולאחר אתנחתא קלה אומר לו הברנש בהתרגשות – "אתה יודע, אני צמתי ביום כיפור"!..... לא ידעתי מתי יום כיפור ואף לא חשבתי על זה כמובן, אבל כשעבדתי בקבוצה בה אני מוצב ראיתי כמה אסירים יהודים שקיבלו רשות לטייל בחצר במשך רבע שעה תחת שמירה כבידה כשראשיהם כפופים כלפי מטה וידיהם שלובות מאחור,  ולמרות הסיכון הגדול שמעתי את אחד מהם לוחש לחברו: מחר יום הכיפורים...  וכששמעתי זאת נזכרתי ביום הקדוש, והחלטתי שדווקא כאן במחנה המעצר אני אצום ביום הכיפורים, ולצורך העניין עשיתי את עצמי כחולה ולא הלכתי לעבודה, אף אחד לא חשד בי משום שאני לא נראה כלל כיהודי, וכך צמתי ושכבת?? כל היום על הדרגש.

     פחדו של ר' מנדל הפך לפליאה, אבל הוא השתומם עוד יותר להמשך הדברים: " רציתי להתפלל" הוא מספר אבל לא ידעתי אף תפלה, ממש כלום.  אימצתי את זכרוני ולפתע נזכרתי באחת התפלות שסבתא שלי לימדה אותי לומר כאשר אני קם בבוקר – תפלה בת שתים-עשרה מלים: מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך, וכך שכבתי כל היום במיטתי וחזרתי אלפי פעמים על "מודה אני", דווקא כאן שמרתי יום כיפור כיהודי.  ר' מנדל שמע את הסיפור, ואז נעלם אחרון ספיקותיו: אם גם הטיפוס הזה שכל מראהו מעיד על ריחוק גמור מאמונה – מאמין ומתעורר,  על כורחך אתה רואה שאכן: וכל מאמינים.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ב' אלול ה'תשע"ה

החיד"א הקדוש אומר: עצ"ת ה' היא תקום, ר"ת ענוה צדקה תורה - כי אלו השלושה נפלאים להינצל מכמה עברות - ולכפר עוונות.

     הבעל שם טוב הקדוש אומר: החוטא במחשבה - בניו מצערים אותו. בדבור חוטא - אשתו מצערתו. במעשה יש לו צער מרכושו.

     הרה"ק רבי מנדל מויטבסק אומר: יראת חטא - פירושו לפחד מפני החטא עצמו יותר מאשר מפני העונש הבא בעקבותיו.

     הרה"ק רבי יחיאל הרופא אומר: מי שאין לו בושת פנים, כבר הותרה העבירה בעיניו.

גלגל חוזר בעולם (פניני בית לוי, גליון 344)

     פעם אחת רצה הרה“ק רבי דוד מלעלוב זצ“ל לנסוע למורו ורבו הרה״ק הרבי ר‘ אלימלך מליז‘נסק זצ“ל, אולם לא היה לו כסף לתשלום עבור נסיעה בעגלה, והלך רגלי. פתאום ראה שנוסע חסיד אחד על אותו הדרך שהוא הולך, וחסיד זה היה עשיר ידוע בוורשה. ניגש ר‘ דוד אל העשיר ושאלו להיכן הוא נוסע, ענהו העשיר שהוא נוסע לעיר ליז‘נסק, לרבי אלימלך. ובכן, בקש ממנו ר‘ דוד, היות וגם הוא פניו מועדות לרבי, שירשה לו לעלות על אותה העגלה שממילא נוסעת לאותו מקום . הסכים העשיר, והרה“ק מלעלוב עלה על העגלה. באמצע הנסיעה התחיל העשיר ללעוג לר‘ דוד, כי לא הכירו וחשב שהוא ח“ו עני ואדם נחות, ואילו הרה“ק ר‘ דוד שתק ולא ענה לו כלום. כך היה כל משך זמן הנסיעה. הוא דיבר ושחק ממנו ורבי דוד לא ענהו.  כשבאו לליז‘נסק נכנס ר‘ דוד לפרוזדור של הרבי ר׳ אלימלך, אולם העשיר נכנס מיד לרבי, בעוד שר‘ דוד הבין שאין זה ראוי להיכנס מהנסיעה היישר אל קודש הקדשים, שהרי צריך מעט הכנה נפשית עד שנכנסים לפני ולפנים. ובכן חיכה ר‘ דוד מעט ואח“כ נכנס.  הרבי ר׳ אלימלך שוחח אתו זמן רב, כשעתיים. בסיימם את שיחתם , יצא ר‘ דוד אל פרוזדור הבית, ופנה לעשיר ואמר לו: סעו לכם לדרככם. כי אני אשאר כאן עוד איזה זמן, והוסיף עוד ואמר לו: אם תיסעו לעירכם ובאמצע הדרך תשמעו קול צווחה, תלכו אחר הד הקול, ותדעו אז מה שיש לעשות...

