אורח לא מוכר. בברית המילה
של הרבי מסוכטשוב זצ"ל היה זר שאיש לא הכירו, אדם בעל הדרת פנים מרשימה
ואומרת כבוד, האיש נדחק אל המקום שבו החזיקו את התינוק, הביט עליו, וברך אותו,
לאנשים ששאלוהו לזהותו ענה, שהוא מופיע בכל ברית מילה ומברך את הרך הנולד: )אביר הרועים(
אליהו הנביא בברית מילה. פעם בא הרי"ם מגור
זצ"ל לברית מילה בשבת, והרגיש שאחד מן הנוכחים חילל את השבת, נענה ואמר, איתא
במדרש שאליהו הנביא ע"ה נענש בגלל התוכחה הקשה שהוכיח את בני ישראל, שהוא בא
לכל ברית מילה, ולכאורה מה העונש שבדבר, אולם כשהוא מוכרח לבוא בין אנשים כאלה הרי
שזהו עונש עבורו: (חידושי הרי"ם-מצוות(
הגה"ק מציעשנוב אמר שאם
נותנים אצל סעודת ברית "דגים", אז
הילד ילמוד חומש, ואם נותנים "בשר" אז ילמוד גמרא.
וביום השמיני ימול... הבעל ברוך טעם אמר שאחת הסיבות מחדירת הריפורם בגרניא
היא, מפני שהפסיקו לעשות סעודה של בשר בברית והחליפו בסעודה חלבית: (דברי יחזקאל השלם דף ק"ב(
כוחה
של קללה
עד כמה עלינו להיזהר מכל מה שיוצא מפינו
ובעיקר מקללה. לעיתים האדם סובל בעולם ואינו מודע שדווקא הוא שגולל על עצמו את
גורלו בגין קללה שיצאה מפיו. להלן סיפור המעשה המעובד מהספר "העיתונאי"
של הרב קובי לוי ומעשה שהיה-כך היה:
שפרה שגיב עמדה לסגור שידוך. חלום חייה ,
להינשא לאחד העילויים של ישיבת "קול התור" , הולך להתגשם. חננאל
גרוסבלום הוא הבחור של הישיבה, ושמו הולך לפניו לא רק באיכות הלימוד שלו, לא רק
בחידושים ובקונטרסים הרבים שהספיק להוציא, אלא בעיקר על רקע אישיותו הכובשת
והחביבות שהוא מקרין כלפי סביבתו.
שפרה הייתה מאושרת ושמרה בסוד את מהלך
התרקמות הקשר בינה לבין חננאל. היו אלה ארבע פגישות שנמשכו שעה וחצי כל אחת, אך תוכנן היה עמוס ביראת-שמים, אמונה ובטחון בקב"ה, ובעיקר
ברצון לבנות בית יהודי על יסודות התורה. בפגישה הבאה, הרביעית, היו אמורים לסגור
תאריך לאירוסין ולחתונה.
לשפרה, בתו של ראש ישיבה נודע ובעל ייחוס
חשוב הייתה חברה טובה מאד, ידידת נפש ממש. אסתר מורן. לה היא גילתה הכל. מה דיברו,
מהם דעותיו ועל הישגיו המופלאים של הבחור שכל רבותיו משבחים ומהללים, ועל המחשבות
היכן לגור, כאן, או אולי באחת מערי הפריפריה. אסתר הייתה קשובה והביעה שמחה עצומה
ואוהבת על השידוך המוצלח. "יהי רצון שהזיווג יעלה יפה" ברכה בחום ליבה
את חברתה "ובקרוב נוכל לחגוג את נישואיכם". "אמן. תודה",
הודתה שפרה. "גם אני מאחלת לך מכל הלב, שתזכי בקרוב, להצעת שידוך נפלאה,
ונזכה שתינו לשמוח אחת בשמחת חברתה . "
היא הייתה המומה. היא לא האמינה למשמע
אוזניה . השדכן התקשר הבוקר לאביה ומסר לו בצער: "צר לי הרב שגיב, אבל חננאל
החליט מסיבות השמורות עמו, לא להמשיך בקשר. הוא מתנצל, הוא ממש דיבר בקול שבור,
אינני יודע מה הסיבה, אך כנראה שמשמים חושבים אחרת. מסור לבתך שיש לי כמה הצעות
משובחות לא פחות עבורה. ואני מאד מאד מתנצל בשמו. סליחה ".
שפרה רצה לחדרה ופרצה בבכי גדול. "אבא
שבשמים, הייתי בטוחה שזה השידוך שלי, לא העליתי בדעתי אפילו ברמז שחננאל יחזור
בו... הוא היה כל כך נחוש בדעתו שבפגישה הבאה נדבר על תאריכים וכו'... אחרי שעה של
בכי ושתיקה היא חייגה... אסתר הייתה על הקו, וניסתה לרכך במילים טובות את המשבר,
אך ללא הועיל. שפרה הייתה שבורה ומצולקת, כפי שלא הייתה בחייה, למרות שבסך הכל היא
בת 21 היא הייתה בטוחה שהצלקת הזו לא תגליד לעולם... היא לא טעתה בהרבה .
