‏הצגת רשומות עם תוויות החודש. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות החודש. הצג את כל הרשומות

יום שני, 26 בפברואר 2018

אמרי שפר י"ב אדר ה'תשע"ח



 אמרה יחצני"ת מובהקת קובעת : עשית ולא פרסמת - כאילו לא עשית. 
     ד' פרשיות על דרך המוסר, שקלים - צריך לשקול את מעשיו. זכור - צריך לזכור את ה'. פרה - צריך לטהר את עצמו. החודש - צריך לחדש את עצמו.
הרמב"ם מונה את מצוות השמחה כחלק ממצות "מיצוע המידות" כך שלדבריו יש מצווה לשמוח גם ללא ליווי של עשיית מצווה "ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות. "
          ורפא ירפא. כתוב לשון כפול, מרמז שכשהולכים לרופא לפעמים צריכים לבוא כמה וכמה פעמים עד שמבריאים, אבל הקב"ה אומר אני ה' רופאך, בפעם אחת.



'חברים' פועלים ישועות הרב י. טוורסקי(
     דממה שררה בבית. החולה שכב על מיטת חוליו ונאנק בייסוריו. בני הבית התהלכו על בהונות רגליהם מודאגים וחסרי אונים, בראותם את אביהם הגווע וידם קצרה מלהושיע החולה, מחסידי כ"ק מרן האדמו"ר רבי ישראל יצחק מסקרנביץ זצוק"ל, הובא לוורשה לאחר שהרופאים שבכפר נלאו מלמצוא מזור למחלתו. כאן בוורשה הבירה , חשבו, יוכלו לדרוש ברופאים גדולים יותר אך האכזבה הייתה גדולה לפתע נכנס לבית אחיינו של החולה אברך כמדרשו, מחסידי כ"ק מרן האדמו"ר רבי יוסל'ה מאמשינוב זצוק"ל. כאשר ראה את המצב, הציע עצמו לרוץ אל רבו ולהזכיר את החולה הזקוק לישועה גדולה. אולם החולה ששם לב לכך סימן בשארית כוחותיו לאות שלא יהינו להזכירו אצל רבי אחר מלבד רבו – האדמו"ר מסקרנביץ . האחיין, שנודע כהרה"ח ר' דוד בוק ז"ל היה זהיר מאוד בהתקשרותו לרבו ולא אבה לחשוב על נסיעה לצדיק אחר. המבוכה בבית גברה, עד כי עלתה פשרה מסוימת, לפיה, רדוד ייכנס לרבו ויבקש ברכה עבור החולה לאחר מכן ייטול רשות להזכיר גם אצל רבו של החולה, והכל יבוא על מקומו בשלום . ר' דוד יצא לדרכו, ושב לאחר כמה שעות – כפי זמן ההליכה אל סקרנביץ בפרברי וורשה הבירה, וחזור – ובידו מטלית עם פירורי מזונות 'מהרבי' – "הרבי אמר לכנס עשרה יהודים מידידי החולה, ולשתות 'לחיים' תוך איחולי רפואה שלימה מכל הלב" – קרא ר' דוד בהתרגשות אכן כך עשו. הרצים יצאו דחופים לקיים את ההוראה. מנין יהודים התכנס ל'לחייםבבית החולה, איחלו ובירכו מלב שלם רפואה שלימה, ושפתותיהם דובבות תפילה מעומק הלב תוך כמה ימים חל שיפור עצום במצבו הוא החל להבריא אט אט עד שחזר להיות כאחד האדם.
     בסעודת ההודאה שאורגנה עבורו, נשא החולה – לשעבר – בעצמו דברים, לאחר מכן כיבד את אחיינו לספר מכלי ראשון מה אמרו הרבי מאמשינוב והרבי מסקרנביץ בעת שנשלח אליהם . ואז, פתח ר' דוד את סגור ליבו: "את חטאי אני מזכיר היום... לא דיברתי כלל עם אף אחד מהם. ברגע שיצאתי מהבית נקפני לבי מאוד כיצד אעשה דבר כזה שחסידי קמאי הקפידו מאוד על כך?! – התיישבתי בבית המדרש עם החברותא ולמדתי כמה שעות רצופות בתפילה שה' יאיר עיניי. היה זה החברותא שהציע לי לביים כאילו הגיעה הוראה מגבוה, ובעצם לעשות את הסגולה הידועה מפי צדיקים כי 'בני חיי ומזוני' ניתן לפעול ע"י גוטע ברידער  )אחים טובים), ואילו 'רבי' צריכים בעיקר עבור עולם העליון. ואכן הסגולה לא אכזבה כפי שיודעים ששתיית 'לחייםעם חסידים מסוגלת לישועות גדולות בכל העניינים, כפי שאתם רואים בעיניכם" – סיים האחיין לתדהמת השומעים .
     מספר הנכד: בהלווייתו של ר' דוד, לפני כשישים שנה, השתתף הרבי כ"ק אדמו"ר רבי מאיר'ל מאמשינוב זצוק"ל. במהלך ההלוויה התבטא הרבי כי 'חסידות' הוא למד מיהודי זה המנוח. ההשערה היא כי כוונתו הקדושה הייתה לסיפור נפלא זה.
החוויה היהודית





