‏הצגת רשומות עם תוויות ויקהל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ויקהל. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 23 במרץ 2017

נקודה שבועית פרשת "ויקהל-פקודי" ה'תשע"ז



בפרשות שנקרא השבת, פרשות "ויקהל - פקודי", נמשיך לעסוק בבניית המשכן. בניית המשכן נעשתה מתוך נדבה של עם ישראל, ונדבה זו הקיפה את כל חלקי העם, נשים וגברים כאחד. 
הנשים הביאו את תכשיטיהן למשכן ואף טוו את העזים. אותן נשים לא רצו לתת את נזמיהן לעגל בחטא ההוא אולם הן הזדרזו לנדב אותם למשכן ואף הקדימו את בעליהן. 
מלבד התכשיטים נדבו הנשים גם את מעשי ידיהן כמו שנכתב: "וכל אישה חכמת לב בידיה טוו". ומדוע טוו את העזים? מסביר הרבי ר' יונתן בהסבר הלכתי, שהיו ביניהן גם נשים טמאות בטומאת נידה אך רצו להשתתף בעבודת המשכן ועל כן עשו מלאכתן על העזים שאינם מקבלים טומאה.
מכאן ראינו שהאישה מילאה תפקיד מכובד ובולט בעבודת המשכן. ההבלטה הזאת באה לרומם ולהאדיר את האישה. מאידך מובלט בפרשה תפקידה המיוחד של האישה כעקרת בית שחכמת לב בנשים עוסקת בטוויה בלבד. חלוקת התפקידים אינה מקטינה ערכה של אישה כאישיות מוסרית ואנושית שדווקא היא עמדה במבחן חטא העגל שלא הצטרפה אליו.
חז"ל אמרו "בינה יתירה נתן הקדוש ברוך הוא באישה יותר מאשר באיש" - חז"ל מעריכים את האישה כמחוננת בבינה יתירה שאותה בינה הצילה אותה מחטא העגל. אולם הם מייחדים בינה זו לתפקידים ביתיים וזאת כדי להשמיע כמה היא יסוד התא המשפחתי ואם הבית והמשפחה. זו טבעה של האישה וזהו הכבוד המרומם והחשוב בבריאה.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית




לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



יום רביעי, 2 במרץ 2016

נקודה שבועית, פרשת השבוע "ויקהל" ה'תשע"ו


השבת נקרא בשתי פרשות שונות כיצד הביאו בני ישראל לידי ביטוי את יכולת הנתינה שלהם ואת החיבור שלהם כולם לעבודות המשכן והמקדש.
בפרשה הראשונה, פרשת "ויקהל", משה פונה לעם כולו בבקשה מיוחדת: "קחו מאיתכם תרומה לה' כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה' זהב וכסף ונחושת" - העם נקרא לתת ולתרום מהמיטב שלו לצורך הקמת המשכן והעם לא מהסס ונרתם למלאכה ולנדבה הזאת בכל המרץ.
והנה משה מפרט בפני העם את כל צורכי המשכן ומאיזה חומרים בדיוק ישתמשו לכל הדברים ואז נגלה בפנינו העם כולו בגדלותו: "ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת ה' למלאכת אוהל מועד ולכל עבודתו ולבגדי הקודש" - אנו רואים התגייסות כללית של העם לצורך הקמת המשכן, וזהו רק הפסוק הפותח את התיאור של ההתנדבות הגדולה, מפני שמעתה התורה תתאר פסוק אחר פסוק תרומות מתרומות שונות שנידבו אנשים כאלה ואחרים מבני ישראל כאילו אנו נמצאים בכנס גדול בו מפארים את שמות התורמים.
סוף המהלך הזה מתואר על ידי התורה כרגע השיא: "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור אישה ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא, והמלאכה הייתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר" - דווקא המילה האחרונה בפסוק, "הותר" , מראה את גדולת העם באותו הזמן. כל העם על כל חלקיו באו במהירות על ידי ריצה לתרום מרכושם לבניית המשכן וכל זאת בנדבה גמורה ומלב גדול.
הפרשה השנייה שנקרא השבת היא פרשת "שקלים" שלקוחה מהפרשה הקודמת, פרשת "כי תישא", ובה נקראים כל בני ישראל לתרום רק מחצית השקל באופן שווה לכולם לצורך עבודות וקורבנות הציבור במשכן.
זהו חיוב שמופעל על כל עם ישראל ללא יוצא מן הכלל כדי לאחד את כולם תחת קורת גג אחת של הקורבנות של כולם במקדש.
יוצא לנו אם כך השבת לחבר בין הנדבה הגדולה שבאה מתוך עם ישראל לבדם לאחר קריאת משה לתרום ומאידך החיבור של כולם על ידי מחצית השקל לצורכי הציבור כולו..

שבת שלום ומבורך

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.