איתותים
- מסופר, שכאשר היה הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל ילד קטן, שאלו אביו:
"אמור לי, כששמע מרדכי שבגתן ותרש זוממים להרוג את אחשוורוש, מדוע הסגירם. מה היה איכפת לו שהעולם יחסר גוי אחד?" שמע
הילד, והשיב על אתר: "כשהסגירם, התפטר העולם משני גויים"...
" והבשר אשר יגע בכל טמא לא
יאכל" (ז, יט( כאשר טהור וטמא באים במגע זה עם זה, על שום מה
דווקא הטמא מטמא את הטהור, ולא להפך. והרי על פי אותו הגיון היה אפשר לומר
שהטהור יטהר את הטמא. היה אומר על כך האדמו"ר מקאצק, וכי איך אפשר
להשוות את כח הטהרה לכח הטומאה; והרי הטמא טמא ודאי הוא, ואילו הטהור אינו טהור
בשלמות, שהרי אי אפשר לעולם להגיע לשלמות של טהרה. לפיכך
גובר כוחה של טומאה. . )האדמו"ר
מקאצק זי"ע(
ימי משתה (ט,
כב( פעם אמר הרה"ק רבי שלום מקאמינקא זי"ע
במסיבת פורים "היכן מרומז בתוה"ק כי מצוה בפורים לשתות כדת?" וענה
"כתיב בפ' בשלח "וילונו
העם על משה לאמר מה נשתה ויורהו ה' עץ", פירוש, העם התלונן 'מה נשתה' מתי נשתה? ויורהו ה' עץ -
"ויתלו אותו ואת בניו על העץ" זה פורים, אז נשתה. " )אדמור"י בעלזא(
"
כהן
גדול שלבש בגדי כהן הדיוט – עבודתו פסולה". כי אסור לאדם גדול
ל"שחק" בענווה יתירה. )הספרי(. וב"ילקוט
שמעוני" אומר, "שלא ילבש בגדי חול עימהן", כלומר, שהכהן לא ישתמש
בבגדי הקודש לענייני חולין, שלא ינצל את בגדי הקודש ומעמדו למטרות שאינן קדושות.
ישועת
ה' כהרף עין II (נצוצות).
שלג. שלג.
שלג. לובן מבהיק לכל מלא העין. מספר ביתנים זרועים בשממת הכפור הנוראה הזו. מחנה. חורף 1953. פברואר.
מחנה כפיה סובייטי. הרב יצחק זילבר זצ"ל אסור שם. העוול שעשה גדול הוא,
כידוע. מאז ילדותו הוא שומר את התורה הקדושה ככתבה וכלשונה. הוריו לא הסכימו להמיר
את התורה בחיים נוחים יותר וחסרי סכנה, יחסית , וחינכו את ילדיהם באופן מעורר הערצה. יצחק הילד לא נשלח לבית הספר.
הוא למד בבית. בבית יכול היה ללמוד גם גמרא, ואת
זה לא היה עושה בבית הספר, כמובן. בבית הוא ניצול גם מהשפעתן של דעות כוזבות,
שקריות, שהסובייטים הפעילו מערכת משומנת היטב, כדי להרעיל בהן את מוחות הנוער.
הוא עבר את המבחנים
הממשלתיים, והמשיך את לימודיו באוניברסיטה, תוך שאינו זונח אף ליום את לימוד התורה
הקדושה, ותוך הקפדה מלאה על שמירת השבת ושאר המצוות. את ילדיו חינך באותה צורה שבה
גידלו אותו הוריו . "האם זה לא מסוכן, יצחק?" היו ידידים שואלים אותו, "הלא
בסוף תתפס ותשלח להגליה!" בוודאי, אני יודע שזה מסוכן, אבל זה כדאי! והסוף הזה, אכן, הגיע.
פברואר 1953. פורים. בביקתה קטנה
במחנה הכפיה הרוסי, יושבים הרב זילבר ועוד כמה יהודים ומשוחחים. נכון יותר לאמר,
שהרב זילבר מדבר, והאחרים מקשיבים. הדברים שהם שומעים כאן, אולי לראשונה, הם
מרתקים ומעודדים כאחד. הרב זילבר מספר את סיפור מגילת אסתר. סיפור ההצלה הניסית של
עם יהודי, שא-לקיו עמו בכל אשר ייפן. הו, כמה הם זקוקים להצלה ניסית שכזו! החיים
במחנה הרוסי, אם ניתן לכנותם כך, קשים כל כך! כמעט בלתי נסבלים! והחדשות מהעולם
החיצון, מרוסיה העצומה, אינן מעודדות יותר! ברית המועצות של 1953 לא הסבירה פניה ליהודים. לא הסבירה פנים? איזה
ביטוי חיוור! ביטוי דל, שאינו משקף ולו במעט את התוכנית השטנית שהיתה בשלבי הוצאה
אל הפועל. גם היטלר ימח שמו לא היה מתבייש בתוכנית שכזו. המן הרשע היה שש ושמח
להצטרף אליה. באזורים הקרים של סיביר והמזרח הרחוק התחיל ממשל סטלין להכין מחנות
ריכוז עבור המון יהודים שיגורשו אל המחנות הללו מכל אזורי ברית המועצות! התוכנית
היתה, שכבר בדרך יירצח חלק עצום של הגולים בידי ההמון הגויי, שיקום עליהם להורגם
מנער ועד זקן, טף ונשים. צריך היה רק "לשלוח את האיגרות". להכין את דעת
הקהל לביצוע התוכנית הנלוזה הזו. האגרות
הופיעו בצורת משפט. "משפט הרופאים". הדיון תוכנן ל- 6 למרץ, והעם היהודי
ברוסיה עצר את נשמתו באימה. ה- 28 בפברואר
1953. עוד ששה ימים ויהדות רוסיה נהפכת. ובמחנה הסובייטי יושב לו הרב זילבר
זצ"ל, ומספר על ניסים רחוקים.
