אמרי שפר י"ח אלול ה'תשע"ה

אחד מהצדיקים ראה אחד מדביק ספרים בבית הכנסת, אמר לו תאמר ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת, שזה כולל גם מי שמחלק ספרים בכתה ומסדרם, ומי ששם ספרים על מקומם.

     הרה"ק רבי דב בר ממזריץ' אומר: "הרהורי עברה - קשים מעברה" (יומא כט) - מי שבא לידי הרהורי עברה, סימן שעבר עברה,  כי בלי חטא אין הרהור.

     הרה"ק רבי משה הכהן מרזבדוב אומר: לפעמים נהנה השומע על חטאו של הזולת יותר מן החוטא עצמו. מהו אפוא ההבדל מי החוטא, כששניהם נהנים מאותו החטא?

     חסידים היו אומרים בצחות, שיש לקרוא את הפסוק בתוכחה שבפרשתינו, "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה", כך: לא דייך שלא עבדת את ה' אלוקיך, שגם זה חמור בפני עצמו, עוד עשית זאת 'בשמחה' ובחיות, הרי אין לך חטא גדול מזה, לפיכך תענש...

השגחה פרטית כן או לא?  (ברינה יקצורו, עלון 202)

     היה זה יום חם מאוד בו הלכו תלמידי הבעל שם טוב ביחד עם רבם אל כיוון הישיבה ללמוד תורה. והנה בלכתם בדרך,  ראה אחד התלמידים עלה נופל מן העץ ונוחת על הקרקע,  פנה התלמיד לרבו ושאל אותו ''רבנו, אמרת שכל מה שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית מאת הבורא יתברך שמו והנה עכשיו בלכתנו בדרך, ראיתי עלה נופל מן העץ,  יאמר נא לי רבי איזה השגחה יש במעשה זה שנראה לכאורה סתמי ומקרי'' ... עמדו התלמידים והיו נבוכים מהשאלה של חברם, אך ניצוץ של סקרנות התעורר בלבם...

     עצר הבעל שם טוב לפתע והלך לכיוון העץ... כשראו זאת התלמידים הלכו אחריו... ניגש הבעש''ט אל העלה ושאל אותו (ידוע שהיה בקי בשיחת חיות ובשיחת דקלים והיה בעל עלית נשמה וידע מה קורה בעולמות העליונים) ''עלה-עלה, למה נפלת מהעץ אל הקרקע"? ענה לו העלה: ''אני קשור לענף והנה הענף התחיל לנוע והפילני לקרקע ואין לי מושג מדוע'' ! פנה הבעל שם טוב לענף ושאלו: ''מדוע התחלת לנוע והפלת את העלה לקרקע''? ענה לו הענף: ''רוח חזקה באה לכיווני וניערה אותי ולכן נפל העלה ואין לי מושג מדוע'' ! פנה הבעל שם טוב אל הרוח ושאלה: ''למה נַשַבְת בחוזקה על העץ וגרמת לענף לנוע ולהפיל את העלה"? ענתה הרוח: '' כמו כל דבר בעולם, יש עלי ממונה שהוא מלאך והוא ציוה עלי לנשוב בחוזקה על הענף ולגרום לעלה ליפול ואין לי מושג מדוע" ! עמדו התלמידים מהצד ולא שמעו כלום מהשיחות הנ''ל ורק ראו את הבעל שם טוב מדבר בלחש אך לא ידעו מה ועם מי והסתקרנו מאוד לדעת מה קורה... פנה אליהם רבם וסיפר להם את אשר דיבר ועם מי והוסיף ואמר ''שאלתי את העלה ואת הענף ואת הרוח מדוע נפל אותו עלה אל הקרקע ואין בידם תשובה והפנתה אותי הרוח אל המלאך הממונה עליה לכן אעשה עכשיו עלית נשמה ואוריד לכם תשובה"!