יום שני, 12 בפברואר 2018

אמרי שפר כ"ח שבט ה'תשע"ח




אמרה יחצני"ת מובהקת קובעת : עשית ולא פרסמת - כאילו לא עשית.

    ד' פרשיות על דרך המוסר, שקלים - צריך לשקול את מעשיו. זכור - צריך לזכור את ה'. פרה - צריך לטהר את עצמו. החודש - צריך לחדש את עצמו.

     הרמב"ם מונה את מצוות השמחה כחלק ממצות "מיצוע המידות" כך שלדבריו יש מצווה לשמוח גם ללא ליווי של עשיית מצווה "ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות. "

    ורפא ירפא. כתוב לשון כפול, מרמז שכשהולכים לרופא לפעמים צריכים לבוא כמה וכמה פעמים עד שמבריאים, אבל הקב"ה אומר אני ה' רופאך, בפעם אחת.

'חברים' פועלים ישועות) הרב י. טוורסקי)

דממה שררה בבית. החולה שכב על מיטת חוליו ונאנק בייסוריו. בני הבית התהלכו על בהונות רגליהם מודאגים וחסרי אונים, בראותם את אביהם הגווע וידם קצרה מלהושיע. החולה, מחסידי כ"ק מרן האדמו"ר רבי ישראל יצחק מסקרנביץ זצוק"ל, הובא לוורשה לאחר שהרופאים שבכפר נלאו מלמצוא מזור למחלתו. כאן בוורשה הבירה , חשבו, יוכלו לדרוש ברופאים גדולים יותר, אך האכזבה הייתה גדולה. לפתע נכנס לבית אחיינו של החולה, אברך כמדרשו, מחסידי כ"ק מרן האדמו"ר רבי יוסל'ה מאמשינוב זצוק"ל. כאשר ראה את המצב, הציע עצמו לרוץ אל רבו ולהזכיר את החולה הזקוק לישועה גדולה. אולם, החולה ששם לב לכך סימן בשארית כוחותיו לאות שלא יהינו להזכירו אצל רבי אחר מלבד רבו – האדמו"ר מסקרנביץ . האחיין, שנודע כהרה"ח ר' דוד בוק ז"ל, היה זהיר מאוד בהתקשרותו לרבו ולא אבה לחשוב על נסיעה לצדיק אחר. המבוכה בבית גברה, עד כי עלתה פשרה מסוימת, לפיה, ר' דוד ייכנס לרבו ויבקש ברכה עבור החולה, לאחר מכן ייטול רשות להזכיר גם אצל רבו של החולה, והכול יבוא על מקומו בשלום . ר' דוד יצא לדרכו, ושב לאחר כמה שעות – כפי זמן ההליכה אל סקרנביץ בפרברי וורשה הבירה, וחזור – ובידו מטלית עם פירורי מזונות 'מהרבי' – "הרבי אמר לכנס עשרה יהודים מידידי החולה, ולשתות 'לחיים' תוך איחולי רפואה שלימה מכל הלב" – קרא ר' דוד בהתרגשות. אכן כך עשו. הרצים יצאו דחופים לקיים את ההוראה. מנין יהודים התכנס ל 'לחיים' בבית החולה, איחלו ובירכו מלב שלם רפואה שלימה, ושפתותיהם דובבות תפילה מעומק הלב. תוך כמה ימים חל שיפור עצום במצבו. הוא החל להבריא אט אט עד שחזר להיות כאחד האדם.
    בסעודת ההודאה שאורגנה עבורו, נשא החולה – לשעבר – בעצמו דברים, לאחר מכן כיבד את אחיינו לספר מכלי ראשון מה אמרו הרבי מאמשינוב והרבי מסקרנביץ בעת שנשלח אליהם . ואז, פתח ר' דוד את סגור ליבו: "את חטאי אני מזכיר היום... לא דיברתי כלל עם אף אחד מהם. ברגע שיצאתי מהבית נקפני לבי מאוד כיצד אעשה דבר כזה שחסידי קמאי הקפידו מאוד על כך?! – התיישבתי בבית המדרש עם החברותא ולמדתי כמה שעות רצופות בתפילה שה' יאיר עיניי. היה זה החברותא שהציע לי לביים כאילו הגיעה הוראה מגבוה, ובעצם לעשות את הסגולה הידועה מפי צדיקים כי 'בני חיי ומזוני' ניתן לפעול ע"י גוטע ברידער  ( אחים טובים), ואילו 'רבי' צריכים בעיקר עבור עולם העליון. ואכן הסגולה לא אכזבה כפי שיודעים ששתיית 'לחיים' עם חסידים מסוגלת לישועות גדולות בכל העניינים, כפי שאתם רואים בעיניכם" – סיים האחיין לתדהמת השומעים.
מספר הנכד: בהלווייתו של ר' דוד, לפני כשישים שנה, השתתף הרבי כ"ק אדמו"ר רבי מאיר'ל מאמשינוב זצוק"ל. במהלך ההלוויה התבטא הרבי כי 'חסידות' הוא למד מיהודי זה המנוח. ההשערה היא כי כוונתו הקדושה הייתה לסיפור נפלא זה