"מה אתה מספר לנו
סיפורים?!" סערת רגשות מטלטלת את אחד המקשיבים. ברי לו, שמעשה פורים היה
ואיננו. כאן,
במקרה שלו, לא תהיה הצלה. אין דרך. פשוט אין כל דרך! "היכן הקב"ה שלך
עכשיו? עוד מעט, וכל היהודים במדינה הזאת ימחו!". האחרים מהנהנים. כך מבינים
גם הם את המצב. כך יבין אותו כל בר דעת. זוהי, ללא ספק, דרך ללא מוצא. מנהרה
חשוכה, שמובילה למקום אכזר, ומפלט ממנה אין. לא כן
הרב זילבר. "עדיין מוקדם להתייאש!" הוא אומר. מוקדם
להתייאש??? שישה ימים לפני? כשכל הצלה לא מסתמנת? האם היהודי הזה עשוי מחומרים
רגילים ? "עדיין מוקדם להתייאש, גם המן הספיק להפיץ את הצווי על השמדת כל
היהודים ברחבי פרס!" אבל השני לא משתכנע. ההשוואה הזו נראית לו חסרת בסיס. סטלין אינו איזה
המן אלמוני מן ההיסטוריה הרחוקה. הוא אדם בן שבעים, חי ונושם, בריא ופעיל מאד,
שכבר הוכיח את אכזריותו הרבה בחיסול מליוני בני אדם במשך עשרים שנה, גרש עמים שלמים,
הטאטארים למשל, והפך איכרים יצרניים לעבדים. מהמן, אפשר היה להינצל, אך מסטלין?
הוא כבר סיפור אחר . "כן", משיב הרב זילבר. אסיר במחנה כפיה סובייטי, אי שם במרחבי
הכפור, "כן. עם איכרים הוא הצליח, עם טאטארים עשה זאת, אבל יהודים? זה כבר
סיפור אחר! איתם הוא יכשל. הרי הקב"ה בכבודו ובעצמו מגן עלינו, והנה לא ינום
ולא יישן שומר ישראל! וסטלין – סטלין הוא רק בן אדם! בשר ודם!" אבל המאזינים מפקפקים ביותר. סטלין הוא, אולי רק בשר ודם, אבל הוא
בריא כמו שור. חייו עוד לפניו, וכל עוד הוא חי...
" אין אנו יכולים לדעת מה יקרה עם האדם בעוד חצי
שעה!" מסביר הרב זילבר. בן שיחו כועס. הוא מתרומם ועוזב את הצריף בכעס.
השעה שבע חמישים
בערב. חצי
שעה אחר כך, בשמונה עשרים ושלוש רועשת רוסיה. שטף דם פתאומי במוחו של סטלין הכריע
אותו, והרופאים גזרו את דינו למות. בחמישה למרץ, יום אחד בלבד לפני המשפט המתוכנן
מת סטלין, והגזרה התבטלה. את הסיפור הזה מספר הרב זילבר בספרו 'ולהבה לא
תבער בך', והוא חותם בתגובתם של מאזיניו: "אתה צודק, יצחק, יש א-לקים מעלינו!"... שיר המעלות הרביעי, תהילים קכ"ג, מלמד אותנו בדיוק את השיעור
הזה: "אליך נשאתי את עיני היושב בשמים"
. לו הייתי צריך להתבסס על
המהלך הרגיל של ההיסטוריה, על אמצעים טבעיים, לצורך הצלה, הרי שפעמים רבות הייתי
מוצא את עצמי ללא עתיד. אמצעים טבעיים היו מותירים אותי בתחושת חנק, בחוסר יכולת
להמשיך לתפקד, ובידיעה המפחידה, שבסוף הדרך ממתינה קטסטרופה. אבל אני איני תלוי
בכל אלו. עיני נשואות – אליך. כי כל הגזרות באו משם. הבקשה על התשועה, כך ביאר
המלבי"ם, בהיות בטחונו בה' לבדו, לא באמצעות העולם השפל רק מצד שאתה היושב
בשמים ומנהיג ומניע את המערכה. יש
א-לוקים מעלינו, אל-וקים, שלא עוזב את היקום ולו לרגע קט. הוא מחזיק בידיו את כל
החוטים, ומנהל את כל המהלכים. כל כך הרבה פעמים אנחנו מרגישים, שהגענו לסוף
יכולתנו. דוד המלך מעניק לנו כלי נפלא להתמודדות במצבים כאלו. הוא מלמד אותנו לדעת
שכאן, בסוף היכולת שלנו, נמצאת ההצלה. כאן, בידי היושב בשמים בלבד. ה'
יזכינו לראות בגאולת ישראל בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן...
·
חוויית השבוע שלי