עשרה חודשים אחר כך קיבלה שפרה הזמנה
בדואר. אסתר חברתה נישאת בשעה טובה. למי? לחננאל גרוסבלום. השברון והדמע חזרו אליה
והפעם בכוויות יותר עמוקות. דווקא חברתי הטובה אסתר, ידידת הנפש שלי, היא הזיווג
של חננאל?! היא הרגישה איך ליבה מתמלא כעס והקפדות, גם שניהם. היא חשה נבגדת, היא
הישירה עיניה למרומים ושאלה: "אבא, ריבונו של עולם, אני מרגישה , שאני נכנסת
לניסיון נורא , שאינני יכולה לעמוד בו ." מאז הסתיים הקשר
ביני לבין חננאל דחיתי את כל ההצעות. הייתה בי עוד תקווה שנחזור להיפגש שוב... ועל
הכל אסתר שמעה, והכל היא ידעה... איך היא יכלה לעשות לי את זה. דווקא היא?!?!
החברה הכי טובה שלי!?.
שפרה אזרה עוז והחליטה לצאת לחופה. רגליה
היו כבדות, ליבה כאוב, ונחשול דמעות רוויות מקנאה עמד לפרוץ מעיניה . היא הביטה אל
הרב המקדש, אל כוס היין ועל טקס הנישואין . אחרי חצי שעה היא
ביקשה לחזור הביתה. בדיוק באותה שנייה ירדו החתן והכלה במדרגות לכיוון האולם. היא
הבחינה בהם, ואז היא סיננה מילים נוראיות. היא הרגישה, שאין לה כוח לעצור את הקללה
האיומה הזו: היא חיפשה פינה להסתתר וקראה תהילים. ואמרה: "ריבונו של עולם,
אני מבקשת , שלא יהיו להם ילדים לעולם...שלא ייהנו מהזיווג שלהם ".!
החתן והכלה נבלעו באולם. שפרה השבורה החלה
לצעוד ברחוב. אסתר כבר לא תוכל להיות חברתה הטובה. מה שנותר לה לשפרה, זו התקווה
האכזרית, שהזיווג הזה לא יזכה לפרי בטן. אל תשאלו איך ולמה, אבל שפרה הרגישה,
שהקללה הזו תתקיים. חלפו 25 שנה. שפרה קנול פנתה לעלות על גרם המדרגות לכיוון עזרת
הנשים. לפתע היא מבחינה באשה בת גילה, מוכרת לה, ומסביבה כמה ילדות קטנות ומתוקות
להפליא. אסתר? שפרה? "לא התראינו 25 שנה לפחות" אמרה אסתר "מה
שלומך?". ברוך השם. ואיך אצלך? הפטירה שפרה במבוכה. " הודו לה', את רואה את 4 הקטנטנות האלה, הן
הנכדות שלי, הן שובבות וחכמות. סיימנו את התפילה והן מבקשות: סבתא עכשיו טיול. " שנה טובה אסתר יקרה. שיהיה לך נחת עם הנכדים
והבנים. מכל הלב". אמרה שפרה ועלתה בזריזות על גרם המדרגות לעזרת הנשים, כאשר היא נזכרת בפעם האחרונה , שראתה את אסתר ביום
חתונתה עם חננאל -, וכמובן , את הקללה הנוראה!
שפרה התיישבה על הכסא הראשון בעזרת הנשים
ופרצה בבכי קורע לב: "הוי אבאל'ה שבשמים" , זעקה . "עכשיו ערב ראש
השנה, ואני מבקשת מחילה סליחה וכפרה על הקללה הנוראה , שקיללתי אותה ביום חופתה.
ואני מודה לך מעומק הלב – ריבונו של עולם – שהקללה הזו לא התקיימה בה , וברוך השם
שהיא זכתה לפרי בטן ומהלכת עם נכדותיה המתוקות ברחובה של עיר. אני מאושרת בשבילה,
אבל עצובה בשבילי. עכשיו , אבאל'ה , אני מבינה , מדוע לא נפקדתי עד היום בפרי בטן.
מדוע עקרה הנני, ללא ולד, וללא סיכוי אי פעם לזרע של קיימא. הקללה שקיללתי אותה,
פגעה בי. הרגשתי באותן שניות מזוויעות, שהקללה תתקיים, אך לא האמנתי שהיא תתקיים
דווקא בי ."
אומרת הגמרא במסכת מועד קטן: "ברית כרותה לשפתיים" – לאדם יש כוח עצום
בפה, אשר לעיתים ככל אשר הוא מוציא מפיו, נגזר בשמיים , שכך יהיה וכך יעשה! וכדברי
הגמרא במסכת כתובות: "כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה מפיו , אפילו נחתם לו גזר
דינו של שבעים שנה לטובה , נהפך עליו לרעה –" כמה צריך האדם להיזהר בדבריו!
?
חוויית השבוע שלי