. החוויה היהודית





יום חמישי, 16 במרץ 2017

אמרי שפר י"ט אדר ה'תשע"ז


  ''אין לך כל פורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מכ"ד בהכרע ליטרא (כלומר דבר מועט) של עגל הראשון" (סנהדרין קב.(.
      אמר הקב"ה למשה: אם ביקשת לעמוד על מנינם של ישראל,  טול את ראשי האותיות של השבטים ובכך תעמוד על מנינם.  ואכן, מנין האותיות מורה על מנינם של ישראל. ר' של ראובן - מאתיים אלף, ש' של שמעון - שלש מאות אלף, י' של יהודה - עשרת אלפים, י' של יששכר - עשרת אלפים, ז' של זבולון - שבעת אלפים, ב' של בנימין - אלפיים, ד' של דן - ארבעת אלפים, נ' של נפתלי - חמישים אלף, ג' של גד - שלשת אלפים, א' של אשר - אלף וי' של יוסף - עשרת אלפים. כאשר יצאו בני ישראל ממצרים היה, אמנם, מנינם שש מאות אלף איש, אך מנין ראשי תיבות השבטים אינו מגיע אלא לחמש מאות תשעים ושבע אלף, שכן בחטא העגל נהרגו, כמבואר בתורה, שלשת אלפי איש. )נחלת יעקב(
      אנשים חזקים, לא מורידים אנשים למטה, הם מרימים אותם למעלה!
    הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, שביקש לחזק את סדר הלימוד ביום שישי בישיבתו, ישיבת סלוצק, אמר לתלמידיו, כי מנהגם לדחות את כל סידוריהם הפרטיים ליום השישי בשבוע, גורם קיפוח לסדר הלימוד ביום זה. אילו היו מפזרים את סידוריהם אלו על פני שאר ימות השבוע, ...  והנזק היה פוחת לאין ערוך... (ספר דרך עץ החיים)
     הטיפשים יותר חזקים מהחכמים, פשוט בגלל שהם רבים יותר..
     הקושי לדעת את האמת צריך לעשות אותנו ענווים יותר.  היחס שלנו לאנשים מעורר בהם חלקי אישיות שתואמים את מה שאנו מצפים למצוא.
      ''ונתנו איש כפר נפשו... מחצית השקל תרומה לה'" - רבינו יעקב בן אשר, בעל הטורים, מפרש, כי המילה: " שקל" היא בגימטריה "נפש". כל הנותן צדקה מציל הוא בזה את נפשו מכל רע. כמו שכתוב: "צדקה תציל ממות".
     זֶה יתנו: 3 דברים משה לא ידע כיצד לעשותם והקב"ה הראה לו אותם: מנורה, שקלים, החודש: ר"ת משה וס"ת משה.
אושוויץ (דברים טובים –תרומה)
     מסופר על אחד של"ע שש עשרה שנה לא נושע בזש"ק יום אחד מצלצל אליו אביו ואומר לו, אני מבקש ממך אל תשאל שאלות תעשה לך יום פנוי אני רוצה לקחת אותך נסיעה, והבן לא ידע מה אביו רוצה ואמר לו בסדר וקבעו תאריך, והוא לא שאל את אביו לאיפה נוסעים, הוא חשב אולי לארץ ישראל, אבל מה קרה הגיע לשדה התעופה, והנה הוא לוקח אותו לאושוויץ, וכל הדרך הוא כמעט לא דיבר, ולא הבין מה קרה עם אביו נכון שהוא בן יחיד אבל , מה הביא עכשיו את אביו, לנסוע,
     והנה מגיעים למקום שבו נהרגו המון יהודים ושם האבא שהיה לו מספר על היד עומד , ומסתכל מסביב והבן מפחד לומר משהו כי ראה שלא הזמן המתאים לדבר עכשיו, והנה האבא, מרים את עיניו כלפי מעלה ומטה, והנה הוא פורץ בבכי וצועק רבונו של עולם הנה אני עמדתי כאן בפעם אחרונה בסוף המלחמה ולא רציתי ללכת מכאן כי לא היה לי לאן ללכת, אבל הנה איבדתי את כל משפחתי כבר עברתי את הגיהנום בגיא צלמות, והנה אמרו לי בתורה כתוב "לא תהו בראה לשבת יצרה", והנה הלכתי ולא היה קל חתכתי מגופי כדי שאוכל להתחתן, והנה נולד כאן בני ואין המשך האם זה נקרא "לא תהו בראה" והרים כאלו צעקות, לרבונו של עולם, ואני לא הייתי מסוגל לפתוח את הפה, וככה חזרנו והנה בסוף השנה נולד לי בן זכר, אבל הבן סיפר. לא החכמה שהתפילה פועלת אלא הסוג של תפילה עם מלא אמונה..


חיזוק באמונת חכמים  [הרב גואל אלקריף שליט"א]

     בירושלים ישנה ישיבה גדולה שנקראת "אור ברוך". יש להם קמפוס מפואר בקרית יובל, איך הם זכו לבנות את הקמפוס המפואר הזה.

     מספר רבי מיכאל טולדנו שהוא נסע לצרפת על מנת לאסוף כסף לישיבה, היתה לו רשימה של פגישות עם כל מיני גבירים. והנה בדרך לאחד התורמים, בנמל התעופה היתה ביקורת של דרכונים, עומדת אישה זקנה ניצולת שואה, בודקים במחשב אומרים לה שיש לה חשבון בשוויץ. שואלים אותה מאיפה יש לך חשבון בשוויץ, את כנראה מלבינה כספים, והיא אומרת אין לי שום חשבון בשוויץ. לא הייתי אף פעם בשוויץ,  אני לא יודעת על מה אתם מדברים, והפקחים צועקים עליה יש לך חשבון בשוויץ.