     אותו עשיר, שקודם לא החשיב את ר‘ דוד והיה בעיניו כאיש פחות ח“ו, הרי שכעת אחרי ראותו שהרבי ר‘ אלימלך שוחח אתו זמן כה רב, הבין כי הוא אינו איש פשוט והתחרט מאד על שעשה ממנו שחוק ולעג לו, ועל כן, אחרי שמעו את דבריו, הכניסם לליבו להיות לו לזכרון, ולבלתי סור מהם. כשהיה העשיר באמצע הדרך, סמוך לאיזה יער, שמע לפתע מרחוק קול צעקה איומה בשפה הפולנית, שתוכנה היה קריאה להצלה,  נזכר מיד בדברי ר‘ דוד וסטה מדרך המלך אל עובי היער, עד לאיזו ביצה עמוקה וטובענית, שם ראה שר אחד ששקע בביצה, הוא ועגלתו יחד עם הסוסים, עד כי לא הצליחו להיחלץ.  על מנת לחלצם, קשר העשיר חבל עבה לעגלה שלו שעמדה במרחק מה במקום יבש, חיבר את הקצה השני אל העגלה הטבועה בבוץ, התיישב בעגלה שלו, הצליף על גבי סוסיו ואחרי כמה רגעים משה את העגלה עם השר היושב עליה מתוך הבוץ, והציל את השר.  לאחר שחילצו, סיפר לו אותו שר כי יומיים שלמים היה שקוע שם,  באותה ביצה, עם עגלתו, בלי אוכל ושתייה. כאשר הוציאו העשיר,  היה השר מצונן כל כך עד שאבדה ממנו כמעט צלם אנוש.  העשיר הלבישו מיד במעיל עבה וחם, והאכילו והשקהו עד ששבה אליו נפשו. ”

     מאין אתה?“ שאלו העשיר, ”מוורשה“, השיבו השר. ”גם אני מוורשה“, השיבו העשיר בשמחה, ”ואני נוסע לשם עכשיו.  אהיה לך לחבר ותוכל לנוח בביתי עד שתחלים לגמרי !“ וכך אכן היה. כשהגיעו לביתו הפשיט ממנו את בגדיו הרטובים והמלאים טחב ובוץ, השכיבו על המיטה ונתן לו תה וקפה וכל טוב עד שנפלה עליו תרדמה חזקה, ובבוקר שב לאיתנו לגמרי.  העשיר הסיע את השר לביתו ונפרד ממנו תוך שהשר מודה לו מקרב ליבו בשמחה עצומה.  כמה ימים חלפו, והשר שלח לקרוא לעשיר. כאשר הגיע אליו,  שאלו: איזה תגמול ביכולתי לתת לך תמורת החיים שהחזרת לי, כי אילולי הגעת להצילני, הייתי מת בתוך זמן קצר מאפיסת כוחות!“ ” אין לי כל צורך בתגמול!“ ענהו העשיר, ”די לי בכך שהצלתי בן אדם ממוות, ושמחה זו היא תגמול מספיק עבורי!“ ” על כל פנים“, ענהו השר, ”אמור לי שמך וכתבתך, בכדי שאדע תמיד מי היה מצילי הרחום, ויהיה לי זה לזיכרון תמיד.“ ”נו,“ השיבו העשיר, ”את זה אוכל לעשות.“ אמר לו את שמו וכתובתו, השר רשם את הדבר ביומנו והעשיר שב לביתו.  עברו ימים, חלפו שנים, והגלגל החוזר בעולם נהפך על אותו העשיר, עד שאיבד כל רכושו והגיע לדיוטא תחתונה. איבד את מסחרו, מכר את ביתו ואת כל אשר לו, את מלבושיו היפים והמגוהצים, את רהיטי ביתו ואפילו את כל כלי ביתו שהיה להם איזה שווי כספי, ובלבד שיהיה לו במה להחיות את נפשו.

