בפרשת השבוע, פרשת
"וישלח", אנו ממשיכים לקרוא אודות האירועים הרבים שעוברים על יעקב
אבינו.
יעקב הוא היחיד מבין שלושת
האבות שהתורה ממש מפרטת את הצרות שפוקדות אותו, ורוב הצרות ממש מופיעות בפרשתנו.
הצרה הקשה מכולן, צרת עשו,
אותה הוא "גורר" עוד מפרשת "תולדות" בא קיבל את ברכת הבכורה
מאביו במקומו ומאז עשו רודף אחריו.
הצרה של עשו מביאה ליעקב
סכנה מוחשית וקיומית לו ולביתו כפי שאמר בעצמו בתפילה בתחילת הפרשה טרם הפגישה עם
אחיו: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנוכי אותו פן יבוא והכני אם על
בנים".
צרה נוספת שמופיעה בפרשה
שלנו היא 'צרת רחל' שמתה בשעת לידת בנימין וצערו של יעקב היה גדול על מותה שאהבה אהבה
יתרה, אהבה ששימשה דוגמא למחבר "שיר השירים".
צרה אחרת מופיעה בהמשך
הפרשה והיא 'צרת דינה' וכל סיפור שכם ובני יעקב שמעון ולוי.
אולם כשם שהיה יעקב מיוחד
בצרות הרבות שעברו עליו ובייסורים קשים, כך הוא גם היחידי מבין האבות שהכתוב פירש
בו מעשים שנראים כפגמים במוסר.
המרמה בסיפור גניבת הברכה
מיצחק וההאשמה של עשו ביעקב בכך, לבן מאשים את יעקב בגנבת דעת, יעקב איחר בתשלום
הנדר שנדר בצאתו מהארץ ו ה' הוצרך לזרז אותו.
מכאן עולה שיעקב זקוק ל 'צריפה'
מהסיגים שנדבקו בנפש שלו שהיה כידוע 'איש תם', ומקובלנו שייסורים הבאים על האדם
ממרקים את הנפש החוטאת וצורפים אותה מכל סיגיה.
כבר דרשו חז"ל:
"אין יסורין באים אלא לטובתן של ישראל" ובספר משלי כתוב: "כי את
אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה".
עלינו לזכור שיעקב היה האבא
האחרון וממנו יצא עם ישראל.
שבת שלום ומבורך!
החוויה
היהודית
תודות : לצחי מיכאלי
לע"נ יעקב בובר, שבתאי
טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו
נצר אחרון למשפחתם