     רבי מיכאל עמד לידה, והוא מספר: מאד מיהרתי לפגישה עם הגביר, אבל ראיתי אשה יהודיה שנמצאת בצרה לא יכלתי לעזוב אותה. הוא ניגש אליה ואמר לה אין לך חשבון בשוויץ? והיא אומרת לא. אז הוא אומר לה טוב, תחתמי שאת מעבירה לי את החשבון, חיפש עו"ד נוטר??ון, והיא חתמה עם הנוטריון שהיא מעבירה לו את החשבון בשוויץ, ואז הוא אומר לפקחים, עכשיו היא העבירה לי את החשבון לה אין כבר חשבון תנו לה להיכנס, והם שחררו אותה. לפני שהיא עזבה הוא רשם את הכתובת שלה והמשיך בדרכו להתרים את הגבירים. לאחר שסיים, חשב לעצמו נשארו לי עוד יומיים עד התאריך שאני צריך לחזור. החליט לנסוע לשוויץ לבדוק את החשבון, ומגיע לבנק בציריך. מראה להם את מס' החשבון ואומר להם שהחשבון בבעלותו ורוצה לדעת כמה כסף יש בחשבון. הם בודקים ואומרים לו שיש מיליון דולר, אבל רק בעל החשבון יוכל לקבל את הכסף, אבל יש לי אישור של נוטריון שהחשבון בבעלותי, הוא טוען, אבל מנהל הבנק בשום אופן לא מוכן לתת לו את הכסף, הוא ניגש לראש הקהל, ומספר לו את הסיפור, והוא אומר לו שזה כנראה חשבון מלפני השואה, והבנקים השוויצרים בכוונה מנסים למנוע להוציא את הכסף כדי שיוכלו לקחת את הכסף לעצמם. אמר לו ראש הקהל,  בא נלך לבנק ביחד, ונראה מה אפשר לעשות, והוא פונה למנהל בצעקות ואומר לו אם לא תיתן לו את הכסף אני אפרסם אתכם בכלי התקשורת שאתם גונבים את הכסף של הנספים בשואה ואתם לא נותנים למשפחות. מנהל הבנק החליט שעדיף לו לוותר על חשבון אחד מאשר כל הבלגאן, והוא רשם צ'ק לרבי מיכאל טולדנו,

     מתברר שאח של אותה אשה היה עשיר גדול,  וכאשר ראה שהוא בסכנה הפקיד לאחותו בבנק בשוויץ את הכסף, הוא נעקד על קידוש ה' ועכשיו הוא מחזיק במיליון דולר.  הוא נסע אליה חזרה לצרפת, לבדוק אם היא לא מתחרטת כי היא לא חלמה כנראה שיש שם סכום כזה, והוא אמר לה שהוא מתכונן עם הכסף הזה להקים ישיבה, והיא הסכימה להשאיר לו את הכסף, ועם הכסף הזה הקימו את הישיבה, וליד הארון קודש ישנה הנצחה של האיש והאחות שבכסף שלהם נוסדה הישיבה.

החוויה היהודית




יום חמישי, 23 בפברואר 2017

אמרי שפר כ"ח שבט ה'תשע"ז


     אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן" )כ"א י"ט(. על הפסוק "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך" )דברים ל"ג י"ח(, אמרו חז"ל כי שניהם עשו שותפות ביניהם, זבולון יעסוק בסחורה ויששכר ילמד תורה, וישפיעו זה לזה. וזה רמז הפסוק: "אם יקום והתהלך בחוץ" היינו זבולון מתהלך בחוץ במשא ומתן ואינו עוסק בתורה, "על משענתו" שהוא נותן משען ליששכר שיוכל לעסוק בתורה, "ונקה המכה" לא ייענש על עוון ביטול תורה כי טענת משענת מצדיקה אותו, אולם זאת רק בימות החול, אבל "רק שבתו" בשבת קודש חייב זבולון בעצמו לעסוק בתורה "יתן" מלשון 'תנו רבנן)'. טל חיים(
     אם כסף תלווה. מרגלא בפי חסידים הראשונים שסעודת מלוה  מלכה מסוגל לפרנסה ולעשירות, ויש רמז לכך בפ', אם כסף, אם   תלוה את עמירצונך שיהיה לך כסף, תשב ותקיים מצות סעודת מלוה מלכה ברוב עם הדרת מלך  . (כרם שלמה- טענקא)      
       אם עשיר בודק מיהו עני הראוי באמת לקבל צדקה, עלול גם הקב"ה לבדוק אם העשיר ראוי באמת לקבל את העושר" (רבי חיים מצאנז)
      ד' פרשיות על דרך המוסר, שקלים - צריך לשקול את מעשיו. זכור - צריך לזכור את ה'. פרה - צריך לטהר את עצמו. החודש - צריך לחדש את עצמו.
     ונקה המכה. פירוש שיוצא מבית הסוהר, שהדין הוא שהמכה את חברו צריך להיות בבית הסוהר עד שהחולה יבריא, ואם החולה הבריא והתהלך בחוץ, אז צריך לשלם חמשה דברים נזק צער ריפוי שבת בושת, וזה הפירוש ונקה המכה. ושואלים בעלי המוסר הלא גרם לו ביטול תורה, ולמה כתוב ונקה המכה, ומתרצים שכאן מדובר "והתהלך בחוץ" שהנחבל מסתובב בחוץ ואינו לומד, ולא גרם לו ביטול תורהשעל עוון ביטול תורה אין שום תשלומים.
     ורצע אדוניו. ולמה מרצע, לפי שמרצע בגימטריא ארבע מאות, אמר הקב"ה אני הוצאתי אתכם משעבוד ארבע מאות שנה ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים וזה הלך וקנה אדון לעצמו, לפיכך ילקה במרצע.