     נתמלאו התלמידים בחרדת קודש ופנו אל צידי רבם להחזיק את גופו בעת יעלה אל השמים על מנת לקבל תשובה... והנה עולה הבעל שם טוב הקדוש אל השמים, ופונה אל המלאך הממונה על הרוח: ''מדוע ציווית על הרוח לנשוב בחוזקה וגרמת לה להניע את הענף ולכן נפל ממנו עלה" ? ענה לו המלאך: ''כלום לא עשיתי מעצמי, אלא הכל מגזרת הבורא יתברך שמו, שציווני לצוות על הרוח כך". ענה לו הבעל שם טוב: ''לך וגש אל בורא העולם ואמור לו שאני שואל מדוע כך ציווך" ! הלך אותו מלאך אל הבורא יתברך וחזר לאחר זמן עם תשובה ואמר לבעל שם טוב: "רבי-רבי, שאלתי שאלתך את הבורא יתברך שמו ואמר לי לומר לך שתרים את העלה ותמצא שם את התשובה"! שמע זאת הבעל שם טוב והודה למלאך והתכונן לרדת חזרה לגופו... התלמידים שבאותה שעה החזיקו את רבם הרגישו את הזמן כנצח עד שיקבלו את התשובה מרבם... לפתע, התעורר הבעל שם טוב בחזרה וחזר אל גופו...  

     הסתכלו עליו התלמידים ביראה וסקרנותם עלתה שבעתיים... סיפר להם הבעל שם טוב את כל קורותיו בעולמות העליונים וניגשו יחד כולם אל העלה! ואז הרים הרב את העלה, והנה מתחת לעלה נתגלתה אל מול עיניהם תולעת קטנה מאוד! שאלה הבעל שם טוב: "מה מעשיך פה מתחת לעלה? והאם יודעת את למה הוא נפל מהעץ"? ענתה התולעת: "רבי רבי, רואה אתה שיום חם מאוד היום והנה אנוכי קטנה והלכתי בדרך זמן רב, למצוא מכסה מן החום הכבד וכשלא מצאתי התפללתי לבורא עולם שיזמן לי מקום צל, כדי שאוכל להשיב נפשי מעט מן החום הכבד ולנוח. ואכן, שמע ה' יתברך את תפילתי וגרם לעלה לפול מן העץ, כדי שאוכל לנוח מתחתיו"!

     שמע זאת הבעל שם טוב וסיפר לתלמידיו. תלמידיו נרעשו ונזדעזעו מגודל ההשגחה הפרטית של הבורא יתברך שמו !!! פנה אליהם הבעל שם טוב ואמר להם ''נוכחתם לראות שאין מקריות בעולם כלל! והכל הוא בהשגחת הבורא יתברך כדי להיטיב לברואיו!!! תלמדו מכך קל וחומר על עצמכם!!! מה תולעת קטנה זאת, שרק נשאה עיניה למרום לבורא העולם, שמע הקב"ה את תפילתה, על אחת כמה וכמה אתם, שאתם בניו של ה' יתברך, בוודאי ובוודאי כאשר נושאים אתם תפילה אליו שום תפילה אינה חוזרת ריקם" !!! מפה נלמד אחים יקרים, כמה הבורא יתברך שמו, משגיח על כל אחד ואחת מאיתנו ושהכל בהשגחה מדוייקת ונפלאה ולטובתנו בלבד, וכמה גדולה המעלה של תפילה אליו יתברך ומה היא פועלת.