     משתמו כל נכסיו אותם יכול היה למכור, הפך העשיר לעני החוזר על הפתחים, הלך מעיר לעיר ומכפר לכפר והיה במצב נורא כזה תקופה של עשר שנים, עד ששכח לגמרי שפעם היה עשיר. הוא התרגל כל כך לפשוט יד, עד שלא הבחין אפילו למי הוא מושיט את ידו, ליהודי לנכרי, יהיה מי שיהיה ... סיבוביו הארוכים הרחיקוהו מעירו וורשה, ושוב חוזר חלילה, עד ששב לוורשה.  שהרי, חשב, מי יכיר אותו אחרי תקופה כה ארוכה? וגם, בוורשה , העיר הגדולה, אפשר לעשות כסף... וכך בבוקר השכם התחיל את סיבוביו על פתחי הנדיבים, ואפילו עצר אנשים באמצע השוק בבקשת נדבה.  בבוקר בהיר אחד, בשעה שעמד בשוק, ראה איזה אדון נוסע בכרכרה מפוארת, ניגש אל הכרכרה פשט את כובעו, הרכין ראשו כלפי האדון בהכנעה, והושיט את ידו לאמור ”תן איזה אגורת כסף“ . הביט עליו האדון ואמר לו ”בוא נא אתה, יהודי!“  הדברים הללו, כשיצאו מפי השר, היו לו כמהלומה חזקה. מי יודע איזה משפט רוצה האדון להגיש עליו? ומרוב פחד, נשא מיודעינו את רגליו וברח...  האדון ציוה על משרתו שירוץ אחריו ויתפשהו ויביא אותו אליו.  רץ אחריו המשרת, תפסו, אחז אותו בזרועו והביאו ככה אל כרכרת השר. בפיק ברכים עמד ה“יורד“ לפני השר הנכבד, שהיה מושל וורשה. ולמרבה הפתעתו, החל השר מסביר לו פנים ומדבר איתו באהבה וברחמים, ואמר לו: אל נא תפחד, יהודי, לא אעשה לך כלום, אל תפחד, הרגע מעט בבקשה“ וכהנה וכהנה עוד מילות הרגעה ונחמה.. משנרגע מעט, פנה אליו השר: ”אמור נא לי, מה שמך?“ אמר לו ה“עני“ את שמו. ”האם תכיר אותי?“ שאל אותו המושל. ”אני? את השר? איך זה אכיר?“ תמה מיודעינו. ”אם אינך מכיר אותי“, השיבו המושל, ”אזכיר לך! זוכר אתה שלפני כמה שנים הצלת את חייו של שר אחד כאן ביער הסמוך לוורשה?“ ”זוכר אני, השיבו העני“. ”ובכן, תאר לעצמך, אני הוא המדבר אליך! אותי הצלת ולי עשית כזו טובה במסירות נפלאה כל כך!“ ”שמח אני על הידיעה הזאת“ השיב העני בשברון לב ”על כך שכבודו מזכיר לי שהייתי פעם עשיר...“ שאל אותו השר איך הגיע למדרון נורא כל כך, וסיפר לו כל מה שעבר עליו מיום שעזב אותו, הוציא השר פנקסו ונתן לו שטר שיקבל אלפים רובל מחשבון הבנק שלו.

     בלי לחכות הרבה פדה העני את השטר, ויצא מיד לעשות עסקים ושוב הצליח ועלה ועלה עד ששב אל עשירותו הקודמת.  בכל אותו זמן, כבר הסתלק רבי אלימלך מליז‘נסק מהעולם והחוזה מלובלין כבר היה ממלא מקומו וגם הרבי ר׳ דוד‘ל מלעלוב היה כבר למנהיג בדורו והיה מפורסם מאוד כבעל מופת וכבעל מידות נפלאות.  העשיר, ששמע את שמעו, אולם לא הכירו ולא זכר כי הוא הוא זה שנסע איתו לרבי אלימלך, נסע אליו. אך דרך על מפתן ביתו, זכרו ר‘ דוד וביקש ממנו שיספר לו מה עבר עליו במשך השנים הללו. הרצה לפניו העשיר את עליותיו ומורדותיו ושוב את עלייתו העכשווית. משסיים, פנה אליו רבי דוד בזו הלשון: תדע, כי באותו הזמן שלעגת לי בנסיעתנו, נגזרה עליך מיתה מן השמים. אני ידעתי מהגזרה ונכנסתי להרבי ר‘ אלימלך לטכס עצה איך לבטל את הגזירה , והצלחנו להמירה באחרת: שתהיה עני, ועני חשוב כמת, ובזה יהיה לך כפרה על הלעג, אלא שהיות ואתה עשית טובה גדולה עמדי בהביאך אותי לליז‘נסק בעגלתך, השתדלתי לעשות לך טובה שאחר שתסבול הצרות הללו ישיבו ויושיבו אותך על כנך לעשירותך... 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/