     ושחד לא תקח. חז"ל אומרים למה נקרא שוחד, מלשון שהוא חד,  שהמקבל שוחד נהיה ידיד רק של צד אחד. כתוב בזוהר למה נקראים "סנהדרין" מלשון "שונא דורון" -שונא מתנות, דהיינו שונא שוחד.


    כך הוא סדר רפואות בישראל – ״בורא רפואות, נורא תהילות, אדון הנפלאות״. ראשית כול ״בורא רפואות״, להתייעץ עם רופא ולקחת תרופות; לא עברה המחלה, ״נורא תהילות״ – לומר תהילים; ואם הורע המצב, ״אדון הנפלאות״ – לא להתייאש ולצפות לפלא ולנס. (עיטורי תורה)


הברכה שהצילה.. (מתוק מדבש)
     באחד הסמינרים החשובים בירושלים התקיימו שיעורי  חיזוק בענייני 'ברכות', כל אחת מן הבנות קיבלה קבלה מסוימת, שתיים מבנו הסמינר קיבלו על עצמן שלא לברך שום ברכה אלא אם כן יש לידם אדם שיענה אמן על ברכתן. הדבר לא תמיד הסתדר, שכן ישנם פעמים בהם את נמצאת לבד ורוצה לטעום דבר מסוים אך אין מי שיענה אמן, אבל הן החליטו לעמוד בזה בגבורה. לאחת מן הבנות היה קושי נוסף, כיון שהסמינר בו היא למדה נמצא במרכז ירושלים היה עליה לצאת מוקדם בבוקר מביתה. היא הייתה רגילה לשתות משקה חם לפני 
יציאתה ובשעת בוקר זו עדיין בני הבית ישנים ולכן לא היה מי שיענה אחריה אמן מי שנחלץ לעזרתה היה אחיה הקטן אבריימי... אבריימי היה ילד חביב אך שובב כלל לא קטן, הוא פנה 
לאחותו והודיע לה כי הוא יהיה מוכן לקום בכל בוקר ולענות לה את ברכתה ואכן הדבר נמשך מידי בוקר.

     בוקר אחד הבת קמה, מארגנת את חפציה ולפני יציאתה היא מכינה את המשקה החם אך היא לא רואה שאבריימי טרח להגיע למטבח.'אולי הוא ישן עדיין?' היא הולכת לחדרו אך מיטתו ריק היא מחפשת אחריו בכל הבית ולא מוצאת אותו. לפתע היא שמה לב כי חלון חדרו של אבריימי היה פתוח ואז היא נזכרת שלעיתים אבריימי היה מנסה לטפס דרך החלון על גג ביתם, כאשר בכל פעם אמו הייתה מבחינה בכך ומונעת ממנו את הטיפוס המסוכן. היא עולה על הגג, למרות הקור הירושלמי העז בשעת בוקר זו, ובעומדה על הגג היא מסתכלת ימינה שמאלה וקוראת 'אבריימי' 'אבריימי', לפתע היא שומעת אותו עונה לה: 'אני כאן'... היא רצה לכיוון קצה הגג והנה היא מבחינה בשתי ידיים קטנות המבצבצות להן מעבר   ונשאר תלוי לו למעקה ...