     ה' יהיה בעזרנו, שנפנים סיפור זה ונזכה להתפלל אל אבינו שבשמים בכוונה ומעומק הלב תמיד.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/ 

אמרי שפר כ"ד אדר ה'תשע"ה

כל החיות שוות, חוץ מהחיות ששוות יותר (ג'ורג' אורוול) "כל המאריך אפו לעולם לא יתחרט". ("ספר הישר") ''כל המרבה בכבוד הספרים לכבוד שמים כבודו מתרבה'' (פלא יועץ) כל העונה אמן יהא שמה רבא בכל כחו, אפילו היה בו שמץ מינות, מוחלין לו (שבת קיט,ב) חטא קטן חורבן גדול (הרב קובי לוי) "שלום לך מיסטר קובי לוי, זה רונלד צוקרמן ידידך הטוב מאמריקה מתקשר אליך, אחרי חודשיים של דממת תקשורת. מה שלומכם שם בישראל, אתה יודע שאנחנו כאן בבית הכנסת שלנו בניו-יורק כל הזמן מתפללים בשביל חיילי צה" לשנלחמים, ואנחנו מבקשים מבורא עולם שיעשה שלום עלינו, מהר, עלינו ועל כל ישראל". נו, ואם רונלד צוקרמן מתקשר בשעת בוקר מוקדמת, אני מהרהר לעצמי בין ברכה לברכה, וודאי יש לו סיפור מעניין לספר לי, שבוודאי יוסיף חוכמה מוסר ויראת שמיים למי שירצה לשמוע. הלוא כן רונלד? "יס, יס, מיסטר לוי, יש לי סיפור מרתק ומעניין, עם מוסר השכל, שמתאים לכל זמן ולכל שעה, בעיקר לאותם חלושי אמונהשלא תמיד מבינים עד כמה חטא קטן גורם חורבן גדול. אבל הפעם תשמע את הסיפור לא ממני, מחבר שלי. "הקדמה קטנה לפני. ערב אחד ישבנו כמה חברים אחרי תפילת ערבית, ובדרך יציאה מבית הכנסת שוחחנו בדאגה על המצב. אתה יודע, מלחמה מתחילה בגפרור קטן, והשם ישמור לאן זה יכול להגיע. בין לבין, עבר לידינו סוחר יהודי, יליד מרוקו, שהקשיב לשיחה, ואמר לנו "אתם צודקים, גפרור קטן עלול להצית שריפה גדולה, אבל שתדעו לכם שהרבה יותר חמור מזה, הוא אותו חטא קטן, עבירה על מצווה שנעשית מבלי לשים לב, מתוך עצלנות, או מתוך זחיחות-הדעת, יכולה לגרום חורבן ענק בעולמות העליונים של הבריאה. יהודי, כל יהודי פשוט או גדול תורה, יש בידיו עולמות נצחיים המסורים בידו לבנייה ולצמיחה, או חלילה לחורבן. ואני לא מספר לכם זאת סתם כך, אני זוכר שבימי נעורי במרוקו, עת למדנו בחיידר בעיר פאז, הרבי שלנו סיפר לנו סיפור נורא שאירע באותה העיר לפני כ- 200 שנה". "אתה שומע מיסטר לוי, הסוחר ממרוקו הצית בי מיד את יצר הסקרנות במיוחד כשמדובר על סיפור אמיתי. אז ברשותך אני מעביר את המיקרופון לאלברט אלמוסלינו. "שלום הרב לוי, מדבר אלברט, אחרי ההקדמה של צוקרמן, הנה הסיפור: ובכן, לפני 250 שנה במרוקו בעיר פאז, התגורר גביר עשיר שעסק הרבה בצייד. הוא למד את רזי הצייד, והצליח ללכוד חיות רבות, ביניהן חיות טרף אותן היה מעביר לידי גן החיות המלכותי של מרוקו. פעם אחת, הצליח הגביר ללכוד גור אריות קטן וחביב, אבל שלא כבפעמים הקודמות, הוא החליט להשאירו בבית ולגדלו. הוא הצליח לשכנע את בני ביתו ורעייתו, ואכן הגור הלך וגדל