     מה שהתברר הוא שאבריימי ניסה לרדת מן המעקהבין שמים וארץ... הוא ניסה לעלות אך ללא הצלחה כוחותיו אזלו ועוד רגע הוא צונח למטה מבלי לדעת מהיכן היא שואבת את הכוחות לכך, הושיטה את ידיה אל מעבר למעקה ומשכה בכח את הילד 
הקטן אל קרקעית הגג ושניהם נכנסו לבית החם...דקות ארוכות חלפו עשהצליחה להתאושש מהבהלה שאחזה בה, היא התקשתה לחשוב מה היה קורה אילו היא הייתה מגיעה שניה אחת מאוחר יותר...

     מן הצד עמד אבריימי הקטן כשהוא מביט באחותו בעיניים מושפלות, הוא חש כי התנהג שלא כשורה ולבו התמלא בחרטה, הוא הבין כי עליו לעשות מעשה שירגיע את אחותו, הוא הלך למטבח וחזר לאחר מספר רגעים כשבידו משקה חם ואמר: 'קחי אחותי, תברכי ואני   אענה אחרייך אמן' הוא שמח לראות חיוך מלא מחילה שהתפשט על פניה של אחותו...
היא לקחה את הכוס בידה ובירכה בכוונת הלב 'ברוך אתה ה' -- א-לוקינו מלך העולם--- שהכל נהיה בדבר המילים 'שהכל נהיה בדברו' קיבלו עתה משמעות מיוחדת עבור שניהם ואבריימי הקטן ענה אחריה בדבקות 'אמן .

     אחים יקרים! מסיפור זה אנו רואים כמה ישועות ושמירה צמודה יכול האדם לשאוב מהקב"ה ע"י הקפדה על ברכות בכוונת הלב לפי זה מתבאר הפסוק 'נורא תהילות עושה פלא : מי שממלא את פיו תהילות לקב"ה ע"י הקפדה על ברכות  כראוי במתינות – מחלק את הברכה לשלושה חלקים 'ברוך אתה ה'—א-לוקינו מלך העולם---שהכל נהיה בדברו'
ובפרט אם מקפידים שגם יהיה עוד יהודי שיענה אמן, אזי ע"י ריבוי התהילות הללו לקב"ה זוכים שהקב"ה יהיה בגדר 'עושה פלא' וכפי ל'נורא שראינו בסיפור הנפלא הנ"ל. מי שמקפיד להפוך את הקב"ה פלא.תהילות' – יזכה שהקב"ה יהיה עבורו 'עושה 


.ויאמינו בה' ובמשה עבדו  )דברים טובים – בשלח
הרה"ק רבי אהרן מקארלין זי"ע בעמח"ס 'בית אהרן', סיפר ששמע ממחותנו הרה"ק מרוז'ין זי"ע שאמר לו בוא ואספר לך עד היכן גדול כח האמונה בצדיקים להיות נושע בה''. יש אנשים כפריים שגרו בשני כפרים סמוכים זה לזה, נזקקו שניהם בחדא זימנא לישועה פרטית, וגופא דעובדא הכא הוי, כפרי אחד נחלה מאוד ודרש ברופאים ועסק ברפואה, הכל כמו שנצטווה מפיהם,  אך ללא הועיל, ואילו השני שהיה מחזיק ב'קרעטשמע (בית מרזח) ' שתחת בעלותו של האדון בעל הכפר.
הגיע זמן פירעון השכירות ,ולא היה לו כסף לשלם, והאדון דוחק . והנה הכפרי הזה שנחלה היה מאמין בצדיקי אמת, אך אשתו לא האמינה, וכל הזמן הפציר והתחנן שיסעו לאיזה צדיק ויזכירוהו לפניו לרפואה וישועה, וקמה אשתו, אף שלא הייתה מאמינה, אך כדי לעשות רצון בעלה, שכרה לה עגלה כדי לנסוע לרבינו זי"ע, ועברה דרך הכפר השני שבתוכו היה גר הכפרי שהיה דחוק בכסף ואימת האדון עליו, ואצלו היה להיפך, הוא לא האמין בצדיקים, ואשתו כן האמינה, ועתה כשראתה שחברתה מהכפר הסמוך נוסעת לרבינו לרוז'ין,  החישה גם היא את צעדיה להצטרף אליה בנסיעתה .כאשר באו לחצר הקודש ברוז'ין פנו מקודם לגבאי שכתב פתקאות שיכין להם פתקאותיהן כנהוג, הגבאי שמע מה בפיהם ,ואח"כ כתב לכל או"א פתקא ורשם את הדבר המבוקש, אך בעת מסירת הפתקאות לידיהן נתחלפו בטעות זו בזו,  וממילא יצא דהכפרי שהיה זקוק לרפואה, החזיקה אשתו פתקא שהיה רשום בתוכה שהאדון דוחק, ואילו השני שפקד עליו אימת האדון היה כתוב בהפתקא שביד אשתו שהוא זקוק לרפואה, אך למעשה היה זה שפחד מאימת האדון, נתן לה רבנו עצה שיעמידו לו 'באנקיס' דהיינו כוסות רוח, שמושכות הדם, כמובן שהאישה הזאת לא הבינה איך מסוגל 'באנקיס' לעזור כשהאדון דוחק ולוחץ, אך בכל זאת נתנה אימון מלא בתשובת הצדיק שזה כן שייך לבקשתה, והשי"ת יעזור שע"י ה'באנקיס' תוכל לשלם דמי שכירות .