לתפארת המשפחה, וכאשר כבר הפך לייצור מסוכן, קנה הגביר חבל עבה מאד קשר אותו לצוואר האריה המשפחתי מן הצד האחד, ואת הקצה השני של החבל קשר על סורגי הברזל של גדר האבנים שהקיפה את חצרו. החבל היה קצר מספיק, וטווח הטיולים של האריה לא היה גדול במיוחד. משרתיו של הגביר נהגו להניח לו את מזונו כאשר הלה נם במלונתו. "נו, יופי יופי. האריה הפך לאטרקציה חביבה ולא מזיקה, אבל מה לעשות, לא כולם ידעו שאריה מסוכן קשור לחצירו של הגביר... והנה באחד הימים הגיעו לפאז שני סוחרים מהעיר אגדיר דומני. הללו רכשו בדים וכלים מאחד המפעלים בעיר וקשרו את סחורתם לעגלתם הגדולה. ובעודם נוסעים בדרך, נקרע אחד החבלים שהחזיקו את סחורתם, וזו נפלה על הארץ והתלכלכה. מה עושים? מה עושים? הנה לפתע הבחין אחד הסוחרים בחבל עבה הקשור לסורגים התקועים להם בגדר אבנים, הוא שלף אולרו מכיסו ופנה לחתוך את החבל. "עצור" צעק חברו הסוחר השני "עצור, אל תחתוך, זה גזל גמור. אני מוכן לנסוע למרכז העיר ולרכוש שם חבלים עבורנו. אל תיקחחבל שאיננו שייך לך...". "אך הסוחר הראשון היה עקשן וגם תרוץ היה לו מן המוכן: "נכון שזה גזל, אבל מדובר בחבל ישן וחסר שימוש, ואני מוכן לשלם עבורו בכסף מלא, אחתוך אותו, נסדר ונקשור את הסחורה, ואחר כך אשלם לבעליו של החבל...". הויכוח הזה נמשך דקות ארוכות, אך לשווא. הסוחר העיקש אמר לידידו בסופו של דבר "אכן כדבריך, מדובר בעבירה, אבל זה חטא קטן ולא משמעותי, אתה עושה מזה עסק יותר מדי גדול". "אמר ועשה. הוא חתך את החבל באיטיות והחל למשוך אותו לעברו, מושך ומושך... בעודו מושך חזר הסוחר השני והתיישב על מושב העגלה בצער גדול... והלה מושך עד שלפתע ביצבץ ראשו של האריה מבין הסורגים... הביט האריה בסוחר ההמום, ועשה חשבון חכם של כפירי יער, והבין שהוא בעצם חופשי לעצמו, גם הוא אמר ועשה, לקח נשימה ארוכה וניתר ניתור ענק, חלף מעל הגדר האבנים ונחת ארצה. כשהביט הסוחר שעל העגלה לדעת מה פשר הרעש שבסמוך, לא נותר לו אלא לגלות שהאריה טרף את חברו. אני מחזיר את המיקרופון לרונלד, הא כן, שכחתי לציין, שלאחר פטירתו של הסוחר הטיפש ישבו 20 איש שבעה. אשתו, הוריו, אחיו ואחיותיו, בניו ובנותיו. היה שם חכם מרוקאי ישיש, שהשיח לפי תומו: "לא יאומן כי יסופר, בן אדם חותך חתיכת חבל, ועשרים אנשים מתאבלים... יתומים... אלמנות... שכול... הרס גדול... הנה רונלד". תודה אלברט. "מיסטר לוי, זה שוב צוקרמן, נו מה אתה אומר? לדעתי זה סיפור אמיתי וענק, שמלמד אותנו שפעולה קטנה, חטא קטן יכול להביא חס ושלום חורבן גדול. ולא מגיעה לי מילה טובה אדון לוי, שדאגתי לך כדי להנציח אותו עלי ספר, למען ייראו ויראו"? כל הכבוד ידידי צוקרמן, חבל קטן, ואסון גדול. לא יאומן. והחי ייתן אל ליבו. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/