     כשהיא הגיעה הביתה שאל אותה בעלה איזה תשובה יש בפיך ? ותען ותאמר, רבינו אמר שסגולה הוא להעמיד כוסות רוח, ויתפלא האיש מאוד, אך אמר כנראה שהלוא דבר הוא, ויהי כאשר הגיע היום האחרון לתשלומי השכירות ולרש אין כל, ויאמר אנסה א"כ עצת הרבי, ויעל על מיטתו ונתן על לבו וגופו הרבה עלוקות מוצצות דם ו 'באנקיס' הרבה הוכה ופצוע . והנה מגיע שוטר אחד מחצר האדון ובפקודתו, וצעק והתרה שיביאו היום את דמי השכירות ובאם לא ישליכו אותו וכל אשר לו מהכפר , אבל הנה הוא רואה שבעל הבית המחזיק ב 'קרעטשמע' מוטל המטה מתבוסס בדמו, וחזר לאדונו ויספר לו ממה שראה בביתו של זה, ולא האמין לו וציווה למשרתיו שיביאו אותו אליו אפילו כשהוא מוטל במיטתו, כדי שיוכל לעמוד על האמת, ויעשו כן עבדיו וינטלו וינשאו אותו עם מיטתו כא והובילוהו לאדון.
     וכאשר ראתה אותו האדונית כשהוא מתגולל בדם פצעים, נכמרו רחמיה והתחילה לספק כף אל כף, ותשאל אותו מה לך ואיזה רעה קרה לך, וישלח ה' את דברו בפיו ויען ויאמר: אתמול בראותי שהזמן קצר והמלאכה מרובה, נסעתי העירה לנסות ולהשיג הלוואה בשביל לשלם את הסכום הנדרש , וחפץ ה' בידי הצליח שאחרי הרבה עמל ויגיעה, עלה בידי לקבץ את הדרוש ורציתי לנסוע הביתה, ומאחר שכבר פנה יום לא מצאתי שום עגלה שיסע לכפר שלנו, והוכרחתי ללכת ברגל באישון לילה ואפילה, והנה באמצע הדרך פגעו בי לסטים וגזלנים,  את הכסף בזזו איש לו, ואותי הכו במכות נמרצות, ובחמלת ה' עלי נשארתי בין החיים . ותאמר האדונית לבעלה, אם כן אשמים אנחנו, בזה שהיינו הגורמים למכותיו ומכאוביו,  ומעתה מוטל עלינו ראשית דבר לרפאותו ולהחזיקו ולהחיותו, וכמובן שדמי השכירות שחייב לנו נמחול לו , אולם הלו נעשה ע"י בעל חוב גדול, ולכן לדעתי צריכים ליתן לו את ה'קרעטשמע' לשלש שנים הבאים בחינם אין כסף  , והאדון הסכים לכל זה .
אחרי סיפור הדברים האלה, אמר הרה"ק מרוז'ין זי"ע למחותנו הרה"ק רבי אהרן זי"ע: תאמינו לי מחותני, כי בעת שעמדה לפני אשת הכפרי שהיה זקוק להינצל מאימת האדון לא היה לי במה לעזור לה, רק היא בעצמה מגודל אמונתה המשיכה לה ישועה ממרום ותינצל נפשם


החוויה היהודית